פורום נסיונות פעילים (עמוד 3941)

יפה שלי
אופ.
בסדר לבכות, תשחררי

אני גאה בך.
💚

💜

והי.. החלפת חתימה?

אכן כן

ועכשיו גילית מי החייתה את הפח הזה!

לכן עכשיו הוא נוטה למות

באמת מעניין אם הגיוני שהמקום הזה יינטש לגמרי..

ולבן של נסיופ יש שתי שמות.. 'ריק ומוסתר'

שם יפה יש לו.

כבר גדול!! עוד מעט הוא יתחתן בעזה..

בשע"ט. מי תהיה המאושרת?

מעניין איך יקראו לבן.. יש לי כמה אופציות אבל ניתן להם לבחור בעיתו ובזמנו..

הייתי הולכת עליו- "בויבריק-אימפריה שחורה!"

יצטרכו לשנות אותו..

השם ניתן ברוהק..

הוא ישתנה עוד הרבה זה אני מאמין שכן..

תלוי בהרבה דברים.. הכל יכול להיות..

ויגיע הדור הבא, הילדים שלנו

זה יותר גרוע

אאכ דלגת על השלב הזה..

וגם אני הייתי גרוע.. ברוך ה'..

בבין הזמנים הבא הוא יקום סופית מתרדמת החורף שלו

תכלס

סתאםם. זה לא ממש אתה אלא פידבק שאתה מקבל מהסביבה כדי שתלמד מזה

 

 

מה שלום כולם???

ואיך הלימודים?

אממתשאלי אותם
שלומי אחלה
והלימודים עוד רגע נגמרים

והתייאשתי מלנסות לשאול אותם..

 

והלימוים - לא מתאים לי.

הייתי חננה רצחחחח

אני בקושי לומדת היום....

למי כן יש כח אליהם..

תסמיני שמינית...

תאמצי אתזה
@משתדלת יותר

שיתן לי קצת ממה שהוא לוקח

מה איתך?

ברור שטוב לי ושמח 

מבינה אותך ממש.

גם אני בתק' הזאת....

תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

|חיבוק ענק|

אבל זה דבר שמסמל למשו טוב.

 

והי,אני פה תמיד מאמי. גם בפון

 

מסכימה לך ורק לך להפריע לי בלימודים למבנים

את יודעת?

לא עובר יום, לא עוברת שעה

בלי שאני מחכה להודעה שלך

לאות חיים הזה שמאותת שיש קיום שאני לא מודעת אליו

לסימן הזה שמראה שאני לא לבד

עדיין לא, לפחות

 

ואת יודעת מה עוד?

לא תמיד אני מקבלת את האות הזה

את הלחישה הזאת

אז

גם הבהוב קלוש יספיק

פשוט, אני מתגעגעת

ואני מקווה, או מאמינה, שאת מתגעגעת גם אלי

 

רק שתדעי

אני עדיין אוהבת אותך

עוד שנה עברה

ואיפה את ואיפה אני היום

את יודעת?

אני האמנתי באמת ותמים שתשארי

שתאמיני

שתאהבי

לא יודעת, שפשוט תהיי

אבל מסתבר שלא הכרתי אותך באמת

 

זה הזוי לחשוב שפעם באמת אהבתי אותך

שבאמת היה לי אכפת

בעצם, עדיין אכפת לי

ומן הסתם בתוך תוכי אני עדיין אוהבת

אבל

-------

 

גם השנה המחזור שלי היה רטוב

גם השנה הדמעות לא היו עלי

אבל השנה הן גם לא היו עליך

מן בקשה קיומית

 

ואם אי פעם תזכרי בי

יכול להיות שזה יהיה רגע אחד מאוחר

 

 

ואני רוצה כל כך לעודד. אבל קטונתי.
אבל אולי חיבוק יעזור מעט?.
אז אני יחבק.

מדהימה אחת.

היום אני פה

והיא שם.

אבל מזה שם.

ממש שם.

אולי בכל זאת העולם שלה יותר טוב משלי,

למרות שאני בחרתי באלוהים.

אולי.

אולי ביום כיפור הבא אבכה יותר מכל אדם אחר,

ואולי לא.

נראה.

זה הגיע פתאום
באיחור של שבעה חודשים
הציף את כולי ולא נתן לנשום. רק לקח עוד ועוד
עכשיו רק אני מבינה למה אנשים אומרים לא להדחיק
ההתפוצצות זה הדבר הכי כואב בעולם.
שבעה חודשים לקח לו להגיע. כבר חשבתי שעברתי אתזה.שהמשכתי הלאה
היא גם כבר במקום שונה לגמרי. לא מה שהיא הייתה אז
אמרתי כל כך הרבה מילים יפים
חיבקתי. ניגנתי.
הייתי.
אבל לא נתתי לעצמי להרגיש
חשבתי שאני עושה את הדבר הנכון, ואיזה בנאדם טוב ונחמד אני


אבל הכעס הזה.
הוא שורף. והוא הורס
היא בטח לא מודעת, ובאמת למה שתדע

אני מאז ומתמיד קיימת. שורדת
ואפילו כבר התחלתי לחיות
למה עכשיו השם?
ולמה דוקא איתה?

אני לא רוצה לכעוס. וגם לא מגיע לה שאני אכעס
הבטחתי שאני לא אכעס

ועכשיו שוב רע לי.

שזה לא התפוצץ ודי. שבעה חודשים לעולם אינם נמחקים.

גם את במקום שונה, וזה אולי גל שמציף הכל, אבל גלים הם באים והולכים, את יודעת)

לפעמים זאת כבר לא היכולת של בן אדם אלא כורח המציאות

חשבתי שעברתי את זה

מזמן אני כבר מרגילה את עצמי לחשוב אחרת

על דברים אחרים

על אנשים אחרים.

אבל לא.

המקום הזה

שלך

תמיד נשאר שם

אצלי.

ופתאום.

משהו קטן מזכיר את זה

קטע כתיבה

חרוז משיר

ואני כבר מרוסקת.

נזכרת.

שבורה לאלפי רסיסים.

 

 

מדהימה!! אין לי מילים.

מזדהה ממש..

ריגשת. תודה לך.

אם אוכל לעזור- אני פה.

דבר ראשון את ממש עקבית

דבר שני זה נשמע נורא עצוב

וזה נוגע כזה ומרגש

אני לא יכולה יותר
הדחקה הדחקה הדחקה ובום
והבום עשה לי בומבה קצת גדולה

למה דוקא איתה?
החא החברה הכי טובה שלי. חשבתי
היא החברה היחידה שלי
ואני רק גורמת שתתרחק
אתם יודעים למה אני כבר רוצה שירות?
כי אולי אז יהיו לי חברות
אני, אוף
הכל מבולגן ואני לא מצליחה לבכות
איפה הדמעות שלי שלקחת?
מה שכעס יכול לעשות.
לא, לא כעס, רק מן משהו שיושב על הלב, שכל הזמן שואל למה, למה, למה

שמעתי שלאושר אין עיניים

ה' אני לא רוצה לפגוע בה. לא רוצה
לא רוצה לא רוצה לא רוצה
אבל זה כבר קרה.
למה אני תמיד מסתבכת עם החברות שאני אוהבת?

היא עוברת דירה

היא עוברת דירה

היא עוברת דירה

 

זה כל כך מעורבב ומשמח ומבכיא וסופי. 

היא עוברת דירה, ואני לא אראה אותה יותר. רק בימי הולדת שגם מהם היא כבר מבריזה, לא רוצה להיות חלק ממנו

אני לא אסבול את העוקצנות שלה, את הפנים שלא רוצות להקשיב, את המילה שהגיעה שניה מוקדם-מעידה על חוסר הסבלנות.

לא יותר נסיונות לקבל ממנה תשומת לב, לא עוד התחמקויות במסדרון של הבניין

 

אבל גם לא עוד ערבים ביחד על הספה, עם סרט מצחיק ושוקו חם. ולא עוד אוכל כל הלילה ולא עוד סתם להעביר את הזמן ביחד.

וכן, היינו פעם חברות טובות, הכי שיש. ואז היא התרגשה מהחברות החדשות וכל האפשרויות שנפתחו בפניה ואני נזנחתי, עם מילים שפוגעות כל פעם מחדש. אבל עדיין נשארתי

כל פעם שהחברות החדשות איכזבו אותה היא נזכרה בי ושוב נהיינו החברות הטובות. ואז היא היא הלכה. ושוב חזרה. ואז הלכה

נכון שגם אני הלכתי, והיו לי חברות, יש לי חברות, וטוב לי בלי העוקצנות והמילים שרק מנסות לפגוע

אבל בזמן האחרון אני ניסיתי להתקרב למרות שאני עדיין נפגעת. אני פשוט מתגעגעת

 

ועכשיו היא עוברת דירה.

זה חוסך כל כך הרבה התלבטויות ופגיעות מיותרת. עד עכשיו היא זכרה אותי רק כי אנחנו שכנות אז אין כל כך ברירה. עם כל השאר, כל מי שלא המשיכה בדרך שלה, היא נתקה הכל. אז עכשיו כשגם אנחנו לא נהיה שכנות אנחנו נתנתק גם. אני יודעת שזה יעשה לי טוב

היא לא מסכימה לקבל, או שפשוט לא רואה את זה, שהשתניתי. אני כבר לא הילדת כאפות שהייתי ביסודי, המכוערת, שלא מכירה עולם. אני בן אדם שונה, חכם יותר, פתוח. וכן, אני מתלבשת יפה וניראת טוב. למה היא מתעקשת לא לראות כלום ממה שאני עכשיו? התהליך שלה הוא החשוב, מה שעבר עליה, כמה שלה קשה.

אז כן, זה יעשה לי רק טוב

ועדיין,

היא עוברת דירה.

 

ואני מתגעגעת

הלוואי שלי היה חבר
כמוך.























פעם,
פעם אולי היה לי...

איבדתי את החברה הכי טובה שלי.
אני חתכתי את הקשר, נכון
אני זאת שאמרתי לא
אבל זה לא היה סתם. הקשר הזה פגע בי
הוא כאב לי.
רציתי אותך המון אבל תוך כדי גם לא הייתי מסוגלת לראות אותך. לא בגללך, בגללי
אני זאת שלא שלמה עם עצמי, נכון
אבל זה לא היה בריחה
זה לא היה בריחה.
אבל למה את גורמת לי להרגיש שאני אשמה בהכל?
דיברנו על זה, ואת יודעת
בבקשה, אל תתעלמי
אל תעלמי.
אני מנסה, ואת יודעת גם את זה
אני יודעת שאני לא כלבה, אבל את גורמת לי להרגיש כזאת.
אני לא אשמה בהכל. אני לא
אני לא אשמה
לעזאזל
די. בבקשה.
אני יודעת שפגעתי, אבל את לא נותנת לי הזדמנות לבקש סליחה. אני לא פותרת את עצמי מאחריות, אבל די
כואב לי כל כך. אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה
בבקשה תני לי הזדמנות. בבקשה
נכון, זאת בריחה לכתוב כאן. אבל אני כבר לא מסוגלת.
אני לא אשמה
אני לא אשמה
..
(נכון?)

הצפת את כל הכאב שלי, שהדחקתי במשך שנה וחצי. וואו.
נזכרתי בהכל.
ככ קשה אהובה שלי
את אדירה
באמת!
כל הכבוד לך
ומשלוח ענק של כוחות
וחיבוקים
ופה באישי אם באלך לפרוק ולספר.
את מדהימה

והנה עברה עוד שנה.
את יודעת?
חשבתי עלייך היום
על כמה עברנו ביחד
על כמה שעברנו לבד.
כל העקיצות, הבדיחות והשמחות
הכל נכנס לתוך מקום סגור, אבל מואר
כן, את כבר עבר מבחינתי
עבר כואב, אבל גם עבר שעשה אותי מי שאני עכשיו, בהווה
עבר פגוע, אבל גם עבר שלם
עבר שהוא פתח לעתיד שלי.
היו לנו תקופות לא קלות ביחד. כעסנו הרבה
שנאנו
ועכשיו,
עכשיו זאת פרידה מתוך השלמה ואהבה
תודה על כל מה ומי שהיית בשבילי.
תודה שעזרת לי להיות אני


גם השנה המחזור היה רטוב מדמעות
אבל הפעם לא התפללתי עלייך. התפללתי עליי
שיהיה לי טוב.
יהיה לי טוב, וזה הרבה בזכותך.
תודה

קראתי את הכל.
פעם ראשונה שנתקלתי בשרשור הזה.
הוא מקסים, וכואב ומרעיד.
בהצלחה.

פשוט תודה.

 

וחיבוק גדול.

מדהים ומרגש

והנה עברה עוד שנה.

אני זוכרת את היום ההוא, כמו עכשיו, יום מבולבל ועמוס שבין יום כיפור לסוכות.

זוכרת את התיק הסגול והקוקו ואפילו צבע החולצה.

ישבנו בספסל הראשון באוטובוס, בצד ימין, ככה בפעם הראשונה, נסענו לים.

 

אני חושבת שהים הוא מטאפורה טובה להיכרות שלנו;

מצד אחד איזו שלווה מקבלת ומצד אחר המליחות בעיניים. והרבה גלים, הרבה הרבה גלים.

 

בהתחלה נישאנו יחד על הגלים.

המנגינות שהיו לך לשפה, והניסיון שלי, עצומת עיניים, להבין אותך דרכם.

יפחות שקטות שנעשו לחיוך, אמון.

ראש מונח על כתף. 

 

אבל לבסוף הגלים הרחיקו אותנו זו מזו.

לפעמים כמעט הטביעו.

הכעס הזה. האמון שנשבר. (איך שאני מגנה על עצמי מהזכרונות.

לא, לא שנשבר. ששברתי.)

הניסיון לתקן, אולי לברוא מחדש, האהבה שלא נכבית בי.

כוס שוקו, צ'יפס וכותל.

הדמעות שהריחוק לימד אותי לדמוע, החיבוק שאיננו.

 

ההיכרות שלנו היא כמו ים. כמו גלים.

הכל בה עוצמתי. השקט והסער. הקרבה והריחוק.

 

ההיכרות שלנו היא בשבילי לימוד עצום, עליי, עלייך, על יחד, על לבד.

ההיכרות שלנו לא נגמרת, עכשיו, בשבילי.

הפינה שלך בלב שלי עדיין חמה כל כך, ואני יודעת כי כך תישאר.

גדלנו.

אני אי פה ואת אי שם, ואם תבואי או לא, אפגוש בך או לא, 

הזיכרונות הגעגוע - יהיו פיסה מתוקה ממך בלב שלי.

 

תודה. לא אפרט, הרי התודה שלי היא מורכבת וגדולה כל כך.

פשוט תודה, ואני אוהבת אותך מאד.

איזו כתיבה.
אהבתי.

אני גם זוכרת.
את החולצה הבורדו עם הפסים וחצאית ג'ינס
והפלאפון שנעלם. והשירים שצעקנו בתוך הים

שהייתי אצלך לפחות פעם בשבוע, המיטה שבאופן כלשהו הייתה כבר משוייכת לי.

תודה על המילים האלה. תודה
אני אוהבת אותך מאוד, את יודעת.
הלוואי ונצליח לחזור


(והניק הזה.)

והנה עוד שנה עברה
וכואב לי כלכך לעזאזל
למה אי אפשר להתחיל פשוט מהתחלה ולזכור את כל הטעויות כדי שנתרחק מהם כמה שרק נוכל?
למה אי אפשר פשוט להניח עליך את הראש ואת תשחקי לי בשיער ובינתיים תדברי על דמדומים אבל לי לא יהיה אכפת פשוט כי טוב לנו ביחד?
למה כל פעם שלי איתך אני עוברת אוטומט למצב התגוננות, ולא משנה מה יקרה אני אצא משם פגועה?
והכי חשוב
למה נשארנו כלכך לבד בתוך כל הביחד הזה?

יש סביבי עשרה פנסי רחוב מאירים בלבן, מראים לחושך את החולצה החומה המוכתמת שלי, ורק אחד כבוי
הוא שבור מאז שהגעתי לכאן, יותר משנה, אבל בשביל מה לתקן אם יש עשרה אחרים שעובדים? כבר יש מניין
(הלוואי והיו לי חברויות, אפילו אחת, ואז אולי אולי לא הייתי מרגישה את העדר האור ממך)
(על מי אני עובדת. את חסרה לי)

אוהבת

אני עייפה וכואב לי הכל
דייי אין לי כח אין לי כח אין לי כח. באמת שכבר אין כלום בתוך
זה פשוט להתרוקן לאט לאט ופתאום לנשום כזה חזק עד שאתה כבר נחנק מרוב אוויר וכבר באמת שאין כח להחזיק
אני כל היום בוכה, כל היום רק לא רוצה להיות

ואין את האחת שתחבק
אין את האחד שיאהב
אין אותי

מכירים את זה שהדם ככה שורף ושום בגד לא מצליח להסתיר, לא יכול לכסות את הכוויות
ןהצלקות
היא אמרה לי פעם שכל מה שהאדם מעביר לילדים אחרי שהוא מת זה בסופו של דבר התכונות הרעות שלו
עובדים על זה. ויהיה בסדר
אבל בינתיים יושבים מרוחים על הספה עם טלוויזיה מכובת ופלאפון עם 9% ורק רוצים לבכות את הגועל

והנה הם הגיעו אז להית'

מה זה תכנית התנ"ך היומי?

ככאלה שרואים ערך גדול בהפצת התנ"ך בכל שכבות העם,

החלטנו לצאת לפרוייקט 'התנ"ך היומי' - תוכנית לימוד פרק יומי בספר הספרים.

פורמט הלימוד הוא פרק יומי, יחד עם ביאור קצר בצידו, ובנוסף, תרשימים ייחודיים. הפרק יוגש בצורה מאירת עיניים, בתוספת קטעי הרחבה והעשרה.

הלימוד יתבצע בפלטפורמות שונות, ביניהן חוברות לימוד ייחודיות שיודפסו אחת לתקופה, ובדיגיטל, ללימוד דרך הסמארטפון והמחשב.

המטרה המרכזית שלנו היא לגעת בשכבות שונות ובגילאים מגוונים.

התנ"ך הוא ספר שמחבר את כולם, צעירים כמבוגרים, אנשי תורה ובעלי בתים, וכמובן את בני הנוער תלמידי הישיבות התיכוניות, האולפנות והתיכונים הדתיים.

אנו מאמינים שבעזרתכם הפרוייקט שלנו יוכל לפרוש כנפיים ולנסוק לגבהים חדשים.

20180530070222.pdf

התנ"ך היומי

 

תודה רבה!!!

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/374348

קפלי את היידים בעדינות, כך שהכפות ידיים מעלה..עם אצבעות פתוחות ואגודל סגור.

הרגישי את תחושות הציפור בעודה מתכנסת, ואז! פרסי את היידים במ180מעלות, ותורידי ככה חזקחזק ותשובי למצב הקודם. חיזרי על פעולה זו כמה פעמים במהירות של 38 מ"ש (מטר בשניה).

תרגישי תחושה עילאית של רוממות ופוף! רגליך כבר לא תהיינה על הקרקע. זה יקרה מהר.. אז שימי לב.

כדי שזה יעבוד צריך חיבור מהותי עמוק בין נשמת הציפור המעופפת, לבינך, וחיבור כמובן בין הגוף והנשמה/הנפש המניעה אותו.

בהצלחה! ספרי איך היה.

 

לא עובדת לי ו38 זה ממש מהיר...
חשבתי דווקא שצריך ניתוק בין הגוף לנשמה לא חיבור. ציפורים לא נראות הכי מחוברות ככה...
ואני בן בן בן בן

אוף. כנראה אתה חסר סיכוי... אפילו התודעה שגויה..

כןכן! צריך לנפנף מהר!!

 

ה ישמור

היא בהחלט נוראית