פורום נסיונות פעילים (עמוד 5040)

אני לא רוצה לחלום להיות שמחה.
אני לא רוצה לחשוב על זה שתמיד חלמתי.
אני רוצה לחיות את זה, אני רוצה להיות בזה.
אני רוצה לחיות.

ונשארתי בבית.
להיות חולה זה לא כיף.
מקלחת זה שלמות. ומרגיע.

כדי להתקדם צריך לפחות להכפיל את המהירות




עליסה בארץ הפלאות שם שם

הִי רָצוֹן מִלּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵנוּ וֵאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ לְשָׁלוֹם, וְתִסְמְכֵנוּ לְשָׁלוֹם, וְתַנְחֵנוּ אֶל מְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים וְלְשִּׂמְחָה ולְשָּׁלוֹם. וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב בַּדֶּרֶךְ וּמִכָּל מִינֵי פֻּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבוֹא לָעוֹלָם, וְתִשְׁלַח בְּרָכָה בְּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ. וְתִתְנְנוֹ לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָּל רוֹאֵינוּ, וְתִשְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינוּ. כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן אַתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

עכשיו אני חייב לעמוד בזה.. אין תירוצים.. מינימום של דוגמא אישית!!
(אני מקווה שהוא יעמוד.. כבר היו כמה פעמים שהוא התחיל והפסיק...)


ומבאס קצת שהוא אמר לי את זה והיה די שמח ושלם עם זה ואני מתבכיין על זה.. (למרות שהוא ידע שזה קרוב ולי זה היה בהפתעה.. אז יש תירוץ.. )

@שלולית (סתם כי תשמחי לשמוע לגביו..)

בסוף הדרך עוד תהיה מאושר..

גם השיר הזה..

אני מוקף במחשבות
אני סופר את הדקות
אוסף שברים של זכוכיות מהרצפה
ומאבד את הגבולות כשהצלילים והריחות תופסים מקום על הקירות והתקרה

אני כל כך מלא שטויות אני דרמטי ואידיוט
ומחייך בין השורות בלי מטרה

אני כל כך הרבה דמויות
אבל מוצא את האמת כל כך ברורה

וחוזר בחזרה כי קצת רציתי עוד
וטוב לי עם הכל אבל עדיין שוב ביקשתי
עוד...

אני מדבר במעשים
אני לבד לרגעים
ביני לכל האנשים יש קו ברור

אני אחד בסך הכל
והלבד שלי גדול
ולפעמים גם מספר את הסיפור

וכמו אידיוט אני רוקד וכל הגוף שלי רועד
אך לא אודה שמפחד משום דבר
אם על היום אומרים תודה
אין לי מילה על הפחדים מהמחר

אני מודה שבלילות תמיד רציתי
עוד
וטוב לי עם הכל אבל עדיין שוב ביקשתי
עוד, עוד
תמיד רציתי
עוד
וטוב לי עם הכל אבל עדיין שוב ביקשתי
עוד, עוד

מודה שבלילות תמיד רציתי

אני כל כך מלא שטויות
אני דרמתי ואידיוט
ומחייך בין השורות בלי מטרה
אני כל כך הרבה דמויות אבל מוצא את האמת כל כך ברורה
וחוזר בחזרה
כי קצת רציתי
מודה שבלילות תמיד ביקשתי
וטוב לי עם הכל אבל עדיין שוב ביקשתי
עוד

צריך להיכנס לראש של שטאייגן..

כדי שתבניות הדמיון והמחשבות יאחזו במציאות ולא באשליה.

שבוע טוב לכם.

אין לי כח.

וגם.. אין לי כל כך זכות לצעוק על דברים שאני בעצמי עושה ויעשה אבל לצעקות לא אכפת מהיגיון. הם פשוט צועקות מהבטן ולא מהראש.

אז תנסו להקשיב קצת?

 

בזמן האחרון נהייתה לי הסתכלות מצומצמת יותר ה'אני' שלי יותר בפוקוס זה.. כל כך לא אני.

אני רגילה להסתכל בהסתכלות כללית יותר.

 

תחשבו על זה דקה- קחו תמונה של תפוח הוא נראה יפה ומגרה מרחוק בא לך לתת בו ביס.

עכשיו תנסו לעשות עליו זום.. אבל ממש קרוב. זהו כבר לא בא לך לתת לו ביס פתאום רואים כל מיני פגמים ונקודות שחורות כאלה מגעילות.

 

זה בערך מה שאנחנו עושים לעצמנו כשאנחנו מתמקדים רק בעצמנו. פתאום רואים את כל הדפקות, את כל הנקודות השחורות זה באמת מחליש. אדם שחי בתודעה כזאת החיים שלו יכולים להיות מה זה מדכאים.

כשאין לך משימה מול העיניים איזה משהו גדול שמחבר אותך אליו אז אתה כל כך תלוש ובודד ומסכן.

 

בעצם היצר הרע כשהוא מנסה להחליש אותנו הוא ימלא אותך ברחמים עצמיים. וזה כל כך כייף וממכר לשקוע שם. אתה יכול להעביר שם חיים שלמים לכתוב משם מיליוני שירים וזה כל כך יגע בכולם הרי למי לא כייף להתמסכן? עוד מתקופת המדבר אנחנו כאלה.

 

לפעמים אני חושבת שהתחרפנו כולנו. בלי לשים לב. תסתכלו סביבכם איפה שרק תרצו מנסים להחדיר לנו את זה כל כך עמוק.

כי הכח של עמ"י הוא באחדות אפשר לשבור אותנו רק שאנחנו בודדים ומסכנים וחלשים. אז הם קוראים לזה להטבים זה בדיוק אותו שורש. תהיה אתה תקשיב לעצמך. תעשה מה שבא לך. הרי האדם הוא במרכז נכון?

 

אדם שמחובר והוא מבין שהוא חלק מכלל אז הוא לא יכול לעשות מה שבא לו. הי. אתה חלק ממשהו גדול. יש לך אחריות לאומית. אתה צריך לעזור לבנות פה את עמ"י. לבנות פה בתים נורמאליים. אתה לא יכול לחשוב רק על עצמך.

ישנתי כל כך קצת שהפלאפון שלי הגיע רק ל60 אחוז בטריה..

ואני?
אני לא יודעת.
נא לא להגיב 0ה.

 

מגיעים

כיפים, חיבוקים וכו'

מנחה,

סדר צהריים עם חמשושי האהובים..

הפסקה 

ביקור בפנימייה, קצת נוסטלגיה 

קצת מורקי"ם לחמשושים הנוכחיים.

סדר צהריים עם בנדוד טיפוחי, ממשיך דרכי.

הפסקה

מסתחבקים עם המנהל פנימייה, מדריכים...

קופצין לכיתות...

מסתחבקים עם המורים 

ואז...

 

הפאדיחה של החיים

 

נכנסים לכיתה של מתמטיקה 

שיעור לי"א (חמשושי היקרים)

אותו מורה מהשביעית שמינית

/נכנס בהתלהבות/

- שלום המורה

- שלום

-מה נשמע? באתי לבקר, להגיד שלום...

-למי?

- לחבר'ה, לך..

- מי אתה?

- מה אתה לא מזהה אותי? אני **** ****

- לא..

- נו למדתי אצלך, בשביעית לפחות, בשמינית פחות....

- באמת? לא מכיר אותך...

- מה, נתת לי 96 בשביעית..

/כל התלמידים בשוק, אני גם.../

מה המורה נו זה *****....

אתה לא זוכר???

 

-לא, טוב אני יכול להתחיל בשיעור?

 

(הבהרה: הוא אחד הזוכרים.

אין לי מושג מה הלך שם.. אבל זה היה פאדיחה של החיים)