פורום בית המדרש (עמוד 88)

דרשו עושים לדף יומי, משנה ברורה והספר אהבת חסד

ולגבי הספר מוסר שכתבת - זה משתנה כל פעם לומדים ספר אחר של החפץ חיים בנוסף למשנ'ב


לגבי משנה - פעם היה מבחנים של 'הפרק היומי' - כדאי לבדוק בטח זה ממשיך

אז סכין הוא לפעמים כלי שמלאכתו לאיסור.

לא ישנתי כל הלילה אז לא מצליח להזכר דין כלי שמלאכתו לאיסור אם יש בו גם מלאכת היתר (כל אולר יכול לשמש גם לאכילה).

לגבי כלי נשק, אקדח בכללם (שיש בו מלאכת מבעיר) נשיאת נשק בשבת | שאל את הרב

אם זה דבר שמקפידים עליו - הוא יהיה מוקצה מחמת חסרון כיס. - בפשטות אי אפשר לטלטל אותו. אך אם משתמש בו להתר יש לדון אם כלי שמלאכתו להתר יכול להיות מוקצה מחמת חסרון כיס .
אם משתמש בו לדברים אסורים בלבד, ממילא אפשר לצורך גופו או מקומו, הרגשת ביטחון יתכן היא צורך גופו.
אם משתמש גם לצורכי התר - לחתוך עוגות פירות וכדומה - מותר בכל מקרה .

היא גם דבר ההיתר

ולא שעצם החיתוך דוחה שבת?
 

ויש דיון שלם באחרונים, האם חייב מיד לזרוק מידו את הסכין או שמותר כל עוד שהוא ביד לטלטל אותו עד מקום שמור.

בזמן ההיתר היא מותרת בשימוש אפילו שיש בה חסרון כיס.

גם קשה להגיד שמשהו יהיה מוקצה מחמת חסרון כיס גם אם הוא כלי היתר גמור... אחרת נאסור הרבה דברים בשבת, לא?

לא מיושב בדיני מוקצה מחמת חסרון כיס בכלל. מוזמנים לבאר לי את ההבדל.

במקדש יש הלכות. מחוץ לו זה חובה על האדם. לא חושב שאיסור במה הוא חלק משבע מצוות בני נח ומכאן גם שהחובה להקריב רק בהמות לא חלק מהאיסורים...

יצא לך לדמיין את הסיטואציה? איך קשורה הצניעות כאן? אתה תבכה יחד עם הזוג והכהן כשתראה את זה.

זה היה לי קצת לא מובן כשלמדתי את זה. סה"כ לגיטימי, לא?

 

מה זאת אומרת איך קשורה כאן הצניעות? פורמים לה את הבגדים, סותרים את השיער! אמנם התהליך הוא מאוד מזעזע, והמטרה שלו היא לתת מוסר, אבל זה לא סותר את העובדה שהוא מלווה במעשים שלא נעשים בכל יום. אם מקבלים את ההסבר של @נחשון מהצפון אז זה די מובן בסופו של דבר...

הנקודה של 'צניעות' היא לא מוחלטת. כמו כל מצווה אחרת. היא תלויה ברצון ה'. מי שאכל מצה ביום כיפור יעבור על כרת כמו מי שאכל לחם בפסח. אבל בשאר כל השנה שניהם מותרים ואינם מצווה.

אדם שבא על אשתו כשהיא נידה עובר על כרת, כשהיא בליל טבילה זו מצווה דאורייתא.


אסור להסתכל על אישה 'לבדוק' אם היא יפה סתם כך. מותר ע''מ להתחתן איתה ואסור להתחתן איתה לפני שמסתכל לראות אם היא יפה ויוצאת חן בעיניו

כך גם כאן. הצניעות היא מרכיב בסיסי בקשר הזוגיות הבעל לא מסתכל על נשים אחרות.האישה לא מסתכל על דברים אחרים וכן הם לא חושפים את עצמם מול אחרים. זה בסיס.

כאן (בסוטה) יש משהו עמוק שמקולקל בצניעות. גם אם האישה לא סטתה ועשתה מעשה היא נסתרה עם גבר זר לאחר שהבין הזהיר אותה וקינא לה. אז התורה מצווה אותנו כאן לשבור מוסכמות בסיסיות. אולי מתוך רצון לנער את האנשים. להבין לאן זה יכול להגיע, לחשיפה פומבית כזו. ע''מ להחזיר לאישה את הרצון להסתיר את עצמה ולגלות את גופה רק לבעלה. במציאות הזאת גם מוחקים את שם ה' במים. דבר שאסור לעשות בשום סיטואציה אחרת. יש כאן סוג של טלטלה ענקית שההיתר היחיד שלה הוא שזה ציווי ה'.


לגבי ה'צופים' הגמרא דורשת למה נסמכה סוטה לנזיר? ללמדנו שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מהעין. כי הזדמן לו לראות מציאות מקולקלת. היא לא אסורה (אא''כ זה מביא לתאווה, וזה לא אמור כמו שכתב לך אריק) אבל היא מציאות מקולקלת. אז תרחיק עצמך ותקדש עצמך במותר לך-היין כי לא כל מה שנותר הוא תמיד טוב בדיוק כמו המעמד של סוטה

אוסיף הערה שלדעתי צניעות הייתה אחרת פעם, ואת חז"ל לא כזה הטריד חוסר הצניעות שם.

לא כ"כ מצאתי מקורות לזה, אם יש לך אני אשמח...

בתחומים הללו

אף אחת לא הסתובבה עם חצאיות קצרות או עם בגדים צמודים....
וגם לא היה גרביונים.
וכמובן לא היו פאות קאסטם...

להמשיך?

בארצות ערב התלבשו יותר מהמקובל היום, ובארצות אשכנז בחלק מהתקופות פחות מהמקובל היום.

ח"ו! הרי הגמרא מתייחס לזה במפורש!

נזיר מה ע"ב

"....אמר לו לדבריך סוטה תוכיח דכתיב בה (במדבר ה, יח) "והעמידה לפני ה'" ולא חיישינן שמא יתגרו בה פרחי כהונה

אמר להן זו כוחלת ופוקסת זו אינה כוחלת ופוקסת:  

 

"רבי יהודה אומר אם היה לבה נאה לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותרו אמר רבה התם היינו טעמא שמא תצא מב"ד זכאה ויתגרו בה פירחי כהונה"  

 

אז השאלה של הפותח עדיין מהדהדת (אצלי)

ונשמע לי מוזר התשובה שהיא לא כוחלת ופוקסת.. זה באמת עד כדי כך גורם שלא יהיו הרהורים?!

לא זוכר את הנוסח המדויק אבל זה הולך משהו כמו "אתה יודע שאתה אוהב אישה כשאתה קם לידה בבוקר ולא רוצה לברוח".

תאמין לי... זה לא חייב להיות עם אהבה 

לא מדובר על הרהורים מדובר על אהבה שלא פוחתת רק כי האישה לא מטופחת.
ויש גם אמרה שאומרת אין אישה מכוערת יש אישה לא מטופחת.

הרעיון הוא שאנחנו כל כך רגילים לטיפוח שהאידאלים של היופי מעורבבים אצלנו.

הרי היא לא מקושטת וכמו שאומרים העולם אישה לא מקושטת לא כל-כך מושכת את העין (פרט לאנשים מקולקלים מאוד).

אל תשכח שפרחי כהונה הם לא סתם אנשים. מאיפה אני יודע? כי אחרי שהם מסיימים את הלימוד והופכים מפרחי כהונה (אגב פרחי טיס המושג נובע משם) לכהנים בפועל - למה חז"ל לא שאלו עליהם את השאלה הזאת גם? למה רק על פרחי כהונה?

נראה לי ברור להבין שבביהמ"ק כשעסוקים מאוד בעבודה בפועל אין חשש כזה (כמו שאמר הרמב"ם "אין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב הפנוי מן החכמה"). אמנם פרחי הכונה עוד לא מכהנים בפועל אבל הם עדיין מתלמדים בכך, ולכן כשמצרפים את הטעם שזאת אישה לא מקושטת אלא מנוולת אין חשש כזה.

הם לא רק כמו כל יהודי בריא אלא בעלי מעלה...

 

ושוב, כמו שכתבתי למעלה, תעורר את השאלה לגבי הצרעת. הרי כהן מסתכל במקומות המכוסים של אישה בשביל זה (שמעתי מפוסק בשם הרב פישר זצ"ל לגבי שאלות על כתמים והוא אמר את זה בנזיפה על מי שמתיימר לחפש צניעות פה ולא אצל רופאים שאין שום קשר ביניהם לבין יראת שמים כלום וגם עושים מעשים שלא יעשו).

 

צריך להבין שכשהתורה אמרה שצריך ועושים אין שום שאלה של צניעות. ואם יש מישהו שמתגרה מזה, הוא כנראה לא נורמלי, אחרת התורה הייתה אוסרת את זה.

 

פתחתי עכשיו את הגמרא וראיתי שככה כותב רש"י בפשטות: "כדי שלא יתגרו בה פרחי כהונה: סוטה אינה כוחלת ופוקסת - דהא לנוולה קא בעי וכיון דמנוולה לא אתו לאיגרויי בה"

לא על גבי הפורום..

חוץ מזו של הדוכס.

אם אתה לומד לבד, אתה רוצה משהו שתיהנה לפתוח כדי שתגיע לזה ולא תתייאש.

אשמח להרחיב יותר באישי ובהזדמנות, אבל הדבר הכי חשוב לדעתי הוא נטיית הלב שלך.

אני נוטה ללימוד "שטחי" כלומר כמה שיותר הספק.

אבל אני שואל את עצמי האם אני לא מחמיץ את הלימוד?!

 

כשאישי יפתח לי ,אשמח...

נראה שהעיקר הוא לימוד בעיון=עומק, אלא שכדי שייה היקף לומדים גם בקיאות. אבל הכי טוב להתייעץ עם רב שמכיר אותך. הצלחה!

תסתכל בשיחות הרב צבי יהודה על תלמוד תורה. הואמדבר על היחס בין עיון לבקיאות.

אין לי כ"כ אפשרות להתייעץ עם רב,אבל תודה.

לא, יש יתרון בכל סוג של לימוד.

אם תרצה לעיין בדיון זה יש ספר של הרב מיימון בשם "הנותן בים דרך" שדן בכך.

ובכל מקרה יש הרבה מקורות שבקיאות היא דרך עדיפה, לפחות עד כמות מאוד מכובדת.

מהר"ל מנתיבות עולם נתיב התורה ה'

גר"א משלי פרק ו' פסוקים ו'-ח'

 

הם מדברים על הצורך בבבקיאות ועל כך שזה הלימוד הקודם.

ציטוט ממהר"ל שם

"ואנו עומדים חס ושלום בעונש הזה, עד שהדורות האלו שינו דרך הראשונים, ואין הולכים בעקבותם, שעיקר התורה היתה בפיהם ובלשונם. ועתה הוסר דבר זה מאתנו לגמרי, עד שהדבר הזה גודם קלקול הדור מכל וכל. וכמו שאמר “כי קרוב הדבר בפיך ובלבבך לעשותו” כמו שהתבאר למעלה."

"והכל בשביל שיאמר שהוא מחדד עצמו בפלפול."

וסלח לי על הבורות.

זה אומר שעדיף "להיות בקיא" כלומר ?

ללמוד בהיקף יותר. להבדיל מ'עיון' שההספק הכמותי בו הוא הרבה פחות גדול- והדגש הוא על האיכות (הירידה לשורשי הדברים)

אז המהרל והגרא אומרים שעדיף בקיאות...

כל אחד צריך ללמוד בדרך הטובה והמתאימה ביותר עבורו.
המקור להבדל בין שני סוגי הלימוד מופיע במסכת ברכות (ס''ד.) שם מובא שרב יוסף היה בחינת 'סיני' (לימוד בהיקף) ורבה היה בחינת 'עוקר הרים' (לימוד בעיון). והגמרא שם אומרת שסיני עדיף- כי מי שלומד בהיקף ובקיא בתורה בכלליות זה יותר נצרך לאנשים מאשר מישהו שלומד רק בעיון ובקיא בתחומים מסויימים מאוד.
כמובן ששני דרכי הלימוד הללו נצרכים מאוד ואסור לבטל אף אחד מהם, כל השאלה היא על מה לשים את הדגש וזה כבר תלוי בנטיה ובכישרון האישי של כל אחד ואחד

אשריך

עזרת לי הרבה.

בהצלחה

היא מדברת על מי שבסופו של דבר גם נשאר בצורת הלימוד הזאת.

אבל בפשטות הדרך להתחיל היא בבקיאות.

ומי שאומר אחרת, לא יודע מה המקור שלו. מוזמנים לחדש לי.

יש הרבה גדולים שיצאו נגד זה, היום הפכו את השיטה - כי זה מגניב.

אבל חז"ל אמרו את זה במפורש "ליגמר איניש והדר ליסבר".

 

מה שראיתי בפועל, זה שהרבה אנשים שקופצים למים העמוקים של העיון לפני שלמדו מספיק בקיאות פשוט לא יודעים ללמוד.

ורובם, אם לא כולם, נשארים כאלה שלא יודעים ללמוד הרבה הרבה זמן.

 

העצה הנכונה, לדעתי, היא להשקיע מספיק זמן בבקיאות אבל לא להמנע מלעיין לחלוטין.

צריך ללמוד גם לעיין כדי לנצל את השנים של הצעירות כדי לקנות שכל ישר. שמעתי פעם ככה בשם אחד הגדולים, לא זוכר מי (אולי הרב עובדיה יוסף)

 

בנוסף, כדאי גם ללמוד איך לעיין כמו שצריך ולא להגרר לפלפולי סרק מיותרים.

הספר "אגלי טל" מדבר על זה בהקדמה והרב הגאון שם גם אומר שמי שלומד את הספר עצמו יקנה לעצמו דרך ישרה בעיון (למרות שזה לא ספר למתחילים לדעתי, אולי לשלב יותר מתקדם של עיון)

עזרת לי המון...
תודה.

כי רצו לעודד תלמידים לבוא לישיבות, למרות שהלימוד יהיה פחות טוב יהיו יותר לומדים.

(אחרי מחשבות רבות ודיונים רבים בנושא זו המסקנה שהכי שכנעה אותי.)

לא מקבל אותה. עובדה שלא עשו את זה מחוץ לאירופה והיו מדינות שהיו בהם רוב אם לא כלל לומדים בבתי המדרש.

הטענה ששמעתי על האנטי-השכלה היא יותר מתקבלת בעיניי, אבל לא נראה לי שזאת הסיבה המקורית.

 

לא יודע, עדיין לא התיישבתי בזה. היום כולם מחזיקים דווקא מהרבנים שהם סיני, וזה מה שעושה הרבה רושם. גם בעולם החול. ועדיין לומדים ככה בישיבות, וזה די עקום. אולי מתישהו זה יחזור להיות כראוי ואנשים ילמדו איך ללמוד כמו שצריך...

 

 

שאי אפשר לומר סברא בלי לסיים ש'ס.

אך,
מאידך
אי אפשר לסיים ש'ס בלי לומר סברא ...

לכן מחלקים את היום בין העיון והבקיאות.

(אין לי זמן לעיין כרגע)

עד כמה שאני יודע מדובר בבדיקה של בית דין, וזה לא שונה מבדיקה של רופא.

אם כבר על בדיקה של רופא צריכים לשאול כמה וכמה שאלות, שלא כל רופא או רופאה הם יראי שמים.

ויש "שאלה" כזאת גם בכהנים.

 

בכל אופן, מדובר במציאויות נדירות, ומקרים שבאמת יש בכלל צורך לברר.

זה לא שבודקים לכל אחד ואחת את הבגרות.

אבל הרי יש לזה הרבה השלכות, ולא רק בדברים חמורים...  

איך מחליטים מתי זה בסדר להסתכל?

ועדיף בהרבה ששלוח רבנן צדיק יבדוק מאשר רופא שרוב הסיכויים הוא שהוא שטוף זימה...

 

איזה השלכות יש לבדיקה שהן לא נדירות?

כמו קידוש בליל שבת.

 

אבל אם יש שם מישהו גדול אחר, אז שאותו גדול יעשה קידוש. ואם יש רק קטנים, אז גם קטן יכול להוציא אותם ידי חובה. כך שבד"כ זה לא יוצר צורך לבדוק.

אבל תכלס, גם להם לא יוצא להסתכל בזה

אז זה רק אם באמת צריך?

יש שמצריכים ע''מ שיהיה חזן. שמעתי על מישהו שאחיו הגדול בדק אותו לאפיית מצות מצווה. (אח''כ הרב אמר שלא הבינו אותו נכון ולא צריך לבדוק)
בגדול להוציא הרבים המצווה דאורייתא לכאורה צריך בדיקה. אבל רובא דעלמא לא נוהגים ככה. בכ''מ אביו או אחיו יכולים

אם היא תינוקת או נערה ואם יכולה לחלוץ ןלמאן וכו' זה דברים שלא רלוונטיים היום כמעט... אם בכלל. מכיר נ''מ שהיא למעשה היום? ונשין כשרות להעיד על כך ..

 שאלתי בכללי, לאו דווקא לימינו

כשבודקין אותה, בודקין על ידי נשים כשרות ונאמנות. ואפלו אשה אחת בודקה, ושומעין לה אם הביאה ואם לא הביאה, ואפלו היא קרובה.

שאם אין צורך ממשי לבדוק [נניח, בגלל שהוא צריך לחלוץ], מומלץ לא לבדוק.

כי אם בודקים ומגלים שאין שתי שערות, נכנסים לבעיה ביחס לכל הדברים שבאופן רגיל סומכים על החזקה, וזה יכול ליצור אי נעימות.

מאוד.

בשאר הזמן זה כמו שהמשנ"ב הביא בשם המג"א

אתה צריך לראות ברמבם על צרעת.
כשבודקים אישה וגבר מצורעים לא באותה תנוחה.
ראיתי שאישה נאמנת על עדות של שתי שערות.
וחוץ מזה,בכל מקרה במקווה בודקים,וגם ברית מילה..

1 יש מן הראשונים שסוברים שיש מושג של 'גזירות דאורייתא התורה גוזרת גזירה ע''מ להרחיק ממשהו. ובישול בשר וחלב הוא ע''מ להרחיק מאכילה שהרי 'דרך המבשל לאכול' זה עדיין דאורייתא לבשל. יש נ''מ אחת לדעת הפרי מגדים (וחלקו עליו) שביצע שיעור בבישול בשר וחלב לא ע''מ לאכול זה מותר כי זה גזירה לגזירה.

2 התורה שילשה. 3 פעמים. 1 ללמד שאסור לבשל אפילו שלא ע''מ לאכול. 1 לאסור אכילה, 1 לאסור ההנאה. למרות שזה 'ברור' לך זה לא ברור. כי יש דברים שאסור לעשות מותרים בהנאה. ויש דברים שאסור לעשות מותרים אף באכילה (למשל פירות מעצים מורכבים אסור להרכיב - מותר לאכול את הפרי)

3 לגבי כבישה יש כמה שאני זוכר מחלוקת אם כובש כמבשל מדאורייתא. אבל שים את זה בצד. לאכול כריך עם פסטרמה (בקר) וגבינה זה איסור דרבנן ולא דאורייתא

בשר בחלב אסור לבשל גם בלי אכילה.

 

כבישה עד כמה שזכור לי לי זה איסור מדרבנן.

 

לא זוכר בדיוק, כדאי לפתוח ולראות את הלשון המדויקת  , בסעיף צ"ז אאלט

אמנם כבוש כמו שנכתב כאן מחלוקת האם הוא לגמרי כמבושל מדאורייתא או רק ספק.

באמת דרך בישול אסרה תורה. כמובן שמדרבנן אסור כל אכילה גם קר וכד'. אבל יש נפק"מ למשל לעניין איסור הנאה - אם בשר וחלב התערבו בדרך בישול - אסור גם להנות, אבל אם התערבו בדרך אחרת, מדרבנן אסור לאכול, אבל מותר להנות - להאכיל לבע"ח/למכור לגוי וכד'.

מומלץ לעבור על הקדמת הפרי מגדים, להלכות בשר בחלב. מסביר היטב את הכללים והנפק"מ המרכזיות.

לכאורה איסור הנאה בכלל לפי דרך הלימוד של הגמרא

מבחינתי זה מקור יותר רציני מיוסיפון.

צריך להבין את כוונת הדברים שכתובים כאן.למה "השלישית"?

בחיד"א (ברכי יוסף תרע,; מדבר קדמות, מערכת ח, כא) משמע שמקבל את דבריו

אז זה לא שהוא חי אז.

לא יודע מי אמין יותר, אבל זו נקודה לשים אליה לב.

יוסיפון = יוסף בן גוריון הכהן.

ומחלמות היהודים ויש את יוסף בן גוריון הכהן (שאגב ממה שהבנתי היה שומר תורה ומצוות שחי מאה שנה לפני רש"י)

יוסיפון (ספר) – ויקיפדיה

את ספרי פלאביוס המקוריים (שנכתבו ככה"נ בעברית או ארמית) אין לנו. הם תורגמו מייד ללטינית.
יוספון לקח את ספרי פלאביוס, עשה להם תרגום ועיבוד לעברית. נכון שזה הספר שהיה לפני הרבה מרבותנו הראשונים והם, שלא ידעו לטינית ולא הכירו את המקור - חשבו שזה המקור שנכתב ע"י בן התקופה, היות שהוא כתוב כתיאור של נוכח במאורעות).

ש"מיהוה הוה, סיועא לא מסייעא"?)

ואחר פטירתו לא היה

@א@אניוהוא
מקור הדברים על שמעון הצדיק - בית המדרש

הם שני דברים שונים, לא?

 

חשבתי שאניוהוא מדבר על הגמרא ביומא כא:, לא על הגמרא בלט.)

אבל התוספתא אומרת ביחס לשניהם.

וביחס לחזרת אש התמיד אני לא יודע

רק אומרת שכשהדליקו את המזבח בבוקר, לא היה צריך להוסיף לה עצים כל היום.

רק הגמרא בכא: מדברת על אש שירדה מהשמים.

 

משום מה ברור לי שיוספון מתכוון לאש מהשמים).

גם ככה הוא חי כאלף שנה אחרי חשמונאי, גם הוא מנסה לדמיין את מה שהוא מתאר

אבל אני חושב שהפורמט של הפורום פחות נח לדיון הזה,

אפשר לברר בפרטי אם אתה רוצה

כי היה את גלות עשרת השבטים ואז גלות יהודה.

@אניוהוא יתכן שהכוונה היא שבאופן כללי הייתה מערכה בבית שני שוב בלי אויב שגרם לכך שלא יהיה מקדש פעיל, ולאו דווקא אש תמיד במובן שעליו דיברו חז"ל.

ולכאורה "אש קדושה לא מצאו" שהמזבח היה כבוי, כי לא עבדו במקדש עד שהגיעו לטהר אותו.

אבל השאלה היא מה הבעיה להבעיר אש חדשה. ומאיפה הבאת מה שכתבת על יוסיפון?.....

יש בעיה שלא תהיה אש דלוקה על המזבח, ולכן הם אומרים שתיקנו את המצב.

מקור:
יוסיפון (ספר) – ויקיפדיה

הם יכלו פשוט להדליק אש.

חז"ל אומרים שהנס של הנר מערבי בטל משמת שמעון הצדיק, אז כשהוא חוזר אחרי החשמונאים זה מעיד על חזרת השכינה לארץ, לאחר יותר על מאה שנה.

אשלח את המקורות על נר מערבי בלי נדר בהמשך, כי אני צריך לרדת כעת

"כל זמן שהיה שמעון הצדיק קיים [היתה] נר מערבי תדיר משמת הלכו ומצאוהו שכבה מכאן ואילך מוצאין אותה פעמים כבה פעמים [דולק] כל זמן שהיה שמעון הצדיק קיים היתה מערכה תדירה כשמסדרין אותה בשחרית היתה מתגברת והולכות כל היום כולו והיו מקריבין עליה תמידין ומוספין ונסכיהן ולא היו מוסיפין עליה אלא שני גזרי עצים עם תמיד של בין הערבים כדי לקיים מצות [עצים] שנאמר (ויקרא ו) ובער עליה הכהן משמת שמעון הצדיק תשש כחה של מערכה כשמסדרין אותה [משחרית] לא היו נמנעין מלהוסיף עליה עצים כל היום כולו" (תוספתא סוטה פרק יג הלכה ז)

אינני יודע אם הנר המערבי חזר לגמרי אחרי החשמונאים, אבל נס שהנר במנורה דולק יותר מהראוי לו מזכיר את התקופה ששרתה השכינה במקדש ולכן זה מרגש כי זה מסמן שהשכינה חזרה. (יתכן וגם האש תמיד חזרה אם נתיחחס לסוף הקטע בתוספתא שהבאתי)

(את הרעיון הזה שמעתי מאחד מרבותי בישיבה התיכונית כחלק מלימודי ארץ ישראל)

הציטוט מאתר מכון ממרא

יסיפון פרק ג:

 

מוזר שהמושג הזה ('אש הקדושה') לא מוזכר בחז"ל (ככל הידוע לי) ומניין ש"אין לנו ממשלה ולא יכולת ולא רשיון להקריב לפניך אש זרה" - כתוב בתורה שצריך להקריב על המזבח דווקא באש ניסית??

האמת שהיה ברור לי שבגמרא כתוב שלא צריך אש מהשמים,

ואז כשחשבתי על זה גיליתי שאין לי שום מקור...

 

ובכ"ז אני עדיין חושב כמוך, שיוספון חולק כאן על הגמרא. 

 

 

(והרווחנו שליוספון יש פשט אחר ללמה קוראים לגלות יוון גלות אם עמ"י נשאר בארץ,

ששונה מההסבר של המהרש"א שהמרכזניקים אוהבים..)

מופיע בהתורה והמצווה למלבי"ם בפרשת נדב ואביהוא, לא זוכר את המילים המדוייקים בחז"ל כדי למצוא.
אבל אם אני זוכר נכון את המקורות שראיתי כשרפרפתי שם, הם ביומא יג ויומא כג

לא אומר שלא חייבים אש מהשמים.

(וזה בגמרא ביומא כא: )

ואין הכרח לאש ניסית כדי להקריב

מגילת המקדש | מפעל המילון ההיסטורי

 

זה במגילות קומראן באמת

ואם הוא לא מסכים אתה יכול לקבל אישור מבית דין ללכת לערכאות.

וכו'

לא נראה לי שזה שייך

 

ולכן לא צריכה להיות בזה בעיה.

שאלתי בכמה מקרים ספציפיים כאלה פוסקים, לא שמעתי שיש בעיה.

 

לעיון יש את הכלל שבממונות תנאי אפילו נגד דאורייתא, ואולי גם מדין זבל"א שלא חייב לעמוד בכל דיני הדיינות

מנטרות תלוי איזה. זה בגדול...

הספר נקרא "מדריך מעשי למדיטציה יהודית" או משהו כזה.

כמדומני שהרב שמואל אליהו שליט"א ממליץ עליו בתשובה כלשהי באתר כיפה.

 

הרב קפלן היה ת"ח ורב מוסמך ובקיא בצורה נפלאה בכל העניינים האלה.

קצת יקר, אבל שווה את זה.

בגדול אם צריכים תחושה טובה של 'סיום' ועוד אחד - מגילה, תענית, ראש השנה וכד'

לך לחנויות של חרדים, יש שם חוברות נייר של פרק גמרא אחד לתלמודי תורה, הרבה פעמים גם מפוסק ובעל ביאור.

ויחושו טוב עם עצמם.

ומבחינת המסכת היא לא קשה.

לא חושב שאף מסכת יותר פדגוגית מאחרות באופן משמעותי, אולי פרק א בבבא קמא מסודרת יותר מרוב הש"ס

בד'כ מתחילים בפרק רביעי בברכות, או שניים אוחזין בב'מ.

אחר המחילה, לצערי, זו התנהגות אופיינית של פסילת הדעה השניה ללא טעם....
כואב לי שאני רואה דברים כאלה.

לפעמים יורים את החץ ואז מסמנים מטרה....

אני יודע שזה קורה, אבל השאלה אם במקרה הזה זה קרה.

בכל מקרה, אני עדיין מחכה לתשובתך

התגלגלו לי דברים בראש מאז...

לא יצא לי גם לראות את זה, דיברתי על זה עם חבר הוא אמר שדווקא פה נראה לו שיש סיבה להגיד (מהטעם שאתה אמרת לי על העניינים האלה)

שמירת המחשבה - שמירת המחשבה למכירה

אני חושב שאפשר להשיג אותו ביותר זול בחנויות לא מקוונות.

אפשר לתבוע שלא בפני החייב (לזה התכוונת ב'לא יודע' או שהתכוונת לטענת שמא) רק שטר מקויים (ובעוד תנאים).

כתוב שבשטר לא מקויים הלווה נמן לטעון מזוייף או פרוע, ומשמע משה שאם טוען שמא, גובה בשטר.

עד כמה שזכור לי יש מחלוקת ראשונים לגבי זה; אני מחפש את המקורות שמדברים על זה בפירוש ובעיקר לדעת הרמב"ם

הלואי שהייתי מספיק למדן כדי לענות, 

אבל בכללי לא הייתי קונה, כי עצם ההנאה מההנחות גורמת איפשהו שמחה שיש את החגים האלה.

 

זו בעצם "התניה קלאסית" לפי מה שאני מבין.   התניה קלאסית – ויקיפדיה

בכל מקרה בישראל כרגיל המבצעים לא כאלה שווים

טוב נו.. בטח רוצים לזכות אותנו שלא נהנה ח"ו

ולגופה של סוגיה, האמת שזו שאלה יפה שאין לי תשובה אליה

ולא כדי שלא ישמחו

כתבתי בתוכן שאני לא מספיק למדן כדי לדון בזה הלכתית.  שנזכה להיות..

כל השאלות