לכבוד
ראש הממשלה
מר אהוד אולמרט

הנדון: הלחימה בצל אמירותיך

כל 12 הרשומים מטה, כולנו בני משפחה אחת, משפחת בן-דוד.

כולם מגוייסים ברגע זה במסגרת צו 8 או במסגרת שירות סדיר. 

כולם מתגוררים ביישובים שהוקמו ע"י מדינת ישראל באזור המכונה "יהודה ושומרון" וירושלים המורחבת. כולנו "מתיישבים".

במסגרת השירות אליו נקראנו, אנו ממלאים את תפקידנו על הצד הטוב ביותר, ומשתתפים, כל אחד בתפקידו, בהגנת העם והארץ מפני האויב בצפון ובדרום.

לכן, כבוד ראש הממשלה שלנו, הזדעזענו כששמענו אותך אומר כי הניצחון על החיזבאללה יוליך ל"תוכנית ההתכנסות". שהמלחמה בצפון משמשת לך כפתיל השהייה, שבסופו יתפוצץ מרקם חיינו. שכאשר נסיים להקיז את דמנו עבור העם והארץ, אתה תשליך אותנו, 12 החיילים שלך, אל מחוץ לביתם ואל מחוץ ללגיטימיות של החיים במדינת ישראל.

אתה מבין, כבוד ראש הממשלה, מה זה אומר לנו, כחיילים ?

שאם חס וחלילה יקרה לנו הגרוע מכל, וניצחון המלחמה יושג על מזבח הקרבתנו, אתה תהפוך את אלמנותינו וילדנו היתומים לפליטים חסרי בית ותטפל בהם כמו שאתה מטפל באנשי גוש קטיף !
זה אומר לנו שאם חס וחלילה יקרה לנו הגרוע מכל, וניצחון המלחמה יושג על מזבח הקרבתנו, אתה תהפוך את אלמנותינו וילדנו היתומים לפליטים חסרי בית ותטפל בהם כמו שאתה מטפל באנשי גוש קטיף ! 

שבמקום לשמור על יישובנו ומשפחתנו מכל משמר, אתה תהרוס את מפעל חיינו.

כבוד ראש הממשלה, כמה כוח אתה חושב שיש לנו?

האם לא הבחנת עדיין, שכמחצית מהנופלים בקרבות הצפון נושאים על ראשם כיפה סרוגה, למרות שהמגזר שלנו  אינו מהווה אפילו 12% מתושבי המדינה?

יש לך מדיניות פוליטית שונה, אתה עדיין סבור שדרכך צודקת, אתה חושב שתוצאות הבחירות מוכיחות שהעם תומך בדרך הזו – שיערב לך. 

אבל לשסף מאחור את חייליך בשעת הקרב, ולצפות מהם להמשיך להילחם בצבא העם? 

ואולי בעצם, כבוד ראש הממשלה, אולי תתחיל כבר עכשיו. עכשיו, בזמן שאנחנו בלחימה. אולי תפנה בחטף, את נשותינו וילדינו. זה רעיון נהדר.

אנחנו נלחמים בפקודתך בצפון. אתה הרי מכיר אותנו, אתה יודע שלא נחזור הביתה כדי להגן על המשפחות שלנו מפניך. אתה יודע שאתה יכול לסמוך עלינו. לא נפקיר את גבול הצפון ואת גזרת לבנון ולא נפסיק להילחם עבור עם ישראל, רק בשביל לשמור על טובתנו האישית ועל רווחת בני משפחתנו.

כך תוכל בקלות רבה ביותר להפוך את בני משפחתנו לפליטים בשעה שאנחנו בצפון. איש כמעט לא יתנגד, הרי כל הגברים במשפחה נמצאים בלחימה.

למעשה, כבוד ראש הממשלה, אתה מוזמן לבקר בכל אחד מיישובי יהודה ושומרון. יישובי איו"ש אינם תל-אביב או הרצליה פיתוח בהם מקומות העבודה עובדים כסדרם ביום ובתי הקפה מלאים בליינים בערב.

להבדיל משם, ביישובים שביהודה ושומרון אין גברים. כולם מגויסים. אין מי שיתנגד לפינוי. 

כך, אחרי שתגמור לפנות ולהרוס את הבתים שלנו, מי מאיתנו שישוב בשלום מהמלחמה בוודאי יירתם למשימה לאומית אחרת, ויקים את חבל לכיש או יחזק את עיירות הפיתוח.

ומי שלא ישוב מהמלחמה, אפילו מקום עבודה לא תצטרך למצוא לו. פתרון מושלם.

אז קדימה, כבוד ראש הממשלה, גש ישר לעניין. אנחנו נילחם באויבי ישראל, ואתה תילחם בנו.
 

האם לא הבחנת עדיין, שכמחצית מהנופלים בקרבות הצפון נושאים על ראשם כיפה סרוגה, למרות שהמגזר שלנו אינו מהווה אפילו 12% מתושבי המדינה?
אם הרעיון הזה נראה לך מעוות, אז בוודאי תבין שגם הרעיון לדבר על "תוכנית ההתכנסות" בשעת הלחימה הינו עיוות מחשבתי ועילגות פוליטית. את קיבוע מעמדך כ"אתרוג" הבא של התקשורת הישראלית, אנא שמור לעת שכוך הקרבות.

פוליטיקה, כבוד ראש הממשלה, יש לשמור לזירה הפוליטית, ואנחנו עכשיו בזירת לחימה. תכבד את זה. תכבד אותנו. הנח לנו להגן עליך ועל עם ישראל ולנצח את המלחמה מבלי לפחד שהניצחון שלנו יוליך ישירות  לחורבן בתינו.

בברכת בניין הארץ,

רס"ל נועם בן-דוד, יישוב פסגות.

רשימת בני משפחתי הקרובה המשרתים עתה במסגרת  צו  8:

רב סרן  בן-דוד אייל, בן 39, נשוי + 8,  תושב היישוב חשמונאים.

רב סרן  נחמה (בן-דוד) יחזקאל, סמג"ד,  בן 30, נשוי + 4,  תושב היישוב עלי.

סרן חזן (בן-דוד) אילן, מפ' מחלקה, בן 36, נשוי + 4,  תושב היישוב פסגות.

רב סרן  בן-דוד אורן, חטי' צנחנים, בן 38, נשוי + 6,  תושב בית אל.

סגן בן-דוד ירון, בן 36, נשוי + 6,  תושב בארות יצחק.

סגן בן-דוד נדב, בן 29, תושב היישוב עלי.
 
רס"ל בן-דוד דורון, חטיבת צנחנים, בן 40, נשוי + 5,  תושב היישוב אלון.

רס"ל בן-דוד נועם, בן 38, נשוי + 8,  תושב היישוב פסגות.

סמ"ל בן-דוד ארז, בן 30, נשוי + 2,  תושב היישוב פסגות.

סמל בן-דוד אביעד, בן 31, נשוי,   תושב  בית אל.

רב"ט בן-דוד אריאל, בן  33, נשוי +6,  תושב יישוב פסגות.

רב"ט בן-דוד גלעד, לוחם בנחל החרדי,  בן 22, נשוי + 1,  תושב קריית ארבע.

הערה: מכתב זה נכתב על ידי ובאחריותי הבלעדית, וללא ידיעת יתר בני המשפחה, אשר חלקם אף אינו ניתן להשגה מסיבות מובנות.