1. חכמים עשו אנלוגיה (השוואה) לדיני רשויות בשבת של סוכות באמצעות המיגו. ההיגיון הוא ככל אנלוגיה והשוואה. כל אנלוגיה בנויה על משהו מסויים שמאגד את שני הדברים הנדונים - כאן זה ה"מקום". סוכה נחשבת בהגדרה ההלכתית של החג כמקום בפני עצמו, וגם מבוי עם לחי בהגדרה ההלכתית של השבת נחשב מקום (רה"י), ולכן בשבת סוכות הדין הוא שמבוי נחשב מקום, בדיוק כמו שסוכה נחשבת מקום. זהו דין שקיים רק בשבת של סוכות שבו שני המקומות הההלכתיים הללו מתאחדים להגדרת מקום משותפת.
2. משום שבכללי יש לכל אחד את ההגדרה ההלכתית שלו. הסיבה שזה רק בשבת של סוכות זה כי שני המקומות נפגשים, לאחר השבת, כלומר במוצאי שבת, הסוכה פסולה. זו הטענה של הגמרא "יתרא שבת דעלמא על שבת דסוכה".
למה אלו ההגדרות ההלכתיות של מקום לשבת\סוכה? (כלומר למה ההבדלים בהגדרות ההלכתיות?) בפשטות אלו שני מקומות שונים של מקום כי גם מבחינה ראלית ופרקטית אלו שני צורות שונות של מקום (רשות היחיד, סוכה). אבל צריך לעיין עיון מטא הלכתי תלמודי כדי לנסות להבין את הסיבות וההגדרות מאחורי ההלכה, כי יש סיבה לכך שההגדרות ההלכתיות שונות. עדיין לא עשיתי זאת אולי מישהו אחר עיין כאן בנושא.
3. נכון. זה מיגו של אנלוגיה, לא של נאמנות. מיתוך שזה מוגדר כמקום לעניין שבת זה יחשב מקום לעניין סוכה וההפך. כלומר המקומות ההלכתיים מתאחדים להגדרת מקום משותפת.