פורום בית המדרש (עמוד 86)

השאיפה היא שאדם יעבוד וילמד במקביל, (כמופיע בטור ובבית יוסף (אורח חיים סימן קנו, הלכות משא ומתן), ברמב"ם, טור ורמ"א (יורה דעה סימן רמו, הלכות תלמוד תורה, וברמב"ם בפרק ג בהלכות תלמוד תורה).
לכן, לדעתי משום שזה המחויבות הבסיסית לעסוק ביישובו של עולם, אז שימשיך לכיוון יישובו של עולם (אוניברסיטה או מקצוע) בזמן שרוב האנשים עושים זאת.

אמנם, יש שהתירו בתקופות מסוימות כ"עת לעשות ה'" לשבת וללמוד תורה כל היום, אבל זה לא האידיאל.

ולגבי שיקולים נוספים, לדעתי ומההיכרות שלי מוסיף המון שהחברים נמצאים באותו מצב איתך, אז אם יש לך חברים שיתחילו לימודים בזמן מסוים, מוסיף המון להתחיל איתם.

בהצלחה רבה

ברשותך אשמור את המקורות.

הרשות תמיד נתונה לשמור מקורות

אין לי פנאי כרגע להכנס לכל הסוגיא, אבל רבים, שהכירו את כל המקורות הללו לא הגיעו למסקנא כמותך.

למשל ב'נפש החיים' (שהוא בתראה לכל המקורות שהזכרת) בעיקר בשער ד', אוחז בפשטות שהאידיאל הוא ללמוד ככל האפשר ולעסוק בפרנסה רק כפי ההכרח וגם אז להרהר בדברי תורה כל הזמן.

אבל גם שים לב שזה כולל גם להתפרנס.

אם כי יפה שהבאת צדדים נוספים במקום שלא הבאתי, יישר כח

רק ציינתי את מה שעלה לי.

שזה לא האידיאל ללמוד כל היום.
אלא מה, הוא התיר בזמנו ללמוד כל היום, בדבריו בכסף משנה על הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה.

אין מה להשוות בית שהוקם והבעל למד בישיבה/כולל אחרי החתונה לבין בית שלא....
רואים את זה גם אחרי שנים

שתי גישות בנושא, גישת הגלות וגישת הגאולה.
גישת הגלות- על האדם מוטלות חובות מסוימות ביחס ללימוד תורה, וכן ביחס למשפחה, ועליו לקיים אותן במלואן. ממילא אין הכרח ללמוד בישיבה יותר מהנדרש לפתיחת החיים באווירה תורנית, ובהמשך שמירה על אופי משפחתי וחברתי "תורני".

גישת הגאולה- בכל דור יש את הקשיים של זמנו וממילא את הייעוד של הדור, אתגריו וכוחותיו. בדור שלנו יש שבירת כיוון הציבוריות הישראלית לחילונות וחומרנות כחלק מהתהליך הגאולי, ולכן כל מי שמבין ומפנים את האחריות המוסרית שבדאגה לגאולת העם והעולם ירתום את עצמו לעגלת התורה והאמונה מתוך הבנה שרק תורה גדולה תוכל להנהיג דורות גדולים, ותורה גדולה דורשת מסה גדולה של לומדים שישקיעו בכך את חייהם. ככל שרמת ההפנמה גדלה, כך ביחס ישר גדלה רמת וכמות ההשקעה בתורה, של שנים מרץ וכסף.

אין לי מושג מה הסדרים שם, אבל בהחלט סביר שאם תרימי טלפון למכון מאיר ידעו להפנות אותך.

מחפשת יותר לימוד עצמי וחברותות באווירה רצינית של בית מדרש..
תודה!

איפה את מחפשת ואיזה סגנון את מחפשת?

אמרת שאת מחפשת סדרים ללימוד עצמי בעיקר שזה כבר נותן כיוון מסוים וזה טוב

לא זוכרת שמצאתי משהו.. אבל צריכה להיכנס שוב לראות.. הבעיה היא שאני חושבת שאין מקום שאפשר פשוט להגיע לחודשיים-שלוש.. רוב המקומות זה לשנה שלימה..
מכיר משהו?

אולי איילת השחר של הרב פילבר

לא חשבתי על זה..
זה ממש הכיוון. אשמח אם יעלו לך עוד רעיונות..

עוד רעיונות על 1 או 2?

 

1 - לא למדתי את תיכון תפילתי, אז לא יודע מה בדיוק את מחפשת. אולי

שווה לכל נפש / הרב משה שילת

יש לך כנפי רוח / הרב קוק

נשמה / הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)

ספרי ר' שלמה קרליבך?

 

2 -

טללי חיים הקיצו ורננו / הרב ראובן ששון

תפארת ישראל או נצח ישראל / מהר"ל

אז "ויהי ידיו אמונה"-של הרב אלי סדן.
אני מאוד נהנתי והתחזקתי.
לגבי 1 נראה לי אורחות צדיקים

דרישת ציון של הרב קלישר

לא נאסר על אישה ללמוד תורה.
יש כאלה שאסרו ללמד אישה תורה, ככה שאולי יש בעיה שתכתוב ולא הפוך.

וכבר חיוויתי את דעתי ומקורות רבים שאין סיבה לאסור כיום, ובכלל רבים לא חשבו שיש איסור אלא שאין תועלת, וכיום ניתן לראות שיש תועלת.

(עיין ביד פשוטה לגרנ"א רבינוביץ בהלכות תלמוד תורה סוף פרק א, ליקוטי הלכות לבעל החפץ חיים על מסכת סוטה דף יא עמוד א ובמאמר ארוך שכתבתי פה בעבר)

אבל אם לאשה אסור להיות חברת כנסת או שופטת אז מנהלת בפורום מותר לה?

על כך לדעתי יש אמירה של הרב זצ"ל בנושא, שבימינו זה בסדר שתהיה חברת כנסת.
אחפש בלי נדר

מוזמן לעזוב בשמחה

באמת נפגעת?

ללא יעד ברור

כך שהוא נחשב בר סמכא

אני מכיר את סידור תהילת השם טוב מאוד ואני מכיר סידורים אחרים . שאלתי היא:
אם חכמים תקנו תפילה כנגד הקורבנות ( ונשלמה פרים שפתינו) . כמו שהקורבנות נעשו במדויק וללא שינוי ( ידוע הסיפור של המלך ינאי שהקריב קורבן לפי דרכו ולא לפי הנהוג וכל ישראל זרקו עליו אתרוגים) אזי התפילה צריכה להיות ללא שינוים ועריכות. רק כתבי יד ישנים של סידורים יכולים להיות אסמכתא לסדר התפילה ולכן הייתי מעוניין לדעת אם יש סידורי תפילה עתיקים בכתב יד לפי מסורות שונות (מרוקאי, עירקי, אשכנזי, פרסי ) כמו התכלאל התימני למשל.

הן מקומים - כל אחד לפי ענינו -  והן ממנהג על פי קבלה.

 

 

למה לעבוד קשה גדולים עשו את זה כבר במקומך?

 

ובכ"א בספריה הלאומית אמור להיות סידורים כאלו

 

אבל כמו שהסברתי מקודם אם התפילה היא כנגד קורבנות מדוע שיהיו סידורים שונים.
ברור לי שהתפילה עצמה היא תפילת שמונה עשרה בלבד וכל השאר זה כדי לנגנם לתפילה ולצאת ממנה אבל גם תפילת שמונה עשרה שונה מעדה לעדה.

מדוע את התפילה שכנגדם גם ישראל אומר אותם?

בזמן הבית כל אחד מישראל היה עולה לירושליים לבית המקדש להקריב קורבנות לכפר על חטאים, להודות, קרבן פסח, קרבן בכור ועוד באמצעות הכוהנים כמובן. לאחר החורבן העם היה בהלם. כיצד הוא יכפר על חטאתיו, כיצד הוא יתקשר עם השם? ואז בה ריב״ז ותיקן את התפילות לפי הזמנים של קורבן התמיד.

רואים מהגמרא שהעיקר הוא סדר הברכות ותוכנן, ולא הנוסח המדויק. ייתכן שכבר בזמן הגמרא היה נוסח סטנדרטי, אבל הוא לא היה מחייב.

אני מאמין שבזמן הגאולה האמיתית כל עם ישראל יתפלל נוסח אחיד. כבר לא נצטרך להתפלל על הגאולה ולא על הפרנסה ולא על בנין בית המקדש. תפילה במתכונת שבת.

אין בין העולם הזה לעולם הבא אלא שיעבוד מלכויות.

אלא שעבוד מלכויות בלבד.
תראה ברמבם ספר שופטים הלכות מלכים ומלחמות פרקים י,יא

כשיחזרו הקורבנות הכי יהיה אחרת.
איך בדיוק?
כשזה יגיע נדע- אל דאגה

... ״האומר מודים מודים משתיקים אותו״
כמו כן ניסו להוסיף את עשרת הדברות לקריאת שמע ״אלה שכבר בטלום מפני תרעומתו האפיקורסים״. מכאן אני למד שחכמי הגמרא שעצבו לראשונה את סידור התפילה התנגדו לשינויים בנוסח.
כמו כן ידוע המאבק בתימן של קוראי המסורת הבלדי כנגד השינוי של הסידורי הדפוס שנכנסו לתימן ויצרו סגנון שאמי. גם היו הרבה מחכמי ישראל בניהם החתם סופר שהתנגדו לשנויים בסידור התפילה.
לכן תמיהה אני כיצד נוצרו כל כך הרבה נוסחי תפילה בניגוד למשל ליצירות קודש אחרות שנשתמרו מילה במילה.

מזה שאסור להגיד מודים מודים, משמע שכל השאר מותר להגיד, חוץ ממודים מודים שאותו יש סיבה לא להגיד. כנ"ל עשרת הדברות.

לא מכיר את מה שקרה בתימן.

דיברתי על הגמרא ולא על המאות האחרונות, שבה הנוסחים השונים היו כבר מעוצבים.

איך דינמיקה תמימה של שינוי סידור תפילה יכולה לפלג קהילות קודש והכל לשם שמים כמובן.
אני עדין סובר שמי שתיקנו את התפילה רצונם היה שכל יהודי בכל מקום ידבר עם השם באותו פורמט בפרט בתפילה בציבור וישאל את בקשותיו הפרטיות תוך כדי אבל בנפרד וללא קשר לסידור התפילה.

זה שמחלוקות יכולות לפלג לא קשור לעקרונות של הנוסח.

אתה שאלת איך יש הרבה נוסחים,  ועניתי שזה כי בתקופת חז"ל הנוסח לא היה מחייב. גם בדורנו באופן עקרוני זה לא מחייב, אם כי כמו שציינת יש חשש לפילוג

ב"ה

אבל יש סידורים שהם מדויקים יותר כי עברו הגהות על פי בעלי מסורת

קורבנות, פסוקי דזמרה, קריאת שמע, שמונה עשרה, תחנון, אשרי. בעיקרון מאחרי הסדר הזה ההוספות הן יותר מאוחרות, לדוג' הרמב"ם בהלכות תפילה בכלל לא מזכיר את כל מה שיש אחרי ובא לציון.

האר"י אאל"ט כותב שכל נוסח הוא כנגד שבט מסויים ולכל נוסח יש שער בשמיים שדרכו התפילה נכנסת, הוא כותב גם שנוסח ספרד נכנס דרך כל השערים אני לא מבין בזה כלום אבל זה יכול להסביר למה משתדלים לא לשנות את נוסח התפילה

שמונה עשרה בתהילת השם לא זהה לסידור הספרדי ושניהם לא זהים לסידור האשכנזי ושלושתם לא זהים לתכלאל הסידור התימני.

או רק שינויים קלים בניסוח?

לאיזה הבדלים משמעותיים אתה מתכוון?

אבל נראה לי שערבבת פה דברים.

1. יש מחלוקת עד כמה חשוב להשקיע בתחומים הגשמיים, לעומת הדברים הרוחניים. אם כי ברור שצריך להשקיע במידה מסוימת בכל אחד מהם.
חז"ל אמרו במסכת נידה:
(תרגום בסוגריים אחרי סימן שווה)
"שלשה דברי דרך ארץ מה יעשה אדם ויחכם אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה אמרו הרבה עשו כן ולא הועיל להם אלא יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו שנאמר (משלי ב, ו) כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה תני ר' חייא משל למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו ומשגר לאוהביו ממה שלפניו מאי קמ"ל (=מה לומדים מזה?) דהא בלא הא לא סגיא (=שזה בלא זה לא מספיק).
מה יעשה אדם ויתעשר אמר להן ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר (חגי ב, ח) לי הכסף ולי הזהב מאי קמ"ל דהא בלא הא לא סגי" (נידה דף ע עמוד ב)

2. המחלוקת של רשב"י ורבי ישמעאל הוא ביחס לחזון, האם חשוב גם לעבוד וגם ללמוד או רק ללמוד. אבל על זה כבר נפסק בטור ובית יוסף באורח חיים סימן קנו, שיעסוק בעסק גם ולא רק יעסוק בתורה. ("העוני יעבירנו על דעת קונו")
אבל מאידך אמרו חז"ל "עשה תורתך קבע ומחאכתך עראי" וכן נפסק בשלחן ערוך ביורה דעה סימן רמו.

3. האמירה על "אם אין קמח אין תורה" להבנתי היא טכנית, קשה ללמוד תורה כשלחוצים שאין כסף בבית.

מקווה שעזר בעשיית סדר.

נפוליאון התכוון ליישם במזרח אירופה את מוסד הקונסיסטוריות של יהודי צרפת (לה קונסיסטואר). רבי שניאור זלמן מליאדי חרד חרדה עצומה שאפשרות כזו, במידה ונפוליאון ינצח, תהרוס את מפעל החסידות העצום, הן מסיבות גשמיות של כוח ועוצמה מערבית, והן מסיבות רוחניות של - אולי - סייעתא דשמיא דווקא להיפך מהטוב.
וגם ניצחון הרוסים, וכתוצאה מכך שימור היהדות השורשית בכל מרחב מזרח אירופה ותחום המושב היהודי, עדיין לא פתר כל מכשול ובעיה, כפי שניתן לראות מהמשך השתלשלות העניינים לימי המהפכה הבולשביקית והקומוניזם, ושנות האימים של ההתקפה הגרמנית על רוסיה, ואפילו לאחר תבוסתם רק אז עוד הגיע שיא הסטאליניזם.

לא בדקתי סטטיסטית אבל לי נראה שיש הרבה יותר יהודים דתיים עניים והרבה יותר יהודים עשירים חילוניים כלומר בין כל קבוצת היהודים המבורכים בגשמיות רבה, מיעוטם יהודים שומרי מצוות.

הם לא היו תלמידי הבעש"ט, הם היו תלמידי תלמידו - המגיד ממעזריטש.

הדיון שם לא היה על מה חשוב יותר. ברור שהחשוב יותר זה הרוחניות והגשמיות היא כלים לרוחניות.

הדיון שם (גם בין שנייהם וגם בין אחרים מהאדמו"רים באותו דור) היה האם עדיף רווחה גשמית, שתעזור לעם ישראל שסבל סבל נוראי תחת שלטון הצארים הרוסים, וכך גם יהיה יותר שייך להתחזק בתורה ומצוות. או שהחשש שעם נפוליאון תגיע רוח ההשכלה ותתגבר הכפירה.
בפועל הרוסים ניצחו, אבל בדור הבא הצארים דווקא כפו השכלה וכמו כל דבר עשו זאת ברדקאליות הרוסית, כך שלדורות לא ברור שהמהלך הועיל כל כך.

אבל באופן עקרוני אמרתי את אותו הדבר.
מענין שהרבי מלובביץ היה מברך זוגות בחתונתם קודם בגשמיות ואחר כך ברוחניות.

"ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" ורק אח"כ מופיע "והיה ד' לי לאלוקים".

אבל זה לא בהכרח מעיד על חשיבות, אלא על סדר הופעה בעולם הזה. אם אין גוף - אין מי שחייב במצוות. לכן אדם גם חייב לקיים את גופו ופיקוח נפש דוחה כמעט את כל התורה כולה. לא כי הגוף יותר חשוב מהתורה וראיה שיש כמה דברים מהתורה שפיקו"נ לא דוחה. אלא שהסדר הרגיל שתורה ומצוות יכולים להתקיים בגוף חי.

בס"ד

 

ישנו הבדל מהותי בין גשמיות בארץ ישראל לבין גשמיות בגלות, לכן האדמור הזקן צדק בהערכתו (כפי שניתן לראות בפרספקטיבה היסטורית , עיין ערך גרמניה של סוף המאה ה19) באותו זמן , מפני שבגלות רחבות גשמית תיגרום כמעט בהכרח לשפל רוחני.

עם זאת , בארץ ישראל יש עניין של קידוש החומר (לפי "אורות" של הרב קוק) , לכן יש עניין ברחבות גשמית הכוללת פעולות בכל תחומי החיים , כאשר בגלות לפעמים היה צורך להסתפק בקהילות סגורות מתוך תחושת שרידות , ולא היה כוונה לעתים לפתח את המדע או המלאכות והאמנות וכו'.    אגב , הרבי מלויבאוויטש כשנשאל על כך , אמר שבדורנו זה של עקבתא דמשיחא יהודי שיש לו את היכולת לחיות בהידור (כמובן ללא הגזמה ובצורת הסתכלות אינדיווידואלית) יכול לעשות זאת ללא סכנה רוחנית ,אלא אדרבה , יתעל זאת לקדושה ועבודת ה'.  

.... ומחצית מחייו חי בגלות אני לא רואה הבדל מהותי ביחס בין גשמיות לרוחניות אצל היהודים.
נהפוך הוא. הראיה של יהודי כאן בגלות שמשופע בגשמיות היא פחות ראיה של ״אני ועוצם ידי״ ולכן בין אם הוא שומר מצוות או לא הוא נוטה לתרום חלק מהגשמיות שהוא זכה לה לטובת דברים רוחניים. מה שפחות קיים בארץ ישראל ששם נוטים יותר לתרום(כאשר רוצים לתרום) לטובת דברים גשמיים.

לא זוכר איזה דף במסכת סוכה.

אגב, בחלק מההדפסות - המדפיס החצוף צינזר את הפירוש על זה...

ושואל רב..

 

יש בכך כמה וכמה איסורים חמורים. ראה כאן:

שינוי המין – ויקישיבה

 

לפי הרב עובדיה כן.

א. לרוב הפוסקים נשים חייבות שחרית ומנחה (וערבית רשות).

ב. גם לפי מי שסובר שלא (הרב עובדיה עצמו), מותר להן.

כלומר: אם אתה מחייב נשים במאה ברכות - זה כמעט כמו שאתה אומר לחייב אותן בשלש תפילות ביום (נראה לי שכמעט לא קרה שהגעתי למאה ברכות בלי לספור את אחת התפילות, ובלי להיות חזן או לעלות לתורה ושאר הברכות של הגברים. ואל תשכח שלפי הרב עובדיה נשים לא מברכות על קריאת שמע ועוד כמה ברכות כאלו...)

אתה צודק.

כמו שהבן של החפץ חיים העיד על אמו, שעל דעת אביו, לא התפללה בשנות גידול הילדים כמעט בכלל.
(ואף שבמשנ"ב לא משמע שכך המסקנה, נראה שלמעשה סמך על הדעות שהזכיר שם שיוצאות בבקשה כל שהיא וכך ציין שהנשים נוהגות)

אין להשוות.

בתפילה יש פטור לטרוד (אם כי אין להשוות את האמהות של היום, לאשתו של החפץ חיים).

הוא לא ציין שהנשים נוהגות כך, אלא ציטט את המג"א, ופסק ההפך.

וכמו שבנו העיד - למעשה הורה כך, למרות שבחשבון הפוסקים, משמעות דבריו שהמנהג לא נכון.

הוא לא הורה כך. רק לאשתו,ן בזמן שהייתה טרודה עם הילדים.

במשך שנים, לא באירוע חד פעמי.

אבל מטעם של טרודות.

ובעדות בנו כתוב שדווקא בזמן שהילדים היו קטנים והיא הייתה עסוקה איתם.

וגם אם מתפלה הן פטורות (שזה תמוה, אין להן שלוש דקות פנויות?) מטעם טרוד, הטעם הזה לא שייך במאה ברכות.

בעיקר כשהצד השני נראה לי הרבה יותר הגיוני:

ה – מאה ברכות | הרחבות לפניני הלכה


-----

הוספה שלי:

הגמרא אומרת שבכל יום אדם חייב לברך מאה ברכות,

ואז מספרת שרב חייא בר רב אויא, היה טורח בשבת ויו"ט ומברך על פירות, כדי להשלים למאה ברכות.
(כי בשבת אין תפילת שמונה עשרה).


החיד"א מדייק מכאן שההשלמה בשבת היא מידת חסידות ולא חובה.
ולכן רק רב חייא נהג בזה. (מחזיק ברכה סימן רצ)


די ברור לי שלפיו גם נשים לא חייבות
(אלא לכל היותר ממידת חסידות)

איך אפשר להגיד שתקנת מאה ברכות תלויה בתפילה במניין, הרי היא נתקנה הרבה קודם לכן?

איך אפשר לחייב נשים בדבר שאין להן כמעט אפשרות לקיימו - למה אין להן אפשרות? יש לכל היותר שבע ברכות שאינן יכולות לברך, והמניין מחושב לפי שתי סעודות בלבד.

ופוק חזי מאי עמא דבר - זו לא ראייה, שהרי גם גברים רבים אינם יודעים על חיוב זה, ק"ו נשים. 

הכותרות האלו מציקות לי בעין.
נעבור לאישי? (או שתפתח פצל"ש עם כותרות רגילות?...)

יש רבנים שפוסקים שצריך ביו"ש לברך גם על נסיעה קצרה.

וגם בכלל לגבי מקום ישוב, יש דעות שאם שנוסעים בכביש ראשי 72 דקות (י"א פחות) צריך לברך, לא משנה אם יש ישובים בדרך.

מצד אחד זה מקום יישוב, מצד שני לא מקום יישוב של בני אדם

אני גם חושבת שעל כל נסיעה קצרה פה צריך לברך.

טוב. אני אברר מה הפסיקה של הרבנים שלנו בנושא.

וכל תגובה שלך היא צינית עד שמוכח אחרת..

יש לי כבוד לאחת המנהלות

מבואר בעץ חיים שיש שלשה מיני גידים באדם, גידי הדם שהדם סובב והולך בהם, וגידי הרוח שאין בהם דם רק רוח חיים המתפשט בכל הגוף, וגידי ההרגשה שאין בהם אפילו רוח חיים זולתי כח ההרגשה של הדעת במוח המתפשט בעצמות תחילה, שכל מה שיכאוב לו אפי' בציפורן רגלו ירגיש תיכף על ידי גידי הרגשה של מוח הדעת שבעצמות, ומהם ימשכו ומתפשט אף בבשר. ומכך אנו לומדים שיש בגידים השפעה של החכמה המתפשטת בהם

 

http://chabadpedia.co.il/index.php/%D7%92%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D

מבואר בעץ חיים שיש שלשה מיני גידים באדם, גידי הדם שהדם סובב והולך בהם, וגידי הרוח שאין בהם דם רק רוח חיים המתפשט בכל הגוף, וגידי ההרגשה שאין בהם אפילו רוח חיים זולתי כח ההרגשה של הדעת במוח המתפשט בעצמות תחילה, שכל מה שיכאוב לו אפי' בציפורן רגלו ירגיש תיכף על ידי גידי הרגשה של מוח הדעת שבעצמות, ומהם ימשכו ומתפשט אף בבשר. ומכך אנו לומדים שיש בגידים השפעה של החכמה המתפשטת בהם

 

 

 

זה גם צינורות דם [עורקים וורידים], וגם עצבים [גיד הנשה הוא עצב], וכמדומני עוד דברים. המשותף לכולם שהם מעין חוטים.

 

הוספה:

מתוך אנציקלופדיה הלכתית רפואית -

גיד המונח "גיד" משמש בתלמוד כשם משותף לעצב היקפי^[69], לרצועות^[70], ולכלי דם^[71].

חז"ל אמרו שיש רמ"ח מצוות עשה סימן להם רמ"ח איברים שבאדם, ושס"ה מצוות לא תעשה סימן להם מניין ימות החמה.
ועל דרך המוסר והרמז שכאילו כל איבר ואיבר באדם אומר עשה בי מצוה, וכל יום ויום אומר לאדם אל תעבור בי עבירה.

(ולא מהגמרא והמדרשים)

בגמרא מוזכר שמצוות עשה הן כנגד רמ''ח איברים ומצוות ל''ת כנגד שס''ה ימות החמה, אז כנראה שחז''ל לא סברו שיש שס''ה גידים או שלכל הפחות מניין המצוות לא כנגדם.

ובמשנָה 63...
במשנה תורה לדעתי ראוי להקיף עד יג שנה לפחות מדע, אהבה, זמנים וקדושה...

אז

1)תנך.

2)שס.

3)משנה תורה-מדע, אהבה, זמנים וקדושה.

 

נשאר לך עוד שני ספרים.

ופניני הלכה.

והקדמות הרמב"ם במשנות...

אז

1)תנך.

2)שס.

3)משנה תורה.

4)פניני הלכה.

5)והקדמות הרמב"ם במשנות.

@בדרך אליו

@צ'יאל

1) את כל התנ"ך

2)לפחות סדר משניות אחד

3) לפחות מסכת גמרא אחת

4) ספר הגות יהודית של  רב חשוב אחד. (חשוב ברמה של הרמב"ם, רבי יהודה הלוי, כאלה)

5) אחד מספרי פניני הלכה\קיצור שולחן ערוך.

4)יש ספר ספציפי שאתה חושב?

 

לא, כל אחד ומה שמתאים לו.

מעניין מה לשמוע מה הדעות של כל אחד.

נראה לי שאעשה השוואה.

ֲ@ארץ השוקולד

ואולי באמת צריך זמן להשתובב ולאו דווקא ללמוד.

אבל אם כן, תנ"ך, מסכת תמיד, ספר החינוך, מקור חיים השלם, שר הטבעות.

תנ"ך, משנה, גמ', ספר הלכה למעשה, ספר אמונה/חסידות שאתה מחבר אליו.

נבהלתי.

 

אבל לרוב,לפחות אצלי ילד ממוצע לא באמת יכול ללמוד גמרא לבד.

ובגיל בר מצווה אני חושב שהרוב כן יכולים ללמוד קצת גמ' לבד.

וחוץ מזה זה שיר באנגלית ואני בכלל לא יודע אנגלית

זה בכלל מקהלה, לא?

 

ובכל מקרה, זה מסוג הדברים שלדעתי תלוי ברמתך. אין פה אסור מוחלט או מותר מוחלט לדעתי, יש שמחמירים ויש שמקלים. אני הייתי נמנע. לדעתי זה פוגע בנפש.

יוסף דלה ריינה – ויקיפדיה

בכלל לא חשבתי לחפש בויקיפדיה חחח

קודם כל, אשרייך ממש על החלטה להסתכלות בטוב על היהדות. לא קל בעיניי כלל, מעריך.

 

ולעניין, חושב שאולי יתאים להתחיל לקרוא או ללמוד קצת מהתורה הגאולית שלנו היום. כי היא כל כך הפוכה מההסתכלות הנוצרים, ומסתכלת על הקב"ה בצורה אמיתית יותר לדעתי. וזו הסתכלות שנכנסת לנו לנפש לאט לאט. קחי משהו שאת מתחברת אליו, ופתאום תראי איך כל פסוק בתהילים הוא הפך המוחלט ממחשבת הנצרות.

אחד מרבותי נוהג לומר שהכל אנחנו יודעים היום, ותפקידנו הוא להצליח להכניס מהשכל ללב. בהצלחה רבה

אשמח לעוד קצת פירוט, במידה ויש לך כוח.. לדוגמה איזה ספר היית ממליץ בנושא.

היא מדוע אלוקים ברא את העולם. ויש כמה תשובות מרכזיות. הרמח"ל בדרך ה' מוכיח ש'טבע הטוב להיטיב'. אלוקים הוא טוב מוחלט, וטבע דבר שהוא טוב (אלוקים) הוא לעשות טוב בלבד ולא שום רע.
אז מדוע הקב"ה מעניש? בשתי מילים; בחירה חופשית. אחד מיסודות העולם. אין רצון לפניו שנהיה מלאכים, אלו כבר יש, אלא בני אדם שלמרות הטעויות, היצרים, הנפילות - נדע לבחור בו באמת. זו אחת הסיבות שבגללה קיים המושג 'עונש', תראי כמה צדדי הוא. הוא רק ליצור בחירה חופשית, שנוכל לעשות טוב מבחירה, טוב אמיתי, ולא מחיוב.

כדי להבין או להתחבר לא באמת הועלתי כאן, כי צריך ללמוד, להעמיק ולהכניס ללב. אבל רק רציתי להראות שהיהדות לא חושבת כמו הנצרות. היהדות בטוחה לחלוטין שהקב"ה הוא טוב, טוב מוחלט, וכל מה שעושה הוא לטובה, וזה כל רצונו.

איזה ספר ללמוד, זה פחות משנה. זה צריך להיות ספר שאת מתחברת אליו. הנה קצת הכוונה;
'יש לך כנפי רוח' של הרב קוק.
נתיבות שלום על הפרשה.
ספרי הרב פינקוס (לא משנה איזה).

(ואם לא, אפשר לנסות גם את אלו)
אור החיים על הפרשה.
תנ"ך עם פירוש המלבי"ם.
רמח"ל דרך ה' (קצת קשה).

כל כך מעריכה את התשובה המעמיקה והמפורטת! ומאד התחברתי לתוכן. וגם מודה לך על ההפניות לקריאה.
עצם הידיעה שיש מענה רחב לשאלה שלי כבר כל כך מרגיעה אותי.

על הספר 'בעצתך תנחני', (שני חלקים). ספר חובה, במיוחד במצב שלך..

או רב נורמלי.

לא ככ הבנתי את הבעיה..
ביהדות יש מושג של עונש, של חרון אף, של עיוותים מזעזעים ושל כאב וסבל בעבודת ה' הדורשת מירוק מתמיד. זה המצב בעולמנו המורכב, על מה התלונה?
מעניין שבפורומים למיניהם, הקב"ה מיוצג כאדון הגיבור והנוקם מעט מאוד, וכאבא חמוד ויקר ואוהב ומתוק בכל שירשור שני, ולעומת זאת הנביאים אוחזים לרוב בתיאורים מהסוג הראשון ואף פעם לא מהסוג השני, זה מלמד..

  ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' א-להינו לטוב לנו כל הימים לחיתנו כהיום הזה.