פורום נסיונות פעילים (עמוד 2056)

מה קרה?

קנינו מגש ונישאר

בעצם אתם לא שם...

כלומר
את אולי כן
לפי הצליל

אבל איך אפשר לא לגמור הכל באותו יום???

אני האוויר לנשימה שלך, אה?!

שבמילא איכשהו מלא מחבד מצביעים לו.

ואת?

אני יודעת שאני מצביעה לאיחוד מפלגות הימין.
הוא שייך להם , אז כן.

אני פתאום קולטת שאמרתי שכל חבד מצביעים לו מבלי לבדוק שהוא האיחוד.

מפרסם דווקא טוב.

סתם בא לך להגיד "אצלכם" כדי להרגיש שונה ורחוקה מזה

אני לא לוקחת קרדיט על מעשים שאני לא עושה

זה כמו "הם זרקו עלינו טילים" למה עלינו?

אנחנו חלק מזה

 

די לנסות להתנתק.

את מבינה אותי מצויין, וזה מאוד לגיטימי מה שאני אומר

אז "אצלנו"

אני לא מגיב לזה בדכ

 

הגבתי לאיך את אומרת

אין סיבה שתוציאי את עצמך מהכלל

 

הרי את זו שלא רוצה שיפחדו ממך כי דתלש זה לא מפחיד

נכון?

אז אל תוציאי את עצמך מהכלל

זה ב10 לחודש

אני מדבר על הדיווח למ"ה למי שמשלם בעצמו - עצמאיים וכו'.

#עד_מתי_אבטלה_2019

אינלי כסף ללכת לראות כמה סרטים שבאלי ולטוס לאן שבאלי.

לפיו אולי לא צריך להאמין באל בשביל להיות דתי או לשמור מצוות כי המצוות הם הם המחייב. המסורת הזו

אתה בא לתקוף? תהנה..יש ספרים תקרא אתה לא באמת יכול להתווכח בלי לדעת מה אתה תוקף

קראתי גם קצת ליבוביץ׳.
העניין הוא שליבוביץ׳ מרבה להסתמך על הרמב"ם כמקור לשיטתו כשא. לדעת הרמב"ם יש מצווה בהאמנת האלהות וב. הרמב"ם כלל את המצווה הזאת (ודומותיה) בהל' יסודי התורה, ולכן די ברור שהוא לא חשב שהציות נובע מהמצווה עצמה, אלא מתוך הכרה בַּמְּצווה.

אבל הוא גם לא נוגע בטלפון בחדר. ומברך ברכות וכו וכו.

אני מגדירה את עצמי עדיין כמאמינה באלוהים והוא לא.
אבל כשעושים שבתות שבט נגיד, הוא ממש משתתף כאילו הוא עדיין דתי, ועושה הכל כאדם דתי. ואני כאילו ממש לא. כן יושבת איתם בשולחן וכזה אבל זהו. אז השאלה שלי למה דווקא האתאיסט מרגיש יותר את הצורך לכבד ולשמור

זה החברים שלו, הוא מכבד אותם כשהוא לידם.

להיות בשולחן שבת בלי הטלפון זה כבוד לחברים.. וסבבה. את זה גם אני עושה.

אבל הברכה עולה לאלוהים. היא לא לחברים. אלוהים יודע שהוא צבוע וגם הוא וגם החברים. כולם יודעים שהוא לא באמת מאמין בזה. אז למה?

ואז ראיתי כמה אנשים בעולם הזה משחקים משחקים שהם בזים להם בשביל לקדם מהלכים שהם צריכים שיתקדמו.

 

 

ככה זה עובד בעולם להרבה אנשים.

הוא לא צריך להשתלב. אוהבים אותו גם כמו שהוא. הוא לא מנסה להיות מגניב ובגלל זה הוא שומר את השבת. פשוט לא

יש הבדל בין שמירת תו"מ לבין אמונה-אתאיזם.

 

זה לא אמור להיות ככה, אבל זו המציאות.

פחח נשמע מונפץ

יש לא מאמינים לאומנים שישמרו מצוות כחלק מהיותם חלק מהעם היהודי שהאמין

או שיקיימו מצוות בפומבי.
וכדומה

בכל אופן.. אני לא חושבת שמשם זה נובע.

הוא עושה את זה אחת ל.. כשיש שבת חברים וכזה. רןב הזמן הוא רחוק מאוד מכל מה שקשור ליהדות

אז במדינה הוא ישמור כלפי חוץ

גם אם הוא בטוח שלא..

הוא לא ישמור שבת. ובטח לא יקרא איזה טקסט קדום וישן בסוף האוכל

וביום יום הוא מתכחש לאמונה

או שאין לו אומץ להשתנות בחזרה

אתם מנסים לתרץ את זה בלי להכיר את הבנאדם.

אנחנו מנסים לתרץ כי ביקשת מאיתנו רעיונות..

 

יכולות להיות הרבה סיבות

אנחנו זורקים רעיונות שאולי יכולות להיות נכונות

לכן כתבתי "אולי"

 

חוץ מזה שבלי קשר אליו היה לי חשוב לכתוב שכל יהודי מאמין

שנתרץ בלי להכיר את הבן אדם..

שאלתי אם יש אינטרס כלשהוא. לא ציינתי שהבנאדם בדרך חזרה לדת.

ביקשת שנתרץ גם בלי שנכיר אותו?כן.

מה ביקשת שנעשה?

אבל היא עדין מכבד את הסביבה הדתית שלו
זה לא סותר
וגם בכללי יש כאלו שמזדהים עם הרעיון של יןם חופש מכל המדיה וכו

אני הרבה מכבה את הטלפון ואת הווצאפ בשבת.


אבל הנקודה היא לא הטלפון.. למה הוא לדוגמא מברך ברכות, או לא יודעת מה עוד..

הרגל

תרבות

תועלת אישית

השתיכות- הזדהות

 

לא פעם ב.. כשנפגשים השבט

אם עושים דברים מהסיבות הצדדיות האלה^ אין סיבה להמשיך אותם ברגע שלא בא לך.

אני מאמינה שהוא מתפלל כשמתחשק לו, מברך כשזה עושה לו טוב.

 

כשעושים דברים רק כי נחמד ולא מסיבה עקרונית אין סיבה להפסיק

הלוואי עלי לעשות ציפורי נצנצים של פסח שמח
לאיפה החיים שלי נעלמו?

אמרת שאת רוצה, לא?

השאלה היא מה יקרה אם אני אעזוב, ומצד האנשים שאין לי כול אליהם יש אנשים שאני ממש אוהבת.

אני צריכה מנהל אישי, מישהו שינהל לי את החיים.

לפני שאת עוזבת...

רק אחרי שתתקבלי, תעזבי.

ובאלך לנהל את שלי ואני אנהל את שלך?

ואני רייצ'ל מחברים

לא ראיתי את כל הסידרה, רק פרקים בודדים...

אחרי המסקנה שכל עוד יש לה עבודה נוחה היא לעולם לא תמצא משהו אחר.

כמה שאני רוצה לעזוב, רק מהמחשבה על להכיר אנשים חדשים בא לי להקיא

בדכ יש בהם גם אנשים נחמדים...

א. אני צריכה להיות נחמדה אליהם.
ב. הם צריכים להכיל אותי על כל שיגעונותיי.

ואולי כל התשובות נכונות.

איך את בעבודה שלך? בעמידה בהספקים?

 

איך את במקומות אחרים?

 

 

גם אני לא מסתדר עם אנשים מסויימים ועם אחרים כן.

זה בסדר.

אם להיות אמיתיים-אני מהיותר טובות במחלקה שאני עובדת בה בדרך כלל, הבעיה שאני די לא אוהבת את האנשים הקבועים שם או שהם עושים הרבה רעש וזה מעצבן אותי.

במקומות אחרים אני לא נמצאת כי אני או בעבודה או במיטה.

גם עם האנשים שאני כן אוהבת אני רבה כשאני איתם יותר מידי, רק שהם מצליחים לקבל אותי בכל זאת משום מה.

את יותר טובה בעבודה ופחות טובה באנושי? ברוכה הבאה למועדון.

 

לגבי רעש - האם את צריכה להיות איתם בקשר או שאת יכולה להיות בפינה שלך?

 

 

לגבי אנשים שאת אוהבת ומינונים - נשמע שאת מודעת נכון למה שקורה שם. לא רע בכלל.

עם אוזניות ושירים בפול ווליום ועוד מעט ספירת העומר ואני מתה.

אולי אני אחזור ללילה.

אני במידה מסויימת גם כן בקטגוריה הזו. עובד כבר כ-8 חודשים לבד ורואה רק קירות. לא רע לי בכלל.

1. כן
2. לא
3. יש להם נשמה גדולה..

1. כן, זכיתי בהחלט
2. לא.. נפגשתי בילדים מיוחדים מגיל צעיר ובכלל לא נרתעתי. אולי אם הייתי נפגשת בזה כשהייתי גדולה יותר היתה לי רתיעה ראשונית. אבל התחנכתי שהם הילדים עם הלבבות הכי מדהימים שיש ושהם מתוקים ושהם אוצרות מיוחדים והאמנתי בזה ואני עדיין מאמינה ואוהבת אותם מאוד!
3. כל פעם מחדש מתפעלת יותר ויותר מהם, מהיופי שלהם, מהאור המיוחד שיש להם. ובאמת מודה על הזכות להכיר אותם

מטורפת עליהם! לא קל אבל מדהיםם מדהים

1. כן
2. ממש לא. הם ככ מקסימים.
3. לא תמיד אתה רואה תוצאות אבל זה נותן תחושה טובה, שאתה עושה משהו טוב. וזה גם סיפוק ומכניס לפורפורציות.

לפרטים נוספים בפרטי;)

1. כן, מגיל 0 עם דודים משני הצדדים, שירות לאומי עם חינוך מיוחד קל (יותר בעיות ריגשיות וילד מהמם עם תסמונת דאון) ובעוד הרבה סיטואציות.
2. לרוב לא, תלוי מי האדם וכמה אני מכירה אותו וגם איך הוא התנהג באותו רגע.
3. אני מרגישה בדיוק כמו שאני מרגישה אחרי מפגש עם אנשים חדשים, לפעמים רע ולפעמים הכי כיף בעולם ולפעמים כלום.

1. כן.
2. זה לא רגיל, אבל לא נרתעתי. יש לי קצת היכרות הנושא דרך המשפחה שלי.
3. בהתחלה עצב. תהיתי למה צריך את כל הכאב הזה, המורכבות הזו.
עם הזמן הכרתי כמה אנשים נפלאים בעלי צרכים מיוחדים, ודרכם למדתי להכיר ולהבין את אחי.

מהלך מדהים וחכם!

1.לא
2.לא
3.אין תשובה

1. כן
2. תלוי באיזה רמה הוא..אבל עכשיו הרבה פחות מלחיץ
3. שהם נשמות גבוהות

אתה לא חייב לענות..
r />תגדיר רמה קשה..
ומה מרתיע אותך בזה?

1. לא

2. כן

3. עניתי לא

1. כן. אבל לא בתור חינוך. כלומר, לא יצא לי לעבוד איתם, אבל בהחלט לפגוש ולדבר ולהנות איתם.

2. זה קצת מרתיע בהתחלה, אבל מתגברים על זה. בעיקר אחרי שמתרגלים וקולטים כמה הם נהדרים, יותר מאנשים רגילים לפעמים.

3. לפעמים הרגשתי רעבה, אבל אני תמיד רעבה, לא חושבת שזה קשור.
לא הרגשתי משהו מיוחד. הם אנשים. מה את מרגישה אחרי שאת פוגשת אנשים?

אחרי יום עבודה...אני מרגישה למרות שפיזית אני גמורה- זה פשוט זריקת אנרגיה של סיפוק!!!

רוצים לשמוע משו?
(לא בכדי לעוף על עצמי...ממש ממממש לא!
רק בכדי שתבינו מה גורם לי לסיפוק אדיר כזה..)
?

יש לי בקבוצה אחת בשם ורד..
ורד נחשבת מבחינה פרקטית- קשה
כולם התייאשו מורד...שאין סיכוי שהיא שחוץ מגריסת נייר (סוג עבודה אצלנו)
היא לא תעשה כלום...כי המוטוריקה שלה מאד גסה.. בכולופן זה באמת היה חסר סיכוי וגם אני מטבעי הרמתי ידיים...היום בבוקר לא היה גריסה לעשות אז החלטתי שאני מתאבדת על זה ומלמדת אותה לעשות תה...(חליטות תה שאנחנו אורזים לפי סוגים)
נכון שבפעמיים שלוש-עשר הראשונים היא פיזרה ושפכה וחארם על החומר

אבל בסוף היא הצליחה!!
ההלם היה שאני לא התייאשתי ..
ואחכ היא המשיכה לבד וארזה וארזה וארזה....

זה לדוגמא סיפוק ענקקק שעשה אותי האדם המאושר ביותר!

1. כן

2. אולי לפני אבל כשנמצאים בפנים כבר לא

3. זה דברים שאי אפשר לתאר

1. חינוך לא, ילדים כן.

2. לא.

3.מודה לה' על הטוב שהוא נתן לי.

כן.
כבר לא.
אמרתי תודה על מה שיש והתפללתי לה' שלא יעמיד אותי בניסיון הזה ושבבוא העת ויגיעו הילדים שלי, כולם יהיו בריאים ושלמים בגוף ובנפש.

וקראתי את מה שכתבת על ההצלחה שלך, כל הכבוד!
מעריכה אנשים שעובדים עם אוכלוסיה מיוחדת

1.כן,לא הרבה בכלל+התנדבות חד פעמית מטעם האולפנה

2.בהתחלה כן כי אין לי מושג בדברים האלה

3.פשוט הבנתי כמה שהם חמודות וממש לא מרתיעות והכל כמו שחשבתי בהתחלה...בסוף אחת מהן נתנה לי חיבוק

מעריצה על ההתנדבות...


ורק
פפפררוווטט!!!! שנים!

1. קצת.

2. כן.

3. אני לא יודע, זאת הייתה תקופה, לא מפגש אחד, בזמנים שונים הרגשתי תחושות שונות, לא זכורה לי הרגשה מיוחדת שהרגשתי דווקא אז.

1. לא חינוך, אבל הרבה התנדבויות בקייטנות וכו'..

2. ממש לא (למרות שבתור ילד זה ממש הפחיד אותי)

3. הרבה שמחה ואהבה שמוקרנת מהם ומדבקת.. והרבה סיפוק

1. כן
2. ממש לא. לדעתי מדובר באנשים כמו כולם כמובן שיש סוגים אבל באופן כללי חשוב לזכור שגם אם הם לא מביעים את עצמם כמו כולם, גם כאלו שלא מתקשרים בכלל עדיין מרגישים, עדיין יש להם רגשות
ולכן ככה יותר קל לי להתיחס אליהם בתור אנשים רגילים וממש לא להרתע
3. אני נפגשת הרבה עם כאלה. אני לא ארחיב מחשש לאאוטינג אבל אני יכולה להגיד שאני מרגישה די רגיל זה חלק מהשגרה שלי