אולי בקרוב, אולי אחרי החגים
מי יודע, מי יודע
אולי במקרה כשכבר לא תצפה
מי יודע, מי יודע
בדלת הזו או מחוץ לחלון
עוד הכול מחכה
בבוקר אחד או בערב כמו זה
אתה בטח תראה

ברגע חולף או בגשם שוטף
מי יודע, מי יודע
כשכולם ישנים אף אחד לא רואה
מי יודע, מי יודע
וגם אם נדמה שהיה ונגמר
עוד הכול מחכה
גם אם רע וקשה וקרוב לקצה
אתה בטח תראה
אם תשאל אז הלב יענה

ובלילה, בלילה
בשעות הקטנות
התפילות הפשוטות מבקשות
בלילה, בלילה
לחכות לתשובות
כדי למצוא עוד סיבה לקוות

רגע לפני שבכלל לא תרצה
מי יודע, מי יודע
ולפני שתגיד שכבר לא משנה
מי יודע, מי יודע
ואם הטעם קצת מר ושורף בחזה
אז הכול יחכה
אתה כאן, יש עוד זמן והכול ישתנה
אתה בטח תראה
אם תשאל אז הלב יענה

עכשיו קרובשעות של אמת.

יושבים בחוף אל מול המים
מול קצף שנשכח בחול
והנחלים זורמים עדיין
לב שפועם זוכר הכול

מה שהיה בילדותנו
מה שהפכנו להיות
תקוות גדולות נשאה הרוח
חזרה שלכת זיכרונות

וכל דבר אז בי נוגע
כל נפלאות היום
אז בואי ועמדי לרגע
עכשיו קרוב, עכשיו קרוב

כוכב נופל קרוב אלינו
ושוב אליו נושאים תפילות
אור של תקוות עוטף אותנו
זה לתמיד ולא יחלוף

קול גלגלשעות של אמת.

קול גלגל המתגלגל ממטה למעלה,
מרכבות סתומות הולכות ומתגלגלות.

קול נעימות עולה, ויורד,
הולך ומשוטט בעולם.

קול שופר נמשך בעומקי המדרגות,
ומסובב הגלגל סביב.
זהו קול, זהו קול גלגל עולה ויורד.

אולי נדברשעות של אמת.

יום ראשון
המחשבות לא נותנות לי לישון
בסלון שוב בוהה בשעון שלא זז
כבר נהיה מאוחר
ומחר ממשיכים לשני
בלעדייך מרגיש ריקני
הכל עצוב וזה לא אופייני
לי ולך
אם היה לי האומץ לומר

אולי נדבר
מאוהב בך יותר ויותר
והלב לא מוכן לשחרר אותך
תגידו לי על חיוך שכזה
איך אפשר לוותר
בלילות שוב פורק לפסנתר
כל משפט שיוצא
רק זוכר אותך
כבר ניסיתי הכל
ועכשיו את לא כאן

אז עוברים הימים
מחפש שוב דרכים להרשים
אבל אני לא מאשים אותך
שעזבת ולקחת את הכל
ואמרת שאני
תמיד מרוכז בעצמי
לא מוכן לדמיין
שוב עם מי את עכשיו
הכל כל כך פתאומי

אולי נדבר
מאוהב בך יותר ויותר
והלב לא מוכן לשחרר אותך
תגידו לי על חיוך שכזה
איך אפשר לוותר
בלילות שוב פורק לפסנתר
כל משפט שיוצא
רק זוכר אותך
כבר ניסיתי הכל
ועכשיו את לא כאן

כל הזמן הזהשעות של אמת.

תגיד אתה זוכר את החבר'ה, זוכר תדירה, זוכר את הצחוקים
הודעת לי שאתה מאוהב בי אחרי יומיים וחצי בקושי
בחדרי חדרים בכינו בחוץ צחקנו עד השמיים
אמרת שיש בי ברכה ונישקת לי את הידיים
אמרת אין חברים בעולם הזה, וואלק אדם לאדם זאב
איך הכנסת אותי לעולם שלך, איך אהבת אותי עד כאב
הרבה יותר מכל השרלועות האלה , שהיית איתן לפניי
זוכר יפו ד שמאלה, ים של דמעות בשתי עיניי

אנ'לא יודעת מה
אנ'לא יודעת למה

אבל כל הזמן הזה
הייתי לבד
כל הזמן הזה
כל יום מחדש

זוכר ישיבות על הדשא בסירקין, שק קמח בגשם לאוטו
מבסוטים מכל מה שיש לנו , תמיד מכחישים את כל מה שלא טוב
אני הייתי זינה הנסיכה הלוחמת , אתה היית אבי נעלבי
הייתי שומעת את נינה סימון שרה you dont know what love is
כשניסיתי להשתנות בשבילך ולהיות אשת חלומותייך
שכשרצית קלאסה הייתי ביונסה, רצית שכונה הייתי פרחה
כשחלמנו לטוס בעולם, אם רק היינו שורדים משברים
כשסיפרת איך אמא שלך עברה מבית חולים לבית חולים לבית חולים

אנ'לא יודעת מה
אנ'לא יודעת למה

פזמון

תגיד אתה זוכר את הטוב
זוכר חיבוקים זוכר נשיקות
כי כן היו רגעים, דקות נדירות של דפיקות לב ותשוקות
תגיד עכשיו דוגרי, זוכר את הקריזות זוכר תריבים
זוכר שהלכנו ברחוב כועסים מסתכלים בקנאה על זוגות אוהבים
זוכר תמילים הטובות, איך קיווית לשמוע תודה
זוכר שבכיתי בשקט בסתר פינה של החדר ואיש לא ידע
הם מדברים איתך עליי, כל המשפחה וכל החברים שלך
אני יודעת שאהבת אותי, אהבת כמו שלא אהבת בחיים שלך
אבל החיים חזקים מאיתנו ונתת לגשר ליפול
דיברת כמו ילד כועס ודפוק כשהיית קנאי וחסר ביטחון בגדול
אין ואמא ואבא, אין חשק לכלום, רק גאנג'ה וטבק
ואני מתארגנת כל ערב על שאכטה כאילו החיים שלי סבבה
חיפשתי תדרך לחתוך ממך מבלי לצאת הפוגעת
זוכר התקפי חרדה ולילות לבנים שחשבתי שאני משתגעת
אהבתי אותך בכל רגע נתון, גם שעשית לי דווקא
ריפאתי תלב השבור שלך ואתה בתמורה נעלמת

חלק מהזמןשעות של אמת.

חלק מהזמן היו בי חששות על מה/
שרציתי להגיד ולא אמרתי אולי כבר לא אומר/
בחלון קטן מולי בוהה בפנסי הרחוב /
איך ביום הם בודדים ואיך בלילה הם שבים לחיות/

ולפעמים זה גם קורה לי בלילות /
לחשוב על כל מה שרציתי להיות /
ולפעמים זה מן חיוך כזה מוכר/
שעוזר לי להשלים עם שנגמר/
לפעמים כשסתם צופה על הבנות/
כל כך קשה לי להחזיק את הדמעות/
כל אלה בגווני סגול ירוק/
מזכירים לי שהטוב כבר לא רחוק /
הוא כבר לא רחוק ...

חלק מהזמן היו בי החלטות ברורות/
שאני מתחילה לשמוח להרפות מכל מה שכבר לא/
בחלון קטן מולי בוהה בעיר הישנה/
שאהבתי לאהוב היא אהבה אותי בחזרה/

ולפעמים זה עוד קורה לי בלילות /
לחשוב על כל מה שרציתי להיות /
ולפעמים זה מן חיוך כזה מוכר/
שעוזר לי להשלים עם שנגמר/
לפעמים כשסתם צופה על הבנות/
כל כך קשה לי להחזיק את הדמעות/
כל אלה בגווני סגול ירוק/
מזכירים לי שהטוב כבר לא רחוק /
הוא כבר לא רחוק ...

לבחור נכוןשעות של אמת.

בסוף הכול מתנקז אליי
עניין של זוויות
אני לא מבין רמזים אולי
צבעים ואותיות

מבט חטוף אל עצמי ודי
רק לא להסתכל
מה שבפנים כבר בפנים מדי
קוראים לזה הרגל

מתי אלמד לבחור נכון
להאמין, לראות שטוב
בלי להביט שוב לאחור
לבחור נכון

אותו הקול מדבר אליי
פוגש בי בלילות
הולך מבלי להבין לאן
האם אדע לחזור

מבט חטוף מסביב ודי
יותר כבר לא אפול
יש ילד שמתסכל עליי
קוראים לזה לגדול

מתי אלמד לבחור נכון
להאמין, לראות שטוב
בלי להביט שוב לאחור

בסוף הכול מתחבר אליי
עניין של חלומות
אם אתעורר בדיוק בזמן
אולי אוכל לזכור

אומרים יש מי ששומר עליי
נותן לי את הכוחות
עוד לא מצאתי תשובה אבל
קוראים לזה לחיות

מתי אלמד לבחור נכון
להאמין, לראות שטוב
בלי להביט שוב לאחור
לבחור נכון

שדותשעות של אמת.

נגיד שאין פחד יותר
רק הרגע הזה עכשיו
נגיד שרק שתינו פה
עולות מטפסות בהר
נגיד שאין טעם יותר להסתיר
איזו אמת מיוחדת
בואי נרוץ מפה מהר
מפה מהר

בואי, נרוץ לשדות, שמיים יפתחו
ננשום אויר כנוע, לנוע לנוע
בואי, עכשיו זה קורה זה לא במקרה
ששדה מתגלה והאור מתבהר והשקט גובר

נגיד שעולם מתגלה עלינו עכשיו
ואין צורך לומר מילים שזמנם נגמר
נגיד שהסכמת לוותר על חומות מגדלים בשמיים
בואי נרוץ מפה מהר מפה מהר

שמש בעיניים רגליים יחפות במים
לו רק תעשי צעד אחד
פסיעה אחת והגענו
כל העולם ירוץ בשבילך

מה אתה רוצה ממנישעות של אמת.

תשמור עליי מפניי
תשמור אותי אמיתי
כל התפילות, מילים ריקות
שתקנו די, דבר עכשיו

מה אתה רוצה ממני
מה? מה?
מי ביקש ממך לזרוק בי נשמה
למה לא תבוא אליי בצהריים
תחבק, תביט לי בעיניים

הבטחת שתמיד תהיה
האור בקצה החשיכה
פסנתר בחול, כבר לא יכול
ניסיתי די, עכשיו תורך

מה אתה רוצה ממני
מה? מה?
מי ביקש ממך לזרוק בי נשמה
למה לא תבוא אליי כבר בין ערביים
תחבק, תביט לי בעיניים

למרות הכלשעות של אמת.

למרות הכל נשארנו פה, למרות כל מה שהם עשו כדי שניפול
כמו איכר גאה באדמתו, אני גאה בנו בכל מה שיבוא
למרות הכל נשארנו פה, שפתי אומרות את המילים ורועדות
ואת יפה, נשים יפות כמוך כבר לא עושים היום

אז אם הדרכים יהיו לך ארוכות מדי
אתן לך חדר בו תוכלי להתרסק עלי
ושם תהיי בדיוק מה שאת חושבת להיות
וכשהדרכים יהיו לך ארוכות מדי
אתן לך חדר בו תוכלי להתרסק עלי
ושם תהיי בדיוק מה שאת חושבת להיות, להיות

למרות הכל נשארנו כאן ,על אדמה של מי שרק יהיה מוכן
רואים עולם שחור לבן, ובלילות בלי שאלות הכל מובן
תראי ילדה למרות הכל, עשינו מה שאיש כמעט אינו יכול
ואת אוהבת את אומרת, מחכה לי שאגיד
שלא הפסקתי לא אפסיק אני לא יכול

אז אם הדרכים יהיו לך ארוכות מדי
אתן לך חדר בו תוכלי להתרסק עלי
ושם תהיי בדיוק מה שאת חושבת להיות
ואנשים יגידו שאפשר להשתגע ולחיות בדיוק אותו דבר
ואת תגידי שאת קצת פוחדת לנסות

היוםשעות של אמת.

תראי הרוח נעימה לך ונקיות המדרכות
ובני אדם הם מחמיאים לך בכל מיני שפות
וכבר ציירת לך את הדרך מלא צבעים ומברשות
ועם חיוך מלא שיניים ניצחת אלפי מילים קשות

ולרגעים את מרגישה כאילו משהו מוזר פתאום חסר
ונזכרת בי הילד שהבטיח לאהוב אותך יותר

היום אעשה אותך יותר ממאושרת
כאילו זה חלום
אם תיקחי אותי היום
תראי השמש לעולם לא משקרת
ובשבילך צבעה שמיים באדום
בדיוק כשנסגר לנו היום

ואני חורק את השיניים ומספר לך קלישאות
אם לא נהיה אנחנו שניים מה עוד נשאר לנו להיות
אז מי ייקח אותך לחוף שאת הכי אוהבת ויפרוש לכם שמיכה
ומי יבנה לך ארמונות גדולים שאת חושבת, מתאימים לנסיכה

אז לא, אני לא חושב על מה יהיה לנו מחר
כי לא מובטח לנו דבר אבל

והמילים לאט לובשות את הצלילים
וכל הצער מתפוצץ לי בפנים
ואם הבטחתי לעצמי שלא אפול ואתרסק
ובשניות הלב חוזר להתנתק ממך
והכל קורה

מה אם נתנשקשעות של אמת.

אחרי הכל ניצחנו וככה זה מרגיש לי
ואם את לא חושבת אז למה את קרובה
ולמה את שואלת על כל מה שכתבתי
אם זה בעצם חי בי או סתם שיר אהבה
ושוב מילים לרגע בורחות לי לאוויר
רגליים עייפות ולב דופק מהיר

ומה אם נתנשק
האם זה משהו שאת תזכרי תמיד או תשכחי כשיתרחקו שפתינו
לחשוב על זה פתאום נראה כל כך מפחיד
ומה אם נתחבק
האם יהיה חסר עוד משהו להגיד או שהכל יהיה כל כך בסדר
האם זה לא מה שחיכינו לו תמיד

אחרי הכל נרדמנו
הערב הוא שלנו
עם אור ראשון של בוקר
את שוב צריכה לחזור

וקמנו ונפלנו, שתקנו ודיברנו
את מה שלא אהבנו השארנו מאחור
ולפעמים עדיין אני לא מרגיש שלם
הכח בידיים מתחיל להעלם

וחשבתי מה אם נתנשק
האם זה משהו שאת תזכרי תמיד
או תשכחי שיתרחקו שפתינו
לחשוב על זה פתאום נראה כל כך מפחיד
ומה אם נתחבק האם יהיה חסר עוד משהו להגיד או שהכל יהיה כל כך בסדר
האם זה לא מה שחיכינו לו תמיד

ומה אם נתרחק
אני שואל אותך אולי גם את עצמי הרי פתאום אני לבד בחדר
אני שואל כי את זורמת בדמי
ומה אם נתרסק
וכשאלך ממך האם את תזכרי את כמה שאהבנו כשהגשם
התמזג עם הדמעות על הפנים

יסמיןשעות של אמת.

בשכונה קטנה על מיטה כחולה
את אומרת שהכל יהיה בסדר
אם רק ניתן לזה קצת זמן

תסתכלי עלי תחייכי אלי
את יודעת כמה זה עושה לי טוב
כשאת שוכבת לצידי

יש לי רק דבר אחד לומר לך ומכל הלב
את הכי טובה בעולם
אני כל כך אוהב אותך
זה לפעמים כואב
מתרוקן מכל הכעסים העצב השקרים
כשאת איתי אוחזת בידי
ואומרת שאת אוהבת אותי

גם אם לא אוכל לעשות הכל
אני מבטיח שאני יכול
מבטיח להיות שלך תמיד
מתוקה שלי, יעצור הזמן
ונברח מכאן עמוק לתוך גן עדן
אני ואת לבד

יש לי רק דבר אחד לומר לך ומכל הלב
את הכי טובה בעולם
אני כל כך אוהב אותך
זה לפעמים כואב
מתרוקן מכל הכעסים העצב והשקרים
כשאת איתי אוחזת בידי
ואומרת שאת אוהבת אותי

יש לי רק דבר אחד לומר לך ומכל הלב
את הכי טובה בעולם

מסע ומתןשעות של אמת.

שותה עוד כוס קפה
ואל מולי כך את יושבת
ואיך זה מבפנים עולה
מוכרח לדעת מה את חושבת
ואיך זה בלילות הרבה
נופלים לריק שמן הפחד
ואיך זה כל כך מפתה
לשים ת'קץ אל מה שיחד

כי לפעמים במסע ומתן
מורידים אותנו נמוך
וזה קורה ביני ובינה
והנשמה קוראת רק לצאת ולעוף
כשבינינו משהו נקרע

הבוקר מתגלה
ואיך בגוף את מתרחקת
וכמה שבפנים כואב
ומה רוצה זה רק ללכת
וזה הזמן שלא מרפה
וזו האש אשר דועכת
וזה הזמן שמרפא
בין אם נשאר בין אם ללכת

כי לפעמים במסע ומתן...

שיר בעיפרוןשעות של אמת.

אל תשכח לשמוח גם בחלקי
ואל תמנע מלבכות כשעצוב
תנצל עד תום כל עוד אתה תמים
תלמד לוותר ואל תוותר על החיים.

כי בחיים הכל עובר
מטעויות למד והשתפר
מה שקולך הפנימי אומר, זו האמת שלך
לא, לסלוח זו לא חולשה
נצור אהבה בדרכך
ודע, את כל הסובב אותך.

אל תלך בדרכו של אחר
ואל תיכנע לחולשות שבגוף
שא בעול בכתפיים איתנות
ותאמין ותאמין, רק תאמין.

שבחיים הכל עובר...

הימים עובריםשעות של אמת.

אם תלכי לי
בשנייה עולמי יקרוס
ואם אלך לך תצטערי
על הזמנים בהם היינו יחד
ושתקנו

הימים עוברים והשנים רצות
ואיפה את ואני באמת
ילדים הולכים אמהות בוכות
תגידי, מה פה חשוב באמת?

כמה נתעסק עוד בכאב
וכמה נתעכב עוד על השונה
ואיפה לא היינו מי שאנחנו באמת

הימים עוברים והשנים רצות
ואיפה את ואני באמת
ילדים הולכים אמהות בוכות
תגידי, מה פה חשוב באמת?

בדיוק כמו הירחשעות של אמת.

עד שנרגע
עד שהשמש תחזור להאיר פנינו
עכשיו כל רוח מביאה אותי למקום חדש
קשה לי לדעת מה יותר

מעבר בשבילך
עד שתחזור להביט בי כמו פעם
חלפה הרוח, בוא תניח יומך על כתפיי
תאחוז בידי
תספר

בדיוק כמו הירח
אין לי אור שלי שייך
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
ואם עליי לזרוח
אין לי אור שלי שייך
מקרניך הגדולות אלמד לזרוח
באורך הטוב עליי נשפך

הנה עוד יום נגמר
ובזווית מבטי מחכים שם
ניצוצות מלחמה שוודאי ידלקו רק מחר
ועד אז אני בין לבין

צבעיםשעות של אמת.

מצייר מתהפנט לא מזיז את הראש מהדף
לא מכחול הוא צריך קצת יותר
מדובר בקווים של חייו
תוך שניות הוא בונה עולמות
מתרגם לצבעים קצת חכמה
מסביב שואלים בשביל מה לחכות יש בים אניות
יש אומרים שצבעים זה עולם של נדמה
לא שווה קצת פחות משתלם
לא באמת תגלה יבשת
ויש אחרים שכמוני עוד משוכנעים
שלכל שקורה יש סיבה ולא מתווכחים עם הנפש
מקמט וזורק העיפרון לא שקט לא נרדם
הם בריב כבר זמן מה לא צייר
לך תבין לך תכעס על הים
יש אומרים שצבעים זה עולם של נדמה
לא שווה קצת פחות משתלם
לא באמת תגלה יבשת
ויש אחרים שכמוני עוד משוכנעים
שלכל שקורה יש סיבה ולא מתווכחים עם הנפש

הסוף הטוב הזהשעות של אמת.

עד שמרחקים יתייאשו
עד אקיף כל עולמי ושוב ושוב
עד אשר סוף כל מעשיי
יהיו במחשבה תחילה

עד שכתר גאוותי הבוהק
ישמט בלי שארגיש, יתפרק
עד אלחש צעקותיי
עד כל חסרונותיי
עד חלומי יפתור עצמו
עד שאזכה למחילה

כמו שקט בין צלילים אחכה
את לבי המאובק לקראתך אנקה
רק תיתן לי לראות קצת
מהסוף הטוב הזה
הטוב הזה

עד אחרון גליך אשאר
עד יפתחו כל שעריך, עד תיעתר
עד עיניים טובות יפלסו
יפוררו כל כעסיי
עד מכתבי יכתוב עצמו,
עד בלי די

כמו שקט בין צלילים אחכה
את לבי המאובק לקראתך אנקה
רק תיתן לי לראות קצת מהסוף הטוב הזה
הטוב הזה
את לבי המאובק
מהסוף הטוב, הסוף הטוב הזה

חיכיתישעות של אמת.

חיכיתי שיבוא,
ובלילות הייתי מצלצל, כאילו זה מיליון שנה שהוא לא פה.
חיכיתי לחדש, ובתוך השגרה הזו הכל בדיעבד, הזיכרונות במטושטש,
אני חיכיתי לגשמים, ובשעת מלחמה כמו כולם אני חיכיתי שיצאו החיילים, שאמא תירגע, הלב שלה רטוב באיזה בור, אין לה חיים אם במקרה הוא יפגע,
אני חיכיתי לשלום, עם כל הקלישאות, עם כל האנשים חיכיתי שאפשר יהיה לנשום, חיכיתי בבקרים,
שהאלכוהול ירד, שתיגמר הסוללה שיפסקו הצלצולים,
אני חיכיתי לשבת, חיכיתי שיסבירו לי על כל מה שחשוב,
לא מדברים על זה כמעט, חיכיתי לגבולות, ובתוך מאזן הנפשות אני חיכיתי להחזיק את המושכות.

אני חיכיתי,
כמו שהאדמה מחכה למים,
כמו ילד שצועק חזק אל השמיים
ואני עדיין מחכה כל יום, כל יום.

חיכיתי בשתיקה,
עם כל החלומות שלי, אולי כי קצת פחדתי לחטוף את המכה.
חיכיתי כמו כולם, אולי טיפה פחות אני הסרתי אחריות מציפיות וכאבן.
אני חיכיתי לשנות, אפילו בקטן, לאיזה מישהו, ואפילו אם זה לכמה דקות. ואין גם אף אחד, תאהב את עצמך, אדם נולד, עובר את החיים ומסיים לבד.
אני חיכיתי למחילה, על כל השיגעונות שלי, על חוסר סבלנות להתקדמות והכלה, על אגו ושטויות,
על כל הדאגות והפחדים כשלא הבנתי שהכל זה ניסיונות.
אני חיכיתי שאגדל, לראות אם הדברים יישארו אותו דבר או אם יהיה שינוי בכלל,
ועדיין מחכה, ובעיקר כותב על הדברים הרי רק ככה אתרכך ואתנקה.

אני חיכיתי, כמו שהאדמה מחכה למים,
כמו ילד שצועק חזק אל השמיים
ואני עדיין מחכה כל יום, כל יום.

דברי איתי יותרשעות של אמת.

דברי איתי יותר,
תגידי שנמאס לך שביננו יש גדר,
תגידי שחסר,
ספרי לי סיפורים על איך מרגיש כשזה עובר.
כאילו את יודעת.

אפשר שתתקרבי,
נמאס לי כבר לזרוק לך אהבה מצד שני,
זה עוד פעם אני,
קרוב מספיק להתעורר עם צער משלי.
רחוק מכדי לגעת.

ושוב עובר עוד זמן,
בשביל מה כל כך חיכינו שיבוא.
אם כשבא תמיד את עומדת לידו.

תגידי שנגמר,
ספרי לו שהיית איתו יותר על הנייר,
עוד משהו שעבר.
ספרי לו בלילות איך בשניה שהוא נרדם,
חיכית לי שאגיע.

תגידי לי מתי.
ספרי לי שכל אלו שהיו כאן לפני,
הם הכנה אלי.
תגידי שאין כלום שאת שומרת מפניי,
או משהו מרגיע.

ושוב עובר עוד זמן,
בשביל מה כל כך חיכינו שיבוא,
אם כשבא תמיד את עומדת לידו.
בשביל מה כל כך חיכינו שיבוא,
אם כשבא תמיד את עומדת לידו.

לא יכול להיות שאין לך משהו לספר
דברי איתי יותר.

השמש תזרחשעות של אמת.

לא שומעת לא רואה
ככה כבר שנה
כלום לא השתנה
מסתתרת מתחת לשמיכה
כועסת על עצמה
יום הולדת והיא שוב עצובה

אז אולי עכשיו אם תפסיקי לחשוב
יתבהרו השמים מעלייך
אני מבטיח לך שהשמש תזרח
גם עלייך עלייך

מתאפרת שכבה ועוד שכבה
מנסה להסתיר את הפנים שלה
היא צוחקת שותה עם כולם
בחוץ המסיבה,יום הולדת
בפנים היא אבודה

אז אולי עכשיו אם תפסיקי לחשוב
יתבהרו השמיים מעלייך
אני מבטיח לך שהשמש תזרח
גם עלייך עלייך

תזכרי שזה בסדר להיות אמיתית
כשרובנו כבר לא כבר לא
אני מבטיח לך שהשמש תזרח
גם עלייך עלייך

פרדס רימוניםשעות של אמת.

צְאִי לָךְ, יַלְדָּתִי, בְּטוּחָה בִּתְנוּעָתֵךְ⁠
קָרוֹב לַתַּחֲנָה הַיְּשָׁנָה
עֵצִים מְטֻפָּחִים הַמִּבְנִים מְשֻׁמָּרִים
יֵשׁ עוֹד מְסִלַּת פְּלָדָה.

מִשְׁכִי עֵת יָרֵחַ⁠
מִתְמַעֵט וּמִתְעַצֵּם
אֲנִי כָּאן לְהָעִיד לָךְ⁠
עוֹד מֵרֶחֶם אַתְּ בּוֹעֶטֶת
לְרַחֵם.

הַטּוֹב שֶׁלָּךְ יְנַצֵּחַ אֶת כָּל הַשְּׁבָרִים
וּלְאַט תְּהַלְּכִי בְּפַרְדֵּס רִמּוֹנִים
תָּעִירִי חַיִּים
לִתְחִיָּה
מִתְּקִיעָה לִתְרוּעָה
בִּתְרוּעָה.

לְכִי לָךְ, בִּתִּי, קַשּׁוּבָה אַתְּ מִלִּבֵּךְ⁠
יֵשׁ בִּתְחוּשׁוֹתַיִךְ יְשׁוּעָה
בַּחֲרִי לָךְ רָהִיטִים הַיָּפִים לְסָלוֹנֵךְ⁠
לְחַדְרֵךְ הָעֵת תַּזְמִין לָךְ מְצִיאָה.

עֲלִי כַּזּוֹרֵחַ⁠
מִתְבַּהֵר וּמִתְקַיֵּם
אֲנִי אָבִיךְ לְהָבִיא לָךְ⁠
מֵהַיֹּקֶר שֶׁל חֶפְצֵךְ⁠
הַמִּשְׁתַּלֵּם.

הַטּוֹב שֶׁלָּךְ יְנַצֵּחַ אֶת כָּל הַשְּׁבָרִים
וּלְאַט תְּהַלְּכִי בְּפַרְדֵּס רִמּוֹנִים
תָּעִירִי חַיִּים
לִתְחִיָּה
מִתְּקִיעָה לִתְרוּעָה
בִּתְרוּעָה.

נֹפֶת צוּפִים אַתְּ, יַלְדָּתִי,
יַלְדַּת הַכְּפָר חָפְשִׁיָּה
כָּל מָקוֹר אֵלָיו תִּפְנִי
תְּפִלָּתֵךְ הִיא שִׁירָה חֲדָשָׁה.

הַטּוֹב שֶׁלָּךְ יְנַצֵּחַ אֶת כָּל הַשְּׁבָרִים
אַתְּ⁠ לְאַט תְּהַלְּכִי בְּפַרְדֵּס רִמּוֹנִים
תָּעִירִי חַיִּים

הַטּוֹב שֶׁלָּךְ יְנַצֵּחַ אֶת כָּל הַשְּׁבָרִים
וּלְאַט תְּהַלְּכִי בְּפַרְדֵּס רִמּוֹנִים
תָּעִירִי חַיִּים
לִתְחִיָּה
מִתְּקִיעָה לִתְרוּעָה
בִּתְרוּעָה

הביתשעות של אמת.

עַכְשָׁו אֲנִי מַרְגִּישׁ⁠
שָׁנִים אֲנִי יוֹדֵעַ⁠
הָלַכְתְּ אִתִּי לְבַד
בְּסִמְטָה לְלֹא מוֹצָא
חִכִּית שֶׁאֶתְפַּקֵּחַ⁠
תָּמַכְתְּ גַּם קְצָת חָשַׁשְׁתְּ⁠

שֶׁאַרְגִּישׁ מְעַט דִּגְדּוּג כְּנָפַיִם
וְאָעוּף מִמֵּךְ⁠
אַחַת אַחַת אַחַת וּשְׁתַּיִם
תְּסַמְּנִי בְּאֶצְבָּעֵךְ⁠
תִּכְתְּבִי עַל הַפָּרֹכֶת
שֶׁהַדֶּרֶךְ הִיא דַּרְכֵּךְ⁠

וּבְקָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים
לוּחוֹת הַבְּרִית לוּחוֹת שְׁבוּרִים
הַכְּרוּבִים עוֹד לֹא נוֹגְעִים
וּבְקוֹלִי עוֹד עֶרְוַת מִלִּים
פִּתְחִי לִי, רַעְיָתִי
שְׂפָתֵךְ שִׁתְּפָה

לַשָּׁוְא קוֹבֶרֶת
אֶת הַדֶּרֶךְ⁠
חָרֵב הַבַּיִת לְחִנָּם
מֵאַשְׁמָה
אֶל הַדְּחִיָּה הַמְּשַׁדֶּרֶת
הָאֵמוּן שֶׁלָּךְ אָבַד

בּוֹאִי וְנִפְרֹשׂ כְּנָפַיִם
אֶל עָמְקֵי בִּינַת לִבֵּךְ⁠
מַנְגִּינָה שְׁזוּרָה בְּקֶצֶב
וְהַבַּיִת פִּזְמוֹנֵךְ⁠
לָמָּה לָנוּ זוֹ הַתֹּפֶת
מִשְׁאַלְתִּי הִיא תְּשׁוּקָתֵךְ⁠

וּבְקָדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים
לוּחוֹת הַבְּרִית לוּחוֹת שְׁבוּרִים
וְהַכְּרוּבִים עוֹד לֹא נוֹגְעִים
וּבְקוֹלֵךְ עֶרְגַּת חַיִּים
פִּתְחִי לִי, רַעְיָתִי
קוֹלֵךְ אֶשְׁמַע...

פִּתְחִי לִי, רַעְיָתִי

כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב לָנוּ⁠
קוֹלֵךְ עָרֵב לָנוּ⁠

ער ללא ירחשעות של אמת.

ער ללא ירח
ער ללא ירח את חבויה לי בין הכוכבים
פנס רחוב אורות ניאון
עיניים בוהקות של חתולים שחורים
אישה טובה ומצילה מגיהנום
ואת כל כך קרובה
כל כך טובה שאין לך די מקום
טובעת בעומסי היום
טובה את אין לך זמן לחלום
טובעת
מחפש אותו שלם שיאיר עלייך
נע ונד בין אור וצל
בין המכתשים את מסתתרת
שלווה על חול רואה אותו חסר
מגלה פרטי פניו, על כל צדדיו
לא מסתנוורת
נוגעת בעליונים
נוגה את תחתנונים
נוגה את
השחר עיגול שקוף חלקו לבן
נבלע בתוך שמיים נקיים באור
היה לך קר כיסית אותי
וקמת להכין את הילדים ליום ארוך
היום שלך ארוך
נוגה את
טובה את
נוגעת

ציוןשעות של אמת.אחרונה

מַעְלָה מַעְלָה בְּמַעֲלֵה הָעַקְרַבִּים
עָקוּץ, שָׁבוּר מִדַּם עַצְמִי
וּמִדַּם הַנְּדוּדִים
וְאֵיךְ זֶה שֶׁבָּאתִי אֵלַיִךְ⁠
וַעֲדַיִן אֲנִי לֹא אִתָּךְ⁠
וְכָל חֲלוֹמִי אוֹדוֹתַיִךְ⁠
כְּשֶׁהִגַּעְתִּי פִּתְאוֹם כֹּה דָּעַךְ⁠

הִגַּעְתִּי עַד שְׂפַת חוֹמוֹתַיִךְ⁠
וְלֹא גָּאַלְתִּי אֶת לִבֵּךְ⁠
הַאִם אַתְּ עוֹד מַאֲמִינָה לִי
כְּשֶׁאֲנִי שָׁר לָךְ⁠
שֶׁלֹּא אֶשְׁכָּחֵךְ⁠

צִיּוֹן...

מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילֵךְ
שֶׁתִּפְתְּחִי בְּפָנַי שְׁעָרַיִךְ⁠
שֶׁאוּכַל לְרַקֵּד עַל גּוּפֵךְ
לִצְלִילֵי הַלְּוִיִּים בְּכֵלַיִךְ⁠
מָה אוּכַל לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילֵךְ
שֶׁתַּחְזִירִי לִי אֶת אֵמוּנֵךְ⁠
שֶׁיַּכִּירוּ וְיֵדְעוּ כָּל הָעוֹלָם
אֶת הָאוֹר הַמֻּפְלָא שֶׁנֶּעֱלַם

מַעְלָה מַעְלָה בְּקִדּוּשׁ שִׁבְרֵי פְּרָטִים
בָּנִיתִי בַּיִת וְאִרְגּוּן לְמַלֵּא בַּקִּיר חוֹרִים
וְכַמָּה שֶׁדִּבַּרְתִּי עָלַיִךְ מְגַמָּה לֹא הָיְתָה לִי בָּךְ
זִכָּרוֹן מִיְּמֵי כְּלוּלוֹתַיִךְ מִסֵּדֶר יוֹמִי כְּבָר נִשְׁכַּח

וְאַתְּ מוּל עֵינַי מְחֻלֶּלֶת
הֶחְרַשְׁתִּי אֶת צַעֲקָתֵךְ⁠
נִשְׁאַבְתִּי לְגִישָׁה מְפֻתֶּלֶת
שֶׁהֶאֱפִילָה מֵעֵינַי אֶת דְּמוּתֵךְ⁠

צִיּוֹן...

הִתְרַגַּלְתִּי לִבְכּוֹת
הִתְרַגַּלְתִּי לְחַכּוֹת
הִתְרַגַּלְתִּי לַעֲשׂוֹת עַד החוֹמוֹת
הַהִגָּיוֹן הָפַךְ לְשִׁגָּעוֹן
וְהֶעָווֹן הָפַךְ לְחָזוֹן

אני רוצה ים.שעות של אמת.

עכשיו.

ולא אכפת לי שזה קלישאתי.

אני רוצה.

ואני רוצה לברוח לשם.

ולהרגיש שעשיתי משהו שלא עשיתי אף פעם.

ברחתי לים. עם עצמי. בלי אף אחד.

אני רוצה להרגיש את הלב שלי דופק.

דופק מאושר. מהתרגשות. כי אף פעם עדיין לא ברחתי לים.

לשבת על החוף. אני והגלים.

ולצרוח. לשחרר את הכל. לא להשאיר כלום.

לבכות עד שאסחט לגמרי.

ים הוא כמו מסחטה בשבילי.

סוחט וסוחט, ותמיד משאיר טעם טוב.

7 דקות ואני עפה להמשיך ללמוד.שעות של אמת.

3.שעות של אמת.

2.שעות של אמת.

תודה.שעות של אמת.

אין לי כח. אין|בוכה|

אין. מבטיחה לך.שעות של אמת.

איןשעות של אמת.

מחכה שישלחו לי חומר מהטיול במיילשעות של אמת.

אוף פיצית.שעות של אמת.

סבא פה. למה את עם דמעות בכלל. מפגרת

|מקשקש|שעות של אמת.

בלה בלה בלה.

אני לא יודעת בכלל כלום.

יש לי המון ואין לי כלום.

כן. יש לי בית לגור בו והורים שרוצים שיהיה לי טוב. וסביבה דואגת.
ומשום מה, לא תמיד אני רוצה את זה.

אני מחפשת איך לברוח מהבית. מתנכרת להורים שלי. דוחה דאגה ואהבה.

למה?

אני לא יודעת. באמת שלא.

אולי יש דברים שלא היו אף פעם. ועכשיו קצת מאוחר להחזיר.

מי יודע, מי יודע.

זה הגיוני שבחוץ אני מחייך ובפנים אני מרגיש ייאוש?האש בוערת

שעות של אמת.

מוכר למדי

כאילו אפילו לא מחייך, ממש שמח... ברמה שאפילוהאש בוערת

אי אפשר לדמיין שבפני זה הפוך...

מרגיש לי הזויהאש בוערת

הגיוני

כי בא אורך

מה הגיוני פה מה? יותר סביר שהבפנים והבחוץ אותו דבר לא?האש בוערת

זה הגיוניכי בא אורך

הרבה פעמים אנחנו מציגים לסביבה אחרת ממה שאנחנו מרגישים באמת..

מממ זה בדיוק השאלה, למה זה הגיוני?האש בוערת

זה נראלי פשוט משו אנושיכי בא אורך

אין לי ממש הסבר לזה..

אולי אנחנו פשוט לא רוצים לשתף את כל הסביבה במה שעובר עלינו אז במקום להראות עצובים ואז ישאלו שאלות וכו אז פשוט עדיף להעמיד פנים.

זה מוזר. כי אני לא בנאדם שמעמיד פנים...האש בוערת

וגם כאילו אני באמת באמת שמח לרגע אחד. ואז שניה אחרי זה לא.

אני לא חושבת שזה מוזרכי בא אורך

אני חושבת שזה מאוד מובן ושאתה אנושי בסך הכל

כן.זה קורה..
אולי השמחה פשוט מסיטה את הדעת מהעצב

שכל טהור זה כנראה לא כי זה רגשחוני המעגל פינות

אבל

א. אחרי המעשים נמשכים הלבבות

ב. אנשים לא אוהבים לעבוד בחברת אדם מיואש כי זה מציק להם, ואנחנו תמיד צריכים לדעת לעבוד עם אנשים

ג. אתה לא רוצה להציק לאנשים

ד. יאוש זה אי יכולת להכיל געגוע והדברים עמוקים ולא בררתי אותם דיים

פשוט כשאני עם אנשים אז אני רק שמח מבחוץהאש בוערתאחרונה

(ולא ממש מרגיש את מה שהיה קודם ועומד להיות אחכ) אבל איך שאני לבד או מתיישב ללמוד זה ישר מציף אותי...

למדתי עד עכשיו מלאן.שעות של אמת.

ועוד יש יותר מידי.

לעזאזל.

|קורס|

אם היא תסכים אז היום אני יהיה בירושלים...

משתלמת

מקווה שזה יקרה ושזה לא יהיה רק משאלה

מישו פה זוכר אותי בכלל?דורשת קרבתך

אנוכישעות של אמת.

אני😋..חחחSolomon