..
נניח מישהי אומרת לחברה כבדרך אגב, "אני עייפה שאין דברים כאלו".
התשובה הלגיטימית, לכאורה, תהיה- "יואו, גם אני! לא ישנתי בקושי הלילה ואני כ"כ עייפה".
או למשל- "אופ. מעיק לי ממש בלב. לא יודעת, תחושה קשה כזו.."
בדר"כ החברה תענה- "כן, מכירה אתזה. אני שונאת ממש שזה קורה לי".
וכן הלאה..
כולנו בערך כאלה, ואני מאמינה שזה לא נובע מאנוכיות או מאגוצנטריות יתר, זה טבעי ואפילו מעיד על נפש בריאה.
אבל אני תוהה לעצמי; זה באמת מנחם, ההזדהות הזו?
ייתכן שבמקרים מסוימים הזדהות נצרכת ואף חשובה.
אבל באופן כללי, בהתנהלות עם אנשים, זה מה שאנשים מצפים לשמוע? זה מה שמרגיע להם את הלב?
(לא נראלי).
ועכשיו אני עובד מהבית על המחשב של הישיבה
