הוא שינה לי את החתימה וכתב דברים שאני בחיים לא אמרתי!
זאת בטח אחותי... כשהיא תחזור...
מעכשיו אני צריך להתנתק כל פעם שאני יוצא ולשנות סיסמה.
לכל אנשי הפורום למיניהם!! לאבא! לאמא! לדוד גיבור..(אשר על המשמרת) אני כבר לא כאן..זהו...הלכתי...לא פה...ישנה..חחרררר פששששששששששש..................................................................אוי שכחתי קריאת שמע!................................... זהו סופי אני כבר לא פה!!
אז מה ככה?
ומוריה הזהירה אותי שאני מציף.
אז זהו!
אני מכריח את עצמי ללכת!
ביי!
באסה שאותי לא זוכרים... =(
סתם...אני יודעת למה...זה בגלל שעינב חופרת בשכל ואני לא...
זה היה מזה בצחוק...אבל סליחה!!!
אם את רוצה תגידי למוריה שתמחק...
אבל אני לא חופרת...
בכל מקרה - לילה טוב גם לך ולכולם!!!
נשיקות!
פדאם פדאדאם פדאדאם..... פדאם!!!
חברים מתוקים שלי, אהובי נפשי! אני עומדת לפרוש להיום ברגע מרגש זה (תזילו דמעות... נו! בשביל הפואנטה!), ממש בבדל 'אפס' קצה השעה הזאת. פינג!
לכן – היו שלום, תשמרו על עצמכם כי אני צריכה אתכם בריאים, שלמים וכלים כתמיד. והכי חשוב-
נשיקות מלא חופניים!!!

אוהבת אוהבת אוהבת
אני בעצמי של אבא ואמא שלי, שלכם כתמיד!
אני בת שרות.... היום קיבלתי תיק וכרטיס נסיעות! אבל התוקף של הכרטיס מתחיל רק שבוע הבא...
בקיצור, סיכום קצר של ה9 ימים האחרונים:
השמנתי ב3 קילו... (כן כן היה שם אוכל יותר מדיי טעים.. נדיר ביותר)
סיימתי בקבוק וחצי של דאורדורנט... (נתניה.. חום אימים ולחות!)
פתאום הבנתי מה זה בית כלא... (לא נתנו לנו לצאת משם.. התפלחתי 3 פעמים, דרך פירצה....)
התחלתי להעריך את העובדה שיש לי בית ומשפחה... (איזה שלא יהיו.. הכל טוב אחרי כאלה ימים..)
התחלתי להעריך את המקלחת והמיטה שלי...
הכרתי פוול בנות חדשות, בינהם קרציות בינלאומיות ('ביליתי' עם אחת כזו בחדר) וביניהם מתוקות על אנושיות...
הרגשתי כמו סטודנטית, בצד החיובי (?) של העניין... (הרצאות מבוקר עד ליל)
למדתי המון דברים חדשים בהרצאות...
למדתי איך לטפל בהיפראקטיביות שלי...
זכיתי בתואר היפראקטיבית הקבוצה... (לא יכולתי לשבת כבר מרוב הרצאות...)
זכיתי גם בתואר 'חולת פלאפון' (לטענתם דיברתי המון בפלא', אבל זה פשוט בגלל שאני מתלהבת, יש לי שיחות וSMS מוזלים..)
שכחתי מה עשיתי שבוע שעבר.. וכשנזכרתי זה היה נראה לי כאילו חלפו יובלות מאז...
יש לי חוסר שינה רציני (השכמה ב7:15, השכבה ב1:30)
ולכן אני הולכת לישון...
נראה כמה זמן אני אהיה פה מעכשיו.... (בחצי שבוע אני צריכה לנסות לדחוס מה שלא עשיתי חופש שלם.. ואז השרות...)
אז ליל מנוחה (סופסוף.. בלי רעש בחדר ומסדרונות הומים..)
בהרצאות המשותפות שלנו הייה באמת קשה לראות זאת, כי אני שיא הלא אוהבת להפריע לאנשים באמצע שהם מדברים אחרי שהם השקיעו בזה הרבה זמן(וגם אם ההשקעה לא היתה מרובה.) זה נותן לו הרגשה ממש לא נעימה, וגם לי... אז אני סופגת זאת בשקט... עד שזה מתפרץ פתאום... לרוב הייתי מוציאה את זה ביחידות בדריכה, מה לא הייתי עושה שם, אפילו הגעתי למצב של לקפוץ על רגל אחת... אך ממש לא בקטע של להפריע, ניסיתי כמה שיותר לשלב זאת עם השיעור... וזה הצליח!
לגבי הסיכומים... אני ממש לא ילדה כזאת! אן לי אף מחברת מושלת במשך כול תקופת הלימודים! בהרצאות הממש מוחדות הוצאתי את הדפדפת שלי וכתבתי נקודות שיכולות ליהיות לי מעניניות ויעילות. אך ביחידה של עינת, ממש לקחתי הרבה, ונשאר עוד הרבה לקחת. כך בהרצאות משעממות הדפדפת היתה גם כן בחוץ, אך לא לצורך השיעור כלל, עברתי באותו זמן על דבר לגמרי אחר, תוכלו לראותו בקרוב בל"ת.
לגבי מישקלי הנוכחי, קילו זה לא כ"כ הרבה! ובמיוחד כשאכלתי הכול ממה שהם הביאו, ואפילו סינגרתי אנשים יקנו לי פינוקים מהמכולת, אך לא הצלחתי לגמור הכול כי הייתי מופצצת אחרי הארוכות, אמא טוענת שזה בגלל ששמרתי על עצמי, אך זה לא ממש מדויק, פשוט אכלתי פווווול! אבל יותר בפרופורציות,
לגבי ירושלים הבירה הניצחית, ממש חשכו עיניי עם היציאה הת.מ הם סכבו את הרכבת המזופטת שלהם עד לשם!!! וכדי להגיע מהת.מ. לצד השני של בניני האומה הייתי צריכה לעשות סיבוב ענקי! ועוד עם פול תיקים! ובנוסף להרס של הנוף מרהיב העניים הגשר שמתחילים להרים מעצבן אותי שיבעתיים!!!
אני בטוחה שתהני פה..
ספרי קצת על עצמך..
אפ'פעם לא הייתי באשדוד... איך שם?
[האוריגינל]
אני שונאת את העיר הזאת!!!
היא כזאת מגעילה ויש שם פוווול פריצות...
והכי קשה: קשה לנסוע שם...
< אני יודעת שאסור להגיד על מקום בארץ ישראל מגעיל,אבל לא יכולתי להתאפק>
לא אמרתי שקשה לנסוע לשם...
קשה לנסוע בתוך העיר...
כנראה שאני גם אף-פעם לא אהיה שם...
נשמע זוועה.
עדיהממש אחלה פה.. אני מקווה שתהני...
אבל אני לא יגיד את כולם כי זה יצא ארוך ואין לי כח...
---------------------------------------------------------------------------------
1) מי שהולך לפי ה"אהבה תנצח" אז שילך להתחבק עם כל עם ישראל בדרכו האחרונה...
ואני לא פסימית! אני מציאותית!!! בקצב הזה של "האהבה תנצח" נגיע לים בקרוב מאוד...
2) זה לא הייתה הבחירה של הקב"ה. ה' נתן ל-נ-ו את הבחירה מה לעשות:
בעד או נגד.
נראה למישהו פה שהקב"ה רוצה שניתן חלק מארץ ישראל?
ונכון זה ניסיון אבל הניסיון הוא שונה. הניסיון בא לבדוק אם אנחנו עם ישראל מסוגלים לתת חלק מהארץ שלנו,חלק מהארץ המובטחת! זה לא ניסיון לראות כמה אנחנו מסוגלים לסבול...
3) ציטוט: "האהבה למדינה הזאת לעם הזה על כל פלגיו ואמונתו האהבה לתורה האהבה לחיילים הגיבורים שלי שבזכותם אני חיה כאן, נושמת כאן, משחקת כאן, ולומדת כאן"
מזה "כאן"? לך אולי עדיין יש "כאן"! לי אין... לי כבר אין את "הכאן" הזה...
בזכות העם הנפלא שלנו....
4) עוד ציטוט: ...."אין לי ארץ אחרת" זה כבר לא שיר מבחינתי זה כבר דרך חיים...אני מוכנה להלחם עלייה עד טיפת הדם האחרונה! עד גרגיר החול האחרו!ן כי "אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת רק מילה בעברית חודרת אל עומקי אל נשמתי בגוף כואב בלב רעב כאן הוא ביתי..."
אז אני מוכנה להלחם על הארץ אפילו בעד עם ישראל.
כי כשערך מול ערך נפגשים אחד עם השני אני מעדיפה את הערך "ארץ" ולא את העם משתי סיבות.
א) כרגע יש לנו יותר סיכוי עם הארץ ולא עם העם.
ב) כי כשלא תישאר לנו ארץ- לא ישאר גם העם...אנחנו נהיה בים...
וזהו...יש לי עוד מלא מה להגיד אבל אין לי כח...
שירה חדשהאחרונהתיקראו את זה(מבזק של ערוץ 7..) ואחרי זה את מה שמתחתיו....
...................................................................................................................
מתוך העלון "שבת וקודש" שיצא בערב ראש השנה תשס"ו -
"ואבני גולד ילקחו עימהם לארזים הרחוקים וחמת שמים בהם וגשמים עמירים ישטפו הארזים ושורשי הארזים חזקים המה ולא יכניעום וישמיעו קולם עד מערת אליהו ואף רחוקה מזה , ולית דין ולית דיין ויבוא השליט חי מארץ הדרום. ויבוא קול רעה גדולה מבבל ופרס כי המה לא שמעהו לקול שוועתי וירעישו בניי גם הם בקול רעה גדולה עוד יותר והגאלם ביסורים גדולים"
בתרגום!
"ואבני גולד (שמות משפחה של החטופים) ילקחו עימהם לארזים(ארץ לבנון) הרחוקים וחמת שמים בהם וגשמים(הפצצות צה"ל) עמירים (מססתר שמו של שר הבטחון) ישטפו הארזים ושורשי הארזים חזקים(חיזבאלה חזק) המה ולא יכניעום וישמיעו קולם עד מערת אליהו (קטיושות בחיפה מערת אליהו הנביא) ואף רחוקה מזה , ולית דין ולית דיין ויבוא השליט מארץ הדרום (כנראה שמו של החטוף בעזה) . ויבוא קול רעה גדולה מבבל ופרס (כנראה נותקף מאירן ) כי המה לא שמעהו לקול שוועתי וירעישו בניי גם הם בקול רעה גדולה עוד יותר (כנראה ישראל תשתמש בנשק גרעיני ) והגאלם ביסורים גדולים "
הראשון שיך לציונית השני למישהי אחרת (כלומר אני לא כתבתי את זה)
אומנם ארוך אבל תקראו עד הסוף זה שווה תשקיעו חמש דקות בקריאה (אלא אם כן אתם לא יועים לקרוא
קליפה אדומה הייתה ילדה טובה וחמודה, שתמיד רצתה לעשות רק טוב, ולראות רק את
הטוב שבמציאות המפציע מתוך כל סיבוכי הסיבוכים של החיים. קליפה אדומה אהבה לטייל ביער ולשוטט במרחבי ההויה, לראות את טוב ה' המושפע על כל בריה המפכה בה אור חי העולמים, על כל סנאי וחמוס המשוטטים להם ביער ומפזרים לשלשת לכל עבר (מה רע בלשלשת? זה זבל אורגני מצוין...), על כל גרגיר שנמעך על ידי בהמה גסה (זו סתם עלילת שוא, בואי לא נתעסק בקטנות).
יום אחד פגשה קליפונת החמודה את אחותה התאומה. פה מגיעה הפואנטה הראשונה של הסיפור. אחותה התאומה של קליפה היה שונה ממנה קצת. מקרה טרגי שארע בעת לידתם גרם לכך שקליפה גדלה בבית של ההורים הביולוגים של האחיות, בעוד שהאחות התאומה (איך נקרא לה..? אולי זהבה, זה שם שמתאים לאגדות, ובאמת שאין לי זמן לחשוב על שם סמלי) גדלה בבית של הורים מאמצים. בזמן שההורים הביולוגים של האחיות גידלו את קליפה על ברכי תורת הרב קוק, על ערכי התורה הקדושה, על החוט המשולש של עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל, זהבה גדלה בבית שונה בתכלית. זהבה גדלה בבית שבו הערכים ערכי המוסר של העולם המערבי. ההורים המאמצים דאגו לזהבה מאד. הם סיפקו לה המון חום ואהבה, קנו לה כל מה שהיא ביקשה, וגם לימדו אותה את הערכים שלדעתם הם ערכי החיים הנכונים: "תעזרי תמיד זהבה, לכל מי שאת יכולה, אבל בלי שזה יפגע בך". ערכים כמו ארץ ישראל או תורת ישראל היו די זרים לזהבה. גם ערך כמו עם ישראל לא כל כך עשה לה את זה... ההורים שלה אמרו שיש תמיד לעזור לחלש, ולא משנה אם הוא יהודי או לא. קליפה וזהבה מאד שמחו לפגוש אחת את השניה (נדלג על הפרק שבו הם מגלות שהן אחיות... את זה נקרא באורה הכפולה, בכל אופן חשוב להדגיש שהן תאומות זהות). חברו השתיים יחד ויצאו לטיול משותף ביער (קליפה החליטה להראות לזהבה את הסבתא האמיתית שלה). הלכו השתים, הלכו והלכו, ופתאום שמעו את חיות היער בסיומו של דיון סוער (קליפה ואחותה התחבאו, אז החיות לא ראו אותן): "הגענו להחלטה שהזאב הוא נורא מסכן. הוא היחיד מבין חיות היער שאין לו בית. קיבלנו החלטה שע"מ שיהיה לו בית, נגרש את הסבתא שגרה בקצה היער וניתן לו את הבית שלה. יש מתנגדים? אין מתנגדים? יופי. ההחלטה אושרה פה אחד".
קליפה היתה המומה. היא לא הבינה מה קורה כאן. איך זה יכול להיות? סבתא גרה כאן כבר שנים... היא זו שבעצם הפכה את השממה הזאת ליער, בזכותה בכלל יש לכל החיות בית, איך הם יכולים לעשות לה את זה? איך הם יכולים להיות כל כך כפויי טובה?
היא הביטה באחותה התאומה, בטוחה שהיא תמצא בעיניה מבט זהה לשלה, אך לתדהמתה האין סופית היא ראתה אור בעיניה של זהבה: "וואי! איזה חיות צדיקות! איזו דאגה לחלשים ולמסכנים! לא יאומן! חוץ מזה, שאם ניתן לזאב בית, בטח הוא יפסיק לטרוף חיות מסכנות וחפות מפשע... אני חיבת לעזור להן!"
בדיוק באותה שניה, החיות גילו את קליפה וזהבה. האריה הרים את זהבה וקליפה הרועדות, הציב אותן במרכז המעגל ואמר להן: "אתן תהיו אלו שתבצעו את ההחלטה שלנו. עליכן ללכת לנתק את הסבתא מביתו של הזאב. אם לא תעשו את זה נשים אתכן בבית סוהר".
לתדהתה של זהבה, היא פתאום שמעה את קליפה אומרת בנחישות: "אתן חיות רשעות ואכזריות! אין לכם בכלל מוסר! אתם סתם חיות טרף! אני לעולם לא אגרש את סבתא שלי מביתה, גם אם תשימו אותי בבית סוהר כל ימי!"
"ככה?" אמר האריה "ובכן, בינתיים את וזהבה תשבו בבית סוהר כדי לחשוב מה דעתכן בנידון".
זהבה וקליפה בילו מס' ימים יחד בבית סוהר. לזהבה היה ברור כל הזמן, שצריך לגרש את סבתא. וזאת משתי סיבות:
א. הזאב הוא החלש בסיפור. סבתא של קליפה ושלה יכולה לעבור לגור איתם בבית של ההורים הביולוגים.
ב. היא לא מוכנה בשום פנים ואופן לשבת בבית סוהר בשביל מישהו אחר. גם אם זה לא צודק לגרש סבתא זקנה מביתה, היא, זהבה, לא תהיה הקורבן.
במשך הימים שבהם ישבו השתיים בבית הסוהר, ניסתה קליפה לשכנע את זהבה שלא תעשה חס וחלילה את המעשה הנפשע והמזעזע. זהבה הקשיבה, אבל לא הסכימה.
הגיע היום הנורא.
קליפה כמובן, סרבה פקודה והוכנסה לכלא לכמה שבועות איומים. אך היא הרגישה שליבה טהור.
זהבה לבשה את המדים שחיות היער הביאו לה, נכנסה לבית של סבתא, והוציאה אותה אל היער.
קליפה לא יכלה לסבול זאת. איך? איך זה קרה לה? איך היא מסוגלת לעשות כזה מעשה מזעזע? מאיפה זה בא לה? היא הרגישה שהיא כמעט סולדת מאחותה, שהיא רוצה להרוג אותה, לשכוח ממנה, לא לדעת שבכלל היתה לה אחות שמסוגלת לעשות כזה דבר...
אבל אז היא הבינה שהחיים לא כל כך חלקים. זה לא שחור או לבן. היא נזכרה שפעם, כשהיא היתה בכיתה ח', היא למדה שלתאומים זהים יש את אותו הדנ"א בדיוק. כלומר, היא ואחותה זה בדיוק אותו דבר. בפנים בפנים אחותה היא צדיקה בדיוק כמוה.
אלא מה.
היא גדלה בסביבה שונה. זה הכל. (קול מסוים בתוך קליפה אמר שאולי ההורים שלהם אשמים בכך, כי הם לא דאגו לחינוכה של זהבה כל הימים. קליפה החליטה להתעלם מכך בינתיים, והבטיחה לעצמה שהיא לא תפקיר את זהבה וילדיה. היא לא תדאג רק לילדים שלה).
בעוד קליפה עסוקה בלחשוב איך היא צריכה לעזור לזהבה אחותה האהובה להגיע אל דרך האמת,
"בום, בום" נשמעו שתי יריות מ-
שימו לב:
אפשר להיכנס לכרטיס אישי שלו ולראות שהוא יצטרף רק בל' אב...
אבל יכול להיות (אל תרצחו אותי) שגלעד עושה את זה כדי לשגע אותנו...אבל זה לא בטוח סתם זרקתי משהו...
לא הייתי בפורום מאז הצהריים וכשאני חוזר, מה אני רואה
שהמתחזה כתב עלי דברים (מזה הקשקוש הזה על ישרל- ו ! ?!)
אני דורש שתחסמו אותו!!!
/Forum/lmf_profile.aspx/2952 האורגינל האמיתי...
בס"ד
אתה המתחזה! חוצפה!!
אני משחק באיזה משהו באינטרנט שאם אנשים נכנסים לקישור שאני ישים פה עוד רגע אז זה נותן לי בונוסים ודברים שעוזרים לי לכן אני ממש מבקש שכל אחד יקדיש רגע מחייו ללחיצה על הלינק...מ'כפת לכם זה לא עולה כסף...
http://hebrew.gindis.com/modules.php?name=Account&file=index&op=game&userid=MzY5NjEw
אשריכם ישראל!!!
הוא פשוט אדיר!!
אבל למה נתת לינק לדף הראשי??
זה בסדר גמור...
אבל אני לא מבין מה זה יעזור לו...
זה לא בעיה לתת להם אותו? (ני שואל את פו הדב)
אבל אסור לפרסם את הלינק בפורומים!