פורום נסיונות פעילים (עמוד 214)

פויה חיים.

 

 

 

חי חי חי 

עולם אכזרי יש לנו פה...

זה היה מרווה.

האמת שאני מקנאה
לא בצחוק
הפעם

יכול להיות שזה קורה במיוחד לאנשים שמתעקשים להגיד רק אמיתות מפחידות (=הטפה ניהיליסטית), כדי שאף אחד לא יעלה על דעתו אמת טבעית שאינה מפחידה?

זה נשמע מתאים לתוצאה שכתבת

אני מניח, שלדעת האנשים האלה, זה באמת טבעי, ומסביר את עצמו...

זה כמובן, מסביר גם את העקשנות המשונה שלהם לכפות את טיפשותם על אחרים. זה נותן להם תחושה, שהניהיליזם שלהם ישרוד ככל האפשר. זה נותן להם תחושה נפלאה: הנה, יום נוסף הצלחתי לשגע את העולם באמונות ניהילסטיות! הא הא, כמה כוח מטופש יש לי, איזה נפלא. יום אחד, אני אהיה כל כך טיפש, שלא יישאר אדם אופטימי אחד בעולם, חוץ ממי שמאמין בניהיליזם שלי - וזה יתן לו אופטימיות: הוא יזכה לשמוע ממני דברים מפחידים שאני אקרא להם אמת, והוא ירגיש שקנה את עולמו, כי השתמשתי במילה אמת. כה חלם בחלומו הניהיליסט הטיפש, וישוב אל הארץ לאחר החלום ויעש מלאכתו המטופשת באהבה רבה.

זה גם ההסבר לטענה המשונה והשקרית הזו - לא כך?

.. - ריק ומוסתר

הטפות מטופשות שאין בהם טעם חוץ מטעם הטיפשות.

מצחיק שבעל ההטפות האלה וממציאם, זה כמה שנים, עוד רואה את עצמו (או לפחות מציג את עצמו) כלוחם נגד 'גן עדן של שוטים'.

זה מדהים בעיניי איך השמחה והעצב מתערבבים לפעמים...

ולא בכדי, לפי דעתי...

אבל לפעמים צריך לדעת לעשות הפרדה...

לפי דעתי, כל ההפרדה שצריכה להיות זה ברצף הכרונולוגי, שבפורים קודם כל בוכים ואז שמחים ומגיעים להתעלוּת ול"אורות" (אגב, לפי דעתי צריך לפעמים להשתמש באיזון באלכוהול ובבקרה, כיוון שלפי דעתי הרבה פעמים האלכוהול זה כאילו הדרך שלנו ישר להגיע לכך בלי בעיות בדרך, וזה באמת הרבה יותר קל, אבל לענ"ד זה פחות אמיתי, וצריך רק ממקום אמיתי להגיע ואז כדי להגביר את זה ולהוסיף קומה לשתות אלכוהול ((וגם זה, לא יותר מדי, וגם זה, לא בערב אלא ביום וכו'...))), ובתשעה באב הפוך, קודם כל בוכים ואז שמחים ובונים.

בעצב קשור מאוד לשמחה, לא סתם חז"ל במשנה השוו את שני העניינים הללו: "כשם משנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה"...

@מאן דאמר

בעיקרון בפורים אם אני רואה מישהן שבןכה על בית המקדש אני ניגש אליו ואומר חו למה אסור לבכות על בית המקדש ולמה צריך לנתב את הגעגוע החזק למקום נכון.

מצד עצמו הבכייה בפורים היא כל כך טהורה כל כך עמוקה בלי מניעים של השכל.
אבל כמו שלא צוחקים בתשעה באב לא בוכים בפורים.
גם בפןרים לפני 20 שנה שהיה את הפיגוע ביום פורים עצמו והייתה תקופה מאוד קשה של פיגועים ואינתיפאדה השניה היתה בעיצומה. שתו ושמחו! כי זה המצווה! בפורים אסור לבכות.

הלוואי עלינו לבכות בתשעה באב כמו שקל לבכות בפורים כשכל כך ברור בלי המניעים של השכל איפה האמת ומה הגעגוע העצוםם הזה.

היה לנו השנה או שנה שעברה, שיעור של דודי דודקביץ' סמוך לתשעה באב והוא הסביר שדווקא לפני השמחה בפורים יש עניין לבכות...

רוב האנשים דווקא צריכים להדגיש להם את השמחה ושהם צריכים לצאת מהעצבות וכו'...אך צריך גם לדעת שיש מקום לזה, ולפני השמחה יש עצבות...

לא זוכר את כל המהלך שלו, אבל בבירור אני זוכר שזה מה שהוא אמר, וממש התחברתי לדברים...

וגם כבר כתבתי פה פעם אחת בפורומים על העניין הזה, אם אתה זוכר, למה בכיתי בפורים...(בשתי השנים שהייתי בישיבה הקדושה בכיתי לפני הריקודים בפורים...בשנה השנייה היה יותר קשה לבכות, ולא הצלחתי כ"כ לפני, ואז באמצע ברכה ממישהו זה קרה, ב"ה...ומרגיש שאחרי הבכי הריקודים הם הרבה יותר שמחים...)

מבין..?

מתחבר...?

מזדהה...?

מסכים...?

מחילה אך מקובלני מאבי מורי לא כך..
דהיינו הבכי צריך לבוא אבל לפני ואחרי כלומר יש את תענית אסתר (שהיא אגב תענית על העתיד וזה עניין הבכי בפורים כלומר בכי על העתיד לבוא.)
אבל בפורים בעיצומו של יום חלילה לנן מלבכות.
השמחה שלמה כאשר יש בכי אבל בכי במקומו.

מחילה אך אינני זוכר איך היית בדיוק וכו'(למרות שאת הרוב המוחלט של פורים אני זוכר מנקודת מבטי)

טוב, לא ניכנס לדיון כאן, בהזדמנות נדבר על זה בעז"ה בלנ"ד...

לא, כתבתי על זה פעם בפורומים...

בוא שנייה לאישי...

וואו. זה מאוד מעניין.

הרי באמת כתוב, שבתשעה באב אסור להתעסק בפלפולים תורניים, שזה דבר משמח, אפילו אם ההתפלפלות בנושא של החורבן, אבל עצם ההתפלפלות משמחת.

ובאמת רואים, שלמרות שנכון שהתפלפלות משמחת, אבל זה רק בהתפלפלות שיש בה טעם. מה שאין כן בהתפלפלות שאין בה טעם, אולי אתה מחשיב את זה למצווה, כי זה באמת מעציב. אבל מצד שני, אני הייתי מחשיב במקרה הזה את הדברים לעבירה, משום שאסור לשתף פעולה עם עוברי עבירה, וכתוב "ולא תתורו"

בהחלט

*מכיוון שאנו מצפים לבניין בית המקדש השלישי שישאר קיים ולא יחרב, אנו צריכים לשאוף לדרגה יותר גבוהה רק מאחדות גרידא, דהיינו, בזמן דור הפלגא המטרה קידשה את האמצעים והם איחדו מטרה כנגד האויב המשותף בשבילם: הקב"ה. אז כמובן, אין כל הו"א שחלילה נגיע למצב הזה, אבל השאיפה שלנו היא יותר גבוהה, השאיפה שלנו היא אחדות מתוך אמונה בנשמת כלל ישראל, הנחצבת ממחצב הנשמות הא-לוקי העליון, בתוך אמונה באור של הנשמה של כל יהודי, "המאור שבה מחזירן למוטב" (סיפור ששמעתי על אחד מבתי הכלא שבא לשם כבר הרבה מאוד שנים רב לתוכנית לימוד כזאת עם האסירים, ומשום מה, למרות שכל שאר התוכניות לא כ"כ מצליחות ואין הרבה אנשים שבזכות אותן תוכניות משנים את דרכיהם וחוזרים לדרך הישר, מי שמשתתף בתוכנית הזאת יש לו סיכויים מאוד גבוהים לא לחזור לפשע, וכנראה שהוא כבר לא יהיה בבית הכלא...ממש דברים מופלאים...), ומתוך כך אמונה באחדות, שאנחנו גוף אחד שכל הופעתינו היא הופעה של "ה' א-לוקינו ה' אחד", שהקב"ה קונה הכל ואחדותי וכל המציאות היא הופעה שלו, ולכן גם הדברים הרעים אנו מאמינים שהכל יצירה של הקב"ה וחלק ממהלך א-לוקי, ולכן זה נותן לנו אמונה גם במצבים הכי גרועים וגם באנשים שנמצאים בשפל המדרגה, בכל אחד נוצץ הניצוץ הנשמתי הא-לוקי שהוא רק צריך לגלות אותו ולהוציא אותו לפועל, אך הוא קיים בתוכו. אחרי שנהיה מאוחדים ממילא הדם יהיה מוזרם לכל האיברים ופתאום כל מצווה וכל משהו שאנחנו עושים כל העם יעשה, ופתאום כולם ינועו כגוף אחד למען הקב"ה, כל לב עם ישראל יהיה משועבד לקב"ה, וכל אחד מהמקום שלו ומהאות שלו בתורה, כמו שנאמר: "ויחן שם ישראל נגד ההר"- "כאיש אחד בלב אחד" ובכך תיקנו חטאו של אדם הראשון, שהיו כולם כאיש אחד והתאחדו סביב התורה, סביב מעמד הר סיני וקבלת המצוות. כי באמת כל שאר הדברים והמטרות הינן מטרות גשמיות שאינן מוסכמות בלב כולם ותמיד יהיו כאלו שיחשבו אחרת ולא יסכימו לדעת אותה מטרה, והינן מטרות ברות חלוף ולא אמיתיות, שווא והבל נתעה, שגם אם יושגו לא יהיו כמטרה בפני עצמה חשובות דיו, לא יעמדו בראש מעיינם של אותם האנשים ולא ינסכו בהם כוחות בשעת משבר, אלא רק כאשר דעתם וליבם פנוי להשלמת מטרה זו, אך רק התורה שהיא חקוקה בנשמת כל אחד ואחד מישראל והיא נצחית שאינה באה מהעולם הזה ואינה תלויה בזמן, במחשבה או ברצון אלא קבועה ושייכת לכל אחד ואחד, ולא רק זה שנוגעת לכל אחד ואחד, אלא לעומת שאר המטרות שהינן חיצוניות ולא שייכות לאדם בעצם, התורה היא שייכת לכל אחד בנשמתו, כל מצווה ומצווה מכוונת כנגד האיברים, רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח איברים ושס"ה מצוות לא תעשה כנגד שס"ה גידים, ולכן היא תעורר הכוחות הנפשיים של האדם ותנסך בו כוחות שלא ישוו להם בכל העולם, והנה אנו עדים לצבא היהודי שכאשר היה נחוש להגן על בית המקדש והקודש לא היה חייל שהיה שווה לו במוראל שלו או במסירות הנפש שהיה מוכן להקריב עצמו למען הכלל, אין דומה לזה באף אומה מאומות העולם.

ומה שעוד יותר מדהים, שלא רק בחיי הפרט התורה מותאמת לכל אחד ואחד באופן אישי, אלא מותאמת לציבור, לחיי אומה ולחיים ציבוריים של עם, עם כל מה שזה אומר מבחינת חיי המלוכה, תקינות כל המערכות, איזון הרשויות, והכל בצורה הכי טובה שאפשר, והכל מתוך חיבור אל הקודש ואל הא-לוקות הנצחית ולא ויכוחים שמובנים על דעות אנושיות מוגבלות.

שנזכה...!

*כשאני חושב על זה עכשיו, אלו ממש דברי נחמה, אז בבקשה לקרוא אחרי חצות. ולא, לא חצות הלילה...

אבל הערה קטנטנה דבריך מעולים אך הינן עוסקים בנחמה ובדרך תיקון.
לעניות דעתי האבלות צריכה להשאר צריך להשאיר את האבלות לפחות עד חצות היום.
צריך להשאר עם חוסר הידע ואזלת היד צריך להשאר חגורי שק כי צריך להתאבל כי לאבל הזה יש מקום עוד ושלא נחשוב שאנחנו בסדר כי כל שבית המקדש לא נבנה בימיו כאילו נחרב בימיו כלומר התיקון לא הגיע ההשלמה מאחרת לבוא עוד. ולכן דרך תיקון ונחמה (שזה היינו הך מקום מחצות היום והלאה)

כן, אכן אתה צודק, שים לב להערה בסוף...

ו מה אתה עושה פה???
תשעה באב
ובכללי בזבוז זמן וכו
אגב מגיע לכותל מחר??

באמת אני שואל את עצמי...

סתם, פשוט רציתי לשלוח משהו ספציפי (בפרוזה), ולכן התחברתי שוב, ואז כבר ראיתי פה את השרשור שלך אז הגבתי, אחרי זה אני מתנתק וכבר אין ביקורונים ותירוצים, ההפסקה לפחות לשנה ואולי בבין הזמנים הבא ביקורון...(וגם על זה נחשוב...).

*בלנ"ד

ותשעה באב ברור, אני לא מסיח את דעתי מהאבילות, שכן מדברים פה דברי קדוּשה בעניין החורבן...

אני בעיקרון תכננתי להישאר ב***(נערך), יש לנו גם לימוד סניפי וזה...

לא חשבתי בכלל על האפשרות ללכת לירושלים, אבל כשאתה אומר אשקול...

נראה לי שאשאר בלוד וזהו...

אתה מגיע מחר לירושלים...?

ובעזרת קו ***(צונזר מפאת אווטינג וזה) כנראה שכן

בהצלחה לך.

איזה כיף לך להיות בירושלים ביום כזה, זו תחושה אחרת.

אך כמו שכתוב במשנה: "העיקר שיכוון את ליבו כנגד בית קודשי הקודשים", זה העיקר, ואם זה מגיע או מתגבר ע"י קרבה פיזית עוד יותר טוב, אך זה העיקר וזו המטרה...

רואים שמישהו פה הציץ במקומות של מישהו אחר.

וטרח לכתוב דברים מחלישים ומרעים, בטרם יתפרסמו הדברים ההולכים ונכתבים.

עיין נחמיה פרק ו'.

נחמיה פרק ד'.

ונחמיה פרק ג'
בפרט בסוף הפרק מפסוק ל"ג
ופרק ב' כולו
ויש בפרק הזה כמה פרטים.

עיין עוד עזרא פרק ד', עזרא פרק ה'.

מה שכתבת על "אתחלתא דגאולה"

לפי מה שכתב הרמב"ם, יציאת מצרים נקראת אתחלתא דגאולה, אבל לא שיבת עזרא ונחמיה,

כי יציאת מצרים היה ברצון העצמי של עם ישראל, בגאווה העצמית שלהם במעלתם ולאומיותם, וסגולתם הרוחנית, ואף על פי שכל פעם רצו לחזור למצרים, זה כמו כל אדם שמתחיל דרך חדשה שהוא מתלבט ומתחבט בינו לבין אם לעשות כן וללכת בה. אבל ידעו שדרך מורה הדרך מבני עמם ובמסורת אבותיהם תצליח להם.

מה שאין כן שיבת עזרא ונחמיה, היה רק על ידי רצונו ויוזמתו של כורש, עיין ישעיה פרק נ"ה, עזרא פרק א', נחמיה פרק ט'. ומי שלקח את יוזמתו של כורש, ושם את הדברים אל ליבו, הופך אותם לרצונו העצמי, הרי נעשה בזה רצון עצמו. ומי שאינו כך - לא היה נכלל בזה. ולכן הרבה מהעם לא עלו, ורק מיעוט עלו. עיין נחמיה פרק ח', נחמיה פרק א', עזרא פרק ז', שאף על פי שהיה כתב המלך אל היהודים לשמוע אל משפטי חכמי ישראל שבאותו זמן, הם מעצמם כמעט ולא עשו אלא על ידי ראשיהם ומנהיגיהם, עיין נחמיה פרק ה', נחמיה פרק י"ג, עזרא פרק י', נחמיה פרק ח'. ומה שהיה בהסכמה היה, ומה שלא היה בהסכמה לא היה. נחמיה פרק י'.

ולא רק זה, אלא שאפילו ביקשו להקל מעליהם העול בריחוק העיסוק בקדושת השכינה לתיקון ענייני עבודה זרה, כמו שכתוב במסכת ערכין פרק תשיעי, ביחס ליהושוע בן נון, ובעניין הזה שבבית שני.

והוא מה שאמרו חז"ל שהוציאו יצר הרע של עבודה זרה, ויצא כדמות אריה של אש מבית קודשי הקודשים. כי התורה היא תבלין ליצר הרע, כמו שכתב הגר"א שאי אפשר להרוג את היצר הרע אלא בתורה, ולכן קודש הקודשים הוא תבלין לתקן יצר הרע של עבודה זרה. והם ויתרו על זה, ולכן לא היה להם גילו שכינה כמו בבית ראשון, שאז ידעו הכל את משמעות דבר ה', ובתחילת ימי בית שני הם אמרו שלמרות שבבית ראשון, המשמעות עצמה הייתה גלויה להם, מכל מקום המאמץ לפרש נכון את המשמעות הזאת היה להם כל כך גדול, והם החליטו בכל מחיר להימנע מכל עיסוק בנושא.


עד כדי כך, שהנביא נאלץ להזהיר אותם, וכמו שכתוב בפרשת המלך "כל האמור בפרשת המלך מלך מותר בו" ויש דעה אחרת "לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם". כך גם כאן הנביא נאלץ לאיים עליהם, שאותו נושא יישאר מרוחק מהם, כפי שכתוב זכריה פרק ה' כל הפרק, עיין שם ברד"ק פסוק י"א, ובאבן עזרא פס' י"א, והם הם הדברים שנמסרו בקבלה.

בפשטות, בימינו שעלו כולם מתוך גאווה לאומית, הם אותם כוחות של ימי קדם הטבעיים, הכוח הטבעי של הלאומיות, הכוח הטבעי של התורניות, הכוחות הטבעיים של כל דבר ודבר. רק שעדיין אין אותו פירוש נכון לכל דבר, שהמאמץ הזה דורש עיון ופירוש בפני עצמו, עם מאמץ הלימוד התורני, במהרה בימינו אמן

מדרש רבא על איכה. ועל החורבן בכללי

וכל מיני דברים שעוסקים באבלות, כמו היסתוריה על זמן חורבן בית ראשון/בית שני.

מותר לקרוא נבואות חורבן מישעיהו וגם נבואות מירמיהו (רק לשים לב בירמיהו לדלג על פסוקי הנחמה...אלא אם כן זה אחרי חצות ואז אולי כן אפשר לקרוא את פסוקי הנחמה מירמיהו, לא מספיק בקיא...), ואגדות החורבן וכו'...(יש כל מיני ספרים על אגדות החורבן, אם את רוצה מקור אז יש מסכת גיטין דף נ"ה עמוד ב', רק תבקשי מאח או אבא...).

ואם פחות אוהבת ספרים או שסתם רוצה לגוון קצת אפשר לראות סרטים שמתאימים, אני אישית ממליץ "הסוד של ירושלים" בערוץ מאיר, אם יש לכם מנוי, או ערוץ יוטיוב של "מגלי"ם" של עיר דוד וכל מיני דברים מעניינים, ועוד כל מיני סרטים...(יצא איזה סרט חדש שאחים שלי ואבא שלי ראו, זה שודר בעיר שלנו, זה יצא בקולנוע אבל זה כבר יהיה מאוחר מדי נראה לי...או שזה כבר יצא לקולנוע, לא יודע...).

שכל המורים עמוסים ואין מקום לשיעורים?

או משהו אחר?

לא יודעת אם יש לי בראש דרך אמיתית לפתור את זה.
אבל את מבינה שאם כל המורים עמוסים אז להוריד את המחיר לא יעזור?
כן. המחיר יקר מדי ורוב המורים גנבים, אבל להכריח אותם להוריד אותו פשוט לא יעבוד

זה הפיתרון ל99% מהדברים.

באריאל שיש ביקוש עצום 170 לשיעור
בפתח תקווה 120
בירושלים 133

הכי מאוחר זה המוקדם של מחר

או לבקש ממישהו שיש לו אפליקציה
או לנסות להפעיל את הזיכרון מהפעם האחרונה שהסתכלת בדפיף

אימא, אבל לא לוקחים לאנשים את הפלאפון בלי רשות

 

הדפיף קיים,

הנתונים לא

והדפיף הלפני אחרון לא רלוונטי כי באמצע נסעתי ברכבת הקלה שלא מוציאה לנוסעים פתקים נחמדים שיזרקו על הרצפה

 

נחכה לאימא

 

מעניין שאני קורא לזה קבלה

קרה לי כמה פעמים שנגמר הדף ופשוט הנהג העלה אותנו בחינם