..פטל.
מראה ראשוני זה בלעכס.*אור קטן*
אל תאמינו לו.
נכון?
..בוז
אח.גיטרה אדומהאחרונה
זה הייתה תקופה נוראית.
אעע*אור קטן*
למה כל הסתומים נמצאים לידי?!
אוך אני לא יכולה יותר עם השקט הזה*אור קטן*
די!
...*אור קטן*
ולא תגידי שלא ניסיתי,
אני הצפתי והצפתי והצפתי.
צצ
פעם הייתי ניקית
יהיה טוב, נכון?
(שואלת גם את עצמי)
❤
...*אור קטן*
אמ, אני הבנאדם ההכי לא נכון לשאול אותו כרגע.
כי אני אגיד לך שלא.
❤❤.
..פעם הייתי ניקית
ממ אז אל תעני.
כי אני רוצה לשמוע שכן,
אמן
...*אור קטן*אחרונה
נמ לא נענה,
אבל מקווה ביותר שיהיה טוב, על זה אין מה להתווכח\
❤
צחוק הגורלכופרת
אני בוהה בה וכל מה שעולה לי בראש זה כמה מחשבה מוקדשת בראשי לכל הפרטים הקטנים האלו איך 'כשהיא מקשיבה למוזיקה היא לא מסוגלת לא לתופף בדממה במקצב שלה ואיך שהיא מחייכת וכמעט בוכה יחד עם השיר
איך שהיא מתחבאת תמיד מאחורי המעיל הענק עליה ומאחורי המשקפיים העגולות הגדולות שלה
איך שהיא אף פעם לא מצליחה לעכל את זה שיש אנשים שאוהבים אותה...
איך היא אף פעם לא מאמינה למחמאות אך בכל זאת מחייכת ומסמיקה עד לקצות אצבעותיה
איך היא בטוחה שמקשיבים לכל פאדיחה שהיא אומרת אך לעולם לא תגיד את מה שהיא באמת חושבת
איך שהילדה הקטנה הזו לא בוטחת באף אחד... ובצדק היא למדה בדרך הקשה לסמוך רק על עצמה
איך שהיא מסמיקה כל פעם שמזכירים את ע' ולעולם לא תו-ה שהיא מאוהבת בו עד מעל לראש
איך שהיא לאט לאט "מתקלקלת" כלשונה ולא מבנה שזה פשוט להתבגר
וככל שאני יותר במחשבות מתבהר לי כמה היא חשובה לי למרות שלא יוצא לנו לדבר כמעט וכמה זמן לוקח לנו להסיר את שכבות הציניות וההתגוננות כל פעם מחדש כמה היא מבינה אותי הכי קלישאה שיש...
איך שתמיד שהיא מרימה משהו מהריצפה היא זורקת אותו לאויר ותופסת בידה השניה... תציד מצחיק אותי
איך אכפת לה מכולם ולא אכפת לה מכלום באותו זמן
איך שאיכשהו ילדים תמיד אוהבים אותה למרות שהיא מחייכת רק חצי חיוך מנומס
ואיך שהיא סוחפת אותי איתה בעובדות האלה שאף אחד לא מתעניין בהם חוץ ממנה
ואיך שכל פעם שאני איתה אני שוב בגיל 8 אבל עם עוד שכבות של הגנה
ופתאום הבנתי למה אני כל כך נגד ע' צחוק הגורל האכזר ששלח את הקנאה להרוג את החברות הזו...
איך שהיא מתחבאת תמיד מאחורי המעיל הענק עליה ומאחורי המשקפיים העגולות הגדולות שלה
איך שהיא אף פעם לא מצליחה לעכל את זה שיש אנשים שאוהבים אותה...
איך היא אף פעם לא מאמינה למחמאות אך בכל זאת מחייכת ומסמיקה עד לקצות אצבעותיה
איך היא בטוחה שמקשיבים לכל פאדיחה שהיא אומרת אך לעולם לא תגיד את מה שהיא באמת חושבת
איך שהילדה הקטנה הזו לא בוטחת באף אחד... ובצדק היא למדה בדרך הקשה לסמוך רק על עצמה
איך שהיא מסמיקה כל פעם שמזכירים את ע' ולעולם לא תו-ה שהיא מאוהבת בו עד מעל לראש
איך שהיא לאט לאט "מתקלקלת" כלשונה ולא מבנה שזה פשוט להתבגר
וככל שאני יותר במחשבות מתבהר לי כמה היא חשובה לי למרות שלא יוצא לנו לדבר כמעט וכמה זמן לוקח לנו להסיר את שכבות הציניות וההתגוננות כל פעם מחדש כמה היא מבינה אותי הכי קלישאה שיש...
איך שתמיד שהיא מרימה משהו מהריצפה היא זורקת אותו לאויר ותופסת בידה השניה... תציד מצחיק אותי
איך אכפת לה מכולם ולא אכפת לה מכלום באותו זמן
איך שאיכשהו ילדים תמיד אוהבים אותה למרות שהיא מחייכת רק חצי חיוך מנומס
ואיך שהיא סוחפת אותי איתה בעובדות האלה שאף אחד לא מתעניין בהם חוץ ממנה
ואיך שכל פעם שאני איתה אני שוב בגיל 8 אבל עם עוד שכבות של הגנה
ופתאום הבנתי למה אני כל כך נגד ע' צחוק הגורל האכזר ששלח את הקנאה להרוג את החברות הזו...
מוחי חלול כרגעReminder
..Reminder
תמיד לפני שאני רואה סדרה או סרט מסוים,
או קוראת ספר
אני חייבת לדעת את הסוף.
לא יכולה להיות במתח.
אז איך אני אתמודד עם החיים שלי עצמם?
הלוואי שיכלתי להגיע לשנה האחרונה שלי לראות מה יהיה העתיד שלי ולחזור חזרה לכאן.
במקום לחיות את ההווה, אני חיה את העתיד
מנסה נואשות לחזות מה יהיה, לשנות דברים שאני לא רוצה.
אם ידעתי מה יהיה הסוף,
הכל יכול להיות כל כך קל.
או קוראת ספר
אני חייבת לדעת את הסוף.
לא יכולה להיות במתח.
אז איך אני אתמודד עם החיים שלי עצמם?
הלוואי שיכלתי להגיע לשנה האחרונה שלי לראות מה יהיה העתיד שלי ולחזור חזרה לכאן.
במקום לחיות את ההווה, אני חיה את העתיד
מנסה נואשות לחזות מה יהיה, לשנות דברים שאני לא רוצה.
אם ידעתי מה יהיה הסוף,
הכל יכול להיות כל כך קל.
כשאני אהיה גדולה,Reminder
אני אעצב מדרגות שיוצרות סידרה חשבונית. זה יהיה כל כך מושלם.
עידן רייכל הולך כל פעם לקצה אחר*אור קטן*
יש לו שירים איכותיים ביותר
ואז בעע
שיר מגעיל
לבד לבד לבד לבד*אור קטן*
לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד
לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבדלבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבדלבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבדלבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד
לא טוב היות האדם לבדו
ועל כן
אור קטן מתחבטת עם עצמה על האידיאולוגיות שלה.
לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבדלבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבדלבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבדלבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד לבד
לא טוב היות האדם לבדו
ועל כן
אור קטן מתחבטת עם עצמה על האידיאולוגיות שלה.
...*אור קטן*
אנשים לא יודעים איך לאכול אותי.
get out of my headTOpposite
רק מזכיר לי
רוצה לדבר על זה?מלחמת היצר
ממ*אור קטן*
התשובה מורכבת קצת
אז תנסי לפרק כמה שאפשר...מלחמת היצראחרונה
...*אור קטן*
אע די עם הקולקציית בויפרנד הזאצ. צצ.
...*אור קטן*
אפילו אין לאן להכביר במילים
והמצב לא כזה נורא
בע
חציתי יבשות*אור קטן*
כבשתי הרים ומדינות
עכשיו אני עוצר, ת.
עומד פה מובס. ת.
מובסת
מובסת
מובסת.
אני בעד,*אור קטן*
שיהיו לי מספרים של אנשים מכאן
ואז גם כשאני לא כאן ואין לי כח לחפש דרך להתחבר,
אני אוכל לדבר עם אנשים.
ואז גם כשאני לא כאן ואין לי כח לחפש דרך להתחבר,
אני אוכל לדבר עם אנשים.
ווילוןפשוט פשטות
ואיך קר לי. קר לי כמו שיכול להיות קר רק לעץ שרוח רעה תלשה לו את כל העלים.
הולכת לאט בשקט. נו, כדי שלא יראו.
הווילון בכניסה מחכה לי כמו שהיה מגיל שלוש.
כורכת אותו מסביב לעיניים ומדמה שנעלמתי לי.
נו, רק לרגע. מהעולם הלבד הזה.
בגיל שלוש זה היה עובד. היום כבר לא.
כורכת אותו מסביב לצוואר ומדמה שנהיה בי אומץ. להעלם לי.
לא לרגע. מהעולם. העולם הזה.
בגיל שלוש זה היה עובר. היום כבר לא.