והיי כינרת בלילה ואז תמונות ולא רואים שזו הכינרת.
והנוף מהחדר במלון היה מרהיב.
חרמון, בכלל, לקום בבוקר. להסתכל בחלון. כינרת. במלא עצמתה.
ולשיר, "יושבים בחוף אל מול המים מול קצף שנשכח בחול".
ואעע.
איך אני אוהבת את הצפון
ואת טבריה ואת הכינרת
ואת הקב"ה.
ואני רוצה לעשות שם טיול עם כמה בני אנוש. אופ

ובכלל. אמונה. אמונה.
זה נושא כ"כ בסיסי. ולא קל.
ושבת שלימה מדברים על אמונה.
ופיגועים. ומרכז הרב. ו
ואני כמו סתומה מזילה דמעה.
מה לעשות. לא יכולה שמדברים איתי על נושאים כאלה.
ואז ניגון של גמרא מתפזם לו בראש ועולים לי בראש שברי מילים של דישה בנושא ופוופ דמעות.
ושחנשים על אמונה
ופסיעות בחול
הקראתי אותו. כמה קטעים נבחרים כלומר על אמונה
והיתה אווירה שמרוב שהיא הייתה מוחשית
יכלנו לחבק אותה.
את האווירה
אמונהההה!
להאמין שהכל לטובה.
שהכל טוב.
שהוא אבא אוהב.
עם כל הפיגועים והמוות והמחלות והניסיונות המטורפים שהוא מעמיד אותנו.
והי! עשו לי חופה!
ואני כלה, לפיהן.
ומוצש מסעדה ןקריוקי וכינרת
אהבה בתכלס.