פורום נסיונות פעילים (עמוד 5040)

וגם.. אין לי כל כך זכות לצעוק על דברים שאני בעצמי עושה ויעשה אבל לצעקות לא אכפת מהיגיון. הם פשוט צועקות מהבטן ולא מהראש.

אז תנסו להקשיב קצת?

בזמן האחרון נהייתה לי הסתכלות מצומצמת יותר ה'אני' שלי יותר בפוקוס זה.. כל כך לא אני.

אני רגילה להסתכל בהסתכלות כללית יותר.

תחשבו על זה דקה- קחו תמונה של תפוח הוא נראה יפה ומגרה מרחוק בא לך לתת בו ביס.

עכשיו תנסו לעשות עליו זום.. אבל ממש קרוב. זהו כבר לא בא לך לתת לו ביס פתאום רואים כל מיני פגמים ונקודות שחורות כאלה מגעילות.

זה בערך מה שאנחנו עושים לעצמנו כשאנחנו מתמקדים רק בעצמנו. פתאום רואים את כל הדפקות, את כל הנקודות השחורות זה באמת מחליש. אדם שחי בתודעה כזאת החיים שלו יכולים להיות מה זה מדכאים.

כשאין לך משימה מול העיניים איזה משהו גדול שמחבר אותך אליו אז אתה כל כך תלוש ובודד ומסכן.

בעצם היצר הרע כשהוא מנסה להחליש אותנו הוא ימלא אותך ברחמים עצמיים. וזה כל כך כייף וממכר לשקוע שם. אתה יכול להעביר שם חיים שלמים לכתוב משם מיליוני שירים וזה כל כך יגע בכולם הרי למי לא כייף להתמסכן? עוד מתקופת המדבר אנחנו כאלה.

לפעמים אני חושבת שהתחרפנו כולנו. בלי לשים לב. תסתכלו סביבכם איפה שרק תרצו מנסים להחדיר לנו את זה כל כך עמוק.

כי הכח של עמ"י הוא באחדות אפשר לשבור אותנו רק שאנחנו בודדים ומסכנים וחלשים. אז הם קוראים לזה להטבים זה בדיוק אותו שורש. תהיה אתה תקשיב לעצמך. תעשה מה שבא לך. הרי האדם הוא במרכז נכון?

אדם שמחובר והוא מבין שהוא חלק מכלל אז הוא לא יכול לעשות מה שבא לו. הי. אתה חלק ממשהו גדול. יש לך אחריות לאומית. אתה צריך לעזור לבנות פה את עמ"י. לבנות פה בתים נורמאליים. אתה לא יכול לחשוב רק על עצמך.

מגיעים

כיפים, חיבוקים וכו'

מנחה,

סדר צהריים עם חמשושי האהובים..

הפסקה 

ביקור בפנימייה, קצת נוסטלגיה 

קצת מורקי"ם לחמשושים הנוכחיים.

סדר צהריים עם בנדוד טיפוחי, ממשיך דרכי.

הפסקה

מסתחבקים עם המנהל פנימייה, מדריכים...

קופצין לכיתות...

מסתחבקים עם המורים 

ואז...

הפאדיחה של החיים

נכנסים לכיתה של מתמטיקה 

שיעור לי"א (חמשושי היקרים)

אותו מורה מהשביעית שמינית

/נכנס בהתלהבות/

- שלום המורה

- שלום

-מה נשמע? באתי לבקר, להגיד שלום...

-למי?

- לחבר'ה, לך..

- מי אתה?

- מה אתה לא מזהה אותי? אני **** ****

- לא..

- נו למדתי אצלך, בשביעית לפחות, בשמינית פחות....

- באמת? לא מכיר אותך...

- מה, נתת לי 96 בשביעית..

/כל התלמידים בשוק, אני גם.../

מה המורה נו זה *****....

אתה לא זוכר???

-לא, טוב אני יכול להתחיל בשיעור?

(הבהרה: הוא אחד הזוכרים.

אין לי מושג מה הלך שם.. אבל זה היה פאדיחה של החיים)

בתור לקופה הראשית.

אבוי לי.

טוייב. לילה טוב.