פורום נסיונות פעילים (עמוד 583)

אז הנה עוד אחד


כל מרמור כלשהוא מוזמן להכתב פה
תרגישו הכי בנח

אני התמרמרתי המון להיום, מרגישה ככ משוחררת
מחר אתמרמר עוד🙂

תמיד אהבתי לדבר עם אנשים שמחזיקים חכמה כמו זר ומחלקים אותה לאנשים שמבינים בפרחים.

מפה לשם יצא לי לדבר עם אחד המומחים הגדולים שהביא את ה NLP לארץ, שאלתי אותו אם אדם יכול לרפא את עצמו. הוא אמר לי: עוד יותר מזה, לא הכרתי שום אדם שיכול לרפא אדם אחר. אדם חייב לרפא את עצמו בעצמו. רק שלעיתים הוא זקוק לדחיפה, להכוונה, כדי לקבל כלים לעזור לעצמו. כמו אדם שהולך לרופא כדי שיעזור לגוף שלו להתרפות, אבל אם הגוף לא יעזור לעצמו, הוא ישאר חולה וימות.

ואיך אדע אם יש לי כלים או שאני צריכה הכוונה?! שאלתי אותו. והוא אמר לי, תעשי לעצמך סימן, שכשתרגישי אותו תדעי שהצלחת. ואם את תקועה באותו מקום ולא מצליחה להגיע לאותה מטרה שקבעת לעצמך, את יכולה להתייעץ.

הודתי לו מקרב לב.

הרמבם אומר שאם אדם יוצא מרופא עם פנים נפולות, הרופא צריך להתפטר. הוא לא עושה את תפקידו כראוי. למה? כי התפקיד של הרופא הוא לתת תקווה. וכשלאדם יש תקווה הוא יכול להתרפא הרבה יותר, כל הגוף שלו יותר חזק, כשאדם ביאוש הוא לא מצליח להתגבר על החולי.

וזה הרפואה הראשונה שנתנו לי דבריו של המומחה ל NLP. תקווה. 

תקווה, כמה יפה היא. כמה מוארת ומאירת לב.

הדבר השני שהוא נתן לי, זה את האפשרות לחלום. לעצום עיניים ולדמיין חיים טובים.

אני רוצה להתחתן עם אור. עם אדם של אהבה, עם אדם שהוא הוא. שהוא לא מפחד ליפול ולא מפחד להיות גם חלקים רקובים. אדם שהוא אדם. אדם שהוא פרח, ושהוא יודע שהוא פרח. ושהוא יודע להשקות את עצמו, והוא יודע מתי להשקות יותר ומתי לא צריך. מתי חורף לו, ומתי קיץ. ומתי מעונן, ושזה גם בסדר.

אני רוצה טבע בחיים אני רוצה אמונה תמימה ופשוטה ואיתנה. אני רוצה לדעת ידיעה ברורה שאני לא יודעת כלום ושכל מה שקורה הוא פלאי והוא מדוייק.

מדוייק. 

הכל כאן בדיוק כמו שהוא צריך להיות. 

העולם הוא עולם של פרידות. כל אדם שאתה מכיר ברגע זה ימות מתישהו, גם אתה. וכולם נולדו מתישהו. ככה זה. אם נחיה עכשיו לא נהיה דאוגים שמישו ימות. כי הוא ימות, זה דרך העולם. ואנשים חדשים יבואו.

בינתיים אנחנו כאן, והגאולה שלנו מתרחשת כל רגע ורגע. גאולה של נפש, גאולה של נשמה, של גוף. גאולה של עם. גאולה של כל אחד ואחת.

גאולות קטנות כאלה. יומיומיות כאלה.

הלוואי ותמיד נדע לראות אותן.

שבת של פלא שתהיה.

 

וואי אתה ממש מלאך...כמה דרמטי..(אני לא צוחק על הסיטואציה אלא על התאורים..)בתה של השרה ינקלביץ

לרפואתו השלמה של הרב זלמן נחמיה בן פריידל.

אלול.

תשרי של קורונה... לא חושבת שיהיה כיף... לא יהיה אפשר להיות בתפילות כמו שצריך.
וגם להחליט אצל מי מתארחים בכל פעם. הכי מעצבן.

רבקה חנה זלדה מאוד התבלבלה. כי יש לה שם ארוך, והיא ככ קטנה. לכן היא מבקשת אם זה לא קשה, פשוט מאוד לדפוק לה עם פטיש קשה!

---- לקרוא במנגינה של 'פרת משה רבינו..'

 

 

@מנסה להיות אני

לא מזמן היה לי קטע כזה שלייד כל ציור הוספתי שורה יפה משיר או סתם משפט מתאים. אבל אז ביום בהיר נפל לי האסימון שכל הרעיון בציור זה שהוא מדבר ללא מילים.
וזה רבותי מקרה קלאסי של אדם שעוסק במשהו אבל לא מבין לעומק מה הוא עושה.
אז כרגע אני משתדלת לא לחזור על העוול הזה שוב. בעזרת ה'.

הריבונות בהר הבית - חדשות כיפה סרוגה

קניתי את מה שהוא כתב, ממש האמנתי לו,
ואז קראתי את המאמר א-ליו הגיב, רק לראות,
ו, אממ, לא הבנתי מה המקור הביטחוני הסמכותי שלו, כלומר, זה עיקר הטיעון שלו והוא די חסר מקור,
כלומר, א-ל מול המקורות שלו
עלייה להר הבית – מצווה רבתי - דעות

אין זמן לתיוגים, מי שיראה יראה

ההורים שלי צדיקים, אבל אני לא צדיקה כמוהם, לא אהיה, וגם לא רוצה להיות.
אמממ כבר כתבתי את זה כאן פעם, אבל...
...
זה שאתה חי בסרט שאחרי 120 מישהו ישלם לך על מה שאתה עושה זאת לא סיבה מספיק טובה להיות מטומטם
( אבא אומר שקוראים לזה להיות בנאדם, והוא לא מצפה שאף אחד יחזיר לו משהו על זה, גם אחרי 120.)
אנאאערף

דיי אונלי קידס באט דיי מריד נאו






נכתב בעברית בכוונה

כשרותם הגיעה אלינו, היא הגיעה חבולה בכל אזור אפשרי בגוף, היו לה עיניים ירוקות ובוהקות, בוהקות כמו נרות של שמן שמדליקים לכבוד הפחד. רותם הגיעה אלינו היישר מאיזה מוסד סגור שהיא ברחה ממנו, יום אחד פשוט החליטה שנמאס לה מהם, והתגנבה דרך גדר תיל, אל תשאלו אותי איך, לפי איך שהיא היתה נראית היה אפשר להבין שהיא הקריבה כמה איברים בשביל זה. פתאום נפלה עלינו זאתי, בדיוק נזרקנו על הגדה של הכנרת, אני בהיתי בכוכב, בר גילגלה סיגריה. תמיד יש נטייה לכוכבים שלי להעלם לי מעיניים אחרי דקה של בהייה, הכוכב הזה לא נעלם, ממש התאמצתי לא להזיז ממנו את העיניים, שלא יעלם לי, פתאום היא נפלה לידנו, גוססת מאושר, משוחררת כמו פרפר חופש שמתתי להיות.
אחרי שהיא נרדמה כמו דיקט, לחשתי לכוכב שאולי צריך להכלא במוסד סגור כדי להרגיש את החופש. אולי צריך קצת לא להיות, בשביל להרגיש בחיים.
רותם נשארה איתנו עוד יומיים אחר כך, ישבתי איתה שעות ודיברנו על הגעגוע, כן, הגעגוע הזה שלא ברור בכלל מה הוא, למה הוא בא ומה הוא אוהב לאכול חוץ מסרטים טורקים. תמיד חשבתי שזה געגוע לאיש, אדם, עדן, משו כזה, אמרתי לה. והיא שתקה ובהתה בכוכב שלי.
הגעגוע בא אלי כשנולדתי, ומאז הוא אורח קבע. לפעמים נדמה כאילו הוא יכול לאכול אותי בעצמו בלי להשאיר לי קצת לאכול את עצמי.
היא אמרה, געגוע מראה שאתה בחיים, געגוע מראה שיש לך לב שפועם. ושתקה, ועיינים הבוהקות שלה הבריקו קצת יותר.
הלכנו לישון
בבוקר קמנו והגעגוע ישן. עדן הגיע והיה לי טוב. באופן כללי כוכבים שנשארים זה סימן לאהבה.
יום אחד הגעגוע יהיה חלק ממני, כמו ילד, ואדע מתי לתת לו לאכול ומה, ומתי יוצאות לו שיניים.

אין לי כוח לא להרגיש טוב 😥😥

עבר אירוע מוחי.

זלמן נחמיה בן פריידל לרפו"ש.

אייקון בשיר סמלי להיום
ולא אין לי מושג מה הם אומרים אני לא מקשיבה למילים בשלב הזה

אני מחפשת סיפור קצר ןיפה עם מסר ברור, שאני יכולה לשתף עם אנשים...

מישהו יודע אולי איפה אפשר למצוא? 

רגע,
אבל, 
אני שמח שאני לא התלמיד, בחיים לא הייתי מסוגל להיות ככה עם הרב,

הרב שלומי

 

ואבא תאהב אותי
גם כשאני לא יכול