פורום נסיונות פעילים (עמוד 2055)

תופעה כזו.

עד גיל 7 נניח זה אפשרי.

עד גיל 9 אפשר קצת.

אני תוהה אם בגיל יותר מבוגר זה אופציה.

הבן שלי בינתיים עוד לא שם, אבל מנסיון עם הדודים שלו - הם די מהר הגיעו לידע הטכני הנדרש.

אבל אני לא בונה יותר מדי על כלים טכניים בהינתן הידע הטכני אצל הילד. והאמת שאני רוצה שיהיה לו הידע הטכני המתאים מסיבות אחרות.

רוב הילדים היום יוצרים מסווה של אמון ובמציאות לא משתפים את ההורים בכלום.

ראו ערך פגיעות/חרמים/הטרדות/התאבדויות בעקבות הרשת.

מאמינה שאם הורים היו יודעים זה לא היה ככה בכמויות כאלה.

יש לזה פיתרון בכלל?

@מיועד לכולם

אין לי ספק שהבסיס להכל זה אמון.

איך את מגיעה למצב של אמון מלא בלי שיטשטשו הגבולות?

כלומר,

אם את נותנת בילד אמון מלא נטול ביקורת, הסמכותיות הולכת ואובדת והגבולות גם הם.

את משהו אחד, הם משהו אחר.

הם גדלו בעולם אחר, עם דרישות חיים אחרות. זה הנסיון המצטבר שלהם וזה מה שהם יודעים לעשות.

אני מסתכל אפילו על מי שגדל 10-12 שנה צעיר ממני. העולם שלו אחר לגמרי. אני צריך סוג של "תרגום" כדי להבין מה הם עושים ומה נכון לקדם בעולם שלהם.

זו המציאות, והיא לא הולכת להשתנות. בין אם הסלטון שלך יהיה בטוח שהוא יודע יותר ממך כי הוא נער מתבגר, ובין אם הוא באמת ידע יותר ממך כאמת עובדתית.

גם בחיים וגם על עצמו, 

הוא יסתכל ויגיד בלב טוב טוב שמענו.

לילדים קשה לשמוע שהם לא יודעים ובטח שלנערים.

תשאלי פה את כולם, כשאמא אמרה להם שהיא יודעת טוב מהם כמה זה חסם אותם וסימנו עליה איקס באותו רגע.

ליצור מצב שהילד(מדברת על גיל העשרה) נותן אמון בהורים ברמה של הבנה שהם מבינים טוב יותר זה מאד קשה, לא לא אפשרי אבל מורכב.

עד שנוצר האמון הזה הילד כבר הסתיר דברים. כי ככה זה.

ולכי תגשרי עכשיו על הפערים.

כשהילד יודע שהוא מסתיר, וההורים בטוחים שיש אמון מלא ואין סודות..

בפייסבוק/ אינסטרגרם שהוא מכוער ומטומטם ומי שמגיב לו הוא מניאק 

ותגובה לפוסט אחר שהוא הומו 

(סליחה על מילים אני ממש לא משתמשת בהן פשוט מתארת מקרה אמיתי)

גם אז היא הייה משחררת?

בתור אמא לא היית רוצה לדעת מה אומרים לילד שלך?

מה הוא עובר?

מה הוא חווה?

לאיזה תכנים הוא נחשף? עזבי אותך סרטים וכו'- מילים, סגנון דיבור.

זה לא ככ פשוט הלסמוך הזה.

כמובן עד גיל מסויים.

קשה לי לומר את זה אבל גם תיכון זה לא מספיק מבוגר כדי לשחרר לחלוטין

גם כשילדים חוצים גבולות, הם לרוב יעדיפו להתמודד לבד ולא להעזר בהורים או במורים שלהם. זה פאדיחה בהרבה מובנים.

מול החברה צריכה להיות אפס התערבות

מול הילד- אסור להתעלם. פשוט אסור.

סליחה, 

אבל טבעם של ילדים הוא להאשים את ההורים שלהם בכל מה שקרה איתם אי פעם.

כמעט בטוחה שמס' שנים אחרי הוא יכעס נורא שהם לא היו שם בשבילו ולא ראו את הסבל שהוא עובר.

מספיק שזו מילה אחת

אפשר להעיר מעט הערות אבל לא לאסור וכ'ו..

ואכמ''ל.

על הנודע ביהודה:

פעם היה איש עסקים אחד ולו עגלון, זלמן שמו, שהיה מעסיק באופן קבוע.

זלמן היה מסתובב עם הסוחר במסעותיו, סועד על שולחנו וישן איתו בחדרו. הסוחר דאג לכל צרכיו, בנוסף למשכורת יפה.

לילה אחד, בחדרם שבפונדק על אם הדרך, בעוד הסוחר ישן את שנתו חשב לעצמו העגלון "למה שהסוחר ייהנה משפע וכבוד ויגיד לי מה לעשות ואני אשאר כל חיי עני ואשרת אותו? כך היה שנים, הגיע הזמן לעשות צדק". לבש העגלון את בגדי הסוחר וחיכה לבוקר.

ויהי בבוקר ויפקח הסוחר את עיניו, "קדימה זלמן, למה אתה מחכה? רד למטה והכן את הסוסים" אמר לו העגלון.

"על מה אתה מדבר? למה אתה קורא לי זלמן? ולמה אתה לובש את הבגדים שלי? השתגעת?" שאל הסוחר בבלבול.

"מה יש פה להסביר? אני סוחר ואתה זלמן העגלון שלי. עכשיו לך והכן את העגלה לדרך, אנחנו צריכים לצאת".

הסוחר איים וצעק, ואפילו התחנן והציע כסף, אבל העגלון היה חזק ממנו ולא היה מוכן לוותר.

בלית ברירה לבש הסוחר את בגדי העגלון, רתם את הסוסים לעגלה והמשיך בדרך כעגלון בעוד העגלון יושב בעגלה כסוחר.

לפנות ערב הגיעו זלמן וזלמן לפראג. ביאושו פנה הסוחר לבית הרב, סיפר לשמש את הסיפור וביקש את עזרתו של הרב. נכנס השמש לרב ויצא ממנו עם תשובה "בואו שניכם מחר לרב על הבוקר".

למחרת בבוקר הגיעו לבית הרב, הסוחר בבגדי העגלון והעגלון בבגדי הסוחר. השמש הכניס אותם לחדר ההמתנה, סמוך לחדרו של הרב ואמר להם להמתין. כעבור כמה דקות נכנס אדם לחדר ההמתנה והשמש הכניסו לרב. עבר זמן מה, האיש יצא והשמש הכניס לרב זוג.

"מה קורה פה? למה האנשים האלה נכנסים? אנחנו היינו לפניהם" טען העגלון.

"אני מתנצל, היו שני מקרים דחופים. אני כבר מכניס אתכם" ענה השמש.

הזוג יצא ואחריו נכנסה לחדר הרב אישה עם שאלה על תבשיל, אחריה שני בעלי דין ואחריהם עוד יהודים.

ניגש העגלון לשמש ודרש להיכנס לרב. 

"הייתי מכניס אתכם אבל הרב יצא עכשיו להפסקה מקבלת הקהל. הוא ביקש שתישארו כאן, דבר ראשון כשהוא יתפנה מלימודו אכניס אתכם אליו אחד אחרי השני. זלמן כעס אבל חיכה.

השעות עברו, זלמן נהיה רעב ועייף "לפחות שהיו מציעים לנו משהו לאכול. טיפה דרך ארץ, זה רב זה?" חשב לעצמו.

אחר הצהריים כמעט חלף, זלמן היה מותש ומשועמם, המחשבות רצו במוחו מעניין לעניין. לפתע נפתחה הדלת, השמש עמד בכניסה "זלמן, כנס". ''סוף סוף!" קרא העגלון וקם על רגליו. 

ככה זכור לי הסיפור.

עצרתי בפאנץ' במקום להמשיך "הרב יצא מהחדר והורה לעגלון להשיב לסוחר את בגדיו".

כן, בערך קשור.

השתדלתי לעמוד ברף של רמת הכתיבה של הסיפור שלך.

אכן אכמ''ל ואכמ''ל.

יש לי בבית ספר סיפורים על הנודע ביהודה (שאני במקרה צאצא שלו. מתנגד בדם... ), מן הסתם זה זכור לי משם.

בספר הזה יש גם ציורים, עוד מעט אגיע הביתה ואצלם בלנ''ד.

ואת מוזמנת לאייר את הסיפור, זה יכול להיות נחמד וככה הוא גם יהיה מאוייר כמו את זוכרת.

את צאצית של אברהם, יצחק ויעקב. צריך יותר מזה?

(או לחילופין של איזה איוון כלשהו ואז באסה)

מקווה בשבילך שיהיה בסדר

אצלי ב"ה. רגיל כזה. קצת בעיות גם, אבל שורדים.

ואני גם מסכימה איתו.

חזרתי לדף ישן באקראי, הנה שלושת השרשורים הראשונים:

לא אבקש דבר - נסיונות פעילים

כל מי שנמאס לו משרשורים טובעים שירים את ידו! - נסיונות פעילים

5 דקות - נסיונות פעילים

האם אתה מבחין פה באיזשהו עומק מופלא שכבר חלף מנסיופ?

כי אני לא כל כך מבחין בו.

אבל אולי יש ואני פשוט לא שם לב אליו.

את הטענה השניה הרבה יותר קל לבדוק. בא נסתכל על השרשור הראשון שקישרתי אליו.

השתתפו בו שלושה ניקים.

הראשונה, פרוט, היא בת 15. לפני שנה וחצי היא הייתה בת 13-14. השני, תכלית הכוסף, הוא בן 17, לפני שנה וחצי הוא היה בן 15-16. השלישי, הלהבה והברוש, הוא בן 19, לפני שנה וחצי הוא היה בן 17-18.

נעבור לשרשור השני, את הניקית הראשנה כבר ראינו, פרוט.  הניקית השניה היא עלמה. היא בת 17, לפני שנה וחצי היא הייתה בת 15-16. השלישי הוא ההוא גברא, לא כתוב את גילו. כנ"ל בנוגע לרביעית, שעות של אמת, וכך גם בנוגע לשישית, טוב נו... והחמישית, פנים אחרות, היא גם אותו דבר, זה לא היה שרשור מועיל במיוחד.

נעבור לשרשור השלישי. בוא מגיבים רק כאלו שכבר הגיבו, גם הוא לא מועיל במיוחד.

נחשב ממוצא. 15-16.

טוב, נעבור לנסיופ של ימנו. בשרשור הראשון (עריכה,  כשאני כתבתי את זה הוא היה השרשור הראשון), הניק הראשון, בן ציון, הוא בן 21. על השניה, מתנחלת, לא כתוב גיל. השלישי, נגרסקי, הוא בן 19. והרביעי, ג'ינג'י, הוא בן 23. החמישי, קוד אבל פתוח, הוא בן 25. השישית, קיבוצניקית, היא בת 15.

עברנו לשרשור השני (עריכה, כנ"ל). הראשונה, מאסטר, היא בת 21. השני, ימ"ל, הוא בן 28. השלישי, עברי אנכי, הוא בן 17.

ואחרי שהגענו לפי שניים מכמות הניקים שספרנו בשרשורים הקודמים, נעשה ממוצא. ובכן, קצת יותר מ-21. הם לא בוגרים יותר, הם צעירים יותר, ב5-6 שנים.

שים לב שיש מלא שכותבים בני 14-13

אני יכול לנסות שוב, ואז לעשות ממוצא בין שני התוצאות.

נו. אתה לא צריך לחפש. שמים לב לזה באוירה.

ולהרגיש את האווירה זה בקלות מאוד יכול להיות מוטה. המתמטיקה לא משקרת.

ונוסטולוגיה היא נטייה אנושית מוכרת ומובנת, תסתכל בכ"א שלי. אבל החכם מכל אדם כבר אמר "אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלא, כי לא מחכמה שאלת על זה".

השרשור הראשון שאני רואה הוא השרשור הזה, אז נתחיל בו. אתה הראשון, אתה בן 17. השניה שהגיבה היא אחת מהגלובוס, היא בת 13. אחר כך באים שניים שלא כתבו. אחר כך מגיע אני, אני בן 14.

שרשור הבא. הראשונה היא סלט, בת 22. השני הוא בן ציון, בן 21. יש עוד כמה שלא כתוב.

עברנו שרשור.  הראשונה היא מאסטר, בת 21. אחריה ימ"ל, בן 28. אחר כך אתה, לא סופרים. אחר כך, אדמין, 31.

סיימנו שמונה.

ממוצא, הפעם דווקא קצת פחות מ-21, ולא קצת יותר, אבל זה ההבדל היחיד.

ושגם אם הם היו מראים הפוך הייתי מפרסם אותם. ושהראו כגישתי.

מה הראיות שלך?

יש פה ניקים בוגרים.

אבל יש רגעים כאלה של השלטות של חדשים.

ו.

כן

זה אווירה שונה מאוד מואד

כמו שכתבתי, רגש הנוסטולוגיה הוא עתיק ומכובד. אבל זה לא אומר שהואנכון.

 המתמטיקה לא טועה.

היה שרשור שטען הפוך, והסכימו איתו לא מעט ניקים.