פורום נסיונות פעילים (עמוד 6569)

והיי כינרת בלילה ואז תמונות ולא רואים שזו הכינרת.
והנוף מהחדר במלון היה מרהיב.
חרמון, בכלל, לקום בבוקר. להסתכל בחלון. כינרת. במלא עצמתה.
ולשיר, "יושבים בחוף אל מול המים מול קצף שנשכח בחול".
ואעע.
איך אני אוהבת את הצפון
ואת טבריה ואת הכינרת
ואת הקב"ה.
ואני רוצה לעשות שם טיול עם כמה בני אנוש. אופ

ובכלל. אמונה. אמונה.
זה נושא כ"כ בסיסי. ולא קל.
ושבת שלימה מדברים על אמונה.
ופיגועים. ומרכז הרב. ו
ואני כמו סתומה מזילה דמעה.
מה לעשות. לא יכולה שמדברים איתי על נושאים כאלה.
ואז ניגון של גמרא מתפזם לו בראש ועולים לי בראש שברי מילים של דישה בנושא ופוופ דמעות.
ושחנשים על אמונה
ופסיעות בחול
הקראתי אותו. כמה קטעים נבחרים כלומר על אמונה
והיתה אווירה שמרוב שהיא הייתה מוחשית
יכלנו לחבק אותה.
את האווירה
אמונהההה!
להאמין שהכל לטובה.
שהכל טוב.
שהוא אבא אוהב.
עם כל הפיגועים והמוות והמחלות והניסיונות המטורפים שהוא מעמיד אותנו.
והי! עשו לי חופה!
ואני כלה, לפיהן.
ומוצש מסעדה ןקריוקי וכינרת
אהבה בתכלס.

מתישהו אני ארשום פה משהו בל זה יהיה כשיהיה לי זמן לעצמי

 

לדעתי צריך לעשות שילוב של שני השירים האלה. יאו, בא לי פתאום:

 

 

שמש של בוקר אני מתעצל

עד ששוקעת שוכב לי בצל

לקחת פסק זמן ולא לחשוב

לשבת מול הים ולא לדאוג

 

רגע של שקט שלא מסתיים

לתת לראש לנוח מהפיצוצים

סוד שלחשתי פתאום מתקיים

לתת ללב לנוח מהלחצים

 

אני יודע שזה לא הזמן

בעצם גם אני עוד לא מוכן

סתם בן אדם, אוכל שותה נרדם

בלי זימים ובלי כנפיים

 

כבר אחר הצהריים

אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה

לתפוס אוויר בשביל לחזור לעבודה

בואי נתחבא בינתיים בתוך צדפה

 

אולי זה רק משבר קטן וזה חולף

אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף

שקט, ים, חופש שם, במרחק אופק דק

פס זהב, זכר לשמש גדולה

 

נפלה צללה לה לה

 

לקחת פסק זמן ולא לחשוב

לשבת מול הים ולא לדאוג

סתם בן אדם אוכל שותה נרדם

בלי זימים ובלי כנפיים

 

לתת לראש לנוח מהפיצוצים

עוד מעט יבואו מים

לתת ללב לנוח מהלחצים

בואי נתחבק בינתיים בתוך צדפה

 

 

 

 

אוי זה ממש טוב!

(גאון אני, כדורי שינה. אבל לא כי זה כדורים)

 

שבת, השעה שמונה בערב, אני מתה מעייפות ונכנסת למיטה.

כמה דקות אחרי שהתמקמתי אח שלי דופק, בואי מהר נפל הזה על התנור ונשרף ונשפך בואי מהר -

הייתי בטוחה מינימום הבית עולה באש, ירדתי בריצה למטה.

נכון הכרית הזאת שמניחים סביב הראש כדי שיהיה נוח? אז היא "נפלה" על התנור. תנור ברזל כזה עם אש.

אני יורדת למטה, התנור נראה לי די נקי, לא הבנתי מה הוא רוצה ממני

ואז אני רואה את השטיח - מאיפה הגיע כל השלג הזה?!

חלק מכדורי הקלקר חרוכים על התנור ומפיצים ריח זוועה, השאר - כמות די נכבדת - מקשטים את השטיח בסלון שנראה כאילו שכחו אותו בחוץ בחורף בבית אל.

ניסינו לנשוף את הכדורים לתוך כף אשפה אבל זה לא ממש עזר.

בינתיים אמא התעוררה. לפחות אותה זה הצחיק |רוטן|

קיפלנו את השטיח עם כל הדברים שעליו, במוצ"ש שאבנו את כל האיזור מהכדורים הנודניקים האלה.

ועד עכשיו יש שאריות של הריח השרוף.

ועדיין יש כדורים בכל מקום.

ונחזור ללילה -

גמרנו לנקות יחסית, ופתאום המיטה הקפואה למעלה לא ממש קרצה לי אז החלטתי לעבור לישון בספה.

דקה, שתיים, לקחתי ספר ליד וקיוויתי להירדם ממנו, לא עבד. בינתיים נכבה האור בסלון.

(עברה שעה מאז שנכנסתי למיטה)

החלטתי שזה לא יקרה מעצמו, אז הכנתי לי כוס חלב חם עם דבש שאמור להרדים אותי עד מחר והתיישבתי ליד נורת החירום לקרוא עיתון ולנסות להרדים את עצמי. מזל שלא אכלתי עוף בסעודה

כשנגמרה הכוס והרגשתי מנומנמת מספיק חזרתי לספה, ואחרי המון זמן הבנתי שגם זה לא עבד.

אז עברתי לכורסה, אולי לא היה לי מספיק נוח.

אבל פשוט לא הצלחתי להרפות את הראש! הרגשתי שפשוט כואב לי עצם קיומו. כאב לי להחזיק אותו באוויר, כאב לי להניח אותו בתנוחה שישנים, רק כשזרקתי אותו אחורה והוא היה תלוי בצורה מפחידה הצלחתי להירגע. אבל אי אפשר לישון ככה.

אז עברתי לרצפה - והיא הייתה קפואה, אז ניסיתי לישון על השמיכה ולהתכסות בה בו זמנית. אחרי חצי שעה בערך נרדמתי, ארבע שעות אחרי שהתחלתי לנסות להירדם.

שש בבוקר אני מתעוררת לקול ליחשושים. בן דוד שלי בא להעיר את אח שלי שישן גם כן על הספה לותיקין.

הם התלבטו אם אני אני או אח אחר, אז נהמתי שאני אני ולא הוא וחזרתי לישון.

כלומר לקח לי כמה דקות, אבל נרדמתי.

אחרי כמה זמן חזרתי לספה כדי שאמא לא תקום ותגלה שישנתי על הרצפה.

בשמונה בבוקר אני שומעת את אח שלי עומד לידי ואומר "בואו נקפוץ על יעל". אז קמתי, צעקתי עליו וחזרתי לישון.

בעשר קמתי סופית, כשאני מתאמצת להרים את הראש בלי להתעלף, ובקושי מצליחה לזוז.

מסכנה אמא שלי, בקושי עזרתי השבת, הרגשתי את כוח הכבידה בכל כוחו.

 

מה לעזאזל.

כולה יש לי שעה וקצת עד שצריך לצאת לאוטובוס

למישו יש מונולוג נורמלי במקרה? 

כלומר יש שעון מעורר

אז לברוח מהר שלא יראו אותי

חלמתי על אוכל
בא לי שקדי מרק
או קולורבי
אבל אני אשתה ואמשיך לישון

ואם תהיתם מי זו..

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

זו הכרית מים חמים...

מתה עליה..

שקטה

מחממת

כפיית

נעימה

קיצר-מושלמת

 

מקווה שמחר יהיה טוב, בעז"ה.

תגידו אמן!

לילט

שקט זאת פשוט עוד מילה לכאב

לחבק אותה, ולהבטיח לה שיהיה בסדר.

אבל אני לא יכולה להבטיח, 

וגם אין לי אומץ.

אז לא.

ארגזים ארגזים..

דבק סלו-טיפ

כאב ראש

ריח של צבע באויר

וווווווווווווווווווו-

לימודים,תקופת מבחנים

איך? איך? איך אני עוברת את זה בגוף בריא ונפש בריאה?

עצות?

משהו?