פורום נסיונות פעילים (עמוד 5173)

וואו

זו הסיבה.

מחריד.

לפני כן לא היה יום שישי.

ואיך הגעת לזה?

לא יודעת. דפדפתי

איזה כח רצון!

את יודעת שאני יודעת איך אמורים להגיד, נכון?

אני לא יכולה לשמוע אנשים אומרים את זה.

לכן רק כתבתי את זה

טאטם!

|רץ החוצה|
|צורח|


היום קראתי איזה ספר והיה שם מסופר על מישהו שצורח כמוני. זה היה מופלא.

איזה ספר?

לא משהו מיוחד.
למען האמת הוא לא כזה טוב.
אגיד לך שמה אם תתעקשי.

(הסיפור לא התרכז בצרחה הזו, זה היה משפט אחד שאיתו הזדהיתי.)

(תצטטי?)

אבל אבא!!
הם לא יודעים מילה בעברית! גם לא באנגלית!
והרוסית של אמא, לא משהו.
אתה יודע.. ארבע חודשים בשליחות לפני 15 שנה זה זמן מספיק טוב כדי לשכוח את השפה.

כאילו הם כן.
אני סתם הייתי במצב רוח לא משהו.
אבל..
יאללה. זהו. בסוף היה נחמד.

העיקר שבסוף היה נחמד

זה נחמד

לכולם... למי שבא לך

לי.
נראה לי.
גם להציף וגם הפוך. בעיקר הפוך.

מזמן לא הצפת בעזה מצברוח

התיקון וכו' וכו'

מזמן לא הייתי בכזה מצברוח

ירוק לא מלא- הצ'אט פתוח אצלו אבל עבר זמן שאז שהוא הגיב בפועל

שחור- הצ'אט לא פתוח אצלו, אבל מחובר

לבן- מחובר אבל לא היה פעיל בזמן האחרון

בהשכינה... לכן צריך להשיב לעצמו, מה אני ומה חיי כי המלך בעצמו מספר לי החיסרון שלו

וכי יש כבוד גדול מזה

מתוך כך בא לשמחה גדולה"

(ליקוטי מוהר"ן, תורה פט)

יש אחלה שיר של סיני על זה......

התורה?

("וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ הִנֵּה יָדוּעַ כִּי כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לָאָדָם הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי הַחִסָּרוֹן הוּא בְּהַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלהִים וְזֶהוּ וַתְּחַסְּרֵהוּ בְּוַדַּאי מְעַט מֵאֱלהִים הַיְנוּ הַחִסָּרוֹן. בְּוַדַּאי מֵאֱלהִים, הַיְנוּ בְּהַשְּׁכִינָה אַך כְּשֶׁיֵּדַע זאת, שֶׁהַחִסָּרוֹן הוּא לְמַעְלָה וּלְמַטָּה בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ צַעַר גָּדוֹל וְעַצְבוּת, וְלא יוּכַל לַעֲבד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּשִׂמְחָה לְכָך צָרִיך לְהָשִׁיב לְעַצְמוֹ, מָה אֲנִי וּמֶה חַיַּי כִּי הַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לִי הַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ וְכִי יֵשׁ כָּבוֹד גָּדוֹל מִזֶּה מִתּוֹך כָּך בָּא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְנִתְחַדְּשׁוּ הַמּחִין שֶׁלּוֹ וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ הַיְנוּ עַל יְדֵי כָּבוֹד וְהָדָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁהַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לוֹ הַחִסָּרוֹן תְּעַטְּרֵהוּ בְּמחִין חֲדָשִׁים")

גם- כל אחד מה שמשמח אותו.

הגמרא אומרת שלאישה יש לקנות בגדים חדשים כי זה מה שמשמח אותה

לילדים- ממתקים.

לגברים- בשר ויין (טוב, גם לנשים שאוהבות.)

 

וכמובן-

לימוד תורה!!!!!!!  (לבנים לפחות)

 

כל אחד מה שמשמח.

נגיד הרב דודי אמר שהוא באדר מרבה בשמחה ושומע חיליק.

אני גם אוהב ניגונים, זה משמח.

תמצא משהו. תפנק את עצמך.

ושוב- התבוננות ורוגע.

בהצלחה.

 

 

 

 

ומה קורה אחרי ?
הסוכריות נגמרו, כנל האוכל והבגד התלכלך ..

איך אפשר באמת ליישם שמחה? הרי אי אפשר להפציר במי שלא שמח ,שישמח . והרי מי שלא שמח יכול לא לשמח אחרים

עבודה על רגש בכלל, וגם על שמחה כחלק היותה ממערך הרגשות,
אסור, וזה גם לא אפשרי שיעשה בלחץ, אלא בנחת..

 

לראות מה טוב, מה משמח אותי בחיים האלה, מה השי"ת הרעיף עלי וכו.

 

ואם יש משהו שמונע מהשמחה , שמצער, לראות היאך אפר להתמודד עימו.
לפעמם פתרון טכני יעזור, לפעמים המציאות לא זזה ככ מהר,
ואז זה הרפיה, ונתינת מקום להשי"ת (שזה כל העניין של סוכות, ד"א),
להפנים שזה המציאות שהוא נתן, ולהנכיח את הקהבה מציאות הזו, מביא לשמחה.

 

שנזכה!

 

 

רק טיפה יותר בעומק

מניין שזה דוקא בסוכות?

ודיברתי לא ממקור מסויים, אלא מדברים שקראתי בעבר.

 

אולי זה לאו דווקא בסוכות, בדיוק כמו שהענין של שמחה הוא לאו דווקא בסוכות,
אלא באופן מובהק בסוכות, למרות ששיך כל השנה.

 

לתת מקום לה' זה דרך להתמודד עם מציאות ש'לא באה לי בטוב',
ומפריעה לשמחה.

 

ואה"נ, אולי זה שייך בכל השנה ג"כ.
 

(ובשביל זה צריך פורום )

על למה בסוכות יש יותר את עניין השמחה - מבכל עלייה לרגל ..

להיות לא שמחה . איך אני מתעלמת מזה?
יש סיבה שהוא הגורם לא להיות שמחה.
זה לא גורם קטן ,זה גורם שגורם לכולם לא להיות שמחים .

זו מעלה יתירה להכניס את המרה שחורה לתוך השמחה.

לא פשוט.

אבל ההכרח הוא התבוננות.

לא כפייה רגשית. זה לא ככה ברגש.

אני אשתוק .
וההוא שכתב מתחתיי,אמר נכון .

כמו שתמיד בהרקדות יש את האלה שיושבים בצד , ואז באים ומושכים אותם .
יש את האלה שיחזרו לשבת בצד , ויש את האלה שחיכו לדחיפה הזאת והם מחליטים לשחרר ולשמוח ו וואלה ?זה עובד!!

יודעת על עצמי במלא מצבים שאני מבואסת ועצובה ,ורע לי אם זה ואני מחליטה - שסטופ!
אני קוראת לאיזה חברה -ויוצאת מהעצבות ועושה איזה משהו שאני אוהבת שגורם לי לשמחה.
כי עצבות -זה ממקר!זהירותת!!
אז משתדלים לעשות בשעה ביום התבודדות ששם אתה בלב נישבר (לא תמיד..).

מאוד קשה ליישם את זה .
זה עבודה . וזה גם כנראה יעבוד אם העצבות מגיעה ממני, כשהעצבות מגיעה מגורמים חיצוניים, מאוד קשה לעשות סטופ.

שמשם זה או להחזיק בשארית כוחותנו ולצאת מהעצבות..
או שהאחיזה משתחררת ואנחנו נשאבים למערבולת של תיסבוכים וכו..
ושיודעים שתחושת הביאוס והריקנות הזאת הולכת ממש להשתלט עליי לפעמיים אני מעדיפה להכריח את עצמי לצאת מזה..
לרוב נעזרת בחברות טובות , ובהתבודדות..

זה נכון ויפה,אבל עדיין לא עונה על השאלה שלי ..
גורם חיצוני (אדם מסוים) גורם לי לעצבות, לא להיות שמחה בחג . אני יכולה באותו רגע לעשות סטופ ממנו? להתעלם ממנו?
איך אפשר להיות שמח בחג, כשהכעס משתלט ? לא בגללי.. בגלל גורמים, כלשהם .

הבנת למה התכוונתי?

כי הרגש והמחשבה נודדים ועסוקים באותו גורם.
ולכן זה באמת להעסיק את עצמנו (הסח הדעת) ותפילות...

בשמחה בה' בחסדיו.

יש ספרים שעוסקים בזה.

פניני הלכה לדוג' מביא כל מיני עיניינים רעיוניים של החג.

זה להבין  את המשמעות.

לשמוח בתוכן.

להכנס בגשמיות לזה זו גם מצוה.

הסוכריות היו טעימות!

האוכל הכניס אותי להרגשה חגיגית

רציתי  לכתוב סיכום חג (באופן אומנותי קצת.) אבל לא הספקתי.

רק  אומר שאחד הדברים שאותי הכניסו לאוירת חג זה שהוצאתי את חולצת היום-טוב שלי מהארון אחרי חודשים שלא לבשתי אותה.   (יש לי 5  רמות- חול. ראש חודש-חול המועד, שבת, ימים נוראים, יום טוב (רגל) ) זה נתן לי תחושת שמחה כזו.

האמת שהיה הכשר בשמחה לפני אבל בערב  החג, פתאום לא היה... קיצור זה להכניס לאוירה.

הריקוד עושה את זה לא פחות. לפחות אצלי.

נו, יש רעיונות נחמדים, סיפור כזה חמוד על החג. יש קצת שמחה .
וזהו .


לבנות זה לא יכול לקרות, גם ככה בקושי יש לנו בגדים .

שמחה זו הכרה רגשית.

תחשבי שאת מתחתנת.

אז  אם השמלה תתלכלך.

או  שפתאום את תתקעי במדבר עם מניין עדים וחתן. לא  תהיה לך שמלת כלה.

לא  מנגנים

לא סעודה.

לא תשמחי בחתונה?

או אם  יהיה שירים והם יפסיקו או סעודה והיא תיגמר.

לא תשמחי?

לפחות לשבעת ימי המשתה?.....

בע"ה בחתונה שלי אשמח, כי זו שמחה שקשורה לי ולאדם נוסף וזהו .
זה גם קרוב לי, לעומת הרגשה של חג ,שלפעמים לצערי יש הרבה גורמים שלא באמת מאפשרים שמחה .


זה היה מובן?

תמיד עושה טוב על הלב,

ואיזה לימוד תורה טוב

@שחר.

כי גם לך עשיתי את זה עכשיו

אני חולה על המצברוח שלך!

מחר אני בטח אתחרט על כל הודעה

זה ההודעות הכי יפות

כי כזאת אני

אבל לא נורא

זה כמו שתגידי לי לא להיות גבוהה

זאת אני!

פסיקית!

את הגובה שלך את לא יכולה לשנות.

את כל מה שבפנים את כן.

ושישנים בסוכה היה קצת מסי"נ,
אבל ב"ה..

 

 

איך אצלך?

אצלנו היה טיפטוף בסביבות 5 וחצי,וכל היום היה קריר....

@@אלגאוי
איפה זה???

יש לי כל כך הרבה דברים לעשות הערב, אז לשבת ולהקדיש זמן לאנמס זה יותר מדי עבודה. מוזמנים להרים את הכפפה ולעשות בעצמכם.

מנעשה
עוונות הדור אה?

@משתדלת יותר

 

 

 

תהני

בלי ייבושים!!

זה כואב

קשה להחליט אם זה יותר כואב או יותר מגעיל

כשנחתכתי פתחתי שרשור כזה

היי את! מחר נדברר

יש לי שעון מעורר- א"י שלנו לעד מחוברתת קומייי

סופיתתתת

יו איזה כיף שתייגתותי
אוח צודקתת. |עףף|

פעם זה היה מקובל 

לדפוק את הראש 

היום . די לחשוב על זה 

די .די .די

זה עושה לי רע

כמה קשה זה .

אתם לא מבינים

מה היה לי היום?
בוקר
אין בצפר!! מה?! אתמול היה חופש, מחר חופש והיום יש לימודים?? לא מסכימה! עושה גשר לעצמי עם ***** אהבה שלי היא.
תפילה
אוכל
מחשב.. אוחח הסרט הזה לא נדלק למה למען ה' אין אותו ביוטיוב??
טוב, סרט אחר. ואוחח הבטן יואוו.. זה בלתי אפשרי!
ודיייי!! !!! ******** אופפ!! אין לי כח לחיים!! וגם הבטן הזו..
השארתי את ***** לבד בסרט.. פאדיחות..
נרגע. די מהר.
היא יואוו.. ספרית! איזה מהמם הצמות(:
ומדברות
ושירים
ותסרוקות
ואז הוא מגיע עם החבר לבית.. מה שאומר שאני צריכה לשמור עליהם
אז אני מכינה איתה אוכל. היה כיף.
וכשסיימתי אמא הגיעה, אז ביי בית!
יוצאות לקניון
מסתובבות קצת
היא צריכה ללכת, אז אני מלווה אותה
ואני נוסעת איתה @טוב נו.. לעיר
ואז היא מגיעה @הכל משמים
ומסתובבות
וכיף איתן
ויש שם איזה איש ששר ומנגן ברחוב
אז הבאנו לו כסף, ושאלנו אותו אם הוא יכול לשיר שיר.
אז הוא שר
ואמא אומרת שיש לי כרטיס לכנס/התוועדות
יאא.. זורם לי התוועדות.
טוב, ניסע לשם.
אבל.. הרכבת מפוצצת.. אין מקום לעלות.
אז הולכים ברגל
דווקא היה ממש נחמד
חיבוק
הן הלכו
אני מדברת איתם @נער מתבגרר @just dance וקבענו שנפגש
אז אני ממשיכה קצת, ורואה אותם
היה ממש כיף אבל קצר. ממש קצר.
וקר שם.. החורף בא!!
טוב, אני חייבת לעוף לאולם.
ביי
חיבוק ממנה
ואני כבר מגיעה באולם..
הן דיברו, לא הקשבתי..
אחר כך הצגה, ראיתי בערך. היא משחקת יפה!
המנהלת מהיסודי דיברה.. זה היה פתאום נחמד להזכיר בה ולשמוע אותה.
ושיואוו.. כל המורות נמצאות שם!
אבל שטויות..
ואז היא שרה.. יואוו היא שרה מושלם |מאוהב|
כל הפלייליסט שלי זה בערך רק היא
ואז אמא שולחת הודעה שהיא מחכה בחוץ.
אז אני יוצאת..
חבל, יש פה הרבה בנות שאני רוצה לפגוש.
נסיעה באוטו עם אמא
בית

נערך

להבין. להעריך. להשים לב לאנשים.
להגיד תודה על כל דבר קטן.
זה כל כך עושה טוב לאנשים ומחממם את הלב, שזה מדהים!


אני כל כך רוצה להגיד לה תודה ענקית, אבל אני לא יכולה.
לא בגלל שאני לא רוצה. לא בגלל שאני לא מסוגלת.
אני פשוט לא יכולה..

זה פתאום מפחיד!

היא הייתה תינוקת וילדה רגילה.

אולי טיפה שונה..

אולי גאון מדי, אולי עם קשיי למידה, אולי משהו דומה.

אבל בסך הכל.. ילדה רגילה!

אבל כנראה שלסובבים אותה הפריע משהו

אני לא רוצה ח"ו לקטרג על אנשים. במיוחד לפני יו"כ, אז נעזוב אותם. נתמקד בה..

הילדה הקטנה זהו..

היא סבלה

היא נפגעה

היא עברה התעללות

ואף אחד לא שם לב.. ואלו שכן, לא חשבו שהם צריכים לעזור.

הם לא ידעו לאיכן זה מוביל.. אם הם היו יודעים, בטוח היו מנסים לעזור!

ואז.. בתהליך..

היא פשוט השתנתה.

בהתחלה לא כ"כ הרגישו. לאט לאט יותר ויותר

עד שפשוט..

איבדו אותה!

היא לא נשארה אותו אדם.

היא פשוט.. השתגעה!

והיום היא כבר לא נראת נורמאלית, רגילה.

היא לא מתנהגת רגיל, היא לא פועלת רגיל, היא לא חושבת רגיל.

 

רק זיכרון קטן קטן איפשהו מתחבא ומדי פעם עולה.

הוא מזכיר לכולם שפעם, פעם היא לא הייתה כך.

פעם היא הייתה ילדה שרוצה שיהיה טוב

שמקווה לחיים שמחים.

היא הייתה ילדה שאוהבת להנות מהחיים. לצחוק, לדבר, לטייל.

 

 

ועכשיו..

עכשיו כבר מאוחר מדי. מאוחר מדי לתקן

 

אנשים.

בואו ננסה להסתכל מסביבנו. לראות, לשים לב. וכשאנחנו רואים שיש משהו שאפשר לעזור, ננסה.

אולי כך נמנע מקרה דומה..

 

גמר חתימה טובה לכולם!

בוקר. לישון שלוש וחצי שעות בלילה
איזה כיף
להתארגן
לצאת
אופטיקה
צריך משקפיים לקרוב
ובחרתי משקפיים ממש חמודות..
אחר כך מבקרת את @הכל משמים באולפנה.
גם היא מגיעה @just dance
אבל אני צריכה ללכת..
אז בית
והיה לי ממש נחמד שם.
ויוצאת עם @פיצית!!! למרכזית
פתאום בדף רואים אותה @פוסעת
אז אנחנו מדברות.. וכיף לי!
אחר כך @הכל משמים  מגיעה. אנחנו יושבות ומדברות.
גם @just dance הגיעה בסוף.
ואני נוסעת לבית

בדרך מדברת איתה.. עצוב לי. היא עוברת ביה"ס כאילו אשכרה עוזבת אותנו.. אוףף.. ואין מה לעשות.
ובבית אני מדברת איתה @הללי~
והיה לי פשוט כיף לדבר איתה! היא מדהימה!

*עד כאן דברים שרציתי לכתוב. היה עוד הרבה היום. . *

"תאמת.. אני לא יודע."

"אבא?! מה??? איך זה יכול להיות??"

"תראי.. אני הייתי קצת יותר גדול ממך כשזה קרה..."

 

 

"....ונהיה לי חור שחור וגדול

חור שאני לא חוזר אליו. לא מנסה להבין. מעדיף להשאיר פתוח, לתת לעולם להראות את האמת לבד. לא להתווכח, לא לשאול עוד שאלות. מספיק שאלות נשארו לי פתוחות ממה שקרה. והוויכוחים- עלו לי עד מעל הראש.

מבינה? הפצע עדיין פתוח, כואב ומבלבל. אני לא מסוגל עדיין לדון בתיאוריות שנפתחו אחר כך."

 

 

"...היינו בטוחים שעוד רגע זה קורה! כאילו אין מצב אחר. בכלל לא חשבנו שיקרה משהו, ואם כן.. העולם נחרב! היינו במצב שהנה הנה זה פה.

ופתאום..

נכבה האור.

חושך..

שקט..

אף אחד לא דיבר איתנו. מילה לא. לא היה מה להגיד.

ולנו.. לאט לאט התחילו השאלות, ולא היה את מי לשאול. עם מי לדבר..

רק עצב (ואפילו דיכאון) מילא את כולם. שקט נוראי.. העולם בשבילנו עצר.

 

במשך כמה שבועות אף אחד לא דיבר איתנו על זה. חוץ מאחד.

הרב אשכנזי ז"ל (אח של הרב הקודם של כפ"ח ז"ל).

הוא הראה לנו רמזים, סיפורים, ועוד דברים שפשוט פעם לא ידענו עליהם.

היו דברים די ברורים, רק שעד היום לא נתקלנו בהם. לא חשבנו שאנחנו צריכים להתעסק בהם, ואפילו.. בכלל לא הבנו אותם.

הרב דיבר איתנו, הסביר לנו את מה שיכל, הראה לנו דברים וחיזק אותנו. הוא זה שהחזיק אותנו בשבועות הראשונים.

ואני.. כבחור. רק התווספו לי עוד שאלות

עד שפשוט עזבתי אותן, את השאלות. ונתתי לזמן לעשות את שלו.

בדברים הכתובים- האמנתי, אבל בהמשך- עצרתי. עד היום הפצע עדיין טרי בשבילי. אני לא מסוגל לפתוח את הנושא הזה שוב. ולכן.. לכן אני אומר. אני פשוט לא יודע.."

 

 

התלבטתי די הרבה אם לכתוב את זה פה או לא.. מי שקרא בבקשה שיגיד לי(כמובן בשרשור אחר). תודה.

ואת @נחל אשמח שתקראי כשיש לך זמן, ותגידי לי שקראת. אפילו רק להגיד שקראת

פתאום היא התקשרה אלי

ואני בשוק טוטאלי

יואוו.. במה זכיתי?? ויואוו איך אני אוהבת אותה.

אז היא שואלת אותי מה המספר שלה.

אבל אני צריכה לשאול רשות.

אני שואלת, והיא לא רוצה להביא.

בעיה..

היא אומרת שאני אביא לה את המספר שלה ואז שהיא תתקשר.

אז אני מביאה, ואני לא בטוחה שהיא תעשה את זה

אבל כנראה שהיא עושה..

אמן שיהיה טוב ובהצלחה!!

 

 

ופתאום אני חושבת שכדאי לשמור את זה פה

 

.. - נסיונות פעילים

היה אתמול יום כיפור

ורציתי באמת להתפלל מיוחד ושונה

רציתי באמת לחזור בתשובה לגמרי

רציתי להיות קרובה לקב"ה יותר מכל זמן אחר.

רציתי בנעילה, להשאר ולא להמשיך. 

רציתי..

וניסתי..

דווקא בערב הצלחתי.

אבל בבוקר..

יש אותו. היצה"ר הזה.

שלא היה לו כח בבוקר ובמנחה ללכת לביה"כ.

ובנעילה..

אוףף.. היה כאילו מרומם וזה, אבל.. רציתי יותר.

ומיד אחרי נעילה הלכתי, לא נשארתי לערבית.

 

 

ועוד מעט שמחת תורה!

שמחת תורה אצלינו בביה"כ אחד הדברים!

מצב רוח טוב. זה טוב.

עוד מעט סוכות

ושמחת תורה

ויואוו איזה כיף!

ומפגש קעמפ!!!!!!

 

והייתי היום אחות ממש טובה.

זה כיף להיות אחות טובה וחייכנית.

בטח הם לא הבינו מאיפה פתאום זה הגיע לי..

תאמת.. גם לי אין מושג.

 

ואתמול. אתמול הייתי בכותל עם אמא ואיתה.

והרגשתי קרובה

נראה לי נדבקתי ממנה @הכל משמים

תצילי אותי! בסוף אני אהיה חולת כותל כמוך!!

בואו נזכר רגע בגן ישראל..

בהוואי, במסדרים, בקדושה, בטיולים, בסיסמאות.

בסדר יום הקבוע (שתמיד משתנה) שמתחיל מיד בבוקר עם "מודה אני" ברמקול, התארגנות מהירה, אייסכפיה, מסדר, תפילה בזאל, ארוחת בוקר (בעסן עסט זיך), ברכת המזון, הרחמן, שיבנה, שיעור עם הרב, פעילות קבוצתית כל הסיירת, דיון על נושא משתנה, פעילות בצוזאמן, הרקדה, מסדר יציאה, אוטובוסים, טיול, אטרקציה, אוטובוס, ארוחה (ושוב פעם כמובן 'הרחמן' ו'שיבנה'), התארגנות בחדרים, תוכנית ערב, הרקדה, ת'אכלס עם המדריכה, חברות וצחוקים, סבב מרכזות, מסתבכות, עוד צחוקים, וכבר.... "מודה אני" שוב בוקר

 

בואו נזכר בשירים.. השירים שכל היום שמענו.

הסיסמאות- שהיו סתם.

השירים- שהיו עם תוכן, עם כח, עם עוצמה. עוצמה שעוברת הלאה.

שירים שרק אחרי שחוזרים מהקעמפ מגלים כמה חפרנו עליהם (ולא סיימנו לשמוע שירים. תהיו בטוחים.) 

הזמרים ששמענו במהלך ה10 ימים היו בערך רק *יפוש, *מקהלת "גן ישראל"(גם בנים וגם בנות) *מקהלת הפנסאים.

וכמה חפרנו על השירים... איך לא היה נמאס לנו מהם?? (טוב, איך שעד עכשיו לא נמאס לי מהם)

אבל זה שירים שלמות. פשוט שלמות.

וכששרים את השירים האלה בהתוועדות- זה שיואו יואו אימהלה וגאד.

אין מילים. ממש.

 

כל ההוואי היה קדוש, טהור, כיף ושמח. 

לא היה מקום לעצב.

עצב.. ממ..

חוץ מהיום האחרון. 

אוי. עושה לי רע להיזכר ביום הזה. כאילו מינימום שלוש לווית היה אפשר להכניס לשם

עכשיו זה מצחיק אותי משום מה, אבל אז. אז הרגשנו שהעולם נחרב!

הרגשנו שהחממה, הבית, המקום שעוטף אותנו- מתפרק בין הידים.

השירים הדיכאוניים האלה של היום האחרון, לא הפסיקו להתנגן תוך כדי שאנחנו לא מפסיקות לבכות. הדיכאון הזה שעוד פחות מיומיים המרחק ביני לבינה הוא 6 שעות טיסה- חירפן אותנו.

רצינו להיקבר ביחד עכשיו כולן. או.. יותר נכון לצעוד ביחד עכשיו כולן לבית המקדש.

זה נחמד השקט הזה.

אני אוהבת שקט. לפעמים.

עכשיו נגיד- כן

להשתנות זה עבודה

אבל כנראה שלפעמים העבודה הזו היא קצרה.

עובדה- עכשיו.

ככה זה ביומיים האחרונים.

אבל..

למה יש לי תחושה כזאת שזה יחזור?

לא.. רק לא.

בע"ה

 

חשבתי שזו עבודה קצרה..

פחחח

מוזרה שכמותי.

אחים זה עם מעצבן.

במיוחד שהם רעבים

ובמיוחד במיוחד כשאני עייפה.

היא עוזבת את בית הספר כנראה

מה שאומר- שאני בקושי אראה אותה.

נכון נחמד?!

אופפפפ...

למה זה חייב להיות הכל דווקא עכשיו?

כל הבעיות שם.

כל הסיבוכים.

בחיים לא חשבתי שיהיה לי בעיות עם זה..

איך שהחיים משתנים..

 

והן.. בואו לא נדבר עליהן. במיוחד לא עליה.

 

אהה..

והיום הגעתי לקחת את המשקפים.

רק לקרוב ב"ה..

זה בכלל לא נחמד.

המשקפיים האלה באמת לא חסרות לי בחיים.

אני לא נראה לי באמת אלבש אותן.

אבל אי אפשר לדעת.. נחיה ונראה.

טוב 
אני לא יודעת.
אני מדי מבולבלת מזה.
כי כאילו..
א. מה נזכרתם רק עכשיו?! זה כבר כמעט חצי שנה!
ב. באיזה קטע זה פתאום צנח לכם??
ג. אני תוהה אם זה בכלל נכון..
אני כל החג שואלת את עצמי אם זה נכון בקשר לעכשיו. כי בקשר ללפני חודש נגיד, זה כן. אבל עכשיו..
לא יודעת!