פורום בית המדרש (עמוד 88)

לפי הרב עובדיה כן.

א. לרוב הפוסקים נשים חייבות שחרית ומנחה (וערבית רשות).

ב. גם לפי מי שסובר שלא (הרב עובדיה עצמו), מותר להן.

כלומר: אם אתה מחייב נשים במאה ברכות - זה כמעט כמו שאתה אומר לחייב אותן בשלש תפילות ביום (נראה לי שכמעט לא קרה שהגעתי למאה ברכות בלי לספור את אחת התפילות, ובלי להיות חזן או לעלות לתורה ושאר הברכות של הגברים. ואל תשכח שלפי הרב עובדיה נשים לא מברכות על קריאת שמע ועוד כמה ברכות כאלו...)

אתה צודק.

כמו שהבן של החפץ חיים העיד על אמו, שעל דעת אביו, לא התפללה בשנות גידול הילדים כמעט בכלל.
(ואף שבמשנ"ב לא משמע שכך המסקנה, נראה שלמעשה סמך על הדעות שהזכיר שם שיוצאות בבקשה כל שהיא וכך ציין שהנשים נוהגות)

אין להשוות.

בתפילה יש פטור לטרוד (אם כי אין להשוות את האמהות של היום, לאשתו של החפץ חיים).

הוא לא ציין שהנשים נוהגות כך, אלא ציטט את המג"א, ופסק ההפך.

וכמו שבנו העיד - למעשה הורה כך, למרות שבחשבון הפוסקים, משמעות דבריו שהמנהג לא נכון.

הוא לא הורה כך. רק לאשתו,ן בזמן שהייתה טרודה עם הילדים.

במשך שנים, לא באירוע חד פעמי.

אבל מטעם של טרודות.

ובעדות בנו כתוב שדווקא בזמן שהילדים היו קטנים והיא הייתה עסוקה איתם.

וגם אם מתפלה הן פטורות (שזה תמוה, אין להן שלוש דקות פנויות?) מטעם טרוד, הטעם הזה לא שייך במאה ברכות.

בעיקר כשהצד השני נראה לי הרבה יותר הגיוני:

ה – מאה ברכות | הרחבות לפניני הלכה


-----

הוספה שלי:

הגמרא אומרת שבכל יום אדם חייב לברך מאה ברכות,

ואז מספרת שרב חייא בר רב אויא, היה טורח בשבת ויו"ט ומברך על פירות, כדי להשלים למאה ברכות.
(כי בשבת אין תפילת שמונה עשרה).


החיד"א מדייק מכאן שההשלמה בשבת היא מידת חסידות ולא חובה.
ולכן רק רב חייא נהג בזה. (מחזיק ברכה סימן רצ)


די ברור לי שלפיו גם נשים לא חייבות
(אלא לכל היותר ממידת חסידות)

איך אפשר להגיד שתקנת מאה ברכות תלויה בתפילה במניין, הרי היא נתקנה הרבה קודם לכן?

איך אפשר לחייב נשים בדבר שאין להן כמעט אפשרות לקיימו - למה אין להן אפשרות? יש לכל היותר שבע ברכות שאינן יכולות לברך, והמניין מחושב לפי שתי סעודות בלבד.

ופוק חזי מאי עמא דבר - זו לא ראייה, שהרי גם גברים רבים אינם יודעים על חיוב זה, ק"ו נשים. 

הכותרות האלו מציקות לי בעין.
נעבור לאישי? (או שתפתח פצל"ש עם כותרות רגילות?...)

יש רבנים שפוסקים שצריך ביו"ש לברך גם על נסיעה קצרה.

וגם בכלל לגבי מקום ישוב, יש דעות שאם שנוסעים בכביש ראשי 72 דקות (י"א פחות) צריך לברך, לא משנה אם יש ישובים בדרך.

מצד אחד זה מקום יישוב, מצד שני לא מקום יישוב של בני אדם

אני גם חושבת שעל כל נסיעה קצרה פה צריך לברך.

טוב. אני אברר מה הפסיקה של הרבנים שלנו בנושא.

וכל תגובה שלך היא צינית עד שמוכח אחרת..

יש לי כבוד לאחת המנהלות

מבואר בעץ חיים שיש שלשה מיני גידים באדם, גידי הדם שהדם סובב והולך בהם, וגידי הרוח שאין בהם דם רק רוח חיים המתפשט בכל הגוף, וגידי ההרגשה שאין בהם אפילו רוח חיים זולתי כח ההרגשה של הדעת במוח המתפשט בעצמות תחילה, שכל מה שיכאוב לו אפי' בציפורן רגלו ירגיש תיכף על ידי גידי הרגשה של מוח הדעת שבעצמות, ומהם ימשכו ומתפשט אף בבשר. ומכך אנו לומדים שיש בגידים השפעה של החכמה המתפשטת בהם

 

http://chabadpedia.co.il/index.php/%D7%92%D7%99%D7%93%D7%99%D7%9D

מבואר בעץ חיים שיש שלשה מיני גידים באדם, גידי הדם שהדם סובב והולך בהם, וגידי הרוח שאין בהם דם רק רוח חיים המתפשט בכל הגוף, וגידי ההרגשה שאין בהם אפילו רוח חיים זולתי כח ההרגשה של הדעת במוח המתפשט בעצמות תחילה, שכל מה שיכאוב לו אפי' בציפורן רגלו ירגיש תיכף על ידי גידי הרגשה של מוח הדעת שבעצמות, ומהם ימשכו ומתפשט אף בבשר. ומכך אנו לומדים שיש בגידים השפעה של החכמה המתפשטת בהם

 

 

 

זה גם צינורות דם [עורקים וורידים], וגם עצבים [גיד הנשה הוא עצב], וכמדומני עוד דברים. המשותף לכולם שהם מעין חוטים.

 

הוספה:

מתוך אנציקלופדיה הלכתית רפואית -

גיד המונח "גיד" משמש בתלמוד כשם משותף לעצב היקפי^[69], לרצועות^[70], ולכלי דם^[71].

חז"ל אמרו שיש רמ"ח מצוות עשה סימן להם רמ"ח איברים שבאדם, ושס"ה מצוות לא תעשה סימן להם מניין ימות החמה.
ועל דרך המוסר והרמז שכאילו כל איבר ואיבר באדם אומר עשה בי מצוה, וכל יום ויום אומר לאדם אל תעבור בי עבירה.

(ולא מהגמרא והמדרשים)

בגמרא מוזכר שמצוות עשה הן כנגד רמ''ח איברים ומצוות ל''ת כנגד שס''ה ימות החמה, אז כנראה שחז''ל לא סברו שיש שס''ה גידים או שלכל הפחות מניין המצוות לא כנגדם.

ובמשנָה 63...
במשנה תורה לדעתי ראוי להקיף עד יג שנה לפחות מדע, אהבה, זמנים וקדושה...

אז

1)תנך.

2)שס.

3)משנה תורה-מדע, אהבה, זמנים וקדושה.

 

נשאר לך עוד שני ספרים.

ופניני הלכה.

והקדמות הרמב"ם במשנות...

אז

1)תנך.

2)שס.

3)משנה תורה.

4)פניני הלכה.

5)והקדמות הרמב"ם במשנות.

@בדרך אליו

@צ'יאל

1) את כל התנ"ך

2)לפחות סדר משניות אחד

3) לפחות מסכת גמרא אחת

4) ספר הגות יהודית של  רב חשוב אחד. (חשוב ברמה של הרמב"ם, רבי יהודה הלוי, כאלה)

5) אחד מספרי פניני הלכה\קיצור שולחן ערוך.

4)יש ספר ספציפי שאתה חושב?

 

לא, כל אחד ומה שמתאים לו.

מעניין מה לשמוע מה הדעות של כל אחד.

נראה לי שאעשה השוואה.

ֲ@ארץ השוקולד

ואולי באמת צריך זמן להשתובב ולאו דווקא ללמוד.

אבל אם כן, תנ"ך, מסכת תמיד, ספר החינוך, מקור חיים השלם, שר הטבעות.

תנ"ך, משנה, גמ', ספר הלכה למעשה, ספר אמונה/חסידות שאתה מחבר אליו.

נבהלתי.

 

אבל לרוב,לפחות אצלי ילד ממוצע לא באמת יכול ללמוד גמרא לבד.

ובגיל בר מצווה אני חושב שהרוב כן יכולים ללמוד קצת גמ' לבד.

וחוץ מזה זה שיר באנגלית ואני בכלל לא יודע אנגלית

זה בכלל מקהלה, לא?

 

ובכל מקרה, זה מסוג הדברים שלדעתי תלוי ברמתך. אין פה אסור מוחלט או מותר מוחלט לדעתי, יש שמחמירים ויש שמקלים. אני הייתי נמנע. לדעתי זה פוגע בנפש.

יוסף דלה ריינה – ויקיפדיה

בכלל לא חשבתי לחפש בויקיפדיה חחח

קודם כל, אשרייך ממש על החלטה להסתכלות בטוב על היהדות. לא קל בעיניי כלל, מעריך.

 

ולעניין, חושב שאולי יתאים להתחיל לקרוא או ללמוד קצת מהתורה הגאולית שלנו היום. כי היא כל כך הפוכה מההסתכלות הנוצרים, ומסתכלת על הקב"ה בצורה אמיתית יותר לדעתי. וזו הסתכלות שנכנסת לנו לנפש לאט לאט. קחי משהו שאת מתחברת אליו, ופתאום תראי איך כל פסוק בתהילים הוא הפך המוחלט ממחשבת הנצרות.

אחד מרבותי נוהג לומר שהכל אנחנו יודעים היום, ותפקידנו הוא להצליח להכניס מהשכל ללב. בהצלחה רבה

אשמח לעוד קצת פירוט, במידה ויש לך כוח.. לדוגמה איזה ספר היית ממליץ בנושא.

היא מדוע אלוקים ברא את העולם. ויש כמה תשובות מרכזיות. הרמח"ל בדרך ה' מוכיח ש'טבע הטוב להיטיב'. אלוקים הוא טוב מוחלט, וטבע דבר שהוא טוב (אלוקים) הוא לעשות טוב בלבד ולא שום רע.
אז מדוע הקב"ה מעניש? בשתי מילים; בחירה חופשית. אחד מיסודות העולם. אין רצון לפניו שנהיה מלאכים, אלו כבר יש, אלא בני אדם שלמרות הטעויות, היצרים, הנפילות - נדע לבחור בו באמת. זו אחת הסיבות שבגללה קיים המושג 'עונש', תראי כמה צדדי הוא. הוא רק ליצור בחירה חופשית, שנוכל לעשות טוב מבחירה, טוב אמיתי, ולא מחיוב.

כדי להבין או להתחבר לא באמת הועלתי כאן, כי צריך ללמוד, להעמיק ולהכניס ללב. אבל רק רציתי להראות שהיהדות לא חושבת כמו הנצרות. היהדות בטוחה לחלוטין שהקב"ה הוא טוב, טוב מוחלט, וכל מה שעושה הוא לטובה, וזה כל רצונו.

איזה ספר ללמוד, זה פחות משנה. זה צריך להיות ספר שאת מתחברת אליו. הנה קצת הכוונה;
'יש לך כנפי רוח' של הרב קוק.
נתיבות שלום על הפרשה.
ספרי הרב פינקוס (לא משנה איזה).

(ואם לא, אפשר לנסות גם את אלו)
אור החיים על הפרשה.
תנ"ך עם פירוש המלבי"ם.
רמח"ל דרך ה' (קצת קשה).

כל כך מעריכה את התשובה המעמיקה והמפורטת! ומאד התחברתי לתוכן. וגם מודה לך על ההפניות לקריאה.
עצם הידיעה שיש מענה רחב לשאלה שלי כבר כל כך מרגיעה אותי.

על הספר 'בעצתך תנחני', (שני חלקים). ספר חובה, במיוחד במצב שלך..

או רב נורמלי.

לא ככ הבנתי את הבעיה..
ביהדות יש מושג של עונש, של חרון אף, של עיוותים מזעזעים ושל כאב וסבל בעבודת ה' הדורשת מירוק מתמיד. זה המצב בעולמנו המורכב, על מה התלונה?
מעניין שבפורומים למיניהם, הקב"ה מיוצג כאדון הגיבור והנוקם מעט מאוד, וכאבא חמוד ויקר ואוהב ומתוק בכל שירשור שני, ולעומת זאת הנביאים אוחזים לרוב בתיאורים מהסוג הראשון ואף פעם לא מהסוג השני, זה מלמד..

  ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה ליראה את ה' א-להינו לטוב לנו כל הימים לחיתנו כהיום הזה.

לא מבין את טעם אלה המתנגדים ככה שלא אבאר אותם.

יכול לומר לי?

אבל לא עולה לי אף שם/וודאות שיש מתנגדים.

אינני נשוי ולכן פחות התעסקתי בשאלות כאלה, הכי טוב לחפש באינטרנט בגוגל

לא לימוד לשם פסיקה, אלא שקידה בלימוד שנים על שנים.
לנשים אין את זה בד"כ ואם אישה כן משקיעה בזה - אז היא משקיעה במה שאינה חייבת (לימוד תורה) ע"ח מה שהיא כן חייבת - השקעה בבית ובגידול הילדים.

מסכים עם האמירה, לא מכיר את הנושא לעומק ולכן לא יודע לגביו.

אתה סומך על הנשים כל הזמן בהלכות כשרות.

אישה מאמנת בהלכות נידה מלימוד מפסוק - וספרה לה לעצמה מכאן שנאמנת.

בודקות טהרה ויועצות טהרה זה דבר שבשגרה היום...

להגיד שא''א בשום תחום לפסוק בלי ללמוד שנים זה לא נכון.

יש הבדל בין פוסק שמדמה מילתא למילתא, וצריך ללמוד ולחדש דינים שאז זה כפי שכתבת
לבין סוג של 144 במקרה כזה הרב הזה מתיר הרב הזה אוסר.

יש הרבה כאלו בכל התחומים וזה לגיטימי... שאשתך בבית 'תכריע' לעצמה ע''פ מה שכתוב בספר בלי לפתוח אותו כל פעם זה לגיטימי? וודאי. זה הופך אותה לפוסקת? ממש לא.

אז ההגדרה פוסקת בענייני מראות לא נכונה אבל וודאי שיש מקום לאישה שתראה מראות.

יש המון נשים שלא יודעות בדיוק ושואלות שאלות שהם לא שאלות.
(אני במקרה לומד עכשיו נידה וראש הכולל אומר שבערך 5-10 אחוז זה 'שאלות' השאר זה סתם בורות ופרומריות כי אין שום שאלה וזה וודאי לא אדום או רצון לאיזה קולא למרות שזה אדום ממש)
ברור שמי שלא למד לעומק שלא יכריע, אבל אפי' בשביל להגיד את זה צריך להראות לרב, זה לא שאלה, זה טהור. זה לא שאלה זה טמא. אין שום מניעה שאשה תעשה. (כפי שעשה עם מראות שלה עושה לעצמה ונחליט עם מה ללכת לרב. אז כאן יש מישהי עם יותר ידע. אז יש לה הרבה פחות ספיקות...)

יש להעיר שהמשנה ברורה סבר שלימוד לשמה זה לשם לימוד ההלכה ולא לימוד אחר. (עיין בהקדמתו לליקוטי הלכות זבחים)

על הנובע מכך ממילא אני חולק.
(אמנם יש לך את הגר"ח עליו אתה נשען ש"לשמה" זה מגרש אחר, אבל לפחות המשנה ברורה סבר אחרת והוא פוסק די מקובל, אז ככה שכנראה שלא קיבלנו זאת. הרב עובדיה אף הוא יצא נגד פסיקות הלכתיות על ידי ראשי ישיבה, והוא חשב שזה חיסרון אצל פוסק שהוא לומד שלא לשם הפסיקה לפני ולא יתרון.)

בתימן היו מראים לאשת הרב או לאחת הזקנות.

וגם היום אשתו של הרב אליקים לבנון (אחות של הרב מנחם בורשטיין) פוסקת במראות.

במצב רוח עשיו?

תפילין של ראש. ולר"ת כנראה לא נכתבו כסדרן

מזוזה צריכה שרטוט

השאלה היא באיזה תנאים מותר

בגלל זה אני שואל

ואז הוא קרא לו כך בחזרה.

אחאב היחידי שהמציא והשתמש בביטוי הזה. אל תורידו את אליהו הנביא לרמה של אחאב. הוא פשוט השיב למלך והסביר לו למה יש בצורת
{יז}וַיְהִ֛י כִּרְא֥וֹת אַחְאָ֖ב אֶת־אֵלִיָּ֑הוּ וַיֹּ֤אמֶר אַחְאָב֙ אֵלָ֔יו הַאַתָּ֥ה זֶ֖ה עֹכֵ֥ר יִשְׂרָאֵֽל׃

מ' ציון: עוכר . משחית ומחבל , וכן ( שם לד ל ) עכרתם אותי :

מ' דוד: עוכר ישראל . כי עכרת אותם , במה שנשבעת לעצור המטר :

{יח}וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א עָכַ֙רְתִּי֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֥י אִם־אַתָּ֖ה וּבֵ֣ית אָבִ֑יךָ בַּֽעֲזָבְכֶם֙ אֶת־מִצְוֹ֣ת יְהוָ֔ה וַתֵּ֖לֶךְ אַחֲרֵ֥י הַבְּעָלִֽים׃

האם אחאב צדק? ברור שלא.
מי אנחנו שנקבע מיהו באמת עוכר ישראל?

אחאב טען כלפי אליהו שהוא עוכר ישראל, כלומר שבזה שגרם לבצורת עכר (הזיק, השחית, כמו 'מים עכורים') את ישראל. אליהו שלא הוא זה עכר את ישראל, אלא אחאב ובית אביו - בזה שעזבו את ד' ועבדו ע"ז.

לכן אם מדייקים ואומרים זאת על מי שפוגע בישראל - אפשר, כדאי לוודא שהשומעים (והאומר...) מבינים את הנאמר. אבל, בשפה של היום, זה עלול להשמע כסתם ניבול פה. אז עדיף למצוא ביטוי מובן יותר לציבור.

יהודי שקורא ליהודי אחר עוכר ישראל הוא פוגע בעצמו.

יכולים להמשיך בדרכם.

בכל מיני וריאציות.

וסתם לשחק אותה מאמינים שמדובר באדם בן שישים שחי בסידני שפתאום התעורר לשאול שאלות של נער מתבגר, לא שיש לי בעיה אבל עד מתי למשחק הזה?

אני יעשה כל שביכולתי להעביר מסר ברור שהשלטון בארץ ישראל הוא שלטון מופקר כמו בימי מלכות אחאב (שעל פניו היתה מעצמה איזורית ) שבה נרדפו נביאי אמת על ידי המלך אחאב ואשתו איזבל בניהם נרדף אליהו הנביא זכור לטוב שנקרא על ידי אחאב ״עוכר ישראל״ כינו שמשתמשים בו היום יהודים כנגד יהודים אחרים.
זכותך לחשוב אחרת אבל כמו שאני מראה לך מראה מול הפנים פשוט תחיה עם זה.

סדר ליל שבת, מטת כסף - בית מ"ד, פרק ז', חוליא ג', סעיף כ"א. (עמ' תריב במהדורת אשכול)
להבנת שיטתו בזה, לעיין לפני כן בפרק א' ופרק ד'.

רק הערה לשונית: במקורות 'ערב שבת' פירושו יום שישי, כמו ש'ערב פסח' - זה היום שלפני החג (והתקבל גם כשם לכל התקופה שלפני). כשמתכונים ללילה שאחרי כניסת שבת אומרים 'ליל שבת'.

נדמה שמדובר בפרשנות שחבויה אי שם

תודה על התיקון לשון!

היעב"ץ - רבי יעקב עמדין, בנו של בעל שו"ת 'חכם צבי' - היה מגדולי ישראל לפני כשלוש מאות שנה.