פורום נסיונות פעילים (עמוד 7124)

אני רק רוצה שתשאלו

עכשיו רק ראיתי.
מה קרה? מה הולך איתך?

איך את מרגישה?

נראה לי את צריכה לפנק את עצמך קצת

אני רואה. אני אשתדל להגיב יותר

צום וכאלה.


אופ.
פשוט רע.
תודה.

טוב.

אם באלך לדבר כדי להעלות תמצב רוח אני פה.

 

 

וסיננתי את תהילה עכשיו. ועוד כמה.

כמה יהיר מצידי, אבל באמת אינלי כוח

פפ
באלי אנשים מסויימים מאוד.
זה בעיה

מה קרה?

אני מתרגשת נורא.

את יודעת למה?

ביום חמישי אני הולכת לראותוך ויהיה לי נורא כיף

ובכלל כיפלי שיש אותך

ואז אני שמחה לשנה הבאה

איזה כיפלי שנגיע לשם ואז יש אותךך

אוי אהבה שלי את

 

 

 

 

(אני פוחדת המון. את יודעת?)

 

 

(אוף למה? ותגידי לי באמת.

אני נורא רוצה לשמוע)

 

 

(בגלל שאם אני לא יתחבר למורה

והכיתה תהיה מעצבנת

והמדריכה עוד יותר

ואני יהיה בחדר עם בנות שאכפת להם רק מעצמם

ולא ילך לי בלימודים

ואני ירגיש מבוזבזת

)

(אמא שלי אומרת 

שהרבה נראה יותר טוב כשיש לך חברות טובות.

שלא נותנות לך ליפול.

נכון מאני ושירה? אז את צריכה למצוא כמוהן.

והכל יהיה טוב אהובה שלי.

תאמיני בזה.

יהיה כיף)

 

ד"א חילקו אותנו כבר לכיתות?

(אני חושבת שכבר מצאתי לי אחת כזאתי.

אני רק מקווה שישימו אותנו באותה כיתה

הלוואי)

 

לא

ואמרתי למדריכה שלי לשעבר (שחברות שלה יהיו מדריכות שלנו)

שברגע שהיא תדע, היא תגיד

ואם היא תדע, היא באמת תעשה אתזה

אז תגידי לי כי אני כוססת כבר ציפורניים!

אני רוצה להפסיק עם זה.

אני רוצה להרגיש קצת יותר

באלי חיבוק

ובאלי את חברה שלי עכשיו

וסיננתי היום מלא אנשים ואני מגעילה נורא

הלוואי והייתי יכולה להיעלם

והתמכרתי לכותל

 

 

אם את רוצה לדבר את יודעת לאן לבוא / מחבק /

לאידעת.

?

אל תנסי להבין.
פשוט היה בי איזה צורך להגיב.
וגמככה נדחפתי אז לאמשנה.
ביי

אבל את לא נדחפת.

טוב? טוב.

ובכלל שאני צכה לדבר איתך

אבל לא בטלפון כי הם יתעוררו

אפשר גם
היו היתה ילדה שנכנסה למיטה וכיבו לה את האור והיא מתה הסוף.

להתחבר, להרגיש מעט
ובכלל
שצריכים לבכות, טוב שיש את הדברים האלה

לראות כזו שנאה לא ברור שזה טוב דווקא היום

 

בקשר לחיילים אל תאשימי אותם

[כן תאשימי אבל יש להם סיבה מאוד מוצדקת...]

את רואה את השנאה בעניים ואת מבינה שזה לא הגיע מהבית

משהו הכניס להם את השנאה לראש

הם עברו עשרות שטיפות מוח זוועתיות במשך חודשים

קדחו בהם שההתנחלויות זה מסוכן והמתנחלים הם סכנה

 

שיהיה ברור מטרת הגירוש הייתה שבירת הציבור הדת''ל אולי הם נצחו זמנית

אבל עתידה האמת לצאת לאור ובנתיים נלחם במגמות פירוד שהם מנסים ליצור!

הגירוש.

טכנית את האוכלוסיה הזאת קל לנו לאהוב
הבעיה היא לאהוב את אלה שאנו לא מסכימים איתם ושונאים את פועליהם
ואת מקשה על עצמך דווקא איתם ....

זה באמת משהו שאני עובדת עליו בעצמי
אבל מצד שני
גם אסור לסלוח
וגם לא חייבים לאהוב,
אסור לשנוא.

את המעשים
ואת האנשים חייבים לעשות ההשתדלות אמיתית לאהוב

לצערי.
ככ כואב לי אבל לא יוצא בכי.
פעם אחת שכבר כמעט יצא זה היה בסרט מטעם הנוער אבל כל רגע היו צריכים לזרוק הערה צינית.
אוף.
אנשים שלא מבינים.

אבל כמה זה הורס

אנשים בונים לעצמם חומות הגנה בעזרת ציניות
ואז הם מצטנפים בפנים
רק שלא יראו אותם שלא יחשבו עליהם שהם חנונים ואוף.
זה הרסני.

ו
וגם אני צינית לפעמים.
אוף אני רוצה גוש קטיף.
ואין לי מה לעשות

אפילו בלי סרטים

כנל לגמרי

את כל האני עושה את זה כדי שיחשבו עלי כך וכך.

או את ההיא\הוא הסתכלו עליי כך וכך, מה זה אומר עליי. מה אני צריכה לשנות או להמשיך.

אני רוצה לעשות דברים כי אני חושבת שהם נכונים

שהם אמיתיים.

אני רוצה להרגיש את עצמי.

אני אטומה כרגע.

אני לא אוהבת לא שונאת לא כועסת לא רגועה.

אני כלום.

קיר, בועה, חומה. איך שתקראו לזה.

לא כואב לי חורבן הבית, קשה לי להתגעגע למשהו שאני לא מכירה.

אני מתגעגעת הרבה, נכון, אבל רק לדברים שאהבתי, שהיו לי ואינם.

אבל בדיוק.

אבל בכלל לא צריכים אותי, כמה נחמד.

גיחי גיחי.

ובכלל אין לי כוח ליסוע,

ואני אומרת לכם,

הרשלנות שלי עוד תהפוך לפושעת.

 

למה בכלל אני מדברת על עצמי, כל היום מדברת על עצמי,

כאילו יש חשיבות לרחמים העצמיים שלי, 

כאילו יש משמעות לבכיינות הזאת.

כאילו

שהאהבות לשעבר שלהם נוגעים לי בלב.

לא אנשים, אני לא באמת נחמדה,

אתם לא באמת נוגעים בי

 

אני מרוכזת בעצמי בעצמי בעצמי בעצמי

ולמה אסור לשמוע שירים,

אם יהיה משהו שיוריד לי דמעות ביום הזה זה שירים.

זה

והרחמים העצמיים שלי

והביצה שאני מתבשלת בה.

 

פשוט כתבת את מה שאני רוצה לצעוק עכשיו לכל העולם.

 

אבל לא ככה.

שתחקור ותבדוק ותערבב לי את הרפש של הלב,

ועדיין תאהב אותי.

ותחבק אותי ממש חזק, בלי ביקורת הורסנית ומבט אחר

ותתעלם מהשטויות הרגילות, ומהשריטות ומהפאן,

ורק תיגע בלכלוך

ותנקה

ותגלה לי תיהלום

אני מתגעגעת.

שכחתן אותנו.

פעם היינו מדברות מלא.

כמה זה נתן לי, נראה לי אפילו לך

ועכשיו השיטה המדהימה שלכן ניצחה. וזה כואב לי

אבל זה בסדר.

זה הזמן.

את יודעת מה אני מרגישה?

כלום.

איזה יופי.

רק איכס כזה בלב ובכלל אינלי כוח לחברה שלי וזה לא יפה.

רגשות באים והולכים, בואי תעשי משהו שישמח אותך

אבל 

אני רוצה לשמוע עלייך

את יודעת שאת נורא מעניינת אותי? את בלחית אבל בקטע נורא בוגר וזה יפה.

אני לא יודעת מתי אני מגזימה. פשוט תגידי לי 

יש בכיוון ההפוך. צריך לעצור אותי כשאני פתוחה מדי.
אני לא בלחית, אני פשוט בשלה לחתונה

סתם, כי אני מוקפת בנות בלחיות בקטע מעצבן,

וזה יפה לראות מישהי פשוט בשלה, בהכי אמיתי שלה.

וואו איך התבגרנו שתינו.

סתם לפני חודש נכנסתי לניק הקודם וקראתי שיחה נורא ארוכה של שתינו, וזה היה נורא מעניין

ומגוחך לראות את עצמי ככה.

ומרוב עצבים מעצמי  יצאתי מהניק הזה ולנצח כי אני לא זוכרת את הסיסמא. 

ווקשה תגלי לי, אני אחשוב עלייך רק דברים טובים.

את יודעת מה קורה בעוד חצי שנה?

מה קורה?

ואם הכל יילך לפי התוכנית אז תוך שנה מהיום אני מתחתנת

מזל טוב מזל טוב

אמאלה איזה כיף

שיואו הלוואי אמן! אמאלה התרגשתי עכשיו כי זה מרגש אותי

(תחשבי שאני מטומטמת אבל זה באמת ריגש אותי)

וחה באלי שתזמיני אותי

נראה כבר מה נעשה אבל בגדול אני מזמינה אותך כבר מעכשיו

(איזה מטומטמת אני 

אני בקושי מכירה אותך!)

 

יואו איזה כיף תודה!

ובלנד אם תזמיני אותי זה יהיה הדדי. באמת!

למרות שיש עוד זמן.

 

אמאלה

את מסכימה לי להציק לך לפעמים כי אני רוצה לשמוע?

ודאי את מכניסה אותי עכשיו למצב של פטפטת בנים ובלחיות

כן אני יודעת אני מפגרת |מתבייש|

סליחה.

אבל איזה כיף!

 

טוב אז אני אציק לך. יש!

טוב אז אמן 

אני אתפלל עלייך כזה, כי זה נורא מרגש אותי.

 

 

ובכלל עכשיו, שהרבה כאב נגרם לי בגלל כל העסק הזה.

של אהבה.

 

טוב! יש. נורא שימחת אותי עכשיו וגם העלמת לי את המוזה. אבל לאנורא

אוי לאיפה האיפוק שלי נעלם?

טוב נו די.

אהבה זה עסק בעייתי. בתור אחת שמחזיקה מעצמה מומחית בעניין (כי אומרים שמי שלא חווה באמת אלא מסתכל מהצד הוא זה שהכי מבין), רוצה לדבר על זה?

כי אני רוצה ולא רוצה וכבר נכוותי ואני לא יודעת כלום.

זה התמצית

משהו ממני נהיה נקי עכשיו

כמה שזה היה עמוק

זה היה גם משחרר 

יש שתי שיטות:
א. לשאול ולטעות, ולשאול שוב פעם.
ב. למדוד בסרגל או במשקל.

לקחת את השאלה, ולשאול אותה אחרת במקום אחר. לפי התשובות תדעי מה את רוצה לקבל וככה גם מה לשאול בדיוק

ואז יש לנו את א. בני אדם שונים שזה מקום שונה

וב. שאלה אחרת 

ככה ששני גורמים משתנים זה בעייתי 

ואם את שואלת אוכלוסיות שונות לגמרי אז זה באמת לא מתאים.
ב. לא שאלה אחרת, אלא לשאול את השאלה בצורה אחרת

ב. אבל גם הצורות עושות המון מהשאלה!

ואז זה כבר לא משהו שאפשר להשוות ולחקור ולהסיק מסקנות

ב. שואלים עד שמגיעים לדיוק. אין ברירה

ועכשיו נאתגר אותך

 

א. אם יש לך מלאי מוגבל של שאלות

וכן אם מינון שאלות מוגבר יוביל להרגשת חטטנות

אז?

ב. למה יכולה לשמש המטאפורה הלזו?

א 1. מדייקים עד קצה גבול היכולת, ולא שוכחים שיש אפשרות של אי השגת תשובה.
א 2. אני מאמינה שאנחנו צריכים להמשיך ולחטט עד שנמצא תשובה. אנשים יחטטו בחזרה, אבל רק ככה מוצאים תשובות.
ב. זה היה החלק של ג'יימס, יעני בצחוק. אבל אם ניקח את זה ברצינות, אז זה מתקשר יותר לתגובה השניה שלי.

א 1. ואז חזרנו לשאלה הראשית - איך מדייקים?

אבל את צודקת על ההשגת אי תשובה

 

(ברעיון התכוונתי במונח שאלות מדוייקות-

לשאלות שמעוררות באדם הנשאל את החלקים הנכונים והיודעים שבו, את הכוחות שלו, 

או שמאירים את נקודת המוצא לצאת מהמצב הלא רצוי שהוא נמצא בו או מה שזה לא יהיה)

 

א 2. זה רעיון מדהים דווקא

אולי אהיה בעדו כשאתכנן את הכתרתי כקרציית האנשים נמ

 

ב. כן אהבתי וזה אפילו שעשע אותי תודה

 

יש שאלות
אמיתיות.

תחרות מסכנות? | תוהה| |ממשיך לתהות| אני רוצה לשאול אותך משו, מותר?

אני תמיד מנצחת

וזה טוב לנצח בתחרות מסכנות? |תוהה|

אם זוהה עב''מ

הוא ממשיך להיות עב''מ?

מילא לפני שזיהו אותו הוא עב''מ

אבל אח''כ דינו כשאר עצמים מזוהים

לעזאזל למה דווקא בצום?

כולם שואלים אם אני מתגעגעת אליך.
לעזאזל. אף אחד לא מבין מה הפסדתי.
אף אחד לא יכול להבין כמה זה כואב.

אוף

סליחה.

 

 

אעה. זה קשה להבין. צריך להיות חלק מזה בשביל להבין באמת.

ושאשש.
שום סליחה.
לא קשור אלייך.

ירוקזה שהוא בשא

שא לא איתי, נכון? בכללי.

 

אבל נממ יש מישי אצלי שתמיד ירוקה זה לא ככ הגיוני.. פפ.

וגם ממש רוב הזמן ירוקה

בדרך הרעה 😕

זה מישהו שהכי סמכת עליו בעולם

ובשניה זה מתנפץ

אבל אין מה לעשות לכולם נראלי זה קורה 😓

את חזקה ומדהימה ויש בך כוחות מטורפים.




ואמון
נשאר דבר כזה היום?

אני חוששת שהדבר הזה מתחיל להתפוגג

מאיתך?

אממ.
מגועגעת וכאובה

😞

בא לי אוכלל

|אינפנטיל ברברבאק|

שקבע צום ביום ראשון?
זה היום הכי טוב לצום בו.
ומוצש בכלל:-/
בעעעע

זה לצחצח שיניים.
זה בערך הדבר היחיד שחסר לי בצומות.

ב1948 לבריאת העולם אברהם אבינו נולד
ב1948 לספירה הוקמה המדינה
ב1948 לחורבן הבית...?

שייבנה כברר
אבא! את לא רואה? לא? לא שומע אותנו?
דיייי!
אבא אי אפשר יותררר
בחייאת
אנחנו רוצים גאולהה!!
מתחנניםם!
אופ

מותר לאהוב ., ואת לא מטומטמת וטיפשה כי חשבת את זה, פשוט צריך לדעת את מי לאהוב כדי שזה לא יתנפץ לך בפרצןף 😕

יש רגעים בחיים שאתה צריך לסמוך על כושר השיפוט שלך ..

לפעמים.

זהו

 

בס"ד

אבל אפשרי.
זה אולי מביא איתו כאב, אבל אישית לא הייתי מוותרת על האהבה גם עם הכאב.

לא נראלי.

 

(הי,ואיזה כיף שאת פה)

בס"ד

את מסוגלת. זה פשוט יהיה לך מאוד קשה ויגרור איתו המון כאב. כמעט כמו לידה מחדש. ככה אני רואה את זה.
זה לשבור הכל.

ולפעמים,
לפעמים בשביל לשחרר לא צריך לוותר על האהבה. לפעמים מספיק פשוט לשחרר.
אני מאחלת לך שאהבה תמיד תהיה חלק ממך, בצורה כזאת או אחרת.
אני גם מאחלת לך שבסוף תדעי לתעל אותה לדברים שלא יסבו לך כאב. להתמודד איתה בצורה שתעשיר את חייך, שלא תאפיל עליהם.

(תמיד פה. אולי לא מגיבה תמיד אבל קוראת את הרוב..
תמיד מוזמנת לקרוא לי אם יש משהו שאת רוצה לקרוא את דעתי עליו.
והי, אני תמיד זמינה בחיים האמיתיים, יותר מאשר פה. מוזמנת תמיד.
)

אהבה חלק ממני בצורה כואבת, כי כשפוגעים בה זה כואב,

כי זה הבשר החי. מבינה? 

 

(תודה לך אהובה.)

בס"ד

בעצם, בדיוק כמו שהייתי רוצה.
בעיניי זה הופך אותנו לאנשים טובים יותר (לא ביחס לאחרים, ביחס לעצמנו).
בשביל להפוך את העולם לטוב יותר (ואני מקווה שלא תחלקי עלי שאהבה בהחלט הופכת אותו לטוב יותר) אני מוכנה לשאת את הכאב.
זה כואב, זה שובר, זה פוצע, זה קורע את הלב, וזה גם מחיה, בסופו של דבר זה מחיה.
פצעים שבלב הם קשים יותר מכל פצע אחר. אבל הם גם מעידים על גבורה יותר מכל פצע אחר.

את גיבורה. כולנו. כל מי שמתמודד עם אהבה ועם כאב. זאת גבורה וזה הכי ראוי להערכה.
ובסוף, כשהכאב יכול לשכון איתנו בלי שנצרח, זה גם משתלם.
אבל עד אז, מותר לנו לצרוח, מותר לנו לכאוב, לבכות, לחשוב
ומותר לנו גם
לאהוב.

עד שניפול מותשים ונוכל להתחיל לאגור כוחות חדשים ולהתקדם בדרך חדשה על גבי הישנה. דרך שתביא אותנו יותר למעלה.
בסוף גם לשם מגיעים.

(לא סגורה שאני עצמי מבינה את כל מה שכתבתי כאן, אבל זה מה יש
מקווה שכשיעלה יום חדש תעלי גם את איתו, לפחות טיפה. אני מאמינה שאת יכולה.)

תודה, באמת תודה.

 

אני אצטרך לקרוא את זה עוד פעם.

זה טוב.

בס"ד

מתוך הכאב הרבה פעמים עולים דברים מדהימים.
אני בטוחה שגם ממך עלו, עולים ויעלו דברים מדהימים.
האנושות היא דבר מדהים ומהמם כל כך.
נפש האדם ורגשותיו הם מדהימים כל כך.
העולם מדהים ומהמם כל כך.
מהמם עד כאב.

בדיוק חשבתי גם אני שבאלי לשמור את השרשור הזה לעצמי..
תודה גם לך.

ולסיום, אמנם תשעה באב אז להקדיש ממש את השיר אני לא יכולה, אבל את המילים אני יכולה-

מילים של לאה גולדברג..

"האמנם האמנם
עוד יבואו ימים
בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם

ומחשוף ומחשוף
כף רגלך ילטף
בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך ותמתק דקירתם

או מטר ישיגך
בעדת טיפותיו הדופקת
על כתפייך חזך צווארך
וראשך רענן
ותלכי בשדה הרטוב
וירחב בך השקט
כאור בשולי הענן

ונשמת ונשמת
את ריחו של התלם
נשום ורגוע
וראית את השמש
בראי השלולית הזהוב

ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב

את תלכי בשדה לבדך
לא נצרבת בלהט
השרפות בדרכים שסמרו
מאימה ומדם
וביושר לבב שוב
תהיי ענווה ונכנעת
כאחד הדשאים כאחד האדם

את תלכי לבדך בשדה..."

האמנם? כן. זה עוד יקרה. את תראי, אני אראה, כולנו נראה. עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד. עוד יבואו.

ותודה לך, בנאדם מדהים.

החזרת לי קצת אמונה בכל זה.

תודה.

 

בס"ד

תודה.

הלוואי שלעולם לא נאבד את האמונה הזאת. הלוואי.

בס"ד

 

נשמע שקשה לך

את רוצה לדבר על זה?

אולי כן מתישהו