פורום נסיונות פעילים (עמוד 2609)

וואו.
מרשים.

ניחנת ביכולת לראות את תאריכי המוות של האנשים סביבך מרחפים מעל ראשיהם, בספרות אדומות.
משום מה, החל מהיום בבוקר, כל המספרים של כולם מראים 5/5/2065.

הנסיעה עוברת בשקט, אתה מאזין לקריין ברדיו שמספר על תופעה מעניינת ברחבי המדינה- מכשירים מסויימים מתחילים לקבל תודעה, ואפילו לדבר.
"איזה שטויות..." אתה מגחך.
"למה? דווקא נשמע הגיוני!" עונה האוטו.

סליחה אם ההודעה לא במקום

אז החללית שלהם מפתחת אישיות, זה כ"כ מופרך?

אטלנטיק 2 יצאה לדרך, באפריל 2022.
אתם זוג צעיר על הסיפון, קיבלתם את הכרטיס היוקרתי כמתנת חתונה, ובהרבה חששות עליתם לאונייה לבלות בה את ירח הדבש שלכם.
כמצופה, ההפלגה עוברת חלק, ואתם מגיעים לניו יורק בשלום.
אבל.
אתם מגלים שהגעתם... באפריל 1912.

אני אשמור את זה לכשיהיה לי זמן

הנה כתבתי מילים

אתה יכול לתת לי בבקשה איזו משימת כתיבה?

נחמיה, אני מחכה.

אז הנה. - נסיונות פעילים

קודם כל פתחי שעון- שתי דקות את רק כותבת. כתיבת רצף. בלי להפסיק. בואי נאמר שכל פעם שאת נתקעת את פותחת משפט חדש במילים 'מאוחר וגשום'.

 

זו כתיבת רצף והיא תמיד טובה בטח כחימום.

 

משימה ראשונה (שלא תאמרי שכתיבת רצף כבר לא מעניין):

 

קחי שניים- שלשה מושגים מופשטים (התחלה. אמת. שתיקה. התמסרות. מלחמה. מוות. געגוע. וכיוצא בהם.) ותכתבי ביניהם שיחה, זה יכול להיות הפכים, וכדאי שיהיה להם מישור משותף, או נקודת מפגש כלשהי.

 

 

משימה שנייה:

לבחור שעומד מאחור עם השטריימל, (הוא באמת השלישי משמאל) יש גרביים לבנים. גרביים לבנים זה אומר נשוי. נשוי זה אומר שיש לו אישה, שזה בסיס למשפחה. משפחה זה אומר חיים. תכתבי עליו קצת. מה שמו, מאיפה הוא,מתוך,  שתי אפשרויות

 

א- יום בחייו.

 

ב- סיפור על היום שבו צולמה התמונה על הסטואציה. (הוא עם שטריימל- משמע יום חג וכדומה אולי שמחה משפחתית) תרחיבי קצת. תתפרעי. הוא יכול להיות הכל, עבריין, חרד"ק מתחזה, אברך, גיבור על, כיד הדמיון הטובה עלייך. 

 

 

בהצלחה.

אנסה.

אם אני נתקעת...

כן, עכשיו כבר מאוחר כ"כ.

אני הולך לישון.

לילט.

 

רציתי שתהיה לי משימת כתיבה.

עייף ראשי עלי.
לישון.

תודה רבה!

להגיד לך על מה לכתוב?

על מי, שמנסה לשמור נגיעה.

עם מישהי, שהוא אוהב

אבל, זה לא הזמן

אולי המשימה פה, היא בעצם,
להגיש ומספיק נגיש - מתוך צניעות.

הרגשתי שאני מנסה לסחוט אתעצמי

זאת התוצאה

אבל זה היה רעיון פסיכי במידה יוצאת דופן אז די מובן...

אז דן ושרון מגלים אמת מרה.

זו מנהרת טרור וכל פעם שהם ניכנסו הטרוריסטים מצד אחד לא יכלו לחטוף אותם כדי לא להבעיר את הגיזרה ואז יעלו עליהם
מצד שני לא יכלו לשחרר אותם לחופשי כי הם יפתחו תפה

והטרוריסטים מחליטים לסמם אותם.
לרוע מזלם של הטרוריסטים דן ושרון התמכרו לחומר ולכן הם מרגישים דחף בליתי רגיל לחזור כל פעם למערה ולבזבז לחופרים חומר טוב
שגרם להם להזיות היסט(ו)ריות

עד שפעם אחת ניגמר החומר הטוב ונתנו להם חומר קצת פחות חזק אז הם הבינו מה הולך

לאחר שהבינו את גודל הסכנה הם הלכו לאנשים הנכונים והתחילו במילים 'חשבנו שמצאנו מנהרת זמן...' מפה לשם הם היו בפגישה עם פסיכיאטר שקבע שהם מסוממים מחוקים ושלח אותם למכון גמילה

אחרי יומיים במכון גמילה שרון נעלמת לאחר שדן הלך לאחראים ושאל אותם איפה היא והם ענו לו מי זאת שרון?!

הוא הבין שמסתירים ממנו משו משם הוא יוצא למסע נועז שיגלה לו שהוא היה ילד בודד שבדה לעצמו חברה ותחת השפעת הסם היא התגשמה למציאות

משם הדרך להטיל ספק בקיומה של מנהרות טרור היה ישיר

יום אחכ הטרוריסטים הבינו שמשו מוזר קרה כי דן המסומם הפסיק לבוא והם פתחו במתקפה של חלוקת בלוני גז לביניינים מה שגרר לדן לחזור לקונפליקט האם להאמין לעצמו או לא ושמא גם את זה הוא הוזה

ולמה הם היו צריכים מנהרת טרור בשביל לחלק בקבוקי גז?! הם עושים את זה כל יום כל שעה!

דן שלא יכל לסבול את הקונפליקט האם הוא חווה את המציאות או לא החליט לשים קץ לחייו...



המטרה שלך לכתוב את זה בצורה מעניינת אין שום צורך או עיניין להיצמד לעלילה העיקר שיצא הזוי...

ומסובך מידי?

תכלס עם כזאת עלילה בקלות אפשר למלא ספר של 150 עמוד

אפשר גם 400 ואפילו 600

אני פשוט מעדיף להצמד למה שמאיר לי, ולא לשום דבר אחר

מחילה על ההתקפה

כן רובנו למדנו את זה בכיתה א'

בס"ד

יש תפיסה של עצב כעומק וכחוכמה
זאת לא תפיסה שאני מעודדת
וכשרואים אותי כעמוקה בגלל הדברים האלה אני לא אומרת תודה
אבל בקשר לחלק השני
יוצא לי לחשוב המון על התבוססות בכאב
זאת סוגיה שאני חושבת אותה שנים
וחשבתי שאולי אני שם ממקום באמת מתיימר להיות משהו צודק וחכם יותר
וזה הטריד אותי
אני אוהבת לחשוב על עצמי כאדם אמיתי שעושה את מה שהוא עושה במנותק מפוזות
ואז בא תשרי הזה
וחוויתי אושר
וחוויתי את העולם הטוב והנעים
וראיתי שזה לא העניין
אני לא עושה פוזות
אני מרגישה את מה שאני מרגישה בעוצמות גבוהות
אני נוטה להכללות ולאמירות פסימיות
אבל אני לא עושה פוזות כדי להשתייך לקליקה מסויימת
אני מי שאני
לא יותר ולא פחות
וכשטוב לי אז טוב לי ואני לא בורחת מזה לחיק פילוסופיה שנראת לאנשים טוב

אני לא רואה באופטימים אנשים נאיבים
אני כן רואה בהם אנשים שלא חוו את המשמעות העמוקה של כאב
יש לי גיחות לאופטימיות
אבל זה לא משהו מוצהר
אין לי אמירה של הכל לטובה בלקסיקון
יש תקווה שקטה שאני מטפחת בזהירות
ואני חושבת שזה העניין
גם אם הכיוון הוא אופטימי צריכה להיות זהירות
וזאת הבנה שרק כאב אמיתי מוליד

זהו

הערה:
'אני לא רואה באופטימים אנשים נאיבים
אני כן רואה בהם אנשים שלא חוו את המשמעות העמוקה של כאב' - מעדיף לחשוב על אנשים שהם גדולים, זה נותן לי אפשרות ללמוד מהם, לחשוב אולי הם יודעים משהו שאני לא יודע, משהו שאני לא רואה ומבחין בו. צריך בשביל זה ביטחון עצמי, שהשני לא יערער אותך, אלא אתה יציב ובוחן, ומקבל ודוחה בהתאם.
עכשיו, מאוד קשה באמת לדעת איפה האדם עומד. קשה על גבול הבלתי אפשרי. כמה אנשים שנראו לנו סטנדרטיים ממבט ראשון, הפתיעו בהיכרות איתם, וניגלו כעמוקים יותר משחשבנו, או שעברו דברים והתמודדו איתם.

את ההמשך לא בטוח שהבנתי עד הסוף, אז לא אגיב למידה שלא הבנתי נכון.

כל הלקסיקון של מלכודת וצדדים שיש בהם שקר לעומת הדרך הישרה- זה לקסיקון שאנחנו מלבישים על נטיות ועל תחושות שבאות וחולפות והעולם לא מורכב בתערובת, הוא מורכב בתרכובת. ממוזג ונוזלי הכל מתבולל ונמהל בהכל.

ואני רוצה רק את ה' יתברך. וזה חבל ההצלה שלי.

בסוף זה מתפרט להרבה רצונות חשובים.
ושם התרכובת קיימת.

בכלל דיברתי בעיקר על הכיוון, זה יותר המטרה מהתוצאה (יש מה לדייק, אבל רשה בשעה כזו).

מעריך שאתה תבין אותי, לכן הרשיתי לעצמי לקצר.

מבטים עייפים.

שרשור פריקוטזסטריבנדורווכטילגערשמיל - נסיונות פעילים

בכללי, הרבה דברים

מישי שלא מפסיקה להחמיא לי 

תמר ⁦♥️⁩
בעלי 🎇 |חוסכת קיטשיות|

אח שלי.

כלום.

וואלק היה יום מנחוס..

אבל החיים משמחים

מיקי, כמובן...

??

תרוץ בגשם. זה נחמד לפעמים

עם מחשב

 

פתרון. כמו חרדים שעוטפים את השטריימל בשקית קסמים של סופר אושר עד.

לדעת לקרוא למלכודת בשמה זה מורכב מאוד. ולפעמים - נסיונות פעילים

איזה מבול בחוץ יא ווא רא די.

עד בלי די.

מחר יהיה בוקר?

 

מבול בחוץ.

מבול! ואסור להיות פה אחרי שתיים.

בטח שהשומר (שבמחילה הוא באמת לא אגרויסע חוכם) בכניסה עשה לי בעיות ועיכב אותי כי לקח לי זמן להוציא ת"ז, ובסוף בגלל זה לא יכלתי להתקשר להוא שם וזו היתה שיחה חשובה מאוד שתצטרך לחכות למחר.

אין הפוגה. גשם גשם גשם.

 

ה' יצילנו נחזור קפואים וסחוטים והאל ישמור מה יהיה על המחשב.

צריך מקלחת.

עשיתי מתמטיקה ואפשר להעריך את זה ממש.

מחר מבחן, וממש השתפרתי באנגלית. מקסים.

גירסא גאונית לפרדוקס השקרן...

(פטיש)(פטיש)(פטיש)(פטיש)(פטיש)(פטיש)(פטיש)(פטיש)(פטיש)(פטיש)(פטיש)@יומנים נשרפים

שפורפרת (אומרים שפופרת. עד איזה גיל 14 הייתי בטוחה שככה אומרים)

ילדות וחברות (שריטה שיש לי ממישהי שהכרתי פעם)

אני עד היום אומרת ידיטור במקום רדיטור וסקבטי במקום ספגטי

אני הופכת ל י'
יאהב יכין יבדוק וכולייי...

נשויה במקום נשואה
לא עולה לי עכשיו עוד

עפולים במקום טחורים
בונייך במקום בנייך
ושׁם דרך במקום ושׂם דרך

חבל שלא הוספתי עוד

מכיר את הפסוק "שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך"?

אבל עייף אנוכי

ברצינות

אנחנו אומרים את זה במילים בודדות וכל השאר טעות

ורק כי ככה התרגלנו

אז מצאתי לכל מי שחושב שהוא מדבר תקין

 

אבל זה לא נכון.

כ זו אפילו לא תנועה קטנה כמו סגול בטח שלא יהיה כמו ציר"י.

שונא שמורחים את השוא הזה, הוא נהיה כמעט תנועה גדולה עם כל המקדקים האלו.

זה נכון

סתם לא נוח פשוט

 

למשל המילה כְּלוּם. לפי איך שהוגים היום בתעתיק זה (kloom)

הצורה התקינה צריכה להיות (keloom)

 

לעומת ילדים למשל שהוגים נכון. 

כאילו באמת שואלת

אני לא בקיאה חומר הזה עדיין אז מוזמן ללמד אותי

כלומר, משהו בין חוסר תנועה (איך שהוגים בד"כ) לבין תנועה מלאה (איך שדקדקנים טרחנים הוגים)

סתם זה מוגזם להגיד ככה תקין- לכן מסתייג

אבל לא כי הכלל לא תקין?

 

באמת היום גם מהמרצים הנסחפים שלנו לא מדברים ככה

בעיקר אפשר לשמוע את זה אצל הדקדקנים ממשממש בקריאת התורה

אבל זה באמת נדיר

ולגבי הסוף, זה תלוי איפה מסתובבים אני מכיר הרבה דקדקנים, ובעצמי משתדל לדקדק (אבל באמת, בלי להאריך בצורה מוגזמת את השווא כי זה לא אמור להיות ככה)

חלק אחד- תנועות גדולות.

הציר"י

הקמ"ץ

החול"ם

חירי"ק 'מלא' (אִי)

ושורו"ק

 

חלק שני- תנועות קטנות

כל השאר 

פת"ח

סגו"ל

חירי"ק חסר

וקֻבו"ץ

 

(כמובן שהשמות פה ע"פ מה שמדובר היום, חז"ל נטו להשתמש בשמות שונים מעט)

 

יש השלכות לכך עם התנועה היא קטנה או גדולה (דגש חזק, למשל, יבוא ע"פ רוב אחר תנועה קטנה במידה והאות אינה שוואית. אחרי תנועה גדולה השוא יהיה שוא נע ואחר קטנה הוא נח, ועוד)

 

יש מסורות על ההבדלים ביניהן ויש גם מסורות שנשתכחו לגמרי, ההבדל בין חיריק מלא לחסר, אין באמת מושג מהו, הספרדים הדקדקנים פשוט מורחים (אם הבנתי נכון, אם יש פה מישהו מכיסא רחמים או משהו שיודע- אשמח שיידע אותי).

 

במסורת האשכנזית והתימנית יש הבדל, למשל, בין קמץ לפתח. (פה קמוץ או פה פתוח).

 

בכל אופן מיוחדת היא התנועה שו"א

 

כלומר היא לא ממש תנועה.

 

גם לזה השלכות- למשל, אין מילה שתהיה רק עם ניקוד שוא למרות שיש מילה עם תנועה קטנה בלבד (בֶּן).

כשמונים תנועות- לא מונים שווא, גם "שווא נע".

 

וכן, לפי הבנתי, לא הקפידו יותר מדי אצל האשכנזים בהיגוי השונה בשווא נע ונח.

 

הערה: מילה בתנועה קטנה לא יכולה לעמוד בפני עצמה, והמילה שהבאת היא בסמיכות חזקה (כלומר סמיכות של מקף). כשהיא בפני עצמה היא בצירה.

אבל לא חידשת לי יותר מידי

כאילו

לא הבנתי מה השורה תחתונה

 

ולמ יש לך את הידע הזה כידע כללי?

יש לי חברה שאומרת קורפלקס
ואני אומרת שעועית עם הדגשה של e ולא שווא שלא שומעים
אממ ובאולפנא שלי שרים. אביא בנייך מרחוק ובנותייך וצריך לומר בניי ובנותיי