פורום נסיונות פעילים (עמוד 5223)

המשפט הזה בכותרת, נכון שהוא נורא?

ניהול הצעדים שלי בחיים בהתאם לתאוות, איזו מציאות נוראית זו! לחיות במישור כזה!

ככה אני מרגיש עכשיו.

(תחשבו כאילו אני מעביר את המסר הזה בסיפור  פרוזאי על דביר, ילד אלמוני עם חיים סתמיים.)

מרגיש שחיי נמצאים במישור נוראי מישור תפיסתי. ביחס לעמדות למחשבות להסבר לתאוות לרצונות לשאיפות לתקוות.

האמת- בר"ה תוס' אומר שנחתמים (חוץ ממי שמעשיו שקולים הזכויות והעונות) לחיי העולם הבא. הרמח"ל כותב ש"זכרנו לחיים" וכו'- זה בעיקר חיי הרוח.

כלומר בר"ה עמדתי מול התכלית. זכרון ליום ראשון.  איך העולם היה אמור להיות. זה היה קשה. כי זה בום! המפגש עם התכלית. ותראו איך זה היום. הפגישה הזו- זה דין.

אבל הקב"ה עושה חסד בכל שנה. ובעצם נותן לנו הזדמנות להתנקות. להפגיש את העולם למציאות  יותר עליונה. לשאת ראש למישורים גבוהים.

החטאים שאוסרים אותנו בעולם תחתון יותר ויותר. מקלקלים את המוסר האלהי הטמוע בנו. ההרי הם כקליפת השום למי שאנו באמת. והקב"ה ברחמיו. מוחל על העונות שלנו. נותן לנו הסתכלות פנימית לתוכנו. (אם אנו ניטיב להתבונן ולהכיר בכך עם קבלת העניין לעצמנו- נעשה תשובה) הסתכלות שמכלה כל רוע שאוחז אותנו במישורים לא לנו.

ובזה מומלך שמו בעולם. בזה שיש תיקון בעולם השתלמות בעולם מקום טהור להשרות שכינתו.

מלך מוחל וסולח עונותינו ועונות עמו בית ישראל ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה.

(בע"ה אם יהיה זמן ארחיב מחר)

שנזכה לשנה של עליונות של מישורים גבוהים ואמיתיים.

של חיוּת של נשיאת ראש של עמקות של אמת של טוהר.

לחיים טובים ולשלום.

אעזוב עכשיו, מאוחר, מאוד, לא ארגנתי תיק, וצריכה לקום מוקדם...

אז אאלץ להפרד, היו שלום

את יום הכיפורים אני הולך להעביר בישיבה ביישוב הסמוך לביתי.

יה"ר שתהיה לכולנו גמר חתימה טובה לחיים טובים ולשלום.

קדושת שבת וקדושת יום הכיפורים.

אומר בראשי פרקים- שבת זה זכר למעשה בראשית תכלית מעשה שמים וארץ. המפגש עם האידיאל של הבריאה, שובתים ממלאכה וכו'. ראש השנה זו פגישה של עימות בין הרצוי למצוי. דין איפה אנחנו נמצאים לעומת השאיפה האידיאלית של עולם מתוקן. יוה"כ אומר שסגולת העולם השלם נמצאת בנו. אנו נפגשים בנקודת הטהרה הזו. נקודת הטוּב וממנה מטהרים. נמחקים שטרי חובותינו ונמחלים עונותינו.

יוה"כ הוא מיוחד לעמ"י עם סגולה, בניגוד לראש השנה שכל העולם נשפט. מסכת יומא, המסכת של ענייני יוה"כ מסתיימת באמר ר"ע אשריכם ישראל. גם שבת מיוחדת לעמ"י- גוי ששבת חייב  מיתה.

יה"ר שמכח התורה שהיא סדר העולם (הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם) נבוא  למציאות חדשה ונקיה המציאות הפנימית של החיבור עם השלימות, אלהים. מציאות נקיה של טהרה וקדושה. של תיקון וחיבור לתכלית ולאידיאל.

מלך על כל הארץ מקדש השבת וישראל ויום הכיפורים.

לא סולחתת

מה אומרים/ות ?

ושאל אותו על מנהגי החסידות שלהם

החסיד ענה לו שבטשערנוביל מתעוררים כל ליל שישי בחצות

נותנים צדקה, וקוראים את כל ספר תהילים.

הרבי מקוצק השיב

בקוצק מתעוררים חצות בכל לילה

נותנים צדקה כל זמן שמתאפשר

ותהילים קוראים כל פעם רק פסוקים אחדים ומכוונים בהם

את מה שלדוד המלך לקח 70 שנה לזעוק לה' אתה קורא בלילה אחד?!?!?

במובן מאוד מצומצם הרגשתי את זה קצת, בוידוי הראשון היה לי דמעות בעיניים

והשתדלתי באמת לכוון כל כמה שיותר, באמת ניסיתי והשתדלתי, אבל יום שלם להשאר באורות? 

להתחרט על אותם הדברים 50 פעם? איבדתי את האותנטיות שלי, אז ברור המשכתי עם ההשתדלות 

והתאמצתי לכוון כמה שיותר, ואפילו לא הייתי מודע לגמרי לזה עד שניסיתי "להכנס לזה" כמה שיותר בתתן אחרית לעמך

ופשוט לא הצלחתי. פשוט הרגשתי מחיצה של ברזל ביני לבין אבא שבשמיים, אני צועק וגג בית המדרש חוסם את תפילותי מלדג אל על

אני צריך להתפלל תפילה אמיתית, פתאום, בתוך כל האני הזה, או אפילו אנחנו, על חטאינו אנו מדברים חטאינו הפרטים מבקשים תשובה ולהטהר, לפתע.

לפתע נזכרנו בשאיפה השלמה, הרגש הנשבר על עוזך אשר נמצא בשבי, ואני שקוע לחלוטין בד' אמותי

תשובה שלי חטאים שלי רצונות שלי. נעבעך אולי שלנו.

יש לי מעין תיאוריה שבדור המבול, העולם עצמו כבר נטמא מרוב חטאים, לא היה לה' יתברך ברירה אלא להכניס את כל העולם הזה לתוך מקווה ולכן הוא עשה את המבול, להטביל את הכל

וזה קשהההההה עאעאאא

כולם טהורים..