פורום נסיונות פעילים (עמוד 1123)

מוצ"ש,

אחרי שבת של כמה משפחות מהשכונה בבית אל,

נעמדים כולם לתמונה.

הנוער על כיסאות מלפני וילון.

צפוףףף,ופתאום החצי שורה לפני מאבדת שיוי משקל,ונשענת עלי.

אני מאבדת אותו גם,ומשתדלת מאוד שלא להחזיק בחברה שמאחורי,

ומנסה לתפוס משו או להשאר יציבה.

אלוקים!!רק לא ליפול כולנו!!!

הוילון לא מצליח להיתפס לי בידים,

וסחרחורת ואני מרגישה איך אני נופלת,

בשניה המרפק שלי זז אחורה כדי לספוג את המכה במקום המפרקת,

ואאוץ'

אני והחברה מוצאות את עצמנו כמו צבים על הגב,היא עם כסא עליה,

ואני צוחקת כמו לא יודעת מה.

המרפק שלי כאב,ועדין כואב,וגם הצואר והכתפיים,

ספגנו חתיכת מכה.

היא קיבלה מכה בראש,

כולם נלחצו.

היא רק נכנסה למצב כפית.

קיצור...

אני מקווה שכואב לה פחות ממה שכואב לי...

הדחקתי את הכאב,

קמתי, ניסיתי לנפנף ת'אנשים מלבהות בילדה,

כי בכל זאת....מבט יותר מציק ממכה כזותי.

קיצור...

ורק עכשיו המרפק מתחיל לכאוב באמת

 

 

 

לא יודעת אם יעזור שאגיד, אבל - למרות שמבחוץ נראה שכל המשפחות מאושרות ורק בשלך יש בעיות - זה לא ככה. וכולם מתמודדים. זאת תקופה שתעבור בעז''ה, ובינתייים תנסה להיות בשביל ההורים כשהם צריכים אותך
וזה שיש לך משפחה, אבא, אמא, ואח - לא טריוויאלי בכלל. וזה שאמא שלך בוחרת לסבור דווקא אליך בשביל חיבוק - עוד יותר לא טריוויאלי, זה אומר שאתה עושה משהו נכון

אני יודע, זה לא אומר שלא קשה לי.

תודה.

)אולי אציין, אני לא נסער, אני מבואס, אבל בנחת)

אחד הדברים הקשים זה להרגיש
שאנשים שאמורים להיות מקור המשענת שלך,
נשענים עליך

יש בחיים כל מני תקופות
בחלק נראה שטוב לנו יותר,
ובחלק שקשה

אבל אם מסתכלים לאחור,
הרבה פעמים מבינים שדווקא התקופות הקשות
הצמיחו אותנו וגרמו לנו להיות מי שאנחנו

ובאמת-
ברגעים הכי קשים
כדאי לזכור שבסוף זה יעבור!
כל התמודדות חולפת בסוף,
או לפחות לומדים איך להסתדר איתה


מקווה בשבילך שבקרוב יהיה אצלכם טוב יותר,
ושתקח מהמצב הזה רק את הטוב.

מלא בהצלחה🙏

אמן!
תודה רבה

(זה קשה. ויותר משזה קשה, אי אפשר להבין, ואפשר רק לנסות)

(גם לומר אי אפשר, אבל איכשהו, חייבים)

[זה כואב. מאוד. כל חלק בנפרד, והשילוב שלהם ביחד... לא פשוט. בכלל לא.

ולגיטימי שי'הי'ה קשה, וגם- לגיטימי, וצריך, תמיכה. כי כל אדם הוא רגיש, ברובד כזה או אחר, ויש דברים ששוחקים וכואבים ושקשה.

וטוב שכך, אחרת לא היו חיים, אבל זה לא הופך את זה לקל יותר. ו לפעמים צריך חבר טוב (ואולי גם זה לא, מה שהרמ לשעבר אמר), להשתדל.

עכ"פ, מחר חוזרים לישיבה, תורה, רבנים, חברים, תשתדל להשתחרר קצת, להתרענן, לשחות, להתחזק, ו להתפלל
{למרות שגם עכשיו, זה שונה, ואני אבוא ביתך)]


[וזה אולי פחות שייך עכשיו, אבל נצרך ממני לומר- תחשוב רגע על מה אתה עושה, בכל רגע, כשאתה שם בשבילם, כשאתה מבקש להעביר, כשאתה לא מבקש להעביר. עולמות כפשוטו. ואני רוצה להביע הערכה ו וכו, אבל אי אפשר, אז לפחות תחשוב על הנ"ל]

הממ, תודה, רבה,

בעזרת ד' יהיה טוב.
כפי שאמרה גם רמיינדר, קשה זה טוב, זה בונה,
וכמו שאמר הרמ מהכיתה המקבילה משנה שעברה (🤔) (שנראלי שאמר גם את המימרא שאת אמרת)
"אני ראיתי מספיק טלוויזיה כל החיים"
אז עוד דברים,
וחשבתי פעם, ש אם לכל אחד יש קשיים, ואפ מקנאים במישהו תריך לזכור שאולי מהחצר שלו רואים את הקרחות,
אז אולי, זו קרחת מספיק גדולה ולכן אני מצליח בהרבה דברים.

(אממ כן התכוונתי לרמ של הכיתה המקבילה, מה נעשה, זה ארוך, מחילה)

 

אשריך ממש (וזאת הסתכלות, וואו, מפליא)

הלוואי שזה יקרה

באלי לדבר איתה כבר😍

 

למה מצחיק?

 

זה מצחיק..

לשמוע אותה לומדת כזה ברצינות

מה מצחיק?

לא יוצא לי לשמוע אותה כמעט לומדת עם חברות שלה

אז זה מוזר קצת

זה למה

הממ, תודה, שימחת אותי לשמוע דבר כזה.

איזה כיף

*סתם דעה שלי לא קשור למה שכתבת*
(גרועה בלהתנסח)
רוב האנושות חשה ברמה זו או אחרת בדידות
בדרכ רוב האנשים נמצאים שנים באותו מעגל חברים
רוב האנושות היו רוצים שיהיה להם מעגל חברים גדול יותר
ורוב האנושות מונעים מזה לקרות הוא מסתכל במבט מוזר עלייך אתה מסתכל במבט מוזר עליו וזהו

למרות שאצלי זה קצת שונה


אני ממש אוהבת להכיר אנשים חדשים,
ולא ממש אוהבת לשמור על קשר איתם

אולי כי אני אוהבת ללמוד ולדעת,
ולהכיר אנשים חדשים זה סוג של ללמוד

אבל אני לא ממש חברותית
אז זה אתגר בשבילי לשמור על קשר...

גמאני ככה

(אנשים הם עם מרתק)

ובדרכ קשה לשמור על קשר עם אנשים חדשים
כי אתה עדיין לא מכיר אותם לעומק
ואינכלכך נושאי שיחה
וזה סתם תקוע
ומי ששולח ראשון הודעה יוצא חופר

סתם, ממש מבינה אותך..
אבל תהיה חזק

ואז אני חושבת איך אני אשלב את זה עם כל החיים העמוסים שיש לי כבר וקצת מתחרטת.

אוך זאת באמת התמודדות קשה, אפילו לא רק מבחינה הלכתית, גם אם אני מחליטה שלא מעניינת אותי ההלכה זה מסובך מבחינת החברה, ההורים.

אבל הי אתה כבר ממש עוד מעט יכול להתחיל לצאת;) זה פלוס משמעותי

אבל עם הישיבה גבוהה..כאילו מה חברה?כשאני כל היום לומד גמרא??לא מתאים..דוקא אין לי בעיה מבחינת הורים וכו..אני כבר ילד גדול ואני יודע מה אני עושה..אני לא רוצה להתחתן מוקדם ככ יש לי עוד איזה שנתיים שלוש וחוץ מזה בנות מתחתנות יותר מוקדם מי יודע אולי תתחתני לפניי..

את האמת שיש מצב..
הלוואי שיהיה לי חבר שאני פשוט אתחתן איתו בסוף, כי להתחתן עם שידוך שיוצאים איזה חודש וזהו זה נראה לי לא משהו.

אני תוהה אם זה טוב שההורים שלי כל כך נגד קשר ומגדלים אותי בסביבה נפרדת או שבגללם אני מפספסת חלק מה"נעורים" שלי? לא יודעת. ברור שיש לזה פלוסים ומינוסים אבל לפעמים יש לי תחושת החמצה כזאת.

לבן אדם אחד ולא משאירה חלקי לב אצל אנשים מפעם שהיו חברים שלך