הרב בעין אי"ה כותב שהצצה בבשתינו הכונה שהקב"ה יסתכל בצער שיש לנו למרות שהוא לא אמור לבוא. צער שאנחנו מצטערים רק בגלל שאנחנו לא מספיק קדושים כדי להתעלות מהצער הזה- והבקשה היא שהקב"ה יציץ, כלומר לא בהתעמקות אלא רק לפי כמה שאנחנו מצטערים.

בחיים קורים הרבה דברים ולא צריך להתרגש מכל שטות- אבל אם מצטערים מתפללים גם על זה. על דברים שאנחנו נפגעים מהם שלא בצדק.

מה זו השעה הזו?

למה השנצתי, למה?

זה או להטעין את הפלאפון או רדיאטורכבתחילה

הפלאפון מנצח:-/

מפצל?משה

יש לי, היא לקחה לי ואני לא אעיר אותה עכשיו..כבתחילהאחרונה

אור שחור

קצוות פרומים כאלה שלא נסגרוזיויק

יש דברים שגורמים ללב שלנו לעצורעיגול שחור

יש דברים.
אנחנו מקבלים את האהבה שאנחנו חושבים שמגיעה לנו.
הבעיה היא שאנחנו לא נותנים לעצמנו קרדיט על כלום.
וזאת רק אחת הבעיות.
זה משהו כזה הזוי שמתפתח פה.
ואני אוהבת לחקור מהצד.
אנשים מפחדים לאהוב את עצמם .
אנשים מנסים להיות מישהו אחר, כמו פס יצור כזה.
אולי כי אין פה מקום.
ולמה כולם מרגישים לבד?
ולכולם כואב.
אנשים רוצים למות בעד משהו גרנדיוזי.
להחשב, להיות אישו.
שכולם יזכרו, ויאהבו.
אבל ככל שהשנים עוברות, אני רואה אנשים שרוצים לחיות בדיוק למען אותה מטרה בקטן.
הם רוצים אדם אחד. רק שיאהב באמת
אנחנו שוכחים לחיות, אנחנו מריצים את ההווה כדי לחיות את העתיד. ושוכחים שיום אחד גם העתיד יהיה הווה.

תזכרו שיש כאן מקום, אבל רק למי שמאמין שהוא עוד קיים.

..מתנחלת גאה!אחרונה

זה ככ יפה שאת רואה את הדברים האלו

אוי ואבוי. אני מכורה.,,,,,,,,

גם אני.יש ויש...

לפה? גמאני...אור שחור

מי לא..זיויקאחרונה

מי מחר נוסע ברכבת צפונה? (בבוקר) ודרומה? (בערב)משה

אני אהיה על המסלול הזה, ולמי שרוצה לפגוש אותי, זה הזדמנות טובה.

פנוי לכל התייעצות.

אבל לא בזמן שאני הייתי.משה

זה מאכזב. מתסכל.משיח נאו בפומ!

ובעיקר מעמיד מול האמת..

אז.. בהצלחה לנו

-\-יומנים נשרפים

ראשי זל

ואני צריכה לישון ומפריעים ליי

עייפ לנו וישנו כל השבת אז פרובלם ועוד שניה קמים כבריומנים נשרפיםאחרונה

סוג של שיר/ ריעותריעות.

פעם היו אנשים אומרים לי: השם ישמור אותך.
אחר כך הייתי הולכת בינות עצים (בשדרה) ושרה שירי ארץ ישראל יפה.
האירוניה הייתה עוטפת אותי, עם השיער השחור המקורזל וממדי הגוף הגדולים.
ואני הייתי יפה.
פעם היו אנשים אומרים:
תלכי לחדר כושר, תתפסי חתן.
אני הייתי צוחקת.
לא הגיע חתן ולא ניסיתי למצוא אותו.
רציתי לשיר שירי קריוקי ומצאתי את עצמי שרה חוה אלברשטיין על אדן החלון.
האירוניה תפסה אותי רגע אחד לפני שהתנדנדתי חזק מדי, אבל זה כבר היה מאוחר.
כשפגשתי באדמה חזיתי בתרצה מנידה את ראשה בעצב, כאומרת: שוב נפלה אישה קורבן לעלבונות.
לא צחקתי.
כשעברו הימים וזכר שיערי המקורזל נשתכח מרחובות תל אביב, חזרתי אדם חדש.
לא התעמלתי בחדר הכושר ולא חיפשתי חתן, אבל שרתי שירי ארץ ישראל יפה מתוך אהבה.

התגעגעתי ללקרוא אותך. את מקסימה|לב|יומנים נשרפים