פורום נסיונות פעילים (עמוד 2392)

בחומות?

בקבר דוד?

בירושלים?

זה אומר שמחשבון מדעי רגיל, אסור?

אני אימא במהות שלי. אני צריכה, רוצה ויכולה להיות אימא. אני אהיה אימא בעז"ה. לא יודעת לכמה, עם מי, מתי ואיפה, אבל זה יקרה. 

אני אהיה אימא של הילדים שלי. כמובן שאני אהיה אישה בזכות עצמי, עם אהבות ורצונות והכול, אבל אני קודם כל אימא לילדים שלי. 

זה אומר שאני אישה של בית. תמיד הייתי, תמיד אהיה. אין איך להתכחש לזה. אני מאמינה שלכולם צריכות להיות הזדמנויות, זה לא אומר שאני חייבת לפתח קריירה. אני לא רוצה קריירה, למה שתהיה לי? 

כשיש ילד או שניים בבית, זה אפשרי (לי) לעבוד ובכל זאת להיות אימא. כי יש שעות של עבודה ואח"כ נמצאים עם הילדים. אבל כשהם גדלים ויש עוד ילדים (אמן אמן בעז"ה כמה שיותר לפי יכולת ורצון), תמיד יהיה משהו שחסר אם אני עובדת. כי יש ילד עם שפעת בבית, או מישהו שלוקח יום חופש כדי ללמוד למבחן, או קניות שכבר חייבים לעשות, סידורים בבנק או בקופ"ח, ארוחות לבשל, המון כביסות לעשות. וזה בסדר שהבית לא מבריק או שיש כביסה בסל, זה בסדר שלא אוכלים כל יום ארוחה חמה או שלמישהו חסר עיפרון יום אחד. אבל כל אלו מצטברים. אם אני רוצה להיות 100% אימא, אני צריכה להיות פנויה. גם טכנית- כלומר הרבה שעות בית\משפחה, וגם רגשית. כי עבודה לוקחת כוחות ומחשבות, אין מה לעשות. ככה זה.

וזה מה שמתאים לי. להיות אימא. אז אני אולי אעבוד כמה שנים, נבסס איזה בית, נחסוך כמה שיותר. אבל מתישהו אני אפסיק לעבוד. אולי אחרי שנתיים, אולי אחרי שמונה, אבל זה יקרה.

זה אומר שאני צריכה לדעת להתנהל נכון מבחינה אישית וכלכלית. אישית- כדי לא להרגיש שאין לי חיים (אני לא יודעת אם אגיע למקום הזה, החיים מבחינתי זה המשפחה, אין לי צורך במשהו אחר, וכשיש- לוקחים בייביסיטר ויוצאים להצגה) וכלכלית- כדי להגיע למצב שאני יכולה לנהל בית תקין וטוב גם עם בן זוג אחד שעובד. 

זה אומר שאני לא יכולה להתחתן עם מישהו שלא עובד או שרק עכשיו מתחיל ללמוד. כמובן שלא חייבת להיות לו קריירה, אבל כדי להקים בית כזה, כמו שאני מאמינה שנכון לי ולמשפחה שאני רוצה, האישלי יצטרך לעבוד.

ברור ומובן שזה לא אומר עבודה מהבוקר עד הערב, כן? אני רוצה וצריכה איש גם לעצמי וגם לילדים. מי שידבר איתי ואיתם, ילמד איתי ואיתם, יבלה איתי ואיתם. משפחה, אתם יודעים. אבל אם זה אומר שאני היחידה ששוטפת כלים בבית, אז בכיף ובשמחה ובעונג, אפילו.

כן, למדתי לאהוב לשטוף כלים. לרצות את זה.

ומה שהכי מפליא ומשמח, זה שהבנתי שאני יכולה לחכות. אני לא צריכה לרוץ למצוא מישהו ויאללה להתחתן כבר כי אני עוד שניה בת עשרים. אני יכולה קודם כל להתחיל טיפול (ולסיים אותו, זה לא משהו ארוך) כדי לדעת איך להתנהל נכון עם אנשים, כדי לתקן בי את הדבר שאנשים אחרים ורעים קלקלו. אני יכולה ללמוד משהו קטן, מקצוע עם תעודה פשוטה, כדי שאוכל לעבוד במשך כמה שנים, או כשארצה. אני יכולה לצבור חוויות ולחזק את האמונות שלי ולהתבסס קצת עם עצמי. 

תודה לאל על אימא שלי שהיא האדם שאני הכי אוהבת בעולם כולו. שלימדה אותי מה זה להיות אימא טובה. שהראתה לי שאפשר לאהוב תמיד. תמיד תמיד. שאין שום דבר בעולם שמכבה אהבה של אימא. שאין שום דבר בעולם שמכבה את האהבה שלי אליה. שיש קשר כזה. שלפעמים כועסים ורבים ורוצים כבר לברוח, אבל בסוף זה תמיד אימא ואני.

וזו לא רשימת משימות או יעדים. זו לא מטלה. 

אני אהיה אימא, ואני עובדת קשה בשביל זה. אני דינמית ואני לומדת מהסביבה. אני מודעת לעצמי ומחכה ופועלת ויום אחד זה יגיע.

טוב, אז כפי שהבטחתי....

בלי נדר מהיום אני מעלה בשירשורי החדש- הסקופ היומי, את שעבר עליי בכל אותו היום...

לא שאני חושבת שזה מעניין מישהו, אבל אני ממש דואגת לחברתי @פרפר בכלוב שכבר הרבה זמן לא נפגשנו, שהיא מפספסת שלב משלבי התפתחותי.... אז אני דואגת להשלים לה פערים. 

עמכם הסליחה.

פרפרוש שלי,

אז היום היה לי ממש ממש ממש מסובך.

אהבתי ושנאתי.

הייתי רגועה ולחוצה מפחיייידדד....

קיבלתי שני מבחנים- אחד 97 השני 95... בסדר, עברתי.

לשם שינוי לא פספסתי היום שום אוטובוס, הישג

המורה התקשרה אליי לפני שתי דקות- חושבת שיש לי את כל הזמן שבעולם בשבילה... שוכחת שאני ישנה לפעמים...

התגעגעתי אלייך המון.

הציפיות שלי ממך ביומיים הקרובים- לקבל תשובה חיובית לגבי הנסיעה שלנו...

בהצלחה מחר, ד"שים לכולן

אוהבתותך

לפתור תשחצים. פתרתי כבר כמה עשרות בשבוע האחרון. נחמד לי מאוד ולמדתי כמה מילים חדשות.

הלילה הקודם היה סיוטי מאוד. אני מקווה שהלילה אשן טוב.

מה שכן, עברתי לישון בספה כי למעלה יש רעש. אני אשן חלק במהלך הלילה (הספה נוחה ממש) אבל בבוקר אני אקום באזור שבע, אולי אפילו בשש וחצי. נו מילא, אני אספיק יותר.

היום הספקתי לסדר סלון ומטבח, כביסות, ארוחת צהריים ולהוציא את הילדים. היה יום ממש נחמד ויעיל. זה כל כך טוב.

מחר שוב סלון מטבח (האמת שהסלון ממש מסודר עכשיו, אז מחר זה יהיה רק לעבור עליו), כביסות, ארוחת צהריים ומה עוד? מחשב מחשב מחשב. אני חייבת להיפטר ממנו כבר. פשוט למכור אותו, להחזיר לאבאימא כסף, לבקש מההיא את הכסף שלי, לסגור או להקפיא את חשבון הבנק שלי ושלום על ישראל.

אולי נזמין אותם לארוחת ערב בשבוע הבא, הלוואי אמן אמן. ביום שני אימא מגישה לבגרות ואחרי זה כולנו נהיה משוחררים הרבה יותר. אני חושבת שיום שלישי זה רעיון מצוין, אבל אם לא כולם יהיו פה אז חמישי. 

אני צריכה לזכור מחר להזכיר לאבא להתקשר להיא. בואו נתקדם וזהו.

כואבת לי הבטן כבר כמה ימים וזה מציק, אבל אין ברירה וחיים עם זה. גם הגרון כאב היום ממש אבל אין לי זמן או כוח לשפעת אז אמרתי לה שהיא לא רצויה. הלכה.

סבתא אמרה לי שרזיתי. אני שמחה שיש בי משהו שמשמח אותה, כי אני לא בדיוק נכדה למופת. אני יודעת שהיא אוהבת אותי ואני יודעת שכואב לה שאני בבית. לפחות אני מרזה.

יש בי בכי ועכשיו זה לא הזמן להוציא אותו. בלילה בכיתי ממש כי לא יכולתי לישון מרוב רעש, לא משנה מה עשיתי. אח"כ נבהלתי נורא מאיזה משהו, וזה היה כל כך מפחיד ונורא וכואב. נרדמתי מתוך בכי.

אני כבר עייפה אבל החיים נהיו איזה רצף כזה של נקיון הבית. זה עושה לי טוב בלב וזה בדיוק מה שאני צריכה כרגע, ובכל זאת חסרים לי אנשים. 

אני חושבת שעשיתי לעצמי איזה נלפ קטן. הגעתי לתובנה נהדרת שיכולה ממש להוביל אותי למקום מעולה. אבל אין לי סביבה שבה אני יכולה להוציא את התובנה הזו אל הפועל. אולי באמת מפגש עם חברות בדרום אדום זה רעיון טוב. צריכה לבדוק אם אפשרי לי להגיע לשם.

אוי, יש לי משהו לומר. בשרשור אחר אבל.

ישמצב שמישהו שולח לי דחוףף את השיר-באה אליכם של מירי מסיקה??

@מתגעגעת...

@יחנע

אסור לעשן ונשמרתם

@יחנע @אוהב אותך ה