קחו קצת הרב אריאל

בע"ה

דבר תורה לאור המקדש
*שביעי של פסח - פרשת המקדש*

*אמונה במחשבה – ואמונה במעשה*

הרב ישראל אריאל שליט"א
ראש ישיבת המקדש
וראש ומייסד מכון המקדש

כשעם ישראל ניצב מול ים סוף אומר הקב"ה למשה: 'מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו!' כבר שאלו הפרשנים: הרי זה מה שהיה למשה לעשות: לצעוק! שכן, מחד לא היה בידו לעשות דבר, זאת, מאחר שהמלחמה אליו פנים ואחור, לפניו הים ומאחוריו המצרים ומה יעשה אם לא יצעק? מאידך, זו גם חובת התורה לזעוק ולהריע בעת צרה כמובא ברמב"ם בתחילת הלכות תענית, ואם כן יפה עשה וכמצוה עשה, ומדוע נאמר לו 'מה תצעק אלי'? אולם מעיון בלשון רש"י עולה, כי הטענה כנגד משה היתה שהוא מאריך בתפילה בשעה זו, וכלשון רש"י שמות (יד, טו): "'מה תצעק אלי' - למדנו שהיה משה עומד ומתפלל, אמר לו הקב"ה: לא עת עתה להאריך בתפלה, שישראל נתונין בצרה'.

מדברי ילקוט שמעוני תהלים סח (רמז תשצט) עולה, שהשבטים כבר החלו להכנס לים, ומשה היה עדיין שקוע בתפילה ולכן בא עליו הקב"ה בטרוניה: הנה ידידי טובעים בים ואתה מאריך בתפילה?!

למדנו, אפוא, דבר גדול: אין הנס מתרחש אלא אם כן ישראל מתחילים ביזמתם בפעולה. שכן, יתכן, שאדם ישאל את עצמו: הרי משה רבנו הוא מנהיג האומה, והוא היודע כיצד לנהוג, מי, אפוא, אני שאבוא במקומו ואחליט שיש להכנס אל הים? אך מדברי חז"ל אלה למדנו, שהקב"ה מבקש את מסירות הנפש של הקטנים בעם, של שבט בנימין צעיר השבטים. - משה מנהיג האומה עדיין מתפלל, אך בנימין כבר שקוע עד צוארו במים, לפיכך הוא זה שזוכה להשראת שכינה ולהקמת המקדש בחלקו.

על שפת ים סוף מצינו, שאפילו משה לא מצא דרך אחרת במצב שנוצר, כי אם לעמוד בתפילה. לעומתו חשו בני שבט בנימין צעיר השבטים בתחושתם הפנימית ובעומק האמונה שבהם, שצריך - 'להעמיד את המלך היינו, פעמים שהמלך מבקש שיעוררו אותו, כלומר המלך מצפה לאיתערותא דלתתא, ולמעשיהם של ישראל בארץ, ומעשה זו הוא המעורר את הפעולה השמימית.

לכאורה יש בכך חוצפה, שצעיר הבנים מנסה להעיר את המלך עם שחר, כך גם יש מידה של חוצפה בכך, ששבט בנימין קופץ לים כשמשה עדיין שקוע בתפילה, אך מאידך גיסא יש במעשהו של בנימין אמונה עמוקה, וגדולה היא האמונה העולה מתוך המעשה של כניסה אל הים עד צואר, מן האמונה העולה מתפילה, שכן, הראשונה היא אמונה במחשבה, ואילו האחרונה היא אמונה בפועל ובמעשה, ולפיכך היא האהובה אצל הקדוש ברוך הוא.

בענין המקדש קיימת בעם ישראל מציאות מתמשכת של תרדמה, כמובא בשיר השירים רבה (ה, א, [ב]: 'אני ישנה ולבי ער: אני ישנה מן הקרבנות, ולבי ער - לקריאת שמע ותפלה, אני ישנה מבית המקדש - ולבי ער לבתי כנסיות ובתי מדרשות' – עיין שם, הווה אומר, דווקא המקדש צריך התעוררות מיוחדת מתרדמה. הילקוט שמעוני (פרשת כי-תשא רמז שצא) אומר: 'וכן כל דבר ודבר שנתנו ישראל נפשן עליהן - נתקיימו בידן ודבר שלא נתנו נפשן עליו לא נתקיימו בידן. כגון: השבת והמילה ותלמוד תורה וטבילה שנתנו נפשן עליהן - נתקיימו בידן, וכגון בית המקדש והדינין שמיטין ויובלות שלא נתנו ישראל נפשן עליהן - לא נתקיימו בידן'.

לאור האמור, מובן מדוע זכה בנימין שדווקא בחלקו יבנה המקדש, זאת, כדי שירגיש בחסרונו, ומול תרדמת ישראל, 'יעורר את המלך' וימסור נפשו על בנינו.

*נחזור לעניננו, בעת שעמדו ישראל על הים, זה מה שהתבקש מהם: מעשים המביעים אמונה ומסירות נפש. לכך מצפה הקדוש ברוך הוא ולפיכך אמר למשה: 'מה תצעק אלי? דבר אל בני ישראל ויסעו!' כלומר: יפה היא התפילה, אך עכשיו הגיע תור המעשים, שכן, גילוי אמונה בפועל ובמעשה – הוא המביא את הגאולה.*

שבת שלום
וחג שמח

תגידו,בין החוץ לפנים

קרה לכם פעם שטיפה התעצבנתם על מישהו ואז עשיתם ביניכם לבין עצמיכם דיון עליו?

תרחיבי..רועה בשדותיך

להגיד כאילו מה קרה?בין החוץ לפנים

כן הרבההייתי חוזרת

ותמיד אני שופטת אותו לטוב

זה קרה לי ועל דבר מה זה שטותי.. בסוף נראלי הגעתי לטוב..בין החוץ לפנים

אצלי זה בדרך כלל מסתכם בכנראה הוא עבר משהו בילדותהייתי חוזרת

לא.. זה מישהי שאני ממש מעריכה ואוהבתבין החוץ לפניםאחרונה

וואו רב הפעמים,,,,,,,,

לשתוק.מדבר הלב.

מי עוזר לי להשמיד את הפלאפון??

את לא שותקת.גיטרה אדומהאחרונה

"תבוא יהיה כיף"עובד על זה

כיף זו לא הסיבה שתכריע עבורי אם לבוא או לא. תסלחו לי.

ומחה השם דמעה מעל כל פניםשפיות

שיהיה חג שמח. אלוהים, בלי קליפות, בלי כעס,
הכל בסדר. שנגדל

ממ. מקווה שיהיה טוב.עד עלות השחר.

יהיה טוב.פשוט אמת.

יהיה.❤.גיטרה אדומה

מאמי..מדבר הלב.אחרונה

~שרשור פסח~סתרי המדרגה

#אתחלנו

@יחידי
@מי תהום
תיוגיישן באחריותכם, טנקס.

שביעי של פסח עוד שנייה. (ישי מיכלסון)דיו

עם ישראל לא רצה להיגאל. רצה ולא רצה. זה כתוב בכל הספרים, בעצם זה כתוב בתורה: ולֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. זה מתחיל מתוך קושי וזה ממשיך בגעגועים לאורך המדבר, נתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה.
הפלא שהתחדש לי השנה, שכך גם משה רבינו יודע ומבין. שגם עם בני ישראל, לא הולכים לעכל את הסיפור הזה. אז הוא לא ממש מדבר איתם על גאולה מפורשת במילים כמו אתם הולכים לצאת מפה לארץ ישראל, הלילה, תיפרדו. האמירה שאנחנו הולכים למדבר לחוג לה' על ההר, לא נאמרת רק לפרעה (שממילא לא מאמין), אלא גם כלפי פנים. זה מופיע בפסוקים. יש אמירות כלליות שברור מהן שיש כאן סיפור של פקידה וגאולה - אבל לא ברחל בתך הקטנה.
קשה לצאת ממצרים.
ובפסח יש שני חגים, ראשון ושני. ואני חושב על שתי הלידות של מאהלר: הלידה הפיזית והלידה הפסיכולוגית. שאדם נולד מחדש בחייו, לאחר היפרדות תודעתית מהוריו וגילוי עצמיות מחודש.
והלידה הראשונה, בחיפזון. הכל חפוז, חצות לילה, חשוך, עם המקלות והתרמילים, אין מושג לאן הולכים. פתיחה עשר, צירים וכאבים. בסוף יש תוצאה - נולד משהו. זאת עובדה, יש חיים חדשים בעולם.
אבל כמו שר' צדוק אומר, זאת רק גאולת מצרים שככה חפוזה. היא לא יכולה להיות גאולה שלמה. משהו בה יישבר, וגם הלוחות, וגם משה לא יכנס לארץ. הבעיטה ושריפת הגשרים היא זו שמוציאה אותנו החוצה, אבל רק הדרך הארוכה תאסוף את שברי הבית שפזורים בדרך, הדרך הארוכה של ריפוי הלב, של האמונה שגם הוא יכול להיגאל. ויותר מכך, שהוא ראוי להיגאל.
ושביעי של פסח, על הים, הוא כמו לידה פסיכולוגית, בשלב הראשוני ביותר של ספרציה - המצרים ואנחנו כבר לא אותו דבר. משאירים בים העמוק והלא נודע את הרחם שכעת כבר הפך לקבר, כי הגיע זמן לעזוב.
אבל זו רק ההתחלה של הלידה, ובאמת קשה להאמין. ונחמיץ עוד הרבה עד שנמצא את עצמנו ראויים, בגאולה שכבר אין בה מנוסה כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן, רק בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם.
גם לשם עוד יהיה בנו געגוע.

ורק אתה מבין איך לגשת ללב שלי

עד עלות השחר.

מרפא כל כאב שביי...פשוט אמת.אחרונה

בואו נמשיך עם האוכל של פסח לעוד איזה שבוע.גיטרה אדומה

מבחוץ את מחייכתמפורקת.

מבפנים את בוכה
"רואים שטוב לך
וכמה את יפה"
לא טוב לך
ואת לא יפה

את משקרת לעצמך ומשקרת לסביבה
את הולכת וצוחקת. זה לא צחוק של שמחה
את צוחקת על עצמך
את צוחקת עליהם
על כל מי שעיוור
והעיוורון שלך עצמך

הצל הזה, של השמחה
גורם שאף אחד לא יראה שאין פה ילדה
שכבר מתת שם, מזמן
ואיך אותך יותר
ובלילה, בשמיכה
את מנסה להוציא דמעה
ומרוב נסיון להראות שמחה
אין לך יותר כח
את אפילו לא בוכה

היא מזמן,
מזמן כבר הלכה.

(אל תאמינו לה)

(@זר לעצמי)

זה יפהפה ממש.פיצוחית

את המשוררת?

תודהמפורקת.

כן

|לב|פיצוחית

זה כואב גם. וממקור ראשון בטח זה צורב