פורום נסיונות פעילים (עמוד 6789)

למקום שאף אחד לא יכיר אותי ולא יזהה אותי. 

ולהתחיל התחלה חדשה.

ככ באלי.

אופ.

דמעה, דמעה,דמעה.

בכי.

אווץ'

כואב לי כל כך.

בלב.

ואני חזקה, אני בטוחה.

היא הכאיבה לי היום. 

יום רע.

בתוכי יש שתי אנשים מי שאני, ומי שאני לא מרשה לעצמי להיות.

אני צריכה לתת יותר ביוטי לסוג השני שלי, מי יודע, אולי נגלה בסוג אוצרות, אולי אפילו יותר נאהב אותו.

קשה.

היא מתעלמת ממני, אפשר לשאול אותך למה? פפ, אהובה שאת. אני רוצה לשלוח לה חיבוק ולא מעיזה. ואני יודעת שהיא לא תקרא את זה, כי היא לא קוראת פה אז נשלח לה פה, טוב. אז חיבוק ענק אהובה.

אני רוצה עולם טוב יותר. רק שאני מדי קטנה כדי להפוך אותו לכזה, אני יכולה רק את הסביבה שלי לעשות לי טובה יותר.

ואני מעריכה אותה כל כך, היא אשכרה הרגיעה אותי היום. זה ממש לא היה פשוט. במיוחד אחרי שנשברתי, רק שנשברתי בצורה חזקה כלפי חוץ, בצורת כעס ועצבים. לא בצורת בכי,לא ניראתימחלשה ובכל זאת היא העיזה להתקרב אלי. הערכתי.

למה הם לא ראו מעבר? לא ראו מעבר לזה, רק ראו את הבחוץ שלי.

אני חושבת שזה היה חלק מהכאב.

היא מצחיקה אותי נורא. הצחוק בריא לנפש אולי אפילו יותר מהגוף, הצחוק הוא טוב. טוב שאנחנו נוסעות ביחד, ככה אני צוחקת כמה דקות טובות ביום. אז תודה לך עלזה.

ויהיה טוב נכון? חייב להיות טוב, אני פשוט לא רואה ברירה אחרת.

יהיה טוב עולם.

אני מתגעגעת געגוע חסר פשר. מעניין מזה הגעגוע הזה. אני עדיין צריכה לנתח אותו. אמן שנצליח.

ואני גם מתגעגעת ל@חלילית אלט. געגועי אהובה.

הלוואי שהייתי מצליחה לעשות טוב למישהו.

הלוואי.

איפשהו, לפחות, גם אם לא יהיה מצחיק

זה מה שקורה כשמטילים עלי להנחות קבוצת בנות עם עיניים קשורות:

*אני* |זועק| יופי! אתן מסוגלות! קדימה, קדימה!

*הן* |הולך קדימה| |נתקע בקיר|

*אני* |צורח|

*הקומונרית מסתובבת בעיניים קשורות ומנסה למצוא את הדרך חזרה*

*אני* |מתפוצץ מצחוק| וואי הודיה שמעי שאת את מה זה לא בכיוון ---

*שתיים הולכות, כל אחת עם הפנים לכיוון אחר*

|זועק| עכשיו שמאלה! לא, את ימינה! לעזאזל, פשוט לכו לדלי!!!!

*אני* תקשיבי, הקיר מימינך והפח משמאלך. חפשי את הדלי |מסתובב לצרוח למישהי אחרת|

*אחת מתחת לשולחן ואחת צריכה להיכנס מתחתיו*

*אני* מעולה, השולחן פה, קומי!

*זאת שמתחת* מה, הגעתי??

|זועק| לאאא! את תמשיכי לזחול!

|מתקרב לשניה ואומר לה יפה באוזן| הלו, אני כאן. אוקיי. תקשיבי. את עומדת כאן, השולחן פה, מתחתייך שמונה בנות מנסות להיכנס במקביל. פשוט תנסי להיכנס, סבבה? מקסימום --

|קולט את השניה זוחלת כבר שעה מחוץ לשולחן| הלו! את יכולה לקום כבר! עכשיו ישר

*השניה* |קם| |הולך| |נתקע במישהי אחרת|

צרחות, צרחות, מים בכל כיוון

בס"ד

כיף להתחיל ככה את הבוקר

כי זה לא קשור.

וכבר נגמר הדיון.

אותה הרגשה כל יום חמישי כשחוזרים מהאולפנה...

ואני זעקתי: לא! נפתול זה יוקלילי! והוא של מישי' מאפושו' --

זה מה שאני זוכר דוקטור