פורום נסיונות פעילים (עמוד 584)

לא מזמן היה לי קטע כזה שלייד כל ציור הוספתי שורה יפה משיר או סתם משפט מתאים. אבל אז ביום בהיר נפל לי האסימון שכל הרעיון בציור זה שהוא מדבר ללא מילים.
וזה רבותי מקרה קלאסי של אדם שעוסק במשהו אבל לא מבין לעומק מה הוא עושה.
אז כרגע אני משתדלת לא לחזור על העוול הזה שוב. בעזרת ה'.

הריבונות בהר הבית - חדשות כיפה סרוגה

קניתי את מה שהוא כתב, ממש האמנתי לו,
ואז קראתי את המאמר א-ליו הגיב, רק לראות,
ו, אממ, לא הבנתי מה המקור הביטחוני הסמכותי שלו, כלומר, זה עיקר הטיעון שלו והוא די חסר מקור,
כלומר, א-ל מול המקורות שלו
עלייה להר הבית – מצווה רבתי - דעות

אין זמן לתיוגים, מי שיראה יראה

ההורים שלי צדיקים, אבל אני לא צדיקה כמוהם, לא אהיה, וגם לא רוצה להיות.
אמממ כבר כתבתי את זה כאן פעם, אבל...
...
זה שאתה חי בסרט שאחרי 120 מישהו ישלם לך על מה שאתה עושה זאת לא סיבה מספיק טובה להיות מטומטם
( אבא אומר שקוראים לזה להיות בנאדם, והוא לא מצפה שאף אחד יחזיר לו משהו על זה, גם אחרי 120.)
אנאאערף

דיי אונלי קידס באט דיי מריד נאו






נכתב בעברית בכוונה

כשרותם הגיעה אלינו, היא הגיעה חבולה בכל אזור אפשרי בגוף, היו לה עיניים ירוקות ובוהקות, בוהקות כמו נרות של שמן שמדליקים לכבוד הפחד. רותם הגיעה אלינו היישר מאיזה מוסד סגור שהיא ברחה ממנו, יום אחד פשוט החליטה שנמאס לה מהם, והתגנבה דרך גדר תיל, אל תשאלו אותי איך, לפי איך שהיא היתה נראית היה אפשר להבין שהיא הקריבה כמה איברים בשביל זה. פתאום נפלה עלינו זאתי, בדיוק נזרקנו על הגדה של הכנרת, אני בהיתי בכוכב, בר גילגלה סיגריה. תמיד יש נטייה לכוכבים שלי להעלם לי מעיניים אחרי דקה של בהייה, הכוכב הזה לא נעלם, ממש התאמצתי לא להזיז ממנו את העיניים, שלא יעלם לי, פתאום היא נפלה לידנו, גוססת מאושר, משוחררת כמו פרפר חופש שמתתי להיות.
אחרי שהיא נרדמה כמו דיקט, לחשתי לכוכב שאולי צריך להכלא במוסד סגור כדי להרגיש את החופש. אולי צריך קצת לא להיות, בשביל להרגיש בחיים.
רותם נשארה איתנו עוד יומיים אחר כך, ישבתי איתה שעות ודיברנו על הגעגוע, כן, הגעגוע הזה שלא ברור בכלל מה הוא, למה הוא בא ומה הוא אוהב לאכול חוץ מסרטים טורקים. תמיד חשבתי שזה געגוע לאיש, אדם, עדן, משו כזה, אמרתי לה. והיא שתקה ובהתה בכוכב שלי.
הגעגוע בא אלי כשנולדתי, ומאז הוא אורח קבע. לפעמים נדמה כאילו הוא יכול לאכול אותי בעצמו בלי להשאיר לי קצת לאכול את עצמי.
היא אמרה, געגוע מראה שאתה בחיים, געגוע מראה שיש לך לב שפועם. ושתקה, ועיינים הבוהקות שלה הבריקו קצת יותר.
הלכנו לישון
בבוקר קמנו והגעגוע ישן. עדן הגיע והיה לי טוב. באופן כללי כוכבים שנשארים זה סימן לאהבה.
יום אחד הגעגוע יהיה חלק ממני, כמו ילד, ואדע מתי לתת לו לאכול ומה, ומתי יוצאות לו שיניים.

אין לי כוח לא להרגיש טוב 😥😥

עבר אירוע מוחי.

זלמן נחמיה בן פריידל לרפו"ש.

אייקון בשיר סמלי להיום
ולא אין לי מושג מה הם אומרים אני לא מקשיבה למילים בשלב הזה

אני מחפשת סיפור קצר ןיפה עם מסר ברור, שאני יכולה לשתף עם אנשים...

מישהו יודע אולי איפה אפשר למצוא? 

רגע,
אבל, 
אני שמח שאני לא התלמיד, בחיים לא הייתי מסוגל להיות ככה עם הרב,

הרב שלומי

 

ואבא תאהב אותי
גם כשאני לא יכול

אוי, מה עם צבי

הלב הזה שנגמר כבר
משתחרר, ונמלט

אבא, קשה לי, אנא, תן בו שכל, תן בי שכל לדעת איך לפתור את זה,
למה הוא ממשיך להתנהג כמו ילד קטן, 
אני לא אשתוק לו, 
במיוחד לא על דברים כא-לה,
זה מפרק אותנו.