פורום נסיונות פעילים (עמוד 6876)

😢😢😢
למה?
למה?
למה?
לא עשה שום דבר רע לאף אחד!!!
|בוכה עד לגמור חבילת טישו|

אפילו הם כבר לא מאמינים

קדימה ,איש ואישה יעלו הגיגיהם

@משועמם...

בריכת מים קרירים כחולים צלולים

רעננות ככה על הבוקר, לפני שכולם מגיעים,

וכורסא ושקט ושמש נעימה

 

 

@אושר תמידי

- אמא, את יודעת מה אני אקנה?
- מה?
- דג. דג חזק
- דג? זהב כזה?
- כן. אבל בלי ראש.

..

- דג בלי ראש הוא מת. איך הוא יהיה חזק?
*שתיקה מצידו* *אנחה*
אבל אני בטוח שהדג הזה יהיה חשוב לארץ ישראל.
-... בטוח.

וגם הידיים שלו לפעמים, והראש והרגליים. איתי היה עומד לשנייה, ונרכד כמו עלה ברוח.
אבל מה שהכי רעד, זה הכנפיים.
הכנפיים הגדולות, החצי שקופות, שאפשר לראות רק אם מסתכלים טוב טוב. אם מתבוננים.
כשהכנפיים רעדו מידי, איתי היה חייב לפתוח אותן ולעוף. הוא היה יוצא, מתחבא מאחוריי הבית ופותח. פתיחה ראשונה, פתיחה שנייה ומתיחה. ואז גם עם הכתף השנייה.
ואז הכנפיים היו רועדות, ואיתי היה מתרומם. מניע את הכנפיים, ועף.
אף אחד לא ראה אותו. זאת אומרת, אולי אנשים ראו אותו, אבל הם לא התבוננו בו. ואיתי היה מתעופף בין האנשים, והכנפיים רועדות איתו ברוח.

גם כשאיתי עף והכנפיים נרפו לחלוטין, וגם הגוף, הנפש של איתי עדיין רעדה.
איתי הלך ברחוב, יציב לחלוטין, עם כולם, והנפש רעדה לחלוטין.
והוא היה עם חברים וצחק וחייך והנפש שלו רעדה.
היא תמיד רעדה.

חוץ ממתי שהיו מסתכלים על איתי. מתבוננים בו.
ואז הכנפיים יצאו, ולא בשביל לברוח. הכנפיים יצאו בשביל להיות.

אין לי איך לכתוב עכשיו ולצייר ומחר לא יהיה לי איך ללמוד ואיך לכתוב ביומן שבועי מה אני צריכה לעשות וכל הרשימות שלי שאני צריכה לעדכן אותן ולא יהיה לי מתי ללכת לחנן כדי לקנות עט חדש כי אין פה בכלל חנן ורק שם יש את העטים האלה! אני צריכה ירושלים

וזה לא נחמדדד
אררר

באיזה קטע לעזאזל?

אני רוצה לשלוף מחברת ולהתחיל למלאת אותה.
אנשים, אל תסתכלו, טוב?

אם היה לי כח הייתי כותבת לכם את מסקנותיי אבל אין לי כח
חבל הפסדתם.
אני צריכה חברה ערה

אולי אני עוברת דירה.

אני מתחילה להכיר את הלבד.
אני פתאום מרגישה מזה להיות לבד. איך התחושה
בסדר, מידי פעם נחמד להיות לבד.
אבל לא להרגיש לבד.

אממ

אתן חמודות

מעוררת בך מחשבות
שהתכסו תחת שכבות האבק,
בתוך המגירות החתומות.

האמת מלטפת בלעג
טורפת את נפשך,
משלחת קרני אש לליבך.

האמת מבקעת חומות
חומות שנבנו מתוך כאב גדול,
מחלחלת לתוך עצמותיך השבורות.

האמת ניצבת שם
מסרבת להיעלם במרוצת החיים,
מטפטפת לך טיפות לתוך העיניים הדומעות.

היה צום קל.
והיה אדיש.
מאוד אדיש.
ואני הייתי אדישה.
כמעט לב אבן.
אבל בנעילה
בנעילה הלב שלי נשבר לגמרי.
תודה ה' שנתת לנו נעילה
שהלב שלי קצת התפלל
וקצת הרגיש אותך.