פורום נסיונות פעילים (עמוד 3940)

שגם אותי! יעני שטסים לקברים.

מה שבא לך

אפשר נושא?
פשוט הנפש שלי בהשתפכות שירית נכון לזמן האחרון..
ולא ממש באלי לכתוב שיר משתפך מידי.

מצב רגיש מידי..

אם את יכולה כמובן

(אבל איך תשמיע לי את זה?)

בוא נעשה ככה..

אתה יודע לנגן? אם כן אפשר לשלוח הקלטה של המנגינה..

 

אם לא זה באמת בעיה..

או שלא אכפת לך לשיר(;

לא כדאי לך שאני אשיר

מה שאת מרגישה

אין לי הרגשה עכשיו
אני סתם רגיל. לא שמחה ולא עצובה

חלום.
כלומר, י' לי בערך עשר מולחנים. אבל מעולם לא טרחתי להקליט אותם.

גם לי יש כמה מולחנים...

נקווה שייצאו מתישהו לפועל.

רק שרובם פיוטים, אז פחות..

זה יצטרך לחכות...

אני יכולה גם ללוח לך כעיקרון אם תרצה..

נעשה אלבום של שירים שמי שכתב אותם זה חבר'ה מכאן!

וואו זה יהיה טוב!

אני דואגת

בלי לחץ על החיים. יהיה בסדר
ראיתי את הכניסה לשם ונהיו לי דמעות
ואז החלטתי שיהיה לי גם ככה. פשוט צריך ללמוד לחכות לרגעים הנכונים

מה זה קו? מה עוד יש? חרדי?

בגלל שאני חולה ממש..
אז צריך סיבה ממש טובה בשביל שאני יקום מהמיטה

וברור שמיטה זה יותר שווה מסיגריה

אני מכור לשתיהם..את לא מבינה איזה תסביכים זה..

עובדה שבכל שניה אפשרית אני ישנה.. שנצים זה בכלל לא שאלה.. 

(מותר לי לשלוח לך חיבוק?
אני אוהבת אותך המון.)

הרבה נצלחה

אבל מה אם הוא יהיה שם
מה אם הוא באמת יחפש אותי, כמו שאמר
מחפשת רע, רק מחפשת רע כל היום

כואב לי ומתיש לי לחיות, ולא עוזר לדבר על זה, תפסיקו לחשוב שכל דבר נפתר בדיבורים
זה לא באמת
אפשר להרגיש יותר טוב לקצת זמן אולי אבל אז חוזרים למציאות הכל כך לא הוגנת הזו

עוד מעט יהיה לי חיבוק איפה שהכי צריך
עזבו, אל תנסו להבין
יהיה לי שם חיבוק, אולי אני אצליח לזכור לחמול

אני מבולבלת. אף פעם לא הייתי מבולבלת כל כך. וככל שאני חושבת יותר ככה הכל מסתבך יותר, והמוח שלי מחליד, אני לא מבינה כלום. איך ומה ומתי ולמה. בעיקר למה.

כינורו של רוטשילד / אנטון צ'כוב הסבר את שם הסיפור. בתשובתך כתוב על החשיבות של הכינור בחייו של ברונזה, ועל מערכת היחסים של ברונזה עם רוטשילד.

בואי נשאל רק על מה שהוא חובה, כי כל השאר כנראה לא למדנו את אותו דבר

שם הסיפור- בסיפור כינורו של רוטשילד רואים שברונזה עובר תהליך באמצעות הכינור.

בהתחלה מנגינות הן רק שמחות, אחכ הוא לא מסוגל לנגן מנגינות שמחות ובסוף המנגינות עצובות ונוגות מאד.

אפשר לראות בכך תהליך שלישי לכאורה- שמאדם שמח הוא הפך לאדם מדוכא, אבל תכלס זה תהליך טוב כי ממקום מדחיק הוא מתחיל להרגיש רגשות.

בתחילת הסיפור ברוזה שונא את רוטשילד ובסוף הוא נותן לו את הכינור שלו בתור צוואה והכותרת נקראת כינורו של רוטשילד כד לבטא את זה שרוטשילד בנגינתו בכינור מעביר את המסר שהבין ברונזה לכל העולם.

תהלה נשאלת שאלה הנוגעת לגילה ועונה "בת תשעים שנה ואחת עשרה שנה אני"
א. מדוע תהילה מציינת כך את מניין שנות חייה?הסבירי והדגימי את דבריך
ב.החיים של תהילה מאופיינים בדפוס חוזר של "מידה כנגד מידה" הסבירי קביעה זו ובססי על שתי דוגמאות מן היצירה

ב- בלהבלהבלה. דוגמא 1- בעלה הפך חסיד ושרגא למתנגד.

2- שני הבנים שלה מתו חודש לפני הבר מצווה.

א. תהילה עונה כך כשנשאלת לגילה כי מבחינתה בהיותה בת 11 חייה השתנו והספירה החלה מחדש.
חייה השתנו עקב... לא מעניין... כמה שטויות צריך לכתוב במקצוע המחורטט הזה?

המון המון שטויות.

 

 

אבל נניח כינורו של רוטשילד זה מהמם. הניתוח שלו. כילו למדתי את זה בחמישית עם מורה מהממת לספרות.

אוף גם לי הייתה בחמישית מורה מהממת לספרות.
וכשאת היית בחמישית זו לא הייתה חסי?
המורה שלי השנה פשוט מעצבנת (רוצה רשימת שטויות שהיא אמרה לנו בשיעורים? זה כ"כ עצבן אותי)

(חח כן)

 

 

תגידי, הייתה לנו שאלה עם שתי ביקורות על העולם הישן ושני געגועים אליו, או הפוך, לא זוכרת.. יש לך?

זה היה בבגרות חורף האחרונה, ככה שאין מצב שזה יהיה שוב.
אבל געגועים: הרבנית שמתלוננת "שהדור לפי התנור והתנור לפי הדור", ועל זה שהרבנים של היום לא באמת נחשבים לרבנים לעומת הרבנים של הדור הקודם.
של תהילה- שפעם לאנשים היה זמן, והם שמחו לשבת ולדבר והיום כולם ממהרים.

ביקורת: שהיו מחלוקות קשות, בין החסידים למתנגדים ובין חסידויות

ותגידי, את לומדת שואה או זוגיות?

וכנראה ששואה

אז ככה. המשורר מספר על הבנים של דוקטור מנגלה. שמוכרים טרקטורים.
זה מייצג את זה שהעולם מתקן את עצמו, ואפשר להתיחס להסטוריה כאילו היא לא קרתה, הם חזרו לעבוד בעסק המשפחתי והגשימו את חלומו של הסבא.
הפסיחות בבית הראשון מייצגות רצף מהיר שלא משאיר מקום למחשבה, מייצג את חוסר החשיבה של האנשים, את זה שאחרי המלחמה חיילים טענו שהם לא חשבו "רק ביצעו פקודות".

חיילי בדיל- זה ביטוי לחיילים צייתניים וחסרי דעה עצמאית.
"במכון ביופי של ההסטוריה יודעים לסרק בלורית" - רמיזה לבלורית של היטלר

(חברה שלי פגשה את המחבר באוטובוס. אז זה מה שהוא אומר, ולא מה שהמורים לספרות אומרים. אבל הוא כמובן לא מבין כלום כי הוא לא יודע למה המחבר התכוון)

הוא כתב את השיר אחרי שהיה בטיול בגרמניה, וראה שלט של מכירת טרקטורים עם השם מנגלה, הוא שאל את נהג המונית אם יש קשר לדוקטור מנגלה, ועל זה כתב את השיר

אל נורא עלילה/רבי *משה* אבן עזרא-
מהו הייעוד של פיוט זה? הסבר את דבריך ובסס אותם על 3 דוגמאות מהפיוט.

יעוד- לפתוח את תפילת נעילה.

 

דוגמא 1- המצא לנו מחילה בשעת הנעילה.

דוגמא 2- הקבלה- בקשות בפיוט כמו בתפילה.

דוגמא 3- אין לי מושג. לא למדתי את זה, אני בונה על ידעתני

הפוך. אל נורא עלילה ממש קל. אני בונה עליו

המחבר הוא בכיין. וכי הוא מרוקאי אנחנו צריכים לרחם עליו ולהזדהות עם המסכנות שלו ועם כמה שדפקו אותו.
והוא גם לא יודע לכתוב. והמורה שלי משום מה ממש אוהבת אותו

בהצלחה
@כל מיד שעושה

שלחו שאלות, מעניין מה יהיה הפעם

גם לנו אמרו שזה האבן עזרא, לאבנתי.

 

גם לנו אמרו את זה נראלי.

 

שטויות, הוא לא.

 

לא מכירה.

כשאומרים "האיבן עזרא" הכוונה היא לר' אברהם איבן עזרא.
מי שכתב את השיר זה מישהו אחר

כאילו. זה יפה להגיד את זה.
אבל זה קצת לא אמין כשיש לנו בספר גם הערות על החיים שלו וכתוב שם (באותו עמוד של השיר) שהוא נולד בת"א

מי שכתב את בחזרה לאושוויץ נולד בארץ

היא קוראת לעצמה מורה לספרות?

יש בית ספר שמעסיק טותה בתור כזו

@עברי אנכי הייתי חייבת לתייג

וכן,

בגרויות זה סתם

אני עושה רק בשביל ההורים

 

אם זה היה תלוי בי לא הייתי מוציא תעודת בגרות..

וואלה יהיה לי חסר בחופש

עשר שנים למדתי סתם. סוף סוף אני לומדת למטרה שרואים את הסוף שלה, ואני לגמרי אחראית על עצמי ועל סדר היום שלי. סביר להניח שזה לא יקרה לי עוד הרבה פעמים בחיים...

בדברים שמעניינים אותי באמת, אם אני יודע שכבר למדתי הכל ואין עוד מה ללמוד בהם זה מבאס)

כשמדובר בבגרות באזרחות / מתמטיקה / וכו' פחות... גם אם זה מעניין אותי, כיף לדעת שאני כבר לא חייבת ללמוד אותם)

יש לי שני רועה גרמני הם כלבים לא כלבות

בגרות בספרות

אני באמת רוצה להאמין בזה.
ויותר מזה תאני רוצה שיקבלו את זה שאני מאמינה בזה!
אין סיבה שבכניסה לבית אני אצטרך ש החצאית שלי תגיע לקרסול.
ו שהשרוול שלי יהיה מקופל
אין סיבה! יש לי זכות מלאה להאמין בדרך שלי!

כמו שלהם יש זכות ללכת ברחוב כמו שהם חושבים שנכון, גם לי!
למה לאנשים יש זכות להורות לי איך להתלבש.למה


לא חשבת מספיק...
יופי. באוויר שלא
אני חוקרת ומחפשת ובוררת כבר מאז כיתה ה, ו
מדובר בכמעט ארבע שנים! ארבע שנים! אימלה
איל שהזצן עובר מהר.

שנתיים מאז שהבנתי שאין לי מה לחפש בציונות הדתית.
שנתיים.
שנה וחצי מאז שהתחלתי לחקור באמת ולחפש ולקרוא וללמוד ולעבור.
שנה (כלומר, עוד כמה ימים שנה) מאז שהתחלתי ללכת עם גרביים כשההורים שלי לא ראו.
חצי שנה גם כשהם כן ראו.
שבעה חודשים מאז שהעילחתי את החצאית, מקרסול לאמצע.
חצי שנה (עוד שבוע וחצי.) מהרגע שבו החלטתי שאני רוצה בן תורה. שאני רוצה בית של תורה.
חמישה חודשים מאז שהחלטתי שכל עוד זה תלוי בי, אני לא ממשיכה ללמוד כאן.
שלושה חודשים מאז שהתחלתי להיות יותר מהמעבר בשכונה ופחות מההגעה הביתה. אומלל כמה שזה טורד.
חודש ושבוע בערך, מאז שנתקלתי בקונפליקט מהותי שלא הסכימו לוותר לי עליו. כן. אם עני לא שומעת שירים בספירת העומר ולא חוגגת עצמאות אני לא שומעת בעצמאות.
חודש, רק חודש! כבר חודש. אימילה. חודש. מאז שהפסקתי להתבייש בזה. שהעזתי ללכת ברחוב ולהרגיש חופשיה עם מי שאני, עם איך שאני לבושה.
שבועיים. שבועיים מאז ליל שבועות. שם ישבתי, וגמרתי את התנך בפעם ה14. והבנתי שכן, זאת התחושה שאני רוצה שילדי יחושו. הסיפוק הזה.
כשסגרתי את מסכת סנהדרין בפעם האחרונה. לא, לא בפעם האחרונה. בפעם האחרונה לסבב זה.
כן, זאת השאיפה שלי. בעל בן תורה, ובית של תורה ויראת שמיים.
חצי דקה, חצי דקה מאז העזתי לכתוב את זה..
לנסות לסכם אפילו חלק קצר מאוד מהתהליך האדיר הזה שעברתי. לנסות. רק לנסות.

הכל התחיל לפני בערך חמש שנים.
חזרתי הביתה מ(צונזר) עצמה.
אבל לא היה לי חשק לחכות לאוטובוס. אז הלכתי ברגל. זה לא ממש ארוך. זה פשוט לחצות ארבע שכונות לאורך וזהו.
שעה ורבע אחר כך, אני מתקדמת לתומי ברחוב ****. והנה, מול עיני, נגלית ילדה חביבה בת שבע ההולכת ברחוב ומביטה בי.
אמא! היא צועקת. יש כאן ילדה ששמה בטעות שתי חצאיות!
אמא שחה הגיעה במהירות, לקחה את הילדה והסתלקה משם.
וכמובן שרציתי לדעת על מה היא דיברה. אז כשחזרתי הביתה שאלתי את אבא שלי.
הוא אמר לי שאצל החרדים נוהגים שלא ללבוש חצאית עד הרצפה כי זה רחובי, והזהיר אותי לא להתקרב אליהם.
וכידוע, פעם מים תמיד מים.
בתמימותי חיכיתי יום אחד אחרי הלימודים ליד אחד מהסמינרים הרבים הפזורים בשכונתי, ומישהי שיצאה משם נאותה להסביר לי.
היא הסיברה, ואני קלטתי הכל. המשכנו ככה לשבועיים בערך, כשכל יום אני שופכת את כל מה שהיא הסבירה לי לדפי יומן.
אחרי שבועיים נגמרה השנה, והיה לי חופש שלם לשבת ולחשוב עם עצמי.
לחשוב על עצמי.
לעבור תהליך פנימי ארוך.
שנת הלימודים החלה, ואני עדיין לא ידעתי מי אני ומה אני.
במהלך אותה שנה, הציונים שלי ירדו בממוצע של 2 נקודות. יכול להיות שזה הושפע מהעובדה שלא הקשבתי בכלל בשיעורים, אלא רק חשבתי וחשבתי וחשבתי.
וחשבתי.
וחשבתי.
ואז הלכתי לאור החיים, וקניתי כמה ספרים.
קראתי אותם לאורך, קראתי אותם לרוחב.
חשבתי עוד.
חשבתי עוד קצת.
עכשיו כבר הייתי מבולבלת לגמרי.
היתה בי נטייה חזקה משחר ילדותי לכיון החרדי. יש סיבה שההורים שלי הרחיקו אותי משם.
לאט לאט, התחלתי. קיצרתי את החצאית לגובה שהוא לא גובה רצפה, הוספתי גרביים, ועוד כמה דברים.
אבל לא ידעתי באמת באמת מה אני. ומה אני רוצה.
מצאתי מאמר ממש יפה של מישהו, שהסביר על הזרמים בתרבות החרדית. חסידויות, ליטאיות, ספרדיות...
בינינו, הכי התחברתי לתרבות של הליטאיות. השאיפה הזאת, לדמות של בן ישיבה, ולימוד תורה בכל מחיר - היתה בדיו' מה שחיפשתי.
קראתי עוד כמה ספרים. עכשיו כבר היה לי קצת יותר מידע על מה אני, ומי אני...
באותה תקופה הייתי מאוד מרוחקת מכל העולם בערך.
רב הזמן הייתי מכונסת בעצמי, וסתם חשבתי על העולם.
שנה שעברה, רציתי ללמוד באולפנת טהר. אבא שלי אמר שאני לא יכולה, אבל אני יכולה ללמוד בטליה. לא רציתי.
אבל לא משנה מה עשיתי, אבא שלי לא הסכין לי.
הבנתי, שאם אבא שלי מפחד מזה שאני אהיה לא ציונית דתית כנראה שיש סיבה.
זה בערך השלב שבו התחילתי פחות להעריך את הציונות.
גדלתי בבית מאוד גושניקי. לא הכרתי הרבה מעבר לתחום הזה של - הרב קוק - הרב סולוביחציק - הרב קוק - הרב סולובייציק.
בנוסף לכך גם עליתי מארצות הברית.
אי היתה שאיפה עליונה בשבילי.
עד השינוי ההדרגתי הזה, הכרתי שני סוגים של חרדים: נטורי הקרתא שהיו מדליקים שרפות ליד בית הספר 'לנו ומפגינים, והחרדים שראיתי ברחוב.
אחריו, הייתי כבר לגמרי בפנים. לפחות מהצד שלי.
הבנתי שבעצם הגאולה המובטחת לנו לא בהכרח אמורה להעשות על ידינו, ועוד יותר מכך - אולי אסור לנו.
הבנתי גם שאין לנו את כל ארץ ישראל, ועלינו לתמוך בארץ ישראל ולא במדינת ישראל.
הבנתי שלמרות מה שידעתי, מה שחונכתי הוא א תמיד האמת.
האמנתי, שכשיגיע הזמן, נזכה לגאולה.

זה מפחיד.
באמת לכתוב הכל...
זה בעצם סוג של השלמת תהליך. כן. השלמה.
לומר שאני שלמה עם התהליך הזה, שמחה בו, גאה.
מאושרת שזכיתי.

כשאתה יודע שעו יום טוב יבוא

אולי

פעם

אף פעם


בדד מול ארץ ושמיים
ציפור תפרוש כנף כעת

והשמש החיוורת של בין הערביים
תנצוץ ותשקע דומה.


בדד מול תקווה ישנה,
ציפור הפסיקה מעופה

ןהשמש החיוורת של בין הערביים
תנצוץ ותקרוץ לידה.


בדד מול קהילה זוהרת
ציפור שאינה לכאן מתקבלת

והשמש החיוורת של בין הערביים
תנצוץ בנצנוצי רהב.


בדד מול קבוצה מסוגרת
ציפור שנחסמה ממעופה

בשקט תשקע, בין ערביים
והשמש החיוורת דומה.


והניתוק שצרב את כנפיה הצחות
דומהו שמחריף ומתרחב
כי אורה הקט נגוז
נשק הוא למצחה
והבטיח לה אהבה חדשה.

בין הראשון לשני


שקט שורר, דומם העולם
מסביבנו שותקים כולם
על פניהם ארשת נהרה
ישראל אמרו - נעשה ונשמע

שתיקה רועמת, שכינה מתגלה
רבינו של עולם שומרנו מצרה
אבינו מביט, משגיח ממרומים
להגן עלינו תמיד מצרים.

היום כולם מבינים בבהירות
אלוקינו ברצונו גאלנו במהירות
לנו נתן את התורה הקדושה
ונשמתנו אליו לא חשה

קיבוץ גלויות לעתיד לבוא
יודע ה' היודע לבוא,
ננסה ונצליח, בעזרת הבורא
והוא ישגיח על מה שקורה

היו אומרים חכמים דבר
הייתם אמורים, חבל דנשבר
ה אהבכם, חותם הדרכים
הם אומרים, חיים דבורים.

*שמע ישראל, ה אלוקינו, ה אחד*



ולעומת זטץ

ריבונו של עולם,
אילך אני משתוקקת.

ריבונו של עולם,
מסביבי רמה לידך שותקת.

ריבונו של כולם,
עמך נושאים לך עיניים.

ריבונו של כולם,
לידך הכל בהפסקת ביניים.

בונו של עולם,
קח נא את תפילתי וארשתיך.

בונו של עולם,
אל בנינך בנין שלם נטיח.


יסודו של עולם,
אך לב טהור וחסד ביקשתי ממך.

יסודו של עולם,
לו אזכה לגדל ולהאדיר את שמך.


ואינך כאן.





מדהים כמה אפשר להשתנות ביום.

איזה עולם מוזר
שלקצר את החצאית זה או מתוך רצון להקל (וככה חשבתי בהתחלה כשקראתי את הפסקה הראשונה) או מתוך רצון להתחרד

ודי מסקרן אותי
מה הקשר בין כל הדברים האלה חוץ מזה שכולם מאפיינים חרדים
כלומר, כשאדם עושה שינוי באורח החיים זה בא מתוך סיבה כלשהי. וזה אומר שהצטרפו כמה סיבות ביחד, כי אין קשר עצמי בין התנגדות לציונות, בית של תורה (כהגדרתך) וקיצור חצאית

יש לי רצון לפעול על פי הדעות שלי

ובאמת, לקצר במובן מסוים הוא להקל, אבל הוא גם להחמיר. ואני אפרט - אתה מקצר כי אתה רוצה 'יראו, כי חם לך, כי זה לא נוח או כי אתה מבין פתאום שזה רחובי?

ובאמת,כן, הבנתי שיש דברים בחיים שיותר חשובים מלשאר עם ה אידיאלוגיות שקיבלת מבית.
וכן, אני מבינה את ההורים שלי ומכבדת אותם. אבל ם הם נותנים לאחותי להסתובב עם חצאית מעל הברך אין סיבה שהם לא יקבלו אותי סתם כי יש לי חצאית באמצע הדרך וגרביונים...

מה הקשר בין כל הדברים? האמת היא שזאת נשמעת כמו שאלה שבאה להציק, מצטערת אם הבנתי לא נכון. כי נדמה לי שהתשובה מונחת מול העיניים, וזועקת.

וסליחה על ההצקה (למרות שממש לא התכוונתי להציק אלא להסתקרן לי)

הרצון לפעול על פי הדעות שלך הוא ברור ביותר, גם אם זה נגד ההורים. אבל אלה לא היו השאלות שלי.
לא שאלתי על ההורים שלך, שאלתי עלייך, מצד עצמך - מה הקשר בין כל הדברים האלה. כי הנחתי שאת לא עושה אותם בשביל להיראות חרדית, אלא כי את מאמינה בהם. אם כן - צריך סיבה להאמין בכל אחד מהם.
וזה מעניין, שאנשים משנים את כל אורח החיים שלהם כך שיתאים כולו לתבנית אחרת למרות שאין קשר בין כל אחד מהשינויים (אני מכיר לא מעט אנשים ששינו רק חלק, כמוני למשל. כל דבר לגופו לפי מה שהאמנתי בו). אני מובן יותר?

ואגב, אבל זה פחות קריטי, קשה לי להבין מה רחובי בלבוש שהיחידות שלובשות אותו בעולם אלה הדוסיות.

אם אני לא טועה זה בדיוק מה שהסברתי למעלה...


*אנשים שלובשים ארוך מדי על תקראו.*
ולשאלתך, רחובי ללבוש משהו שהוא ארוך, מדי, זה מראה על זלזול ולהבדיל על חוסר הבנה של הצניעות, שלא אומרת להבליט את עצמך ולשים חצאית ארוכה ארוכה שמגיעה לרצפה, ועוד לעיתים בלי גרביים, ומה השגת מכך? אלא, חצאית שאולי אינה עד הכי למטה, אבל בפרוש יותר שם מאשר למעלה, ואז לשים גרביים /גרביונים וזה.

לא הסברת שום דבר
אז או שאת לא הבנת אותי, או שאני לא הבנתי אותך.
או שלא הבנתי גם את התשובה שזועקת.

ותודה על ההסבר, אני חושב שזו טעות אבל לא ביקשתי הסבר כדי להתווכח עליו (וגם אין לי כוח או כוונה לעשות את זה, ובטח גם לך) והוא הסבר מספיק הסברי כדי להניח את דעתי.

אתה רוצה סיבה לכל דבר?
אחד אם אני לא טועה סיפקתי לך...
אני אשמח אם תזכיר לי בערב ואני אכתוב.. ץ

פשוט תהיתי מה גורם למישהו לעשות שינוי בכמה תחומים ביחד שלכאורה לא קשורים ביניהם
אבל אולי הם כן קשורים
כנראה שהכל קשור לאופי של החברה

את?

 

אוף איך מזיזים את עצמי לריצה?

כמעט בלתי אפשרי

 

 

וכאילו הים בריצה אז זה משהו כמו 12 דק' מהבית.

זה עדין קשה עד בלתי אפשרי

פשוט תפתחי תמונה של ים וזהו

הרגליים שלי צריכות את התחושה של החול

12 דקות ואת שם

יש לי להתארגן שזה עוד איזה 20 דק' לפחות

כסך הכל הים

ונעליים. ולאסוף את השיער. ולשים חצאית.

טבע?

למה צריך את זה?

זה לקוח שניה וחצי

אני כבר 8 שנים לא רואה טוב ומעולם לא יצאתי איתם מהבית.





אה בעצם כן. כשהיתה לי דלקת לפני שנתיים.










לא הולכים עם טבע לים!

לא התכוונתי

 

 

הולכים עם טבע ומורידים שמגיעים לים

וכשחוזרים ממנו

כפכפים?

כן. זה 2 שניות בתכלס

הודאות ישנות שנשלחו לך, יודעים שקראת

הודאות ישנות ששלחת לאחרים, את לא יודעת אם הן נקראו

חשוב שהמערכת תגבה את עצמה

אפשר לבטל איכשהו את הגיבוי המעצבן הזה?

תשלחי לה פקס בשלושה העתקים ונבדוק מה אפשר לעשות בנידון

בזמני הפנוי. גם לקשט את הדף עם מסגרת מעוטרת בפרחים יבשים?



(אני לא חושבת שדיברנו כאן על אותו גיבוי)

אהההה הגיבוי הזה

ימש, איך באמת מבטלים את הגיבוי ווצאפ?

כן, זה.

אין לי מושג, לכן שאלתי.


רגע, אם גם אתה שונא אותו, זה מבטל לי את הצורך לפנות למזכירה עם כל ההעתקים האלה והלכלוך של הפרחים?

בקטע הזה אני מאפשר לך להפעיל את שיקול דעתך ואני מאציל עליך את הסמכות להקים ועדה שתבחן את הנושא ותגיע להחליטה בנידון


בכל מקרה אני אגבה את מסקנות הוועדה

אממ. אז מה אמרנו מספר הפקס של המזכירה שלך?

אני חושב קנון מודל 95

אני חוששת שלא הבנתי את ההברקה.

היא גם ככה לא באמת הייתה מצחיקה במיוחד



#מהאלה שמנחמים את עצמם

אחשוב על זה בהזדמנות.

זה לא העיניין של הסינון, זה העניין של הוי עצמו.

יש סיפור שם מאחורה.

מענין

יותר נחמד לומר- האדם השני וכדו