!Gotham needs youריעות.
אז עכשיו יש לי חתימה ותמונה וכ"א בערך. אוי השעמוםריעות.
(מי יתחתן איתך ככה תגידי לי, אה?
הוא.
נו, טוב. תחשבי אם את רוצה אותו בכלל.
בטח שכן. אחרת לא הייתי בוחרת בו.
את טיפשה.
זה נכון 
את גם מדברת עם עצמך, שזה נפלא.
כן, טוב.)
כאן מדברים עם עצמנו!ריעות.
ריעות: היי
ריעות: היי
ריעות: את מתחילה איתי?
ריעות: אני מתכוונת להתחתן עם בן, סו.
ריעות: זה לא סותר, כולם יודעים שאת אוהבת להיות כזאת את יודעת מה אסור לומר כאן.
ריעות: נו, אז אני לא מתחילה איתך.
ריעות: מה שתגידי.
|נד בראשו|ריעות.
ריעות: אני צריכה לכתוב אבל אין לי כוח להקליד
ריעות: אז מה את עושה עכשיו?
ריעות: ממציאה כוח
ריעות: כואב לי הגבריעות.
ריעות: תתחילי לשבת זקוף
ריעות: *זקופה
ריעות: אבל זה קשה!
ריעות: התחלפנו בתפקידים בטעות.
ריעות: אופסי?
הירוקדת בגשם
רוצה איתי במקום????
זה קצת קשה לדבר עם אחרים כשאני באמצע לדבר עם עצמי, אז בפעםריעות.
אחרת.
אבל תודה!
ריעות: את מנסה להיות מצחיקה?ריעות.
ריעות: לא.
ריעות: שקרנית.
ריעות: מה ריעות עושה עכשיו?
ריעות: אמיצה.
ריעות: זה לא פעולה.
ריעות: זה תואר.
ריעות: נכון.
ריעות: נו?
ריעות: אז זה לא מה ריעות עושה עכשיו, זה מה ריעות עכשיו.
ריעות: יש לי היום שיעור פרטי!
ריעות: מה נזכרת בזה עכשיו?
ריעות: נזכרתי, כמו שנזכרים.
ריעות: זוכרת את ההוא מל"ג בעומר?
ריעות: כן, נו?
ריעות: לא נזכרתי בו, פשוט בחרתי זיכרון להזכיר לך שאת סתומה לגמרי.
ריעות: אין דבר כזה לגמרי.
ריעות: אה, נכון.
ריעות: אז מההתחלה?
ריעות: אז מההתחלה.
מההתחלה:ריעות.
ריעות: עדיין כואב לי הגב ואני יושבת זקופה.
ריעות: מסכנה שלי.
ריעות: זה קצת... קריפי.
ריעות: מה?
ריעות: שאני שלך.
ריעות: כן, טוב, העיקר שאת של מישהו.
ריעות: |משתתק|
ריעות: פגעתי בך?
ריעות: אני של ההורים שלי, לא?
ריעות: כן, בדיוק.
ריעות: הייתי מקללת עכשיו אבל אני לא מקללת מתוך עיקרון.
ריעות: וחוץ מזה לא מקללים כאן.
ריעות: כן, גם זה.
...ריעות.
ריעות: היא הייתה פה לכמה רגעים.
ריעות: למה את עוקבת אחריה?
ריעות: כדי לדעת.
ריעות: לדעת מה?
ריעות: אם הוא צדק.
ריעות וריעות מדברות על אלוהיםריעות.
ריעות: אלוהים.
ריעות: מה איתו?
ריעות: למה שאני אדע? פשוט ריעות שלמעלה סיכמה שאנחנו מדברות על אלוהים.
ריעות: ריכולים וכזה או משהו גבוה?
ריעות: אין לי שמץ.
ריעות: אז אלוהים.
ריעות: אלוהים.
ריעות: החבר הכי טוב שלנו. ואבא. ומלך. ומשענת. ואהבה. הכול.
ריעות: בחיי, מי שירצה אותי ממש יזכה.
ריעות: האסוציאציות שאת עושה לעצמך מדהימים.
ריעות: בטוחה שככה אומרים את זה?
ריעות: לא.
ריעות: אה, נכון. לא אכפת לך מה חושבים עלייך.
יש לי למיין 1200 תמונות אחרי שמיינתי 400. דברו על זהריעות.
ריעות: החיים קשים.
ריעות: ומהנים.
ריעות: כשיש כוח.
ריעות: אל תיכנסי לזה עכשיו.
יש לי למיין 15,000 תמונות🙄הר ומדבר
לא מקנאה בךריעות.
לא דיברתן על התמונות שלי.ריעות.
ריעות: אני צריכה מישהו.
ריעות: |שותקת מפאת כבודה של ריעות|
אתן מתעלמות ממני כאילו?ריעות.
ריעות: את מי?
ריעות: לא מישהו ספציפי.
ריעות: הוא כן ספציפי, לא?
ריעות: כשחושבים על זה.
הנה משהו בשבילכן: גות'האם!ריעות.
ריעות וריעות: גות'האם!
ריעות: 
אמרנו ביחד
ריעות: אנחנו מדהימות
ריעות: אל תעופי
ריעות: אמרתי אנחנו
ריעות: אנחנו מדהימות!
ידעתי שלא תעמדו בפיתוי ריעות.
ריעות: את יודעת משהו?
ריעות: אני יודעת מלא דברים. על מה לספר לך?
ריעות: לא... התכוונתי, את יודעת? אני מכניסה רמזים למצב רוח שלי בכל מקום.
ריעות: מזכיר לי את ג'ייד. כלומר פטרישה.
ריעות: יאו בית אנוביס!
ריעות: כן, געגועים.
מי שמביט בי מאחור לא יודע מי אניריעות.
ריעות: שלא יתקפל. אני רוצה שאנשים יקראו את זה.
ריעות: מי קורא את זה בכלל?
אני!פנים אחרות.
גם אני, מסתבר.אלגאוי
...גלידת לימון
אני...מתיישב בנשמה
|משתתק|ריעות.
והזכרת לי את הקטע הנהדר\מדכא הזה:אלגאוי
חסום לי. אתה יכול להעתיק לכאן?ריעות.
הנהאלגאוי
לפני יומיים העברתי הרצאה על רפואה ומגדר בפני קהל נלהב וערני. אני אוהבת את הנושא הזה, השקעתי זמן רב בבניית מצגת נהדרת, ערכתי שני פיילוטים לפני ההרצאה עצמה כדי לוודא שכל הפרטים נכונים והכל מתקתק כמו שצריך. קיבלתי מחיאות כפיים, שאלות רבות, מחמאות ופידבק חיובי מלוא הטנא. כולם הכתירו את האירוע כהצלחה, ואפילו נתבקשתי לעשות שידור חוזר בקרוב.
והרגשתי חרא עם עצמי.
מדוע? שאלה יפה, עם תשובה לא פשוטה.
בין יתר הנושאים שעלו בהרצאה, שאלתי את עצמי ואת הקהל מדוע היחס של עולם הרפואה לנשים נוטה להיות יותר לא-רציונלי מאי-הרציונליות שאותו עולם בדיוק מייחס לנשים עצמן. במילים פשוטות יותר, עולם הרפואה נוטה לייחס לנשים רגשנות מוגזמת והיסטריה, ובאותה נשימה כושל באבחון של בעיות קשות ואמיתיות שנשים סובלות מהן, כי הוא מייחס את הסימפטומים לרגשנות והיסטריה. פוסל במומו, ומאשים את הנשים שזה מומן.
אז התשובה לשאלה מדוע הרגשתי חרא היא שבאופן אובייקטיבי יש לי מחלה, אבל המחלה עצמה לא פועלת בדרכים הגיוניות ולכן קשה להתמודד איתה בכלים רציונליים. כמו כל דיכאון מנוסה, גם הדיכאון שלי מצויד בקול ערב ומשכנע שאיתו הוא מדבר בתוך הראש שלי. ברוב הימים, כשהתרופות פועלות את פעולתן, הפסיכותרפיה עוזרת והחיים שגרתיים, הקול הזה רק ממלמל מדי פעם ברקע, מספר לי עד כמה אני כישלון ומזכיר לי שאם משהו לא מסתדר, מהגשת התזה ועד ניקוי האבנית בקומקום, תמיד אפשר להתאבד. אני משיבה ב"ממ-הממ" בלתי מחייב, וממשיכה בדרכי. רוב הזמן אנחנו חיים בשלום זה לצד זו, הקול ואני*.
אבל בימים מסוימים, שלמרבה הצער אין דרך לחזות מראש, הקול הזה משתלט על החלל שבין האוזניים שלי ונשמע רם וצלול. והוא לא סותם את הפה, בחיי, אפילו לא לרגע. והוא נשמע הגיוני, ונכון, ומפתה. אפילו חומל לפעמים. בימים האלה, המאבק בו גובה מחיר נפשי ופיזי ומותיר אותי מותשת. משום שלכאורה לא קורה שום דבר יוצא דופן ומשום שהוא לא מותיר שום סימן חיצוני, לרוב האנשים קשה להבין מה בדיוק עובר עלי. ולי כמובן קשה להסביר כי – ראשית, אני לא בטוחה שמותר לי להרגיש רע כשאין לכך לכאורה שום סיבה, ושנית, אני לא בטוחה שלגיטימי לבקש עזרה, כי את המחלה אי אפשר לרפא, כל מה שאפשר לעשות הוא לסבול אותי עד שיעבור הגל הנוכחי. אולי יום אחד אפשר יהיה לומר "התקף דיכאון" באותה צורה שבה אנחנו אומרים "התקף אפילפסיה" או "נפילת סוכר", אבל עוד לא הגענו לשם.
אז הנה מה שקרה ביום שאחרי ההרצאה, מבחינה אובייקטיבית:
קמתי בבוקר. קראתי שפע של מחמאות ברשתות חברתיות שונות על ההרצאה, קיבלתי שבחים ואמרתי תודה, התבקשתי להרצות שוב. עבדתי על כמה פרויקטים ועמדתי בלוחות הזמנים. ביקשתי לדחות פרויקט אחר והדחייה אושרה. שוחחתי עם כמה חברות שדרשו בשלומי. הלכתי לישון. הסוף.
הנה מה שקרה ביום שאחרי ההרצאה, צבוע בצבעי דיכאון:
אני: (קמה, מפהקת, משרכת דרכי אל המטבח, מדליקה את הקומקום)
דיכאון: נו, מתי תתאבדי?
אני: למה שאני אתאבד?
דיכאון: אחרי הזוועה של אתמול את עוד צריכה סיבות?
אני: אתמול לא היה זוועה. קיבלתי מחמאות ואנשים אהבו את ההרצאה.
דיכאון: לאנשים לא נעים, אז הם חולקים מחמאות. אף אחד לא יצא משם עם תובנות מעמיקות על החיים. כל מה שעשית היה ללעוס מחדש ולהקיא כל מיני פרטים וסטטיסטיקות ואנקדוטות עם תמונות מצחיקות של רקדנים באלינזיים.
אני: וזה רע?
דיכאון: די פתטי, למען האמת.
אני: סתום.
אני: (פותחת מחשב, עובדת במרץ על פרויקטים)
דיכאון: קדימה, זה הזמן להתאבד.
אני: למה?
דיכאון: כל היום את יושבת ומתקתקת במחשב את הפרויקטים הדביליים שלך, אין לך קריירה, אין לך שאיפות להתקדם, את החוליה הכי מיותרת בשרשרת המזון העסקית הזו.
אני: אני עובדת קשה ומתפרנסת בכבוד.
דיכאון: עולב. פעם היה לך פוטנציאל.
אני: סתום.
דיכאון: ובשביל מה דחית את הדדליין הזה? היית יכולה לשבת כל הלילה ולסיים בזמן.
אני: כי מגיע לי לישון בלילה ולעבוד בצורה נורמלית. חוץ מזה, לא היתה שום התנגדות לבקשה שלי וזה הסתדר יופי, אז מה…
דיכאון: לא מסוגלת לנהל את הזמן שלך בשיט. אם הייתי קובץ האקסל שלך, הייתי מתפטר.
אני: סתום.
חברה: מה שלומך? את בסדר?
אני: יום קצת קשה. מרגישה לא משהו.
דיכאון: זה רק כי עוד לא התאבדת.
חברה: תשמרי על עצמך, טוב? את אוכלת? שותה?
אני: האמת, לא כל כך.
דיכאון: בשביל מה לאכול ולשתות? לא אמרנו שאת מתאבדת?
אני: אתה אמרנו. אני לא אמרנו.
דיכאון: אני את ואת אני.
אני: זיבי. אתה מחלה ואני לא. לוקחת קלונקס.
חברה: אולי תקחי קלונקס?
אני: כן, זה בדיוק מה שחשבתי הרגע.
דיכאון: איך עוד לא נמאס לחברות שלך ממך, תגידי לי? כלומר, אני בטוח שאם תמותי הן תצטערנה, אבל הן גם תחושנה הקלה מסוימת. תני להן את החסד הזה. אני כבר רואה אותן עומדות על הקבר שלך, בוכות, אבל מבינות שאין מנוס, וזה מה שהיה צריך לקרות.
אני: (לוקחת קלונקס)
דיכאון: יופי. קחי את גוש העליבות הרוטט שהוא החיים שלך ותפזרי קצת צמר גפן מלמעלה, זה בטח יעזור.
אני: סתום.
קלונקס: פרררר…. פרררר… לשאוף… לנשוף… הכל רגוע…
דיכאון: את זוכרת שאני עדיין אהיה כאן כשהדבר הזה יפסיק להשפיע, נכון?
אני: סתום!!!!!
קלונקס: פרררר?
אני: (מכריחה את עצמי לשתות מים)
דיכאון: (מעומעם) אני מבין אותך. קשה להיות את. לכן אני מציע שתמותי. מוות זה לא דבר רע. את בודדה, שמנה ומכוערת, כבר לא כל כך צעירה, וזה רק ילך ויהיה יותר גרוע. הבדידות שחונקת אותך בלילות, בקרוב כבר לא תצליחי להתמודד איתה, ואז תראי שאני צודק ותתאבדי.
אני: (נושמת)
קלונקס: פרררר… פרררר… לישון…
אני: (נרדמת לשעה. מתעוררת)
דיכאון: עדיין פה. מתי תתאבדי כבר?
אחרית דבר: היום אני מרגישה הרבה יותר טוב. אל חשש, אני מוקפת בעזרה מקצועית ובתמיכה חברית, ואין לי כוונה להפסיק להילחם. אני עורכת רשימות של דברים חיוביים כדי להזכיר לעצמי שהקול הזה משקר, מבלף ומסלף. המחמאות, השבחים, החיוכים והחיבוקים הם כמו סולמות מוזהבים שעוזרים לי לטפס בחזרה למעלה מהבור אחרי התקף כזה. והקול? אני אמשיך לחיות איתו, והוא איתי.
אפילו שהוא זה עתה אמר לי שהפוסט הזה עלוב ומדכא, ושאני לא יודעת לכתוב.
ממ. מעניין. תודהריעות.
ריעות וריעות מדברות על ריעותריעות.
ריעות: זוכרת את ההיא?
ריעות: ההיא מי?
ריעות: זו
ריעות: אה, כן. נו.
ריעות: היא מתביישת ממך. היא זוכרת.
ריעות: נו, כן, טוב. לא כיף לי.
ריעות: ההיא מי?
ריעות: זו
ריעות: אה, כן. נו.
ריעות: היא מתביישת ממך. היא זוכרת.
ריעות: נו, כן, טוב. לא כיף לי.
שיחות ריעות וריעות 1ריעות.
|מרוצה|ריעות.
ריעות וריעות מדברות על ניתוק רגשיריעות.
ריעות: הוא מגיע באיזשהו שלב
ריעות: הוא כואב?
ריעות: לא, רק קצת... חבל.
ריעות: הוא כואב?
ריעות: לא, רק קצת... חבל.
איזו חמודההה אני לא יכולה איתי מה זה הדבר הזהריעות.
חחחחנצח נצחים
*אנשים, השרשור הזה מלפני שנתיים וחצי*ריעות.אחרונה
נתקלתי בו במקרה והוא הצחיק אותי אז הקפצתי...
..טוש
אתה יכול לגלות בצורה טובה יותר את אפיו של אדם במשך שעה אחת של משחק מאשר בשנה שלמה של שיחות.
איזה בית יש לפיסטוק 
ליידי מאדם מיס
פיסטוק טיק טוק טיק טוק טיק טוק13544
הולכים קצת ימינה עוברים את ההרקיבוצניקית
מעבר לשביל על יד הענן יש בית מוזר ומצחיק וקטןןןןמתנחלת גאה!אחרונה
היא משקלנת!ליידי מאדם מיס
ליידי
u
מה קורה לך???????@ליידי מאדם מיס
מה קורה לי?ליידי מאדם מיס
הצפות בנסיו"פu
שטויות, מה עוד?
ליידי מאדם מיסאחרונה
זה ברגיל,
אסור לאדם להיות חופשי לפעמים?!
מסתבר שיש עוד אנשים שקוראים להם בשם שלי... חשבתי שאני היחיד.המקדש השלישי בדרך
שמות פרטיים? מכירה עוד אחד...בתוך בני ישראל
כן... וואלה...המקדש השלישי בדרךאחרונה
חחאלפאחורס.
אולי נוותר על החיים וזהו
אני מעדיף לוותר על האושר. זה רק וויתור אחד.הגיגים בע"מ
אבל משמעותיפסידונית
כך גם שאר הוויתורים.הגיגים בע"מ
לדוגמא:
"וותר על הצורך להיות בשליטה כל הזמן"
"וותר על הצורך להרשים אחרים"
זה מה שהופך אותנו לבני אדם, אולי בראשון אז כל הזמן זה מוגזם, אבל בסך הכל זה חש.
טוב, זה לא-לא נכון, במחשבה שנייה.פסידונית
איי, גם הפעם לא נצליח להיקלע לוויכוח.הגיגים בע"מ
אז זה אתה?רק בשמחה.
מה אני?הגיגים בע"מ
אתה זה שמסכים עם פסידונית תמיד?רק בשמחה.
גם אני, אני לא יודע עם פסידונית כיוונה את דבריה עליהגיגים בע"מ
(למען האמת, אני מניח שלא). אבל זה נכון לגבי.
..רק בשמחה.
@פסידונית התכוונת ל@הגיגים בע"מ?
לא 
פסידוניתאחרונה
אם כי הגיוני שזה נכון, לא שמתי לב
..פסידונית
זה כואב 
פסידונית
כשפס הגלילה עושה את העבודה שלו בצורה מעניינתמשה
ובלילות.. מסתובבת בין קירות בין חלקים של חלומותעד עלות השחר.
עד שתחזור..פשוט אמת.
(יואו איך שאני אוהבת תשיר הזה!!)
שיר נדיר !מהיפים שלהנצח נצחים
*שלוגלידת לימון
עידן רפאל חביב כתב את זה ליובל דיין שמבצעת
כלומר שיר שלו שהיא מבצעת
הביצוע שלו גם יפה אבל הביצוע שלה לוקח..נצח נצחים
מניחה שנישאר חלוקיםגלידת לימון
אהמ כן אם אני זוכר נכון כבר דיברנו על זה פעם..נצח נצחים
או שזה היה ניקית אחרת
ישמצב, לא זוכרתגלידת לימון
זיכרוון של דג זהב עם דימנציה
חחחחנצח נצחים
אחד השירים.עד עלות השחר.
תזכירי לי להגיד לך מתישהו משו על חנוך..
..פשוט אמת.אחרונה
ממ נשמע מעניין.. אזכיר העזר ה'(;
לפני שניה שרתי את זה...ואז דפדפתי בפורום ופתאום ראיתי את זה.נצח נצחים
אז מה היה לנו?התוועדות אנ"שות
קצת כדי לגרות את מי שלא הגיעה
וסלפי רגליים כמובןהתוועדות אנ"שות
יש לציין שהרבה בנות שהגיעו לא הצטלמו כאן^
כמה בנות היו?משה
טיפונתאלפאחורס.
15 בערך?התוועדות אנ"שות
היו הרבה שקפצו לכמה דקות
יפהמשהאחרונה
הלוואי והייתי גרה בירושליםםטוש
ואי כן, הלוואי שהייתי גרה שם. עיר מושלמת😍אנומימית101
הלוואי והייתי גר בירושלים. הייתי עכשיו בבית כבר...מתיישב בנשמה
אני גרה בירושלים אני גרה בירושליםעלה שלכת
אחד הדברים הכי טובים בחיי
אני אגור בעתיד 
טושאחרונה
בעז"ה
סקרטוש
אם הייתם יכולים להיות עכשיו בכל מקום בעולם איזה מקום זה היה
ועם מי
ועם מי
קצת קשהReminder
באיים הקריביים,
עם משהו נחמד
ולא חופר
עם משהו נחמד
ולא חופר
נענה לעצמי ..טוש
בית מלון בירושלים
עם חלומי
עם חלומי
ביםמתיישב בנשמה
עם חברים
פה. ליתר דיוק- ללכת לישון במיטה שמחכה לי בחדר הסמוךחסוי מאוד
בירושליםרגע שלם
לבד.
(ואם אני ממש בלחית אז עם בעלי) ספציפית באזור של גשר המיתרים, האזור הזה קסום בלילה.
ובמקום אחר,
עם חברה שלי המדהימה, בשביל ישראל.
עכשיו משפצים לנו את העיר....בימאית דמיונות
כן.. ראיתי כשהייתי שםרגע שלם
אבל הוא עדין מקום נחמדבימאית דמיונות
על הגשר עצמו
כן לגמרי.רגע שלם
מיוחד לראות שירושלים תמיד חיה גם בלילות, כאילו העיר הזאת בחיים לא נפסקת.
ירושלים.רק בשמחה.
או לבד או עם כמה צלמים.
לונדון. לבדריעות.
וואיאלפאחורס.
מצפה רמון.
בניו יורק, עם חברה שלי / חבר שאין ליעלה שלכת
במשרד שלי, עם כמה מפה בצד השני של השולחןמשה
כאלה שהייתי רוצה להכיר יותר לעומק.
על המצלמה של גשר המיתרים לבדבימאית דמיונות
רק כדי להסתכל ולעשות את הבאנג'י הכי מטורף בעולם
..פשוט אמת.
בירושלים
עם *******.
או-
בבית
עם הורים שלי.
עם *******.
או-
בבית
עם הורים שלי.
באולפנה.נעה ונדה
עם החברות
את אוהבת גם ללמוד?משה
בכלל לא..נעה ונדה
רק בגלל החברות. באולפנה זה משהו אחר מסתם מפגש..
זה כבר יותר סבירמשה
בצפוןכחרס הנשבראחרונה
באיזה יישוב שקט ברמת הגולן באיזה צימר עם אשתי (בעתיד)
מי כאן? יש לי שאלה מעניינתריעות.
אכן.הגיגים בע"מ
אין ליהמקדש השלישי בדרך
אני לפעמים מוצאת את עצמיReminder
בתור הפסיכולוגית של אנשים.
ואני גם לא חברותית בכלל,
אני די גרועה בלתמוך
אז למה משתפים אותי בדברים?
ואני גם לא חברותית בכלל,
אני די גרועה בלתמוך
אז למה משתפים אותי בדברים?
בכיף אריחן,
רק שים לב
שופי מתייחס ליחידים חושבים (מתוך 'הערכתו' הרבה למין האנושי)
שופי מתייחס ליחידים חושבים (מתוך 'הערכתו' הרבה למין האנושי)
כי כנראה את פשוט מקשיבהבימאית דמיונות
בלי לנתח יותר מדי ובלי לתת עצות.
הכי כיף לדבר עם אנשים כאלה
כן כי אין לי הרבה מה להגיד,Reminderאחרונה
אני כן נותנת עצות לפעמים אבל זה רק אם אני מבינה ממש טוב את המצב, לעיתים רחוקות יותר
איך את בלנתח?משה
לדעתי די טובה,Reminder
אבל זה לא אומר כלום כי זאת דעתי בכל זאת
הי זה לא נכוןעלה שלכת
לא יודעת איך זה לדבר איתך באמת
אבל בפורום ענית לי כמה פעמים על הודעות טעונות שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי, ואז פירקת את המצב בתגובה מושקעת, וזה עזר.
אז לא להמעיט בערכך בבקשה
אבל בפורום ענית לי כמה פעמים על הודעות טעונות שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי, ואז פירקת את המצב בתגובה מושקעת, וזה עזר.
אז לא להמעיט בערכך בבקשה
תודה, שמחה לשמוע!Reminder
ספיציפית פה אני יותר פתוחה,
אבל במציאות זה קשה לי יותר
אבל במציאות זה קשה לי יותר
סחרחורת זה דבר נורא... לא מצליח לעמוד כמעט!המקדש השלישי בדרך
שתדעו לכם, דברים טובים קורים בשקט בשקט.לעבדך באמת!
אפילו בדממה
^^רגע שלם
כמו בשיר הזה: שים לב הטוב מגיע בדממה דקה
לא מכירה..לעבדך באמת!
נכון.משה
בכלל. כשמגיע הרעש והצלצולים האנשים האמיתיים שעשו את העבודה כבר לא שם. הם בפרוייקט אחר.
מסכימה ממש.Reminder
מדוייק.עד עלות השחר.
אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין בן-ציון
אמתלעבדך באמת!אחרונה
שוטטתי עכשיו בכרטיס אישי שלך.עלה שלכת
את כותבת יפה. מאוד.
@אלפאחורס.
@אלפאחורס.
תודההאלפאחורס.אחרונה
Step fun, step fun, step fun ליידי מאדם מיס
Let me see you do it ליידי מאדם מיס
My name is step fun but the girls call me stephעלה שלכתאחרונה
נערך.רצה לאש
באיזה שעההתחנה המרכזית נפתחת?מתיישב בנשמה
נשמע מוזרמתיישב בנשמה
יש אוטובוס משם לפני זה...