פורום נסיונות פעילים (עמוד 427)

@משה האם זו ההודעה הראשונה שלך בפורומים?

אנשים אהובים שמחכים לי,

הכל מצוין כרגיל

לא לדאוג

אני חוזרת עוד מעט 

לילה טוב ❤

 

בזמן האחרון
רבני "תורת הארץ הטובה": עד גיל 22 יש לשאוף להקמת משפחה - חדשות כיפה סרוגה

http://a7.org/?file=20210103175235.pdf

 

"אמא, את לא חצי אמא, די אמא"

אחים קטנים זה סיוט ממש חמוד

   

 

@הולך בטל
מה איתך?

 

משפט חזק

אבל איך אני מיישמת אותו?

יש הרבה לילות שהירח נמצא רק בחצי מצב של הארה.
בלילות האלו אני יוצאת לדבר עם אנשים,לנסות להבין מה הולך איתם ואיפה אני נכנסת בתור חלק בפאזל החיים שלהם.
אנשים צריכים אהבה.
כשהירח נמצא במצב חסר,של סוף חודש,זה מרגיש שגם האהבה נמצאת במצב חסר ומישהו צריך לחבק אותה חזק בלילה ולהבטיח לה שעוד רגע יגיע שוב אמצע חודש וכמו שהירח יתמלא מחדש,כך גם הלב.
כשדיברתי עם אריאל היום,הוא אמר לי שאין אנשים משוגעים,
יש אנשים שמשוגע להם.
הסכמתי איתו ושתקתי.אני לא אוהבת להראות שגם אני חלק מהשיגעון הלא נגמר הזה שנקרא חיים.
הוא צייר משהו על החול ושאל אם גם אני משוגעת,הנהנתי לאט ושכחתי שהוא מתבונן כרגע על החול אז עניתי שכן ושתקתי בחזרה.
הוא הרים את העיניים ואמר "אז משוגע לך" וחזר לשרטט את החילזון הדמיוני על החול החלק ואני הסכמתי לגמריי עם זה שמשוגע לי והבטחתי ללב שלי בשקט שאני משוגעת רק כי החיים שלי משוגעים. ככה סתם אני בסדר לגמרי,אמרתי ללב וליטפתי אותו בעדינות.

כשעדן שכבה איתי בערסל היום,היא רצתה להדביק לי נשיקה חמה על הלחי ולהראות לי כמה שהיא אוהבת.
עדן היא גם מהאנשים שיוצאים לדבר עם אנשים בלילות קרים וכשמצב הירח הוא בחצי הארה עד בקושי.
"את יודעת למה לפעמים הירח מלא ולפעמים הוא בקושי נראה?",היא שאלה אותי וישאר המשיכה,"כדי להראות לנו שהאהבה,לפעמים נגלת במלוא עוצמתה ולפעמים היא בקושי נראת,עד שכמעט בטוחים שהיא נגמרה.
מה שמנחם זה שהיא בסוף תחזור,תבער,זה בטוח.כמו שהירח חוזר כל אמצע חודש למצב מאיר על 100 אחוזי בהירות".
חכמה הילדה הזאת.מקסים לדעת שגם לה יש תובנות על לילות ירח מלאים ושאינם.
עדן תמיד הלחיצה אותי עד הלילה של לפני יומיים.
אחרי הלילה הזה הבנתי שאנשים,מה שהם רוצים,זה אהבה.
מעבר לזוג עיניים חומות רגילות ופה אדום עם גשר ברזל בשיניים,מסתתר לב שצמא ללב,להארות,לאהבה שנגלת ופועמת באותו קצב הלב
ועולה
ויורדת
ועולה
ויורדת
ועולה
ויורדת וממשיכה,ככה,עם הלב,פועמת.
אהבה זה חיים.
עדן תמיד נדבקה אלי ופחדתי מימה שהמוח שלה ושלי מסוגל לייצר ולדמיין.
היום שאלתי אותה דוגרי,מה קורה והיא נתנה לדמעות לזלוג החוצה ולהרטיב את שמיכת הפוך החמה שלה ולחשה לי,
"שירה,אני רק מחפשת אהבה" והסתגרה בפוך עוד יותר.
שתקתי,נתתי למחשבות להיות.

כְּשֶׁאַתָּה מְחַבֵּק יֶלֶד
תָּמִיד תִּהִיֶה הָאַחֲרוֹן שֶׁמְּשַׁחְרֵר
לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה אַתָּה חוֹשֵׁב
שֶׁהוּא צָרִיךְ אֶת זֶה,
לִפְעָמִים הוּא צָרִיךְ אֶת זֶה
יוֹתֵר
(ברק פלדמן)

נצמדתי,חיבקתי אותה.
לחבק אנשים זה לחבק את אלוקים,להרגיש אותו ממש.
לחשתי לעדן שאני אוהבת אותה וכשאני מחבקת אותה,אני מרגישה שאני מחבקת חלק אלוק-ה ממעל.
היא חייכה וחיבקה יותר חזק,לא שיחררה מימני אבל שיחררה את הדמעות.
גם אני.
עצמתי עיניים,המשכתי לחבק בלי לעזוב.
חשבתי חזק על עדן ועל הלב שבה ועל הלילה,ליל ירח חסר ונתתי לאהבה להרגיש שהיא מתמלאת מחדש למרות שמצב ירח כרגע זה של סוף חודש.

הייתי עונה ככה גם לאישה. כי אני כזאת
בעיה

אז מי עושה לי עבודת קריאה?

"שתי גדות לירדן. זו שלנו זו גם כן" (ז'בוטינסקי בשירו "שמאל הירדן")

סבבה, אז אני אבריז היום, אין שום דבר משמעותי ששווה לי ללכת בגללו, טוב אז אני אלך לי לחגוג עם חברות,

נישמע מעולה, אבל שושנה אמרה שהיא צריכה ללכת למתמטיקה מחר... טוב אולי אני אצטרף...

 

יאוו עד שקמנו לקח שעותתת, רצתי הביתה, העפתי את הטישרט, הטייץ, הבלנסטון, החצאית הצמודה,

ונחנקתי תחת גרביון עבה, חצאית קפלים שענקית עלי, תלבושת מכופרת (השארתי כפתור אחד פתוח, אין מצווה להיחנק לפני הזמן)

נעלים (סורי המנהלת על הנעליים הלבנות עם השרוכים, זה פשוט הזוג הראשון שמצאתי, פלליייזז אל תכעסי)

יאללה ספר מתמטיקה, עט והחוצה, שיט העט לא עובד, דפוק זה, למה דווקא עכשיו? לאמשנה יאלללה החוצה.

חצי דקה אני בסמינר, מניחה את החפצים על השולחן, מספיקה להודיע לחלל הכיתה שאני פה ושלא אחרתי לשיעור למזלי

קורסת על הכיסא, עוצמת עיניים, חייבת לנשום שניה, "אממ אממ" אוי שיט, אני מכירה את הקול הזה, טוב שניה לסגור כפתור בחולצה,

לבדוק שהכול סבבה, העגילים! אימללה להוריד מהר, טוב אני מסודרת ומוכנה לשיחת המויסר של הסגנית

"אסתי" היא אומרת בקול רך, "צאי החוצה בבקשה, עלינו לשוחח" 

טוב, אין דרך להתנגד, צריך להזיז ת'תחת לצאת, יוצאת בכבדות, סוגרת ת'דלת, נשמעת על הקיר עם זרועות שלובות.

היא מתחילה בקול שקט הפעם, "אסתי יקרה, את יודעת שבת ישראל לא אמורה להראות איך שאת נראת כרגע."

וואלה, אני נראת כול כך רע? אהה היא אולי מתכוונת לנעליים שלי, או... אימלההה לקוקס! או מי גאד, שחכתי ממנו, כפרת עוונות..

"את יודעת את זה, וכבר דיברנו והגענו להסכמות יחד" עלק הסכמות, אני ישבתי היא דיברה, איך שהיא דיברה...

ובסוף גם החליטה שאנחנו מסכימות, טוב משתגידי גברת.

"אמממ אני... פשוט... אממ.. אהה אני פשוט לא הספקתי להתארגן מהר כול כך לסמינר, התעוררתי מאוחר היום, מחר זה לא יקרה, מבטיחה" אממ מבטיחה? נו טוב, מחר אני לא אבוא ואז זה יסתדר...

היא סוקרת את פני באריכות ואז מוסיפה עוד מילה אחת "משוחררת" וואלה, מה אני בצבא? משוחררת עלק, טו טוב יאלהה

הבייתה, ניגמר כבר השיעור, למה בכלל הגעתי? אהה ללמוד מתמטיקה, טוב לא למדתי..לאמשנה

מגיעה לבית מתנחלת על הערסל הענק עם סמיכה חמה, ביד מנה חמה, איכס אני יודעת, פשוט הייתי רעבה שזה היה הדבר הכי קרוב והכי מהיר להכנה, לא נורא כול דבר יותר טוב מלימודים

נקודה.

אני מתכוונת להתקשר בימים הקרובים

מו הא הא הא האאא

 

לעשות בדיקת קורונה לפני שבת

לחכות בתור 50 דקות

והיום לגלות שבסוף נשארים בבית ולא היה בה צורך.