פורום נסיונות פעילים (עמוד 6686)

בעיקר של שירים דוסיים?

תודה.

אני משתדלת אבל זה קשה.

לא אשמתי שבראו אותי ככה.

להתאים את עצמי? אי אפשר. אני חתיכה מפאזל אחר, לא קיים. אין עוד חתיכות מהפאזל שלי. אני לא קשורה לכלום ואני לא יכולה להתחבר לשום דבר.

רק לנסות, אולי.

אסור לדון את האחר עד שמגיעים למקום שלו, ובגלל שאני לא רוצה להגיע למקום הזה אני אסתום ולא אנסה להבין.

אני מפחדת מאד מאד מאד. אין מילים לתאר את הפחד הזה.

אולי אני אגיד וידוי.

אבל אני לא הולכת למות.

אני בכלל לא אוהבת שמדברים על מוות ושאומרים אני מתה ואני מת. זה לא צחוק וזה מרתיע אותי ומזעזע אותי. אז די.

ללמוד ושוב ללמוד.

אני מבזבזת זמן.

עם ישראל, תורת ישראל ומדינת ישראל.

|נאנח|

|מגלגל עיניים|

שני דברים -

"פצני והצילני מיד בני נכר אשר פיהם דיבר שווא, וימינם ימין שקר" (תהילים קמ"ד,י"א) ובכלל כל מזמור קמ"ד.

"חסד לאומים חטאת" (משלי י"ד,ל"ד) ומה שנאמר בבא בתרא (י' עמ' ב') על זה:

"תניא אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו בני מהו שאמר הכתוב (משלי יד, לד) "צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת"

נענה רבי אליעזר ואמר "צדקה תרומם גוי" אלו ישראל דכתיב (שמואל ב ז, כג) "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" "וחסד לאומים חטאת" כל צדקה וחסד שאומות גויים עושין חטא הוא להן שאינם עושין אלא להתגדל בו כמו שנאמר (עזרא ו, י) "די להוון מהקרבין ניחוחין לאלהה שמיא ומצליין לחיי מלכא ובנוהי" ודעביד הכי לאו צדקה גמורה היא והתניא האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה לעולם הבא הרי זה צדיק גמור לא קשיא כאן בישראל כאן בגויים

נענה רבי יהושע ואמר "צדקה תרומם גוי" אלו ישראל דכתיב "ומי כעמך ישראל גוי אחד" "וחסד לאומים חטאת" כל צדקה וחסד שאומות גויים עושין חטא הוא להן שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן שנאמר (דניאל ד, כד) "להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוי ארכא לשלותיך" וגו'

נענה רבן גמליאל ואמר "צדקה תרומם גוי" אלו ישראל דכתיב "ומי כעמך ישראל" [וגו'] "וחסד לאומים חטאת" כל צדקה וחסד שגויים עושין חטא הוא להן שאין עושין אלא להתייהר בו וכל המתיהר נופל בגיהנם שנאמר (משלי כא, כד) "זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון" ואין עברה אלא גיהנם שנאמר (צפניה א, טו) "יום עברה היום ההוא"

אמר רבן גמליאל עדיין אנו צריכין למודעי רבי אליעזר המודעי אומר "צדקה תרומם גוי" אלו ישראל דכתיב "ומי כעמך ישראל גוי אחד" "וחסד לאומים חטאת" כל צדקה וחסד שגויים עושין חטא הוא להן שאין עושין אלא לחרף אותנו בו שנאמר (ירמיהו מ, ג) "ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם לה' ולא שמעתם בקולו והיה לכם הדבר הזה..."

נקודה למחשבה.

כותבים דברים גדולים

במילים קטנות.

בי"ז בכסלו התש"ח התכנסו באו"ם להצבעה האם לתת הקמת מדינה ציונית.

בסופו של דבר בחרו שכן. כשהשטח הנוכחי ליהודים ללא סיני, לבנון, עבר הירדן המזרחי שומרון יהודה ובנימין. וכמובן ירושלים "חצויה".

ובכן, "אז יאמרו בגויים", לכא'. אושרה הקמת מדינה יהודית. אלפים רקדו ברחובות, יש לעם היהודי רשות מן הגויים לצאת מן הגלות ולעלות לישראל. איננו עולים כחומה, אנו בגאולה.

היו 2 אנשים שבכו. הרצי"ה והרב חרל"פ. "את ארצי חלקו" קראו פסוק זה על ההחלטה הזו.

"איפה שכם שלנו, איפה חברון שלנו, איפה יריחו שלנו, מה, אנחנו שוכחים את זה?!" שאג רבינו הרצי"ה.

ובכן, בעבור הזמן אחר ששת הימים גדלו גבולותינו ופרצנו ימה וקדמה צפונה ונגבה.

היום, לאחר 50 שנה ממלחמת ששת הימים ולאחר 69 שנים מהחלטת האו"ם.

את קולו שלמי שומעים היום?!

שורות אלו נכתבות מהשומרון. כן, מקום שכם. ברוך ה'.

נודה לו על כל הטוב. ממש זוכרים את "יום פקדי אותם".

ובו ברגע. חוזר לנו. "ואת ארצי חלקו".

אדמות מתוך שטח ארץ הקודש. מופקעות בגזל מיהודים, במקומם- לוקחים את הפיסה הזו של "ארץ אשר עיני ה' אלהיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה", לוקחים לשממה/ לגוי.

אנו זוכרים את כל ההתלבטויות אחר הגירוש ההוא שלפני 11 שנים. אז זה היה ממש לתת לשילטון אחר אדמות ארץ הקודש. כמה מבוכות, עיין ערך ק"ק ישיבת נוה דקלים- יד בנימין. כן לא נשכח. כמה התקוממות נגד ההשוואה של שיבת ציון הזו לגאולה.

ואכן, גאולה היא היפך הגלות, שבנו לארץ, יש לנו שילטון יהודי. גאולה? אתחלתא! ושוב חוץ ממאבק אחים- פוליטיקאים ואחים-מיישבים, יש ריב בתוך הציבור אשר רואה את פעמי הגאולה בשיבתנו ארצה. בין תלמידי אותו אחד שבכה באותו יום החלטה באומות העולם. ורק כל שנה ביום הכרזת עם ישראל על עצמאותו.

אלו אומרים בכה, ואלו- בכה.

אלו נשארים באתחלתא לפני הגאולה, ואלו דוחקי קץ....

השאלה היא- מה ההסתכלות הנכונה בדברים אלו. מה רצון ה'?!

מהלך גאולי. ישתבח שמו. נודה לו בכל לבב.

לחלק את ארצו? שומו שמים!

אנו מלאי צפיית ישועה- בדרך הישועה עצמה.

ח"י כסלו התשע"ז- החלטת האומה- לאן פנינו?!

בישועה עצמה,