פורום נסיונות פעילים (עמוד 4791)

כתבה של הגר בוחבוט באתר וינט:

כשפייסבוק מודה בנזקי השימוש ברשתות החברתיות - למה היא מתכוונת?

כשפייסבוק מודה בנזקי השימוש ברשתות החברתיות - למה היא מתכוונת?

פףף. אין לי כח. ויש אוכל חלבי. טעים טעים, אבל מכאיב ברמות

וצריך לאכול בשביל כדור.

@פוסעת- אני כמעט גומרת את כל ה10. זה מזעזע. בחיים לא קרה לי

לעזאזל

עם אחותי,גיסי,אחיין שלי וסבתא שלי! חח.. כיף לי

לא משנה מי היית ומה עשית אתמול, היום אתה בן אדם אחר.

 

אבא אוהב אותך כמו שאתה, כי אתה הבן שלו.

אתם לא מבינים איזה כיף פה בסימנריון!!! פוללל דוסים! פולל!! ברמה כזאתי שהרכז לוחש לאישתו כזה"תקשיבי. בחיים לא ראיתי סימנריון דוס כזה!!" כל שנייה טיש. הרקדה. שירים. שיח ע מ ו ק וקדוש! קיצור!! כיף לי מאד מאד
@מב@מבסוטטט
@@ירא שמים!
@אש קודש
@ כל מי ששמע את הקישקושים והתלונות שלי על הסימנריון

קנא לשמך נורא ונקדש, חזה כרמך נהרס ונידש
זרויינו קבץ ושיר לך יחודש, קימם והחים בבנין בית המקדש 
וכעשותך נוראות באותן הימים, אתנו הפלא תשועת עולמים 
מצוא לפניך כפר ותנחומים, אל מלך יושב על כסא רחמים

@המקדש השלישי בדרך

אם מישהו אמור להיות היום בירושלים שידבר איתי!!!!

אני אמור להיות שם מ3 בערך..

 

שלחו לי הודעה באישי או משהו ונתאם כבר...

 

@כל העולםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

והזדעזעתי שהתחילו מהר!

ואז קראתי לחניכים הקדושים והטהורים שלי ואמרתי להם מה אמור להיות.... ואז התחלנו לדבר על פורים... 

 

אשכרה צרחתי את הנשמה כי ישבנו ליד הרמקולים.... 

@יהדות=דרך חיים

בשבת הייתי עם א*** בטיש במודזיץ, וואו, אחי הם חריפים ניגונים עליונים ומסובכים ממש!!!!!!

@המקדש השלישי בדרך

מי המטומטם שהמציא משחות שיניים מתוקות??

איך אנחנו מגיעים למצב הזה כל הזמן, חשבתי, המון בלבול ורעש מיותר מסתובבים ביננו. ובכלל, על מי אנחנו עובדים כשאנחנו מעמידים פנים שמה שקורה לנו הוא בנייה כשבעצם שנינו הורסים אחד לשניה את מה שנוצר. כל פעם מחדש הוא או אני קמים בשקט, באים ומחבקים כשביד השנייה אנחנו שוברים הכל ולא מסתירים כלום. עכשיו אנחנו שבורים. עדיין יושבים אחד ליד השני, גב תומך גב, עדיין מסתכלים לים ומתנפצים יחד איתו. עדיין יוצרים כוכבים יחד, כוכבים יוצרים אותנו. אבל אנחנו כלכך שבורים. אוי, שתקו. אף פעם לא הייתי ילדה של שחור לבן. הטוב תמיד נמסך ברע. ברע תמיד היו זיקוקים של אושר.
אנחנו שותים רעל טהור, אנחנו והשמיים. נהנים מכל רגע, שותים לאט, שותים בתשוקה.
הוא מסתכל עליי עכשיו. רעב. יש רעש של גלים וחול שנדבק לאצבעות. קרן ירח אלכסונית מאירה אותו מהצד, משווה לריסים שלו מראה שקוף.
הוא אומר משהו בשקט, לחישה זעירה שלא הייתם מתארים לעצמכם שבנאדם יכול להשמיע, ושנינו יודעים טוב מאוד כמה זה לא מעניין אותי וכמה זה לא מעניין אותו אם זה מעניין אותי.
הוא המלאך שלי, אתם מבינים. מלאך המוות שלי.
הוא הורס אותי מבפנים. אבל אם לא הוא, הייתי כלום. לא הייתי ניתנת להריסה כי לא הייתי. הוא בונה אותי ומחריב במו ידיו, כמו ילד שנהנה לבנות מגדל מקוביות
ולהפיל אותו בתרועה.
אני יותר בכיוון הארסי. כל כך נהנית להכאיב. כל כך נהנית מהסיפוק של לגרום למשהו לזוז, גם אם זה רק הלב שלו שנמעך תחתיי. שנינו יושבים
שנינו שותקים
שנינו שונאים, אוהו. אם אתם לא אנחנו לא תוכלו להבין שנאה מהי.
ושנינו אוהבים.
במובן העמוק של המילה. המתפתל. אם אתם מבינים

מצד שני קצת מפחיד לי לעלות.

מה אומרים?