פורום נסיונות פעילים (עמוד 4623)

שפל רוח, שפל ברך וקומה, 
אקדמך ברב פחד ואימה. 
לפניך אני נחשב בעיני 
כתולעת קטנה באדמה. 

מלוא עולם, אשר אין קץ לגודלו, 
הכמוני יהללך, ובמה? 
הדרך לא יכילון מלאכי-רום 
ועל אחת אני כמה וכמה! 

אשר אל בראשית רעיוני 
אשר לשמו תהלל כל נשמה.

משאירים אותי בדד

אני שוקלת מה לעשות באותה שבת כל אופציה אבאמא יאשרו ושהיא לא קשורה איכשהו למשפחה מתקבלת על הדעת.

תודה מראש

אנוכיני

בסוף אני אהיה איתה ואיתה ועם סבתא וכי ולא באלי ונמאס לי מכאלה שבתות ושמעשירים אותי בדד. אבל אמרנו שאנחנו חיוביים היום אז נגיד שאיזה כיף שהם מרשים לעצמם לסוע ושאם היה לי פתרון זה היה בכלל נהדר.

שירים דוסים

אהללה

ברכה עד בלי די

כל ריבו

קצת שולי רנשד

קצת אביתר

ואני מותשת וצריכה להתקלח

זה בעיה בעייתית

זה יראה עליו כזה טוב כשהוא פתוח

בואו נהייה קצת חיוביים

אני בנאדם טוב, שמתחשק לו להיות ליצן רפואי

היה אחלה ערב למרות שהיה בת מצווה, הצלחתי לרגש בנאדם(הפכתי להיות הבתדודה הגדולה, אני פיצית)

היום הזה נגמר ואני עוד חיה, אז מה אם כואב הראש זה סך הכל אומר שיש לי ראש, שזה גילוי די מפתיע למען האמת

יש לי צמיד זהב יפיפה

ועגילים זהב ממגנוליה

וופלים לימון שהדס ויעל קנו לי שהן כאלה מתוקות שהן ששמו לב שקשה לי. 

סופסוף החלפתי מצעים

וזיהיתי לפי הריח שיש יום חתונה דתית לאומית(אאוטינגגגגג)

מתחשק לי לכתוב מלא

והצלחתי היום לצייר משהו נחמד בשיעור שפרה

חורף וגשם ורוח וקר וזה נהדר

והכל כל כך מקסים שזה יופי.

איכשהו אחרי הדיון הסוער דאז שאלתי את אבא, לגבי מחיית עמלק.

אז כותבת מה שהוא אמר וקצת הרחבה איך שאני הבנתי.

יש רע, שהוא רע בעצם.

שכל מהותו היא רוע. עצם מהותו רעה ולא חיובית.

וכזה הוא עמלק.

שאר האנשים הם טובים. מהותם טובה וחיובית.

ולכן אני לא אלך ואהרוג אותם ככה סתם.

כי למה? במהותו אדם רגיל הוא לא רע. גם אם הוא גוי וגם אם הוא ערבי.

אבל, וכאן מגיע האבל הקריטי.

עמלק זה עם אחר. יוצא דופן. לא רגיל.

זה עם שכל מהותו היא רוע. כל מה שמניע אותם זה רוע.

וכשיש אדם שכל מהותו היא רוע- הוא מפריע לטוב. ולא רק מפריע אלא גם עושה הכל נגד.

ובזה יש בעיה.

ולכן צריך למחות את עמלק. למחות את הרוע.

שלא יהיה דבר כזה בכלל אנשים שכל מהותם זה רוע.\

אבא שלי נתן דוגמא- תחשבי על היטלר ימח שמו. היה צריך להרוג אותו? כן. למה? -מה למה? מה זה הרוע הגדול הזה?

עד כאן סוף הדוגמא שלו.

כיום אנחנו נמצאים במצב ובעולם שבו אנחנו לא יודעים מי עמלק ומי לא.

אין לנו דרך לדעת

ולכן אנחנו לא נהרוג אף אחד ככה סתם.

לכן למעשה זה דבר שאנחנו לא יכולים לקיים אותו פיזית. אם אנחנו לא יודעים אם הוא עמלק, אז אנחנו לא יודעים. אין לנו דרך לדעת.

היום אנחנו לא נבוא ונהרוג כל אחד.

ולא כל אחד הוא רע מעצם מהותו.

המן היה עמלק. רע במהותו ועשה הכל כשהרוע זה מה שמניע אותו.

היום אין לנו מושג מי עמלק ומי לא.

ולכן גם הציווי שלנו היום ל"מחה תמחה את זכר עמלק", לא מתבטא כיום בצורה מעשית.

והכי חשוב, מה שאבא שלי אמר, זה נושא שלם ורציני שצריך ללמוד אותו בצורה רצינית! ולא על רגל אחת. (אנחנו דיברנו חצי שעה בערך ומאוד הסכמתי איתו.) זה דבר שחייבים לברר אותו.
אז אני בעד פשוט (למרות שזה לא פשוט) לנסות ולהתחיל לעשות אתזה.
וכן, שאלות זה חלק מהדרך, אבל לא בטוח שכל כולה...
אני חושבת שיש מקום ללכת ולראות מה תלמידי חכמים אומרים בנושא הזה, גדולי עולם אמיתיים וכאלה שיודעים והנושא הזה מבורר אצלם. ולא להישאר רק רק בשאלות, למרות הערך והמקום החשוב שלהם.

(ומשהו שעולה לי עכשיו בראש- אולי בגלל זה כתוב זכר עמלק ולא עמלק ממש? הנה, עוד דבר שכדאי לבדוק אותו...)

עד כאן סוף נאום. בהצלחה רבה!

מוזמנים להגיב

@חוני המעגל פינות

אנחנו הולכים בשקט. בטור עורפי שאני כמעט לא רואה בו סוף. שלושתנו. רומי, אני והאיש הרע. הוא ביקש שאביא אותה איתי, ואלוקים יודע שאני מתחרטת על כל שניה. רומי הכריחה אותי לספר לה הכל, לא הייתי צריכה להשבר. אבל מי יכול על רומי. היא תמיד מנסה לעזור אבל האיש הרע חזק מכולנו, וכל מה שהוא רוצה זה לקחת לי אותה. אני יודעת את זה ורומי לא מוכנה לשמוע. דפוקה טל. דפוקהדפוקהדפוקה. 
תאכלי מה שבשלת.

***

אוטובוס בני ברק ירושלים
קר לי. אני מחבקת את המעיל כי אין לי כוח ללבוש אותו תוך כדי מנסה להזכיר לעצמי ש''טל, הקור שלך מבפנים, זה לא יחמם ממילא" עזבו זה לא יעיל, קר לי. ואני נוסעת הביתה, 'הביתה' יפה מצידי לקרוא לחצי מיטה קשה בחדר פנימיה- בית. דווקא החימום שם נהדר, המזגן פועל יופי עד בחילה. חנוק שם. כאילו ההנהלה חשבה שהחום ישפיע עלינו ימס את ליבותינו הקפואים,, בנות מאותגרות\מתמודדות\נושרות הכל חוץ ממסכנות שאין להן איפה להיות. צריך לעבור לפחות תואר אחד בחינוך בשביל להגיע למסקנה גאונית כזו. 
בדרך חזור מאבחון "סוציולוגי הנועד לטובתך בלבד שנוכל להעריך את יכולותיך בהדרכה" גמכן, מי צריך את זה 'להדריך' ''יפתח אותך רגשית ויתרום לך הרבה יותר משנראה לך הנה, תשאלי אפילו את שירה מי"ב 2 כמה היא התעקשה שזה לא בשבילה ואיך עכשיו היא לא מוכנה לעזוב את הבנות לרגע" תכלס, לא הייתי שמה על שירה ליפול בפח הזה של ''לטובתך'' ואולי באמת לא התאים לה והיא התרגלה, אי אפשר לדעת. בכו"מ בשבילי זה לא. אין לי קשר עם ילדות למעשה אני גרועה בזה. ובטח שלא להדריך. אוף לפעמים המוסד הזה כל כך שקוף שאפשר לזהות את הכוונות הטהורות שלו דרך מסך ברזל. אני לא הולכת להדריך. זה נטו טובה להודיה המדריכה. היא באמת משתדלת (ומבטיחה לי אישור יציאה לערב) אז הלכתי. בנתיים היא חייבת לי בענק אחרי החפירת-אבחון-סוציולוגי הזה.
רומי נשבעה שאני במסלול של שירה, שאני אתאהב בבנות וכאלה. אני סולחת לה היא בערך הדבר היחיד שהציל אותי. בעולם הזה. 
עדיין קר לי. אישה עם ילד צווח התיישבה על ידי, בסדר, הרי מי לא אוהב ילדים צורחים לידך כשיש לך כאב ראש, קר לך. ואת נהנת לרחם על עצמך עד גועל. סתומה. 
פעם, פעם הייתי אחרת. מעולם לא סבלתי מהקור אהבתי אותי. את העולם. עכשיו? עכשיו אני נגררת (ברור שמאורעות היקום והפלנטה שחגה על צירה בסחרור מעייף הובילו אותי לאן שאני. תגידו אלוקים בכבודו גם קביל.) אבל אם תשאלו אותי החומות האלו של ההררי שנאה הזאת והקור המצמית הזה, זה רק רומי לימדה אותי. אבל כמו שאמרתי אני אוהבת אותה והיא יודעת מה טוב לעצמה ולי אין ממש כוח לחשוב עלי (בואי נודה בזה טל, את מאוהבת בעצמך אחרת לא היית יודעת לשנוא. בעצם אלי לא אבל אין לי ממש עצבים פנויים לחשוב על זה. אני מנסה להצמד לחלון כרגע כמה שאפשר אם אין בי רצון כזה להימרח בנזלת. בחיאת)
אז כוח לחשוב עלי ועל מה טוב בשבילי כבר מזמן אין, היום חיים מהפה ליד. או במקרה שלי מהמיטה ללילה בחוץ, קצת לרומי. קצת הרבה. בנתיים אני משאירה לה את כל ההחלטות, על שתינו. 
הם ירדו. ועדיין רועש. 
 

@פוסעת