פורום נסיונות פעילים (עמוד 7125)

טוב, שני דברים טובים קרו היום.
דיברתי עם @ממך עד אלי
וניצחתי בתחרות מסכנות

מישו יודע למה לפעמים יש ניקים בחברים שהם שחורים ונחשבים מחוברים, ויש כאלה ירוקים שזה גם מחוברים, ויש כאלה אפורים שהם לא מחוברים? או קיצור מה ההבדל בין השחור לירוק?

ועוד יותר
באנשים שהכי סמכת עליהם

מפגש קיץ, מפגש סיכום שנה גאה לצאת לפועל בפרסום ראשון.

מפגש בנושא:

כתיבת מגירה; אומנות
רחוב.


תאריך:
יום שלישי, י"ג אב, 16/8 בירושלים בשעות הצהרים. משתיים עד שבע וחצי.
לו"ז מפורט בהמשך.



איפה נפגשים?
במדרגות ממילא.
(אל דאגה. גם הפעם בניין אמונה משוריין לנו,
רק שהפעם כנראה יהיה לנו ביקור במקום מדהים לפני זה.
הפרטים המלאים בהמשך)

מחכים לכולכם מאוד, יוצר בל יעדר!
בוגרים מהצבא, בנות שרות, תיכוניסטיות וביינשים (חדי קרן).
אנחנו מחכים לכולכם, בואו והביאו אתכם חברים.

צוות פסיפס.

(כמו כן,נשמח שכל מי שמגיע, ישרשר את עצמו כאן.)


~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

קול קורא ליוצרי פסיפס והפורומים:


אנו מזמינים יוצרים ויוצרות ותיקים וחדשים
להעביר סדנא במפגש סיכום שנה של פסיפס.

כל מי שרוצה להעביר סדנא מוזמן להציע את הרעיון שלו, ולמה האו יזדקק בשביל זה
במסר בלבד אלי או אל "פיתה פיתה"
עד כניסת שבת הקרובה.

מי יכול להעביר?
כל אחד ואחת. בזוג ואפילו בשלישיה.
חדשים וותיקים.
אנו מזמינים רעיונות יפים, מופרעים וגם סטנדרטים.

מחכים לכם מאוד.



המארגנים.

כמה טיפשה, כמה מטומטמת ותמימה צריך להיות כדי להאמין בזה.

 

בס"ד

תשעה באב זה יום מוזר
אסור בעיקרון אבל ההתנהלות היא של יום רגיל

מוזר לי
אני צריכה עוד אנשים
חסרה לי העטיפה המחבקת בידיעה שיש מי שרוצה אותי

אני צרחכה לראות שהעולם חי

להיות קצת אחרים

לשפוך

הכל מבולגן בראש שלי והכל כזה קיצ'י,

אני מרגישה מטומטמת.

אופ.

עוד מעט

ואני אקרוס מרוב המחשבות המעובשות האלה.

יואו.

די, לא,

זה בלתי אפשרי ככה.

אני מתאהבת רק במי שאני לא יכולה להשיג.
בעע אני צריכה שיחת בנות דחוף

לא להרבה זמן.
סתם בא לי שמישהו יחשוב עליי ויקדיש לי שבת שלום משל עצמי.
נאא אני סתם בת שבע עשרה טיפשת

אלוהים.
אתה לא מבין שזה קשה לי?
זה הדבר הכי קשה בחיים שלי. הכי מסובך והכי מורכב.
אתה יודע שאני שונאת עבודה קשה. אני אוהבת דברים שבאים לי בקלות, בלי הרבה מכשולים ותסכולים באמצע.
המכתב הזה לא ייצא לי מהראש. לפחות לא בזמן הקרוב. זה כאילו הדבר הכי גרוע שיכל לקרות. עכשיו. והיום עם אבא. לעזאזל.
אתה חייב לסבך אתזה עוד יותר?
אתה האבא ואמא שלי.
אתה היחיד.
אתה זה שמגדל אותי מאז כיתה ו.
ואני שונאת את הסיפור הזה. פשוט שונאת.
שונאת ללכת לישון בוכה ושונאת לקום בוכה.
למה זה קרה לעזאזל.
לפעמים אני חושבת שאולי היה עדיף אחרת, עזוב, אנלא מעיזה. אבל אם החלטת שזה יהיה ככה, כנראה שככה צריך להיות.
אז בבקשה תעזור לי. בבקשה.
אומרים שעם כל נסיון בא כוח לעמוד בו. אז למה אני לא מרגישה אתזה לעזאזל?
קשה לי. קשה ככ, ואני באמת אבודה, ומול מה שהיה אתמול בכלל. אני רוצה להיות שמחה.
אני רוצה לעבור את השנים האלה ולגלות שהצלחתי.
או איך שהמורה אמרה- בואי נגיע לאדר שנה הבאה ונראה שהיה שווה.
אני רוצה שיהיה טוב, ושאני אצא אל החיים החדשים שלי מאושרת ושלמה.
באמת שאני רוצה, ורק אתה זה שמלווה אותי ותלווה עד הסוף.
הלוואי שאני ארגיש את הכוח שלך.
שאתה איתי, עוזר לי.
באלי לפלוט אופ אחד ארוך כזה.
אוווווווווווווווווווווופפ

לאידעת אם מישו יקרא את כל זה בכלל.
לפחות פרקתי. לעזאזל.