הוא היה אשכנזי
שמאלני כזה כמו שצריך
אררג קריר לי לא נורא
אני מזקינה
וכולם הולכים ממני
ואני לא יודעת לעצב בכלל!
יש פה מלאן שמיכות
ואני קצת רעבה עדיין אבל לא נורא
ופוינג
ואני תוהה לעצמי אם זה לגמרי בסדר או לא
אולי זב תלוי חברה
ויאללה רק עוד שנה
וזהו בינתיים

אני לא יודעת לשמור על קשר עם אנשיםיומנים נשרפים

אז לא כדאי לכם להיות חברים שלי

אני לא אמורה להיות עייפהיומנים נשרפים

ישנתי תשע שעות בלילה ועוד שעתיים בצהריים.
גוף מטומטם. אמרתי או לא אמרתי?

(גוף מבולבל, אני חושבת*בננית*

אי אפשר לשגע אותו ולצפות שיתפקד בצורה תקינה.

זה נורא מתסכל, אבל צריך לאט לאט להרגיל אותו להתנהלות נורמלית)

(נכון

אני אכזרית אליו במיוחד)יומנים נשרפים

זה לא נכןן!~תות~

זה נכוןמאד מאד.יומנים נשרפיםאחרונה

אני יכולה להביא לך רשימה מפה של אנשים שלא שמרתי איתם על קשר.

ואת זה לא נקרא.
את כמו רות.
אי אפשר בלעדיכן.

חצי שבוע כמעט עבר.....נדנדה בנשמה

ל@נדנדה כתומה. פרח לשימוח ולשיפור מצב הרוח

וחידה,

איפה זה צולם?

יו זה פרח יפה.נדנדה כתומה.

אני מנחשת שזה ירושלים?

אין לי מושג באמת

לא ירושליםנדנדה בנשמה

כן עיר הקודש

אה יואו אני יודעת איפה זה!!!!!נדנדה כתומה.אחרונה

זה בחמשמאות

משעמם נורא!בריו

פתרונות? |מתחנן|

לפגוש חבר*בננית*

לעשות משהו מועיל למען הבית
לקרוא ספר טוב
לישון מוקדם
ללמוד תורה
לתכנן את מחר
להכין אוכל מפנק למשפחה

.,.בריו

אין את מי לפגוש
סידרתי כבר את כל המטבח
אין לי ספר כרגע
קמתי היום ב1
למדתי את השיעור היומי שלי
תכננתי להתבטל עד הערב מחר
אכלנו כבר ארוחת ערב והיה קרפ צרפתי

קרפ!! |מאוהב| אני אוהבת קרפ צרפתי - שלי הכי טעים

!מיכל =>

תביאי ליבריו

אבל אין לי כוח להכין...מיכל =>

זה הכי באסה בקרפים לכחות שזה יתחמם

יש בזה משהובריו

שנים לא דיברנו...
מה איתך?

אחלה! מה קורה?מיכל =>

תקראצהובה

בוא תשמור במקומיצבי-ליזציה

חח מישו פה סובל בשמירה?!

פוסעת

אוף בהצלחה.

ותודה

נראלי הדבר הכי מרג זה לראות את אחותי הקטנה רואה חייל "חיילים שליייייי" |ריצה| |חיבוק מפתיע|

חח אוי חמודה ^-^מיכל =>

ילדה מהממתפוסעת

ובצוק איתן היינו הולכים לחיילים לחלק להם הפתעות שבת והיא הייתה מזה מתרגשתתת

בת כמה היא?מיכל =>

בניסן הייתה חמשפוסעת

ככה שבצוק איתן היתה 3..

וואו זה היה מזמן כל החטיפה וצוק איתן

ועוד לא עיכלתי

כן הזמן טס ...ב"ה קרו גם הרבה דברים טובים בזמן הזהמיכל =>

נכון אבל עדייןפוסעת

קשה לעכל ששלושה ילדים נחטפו ונרצחו

שעוד לא יודעת כמה חיילים נהרגו..

קשה..

ואולי אסור לעכל?פוסעת

חייבים לעכל!נחמיה17

גם אם מקיאים, לשוב לנסות זה קשה. קשה מאוד. עצוב. עצוב מאוד. אבל אמיתי. ממש לא מאוד...

אבל כן- אמיתי.

לא חושבת שזה נכון...מיכל =>אחרונה

זה באמת כאב וזה עדין כאב-מאוד! כל אחד/ת זה כמו להיפרד מאח

אבל לעכל צריך- לדעתי לפחות, להבין שזה קרה ושזה עצוב .. מאשר לא לעכל זה סוג של להתעלם ולא להשלים ממציאות ..

יכול להיות שאני טועה תקנו אותי אם כן~

כמו אלחידה!פיתה פיתה

סיפור לפני השינה.גמדגמדביער

@כישוף כושל
מקווה שהוא ישמח אותך. ושהוא מעניין בכלל כי די המצאתי אותו תוך כדי שהקלדתי.

》נשיקת לילה טוב
|דובי|》טוביה
|דובי|》הושעיה

וסיפווררר♡♡

פעם היה כדור צהוב עם פסים סגולים
והוא ממש אהב את הפסים הסגולים שלו והתרברב בהם
וכל היום הסתובב ברחוב ושר:
"אני הכדור היפה בעולם
אני צהוב ועגול וזורח
יש לי פסים-סגולים כולם
אני גדול והכי משמח!"

יום אחד הוא פגש כדור ירוק. לכדור הירוק לא היו פסים.
הכדור הצהוב צחק על הכדור הירוק:
"אין לך פסים!אתה סתם כדור משעמם!כל כדור יכול להיות כמוך." והכדור הירוק נעלב ובכה.

אבל לכדור הצהוב לא היה אכפת. הוא המשיך להתגלגל ברחוב ולשיר
"אני הכדור היפה בעולם
אני צהוב ועגול וזורח
יש לי פסים-סגולים כולם
אני גדול והכי משמח!"

יום אחר, הוא פגש כדור לבן עם לבבות ורודים.
הכדור הצהוב צחק על הכדור הלבן:
"איזה כדור קיטשי אתה!אף אחד לא ירצה להתחבר אלייך!אני הכדור היפה בעולם. והיי!אני גם ענו!"
הכדור הלבן(שהיה ממש נשי ועדין ומתוק, אגב) הלך לבכות לחבר המאצ'ו שלו. אבל לכדור הצהוב לא היה אכפת.
הוא המשיך להתגלגל ברחוב ולשיר:
"אני הכדור היפה בעולם
אני צהוב ועגול וזורח
יש לי פסים-סגולים כולם
אני גדול והכי משמח!"

עד שיום אחד

הגיע החורף

ובחורף, כידוע, יורד גשם.
הכדור הצהוב מיודענו המשיך להתגלגל לו בשלוליות
עד
שמול שלולית אחת גדולה
הוא גילה
שהוא כבר לא כדור צהוב עם פסים סגולים
הוא סתם כדור צהוב כמו שמש
כי פסים מצבעי מים נמחקים בגשם.

סוף.

מוסר השכל:
אל תהיו כדור צהוב!!

היו פוקדור!נחמיה17

כישוף כושלאחרונה

בס"ד

זה אדיר בכל כך הרבה רמות

והי את חברה שלי כי את מכירה את טוביה והושיעה (שאגב יש לו שם שני אז קבלי פטיש על המחדל)

וזה סיפור אדיר

ואיזה כיף שאני לא כדור צהוב עם פסים סגולים

ממש גרמת לי לצחוק

תודה רבה

משעמם לי ואינלי אפשרות לעשות שומדבר

כמו הירח.

בואי תשמרי במקומיצבי-ליזציה

אני רוצההפוסעתאחרונה

מתחשק לי שבוע בצבא.

אוף.

למה אני בת??

אולי נצא לגדנע? לא נראלי... צבא זה לא מקום לבנות. (לדעתי)

וזה גם בחפש של פולין אז..

אני דפוקהקפיץ

עד כדי כך.

ברמות כאלו

שאתם לא תוכלו להאמין.

תתפלאי, יש לי נסיון עם דפוקים....נחמיה17

עדיין. לא כמוניקפיץ

תסבירי. אני בטוח שיש אחד שעוקף אותך....נחמיה17

אין מה להסביר.קפיץ

אני פשוט דפוקה. בכל דבר שיש

אהה...... את מחרטטת ת'שכל. חשבתי משהו רציני.נחמיה17אחרונה

דימוי עצמי נמוך... תראי את השיגיך!

אני רעבה. וזהו. לא מעניין אותי כלום.חרוזית

איך אפשר לא להתעצבןיעל

כשהוא הולך פה הלוך וחזור ואומר "יצאת חומוס" מאות פעמים?

או כשאני אומרת לו, "אובייקט שתיים, בבקשה, צמתי כל היום, כואב לי הראש, אתה יכול להפסיק לדבר לעצמך?"

והוא אומר "כן, כן, בטח, מה, אני דיברתי לעצמי? אני בכלל לא דיברתי לעצמי, מה, אה אני כן מדבר לעצמי" גרר

ואני אומרת לו "אובייקט שתיים, שתוק כבר! כמה פעמים אפשר לבקש!"

והוא משתתק לחמש שניות ואז מתחיל לזמזם.

ואני מתחננת "בבקשה תהיה בשקט לפני שאני מתפוצצת פה..."

והוא אומר לי "אה, אופס, זה היה בטעות" ומתחיל במסע שכנועים למה הוא לא מפריע לי.

מאיפה צצו המלאכים האלה שסבלנים לילדים קטנים?

@שורדתתת ו@פינג., למדו אותי את הקסם

בחיי שאני מעריצה את הלל הזקן.

עצה שלישאג

תנסי תמיד לדמיין שאת אומרת/עושה מה שהם אומרים/עושים במקום עצבים זה יכול לגרום לך לצחוק

אבל זה פשוט לא מצחיק.יעל

כשכואב לי הראש אחרי יום האחים שלי לא מצחיקים אותי בשום צורה, אני רק רוצה כמה שיותר מרחק מהם, והם די... די לא מבינים את זה, בלשון המעטה.

או שהם מבינים ודווקא עומדים לידי וחופרים בשכל.

יש תיאוריה כזו,פינג.

שככל שאתה משדר לבנאדם פחות סבלנות ויותר דחייה, ככה הוא יותר ייצמד אליך.

במיוחד אם הבנאדם הזה הוא ילד. (כלומר, גם הרגישות של ילדים לשדרים גבוהה מן המבוגרים, וגם מנגנוני ההגנה עדיין לא מפותחים אצלם בכדי לעצור אותם מלהכנע לשדרים שהם חווים מהסביבה)

בהנחה שמה שאת רוצה להשיג הוא שקט, ולא עצות איך להתגבר על המידות ולהיות סבלנית כשזה קשה לך,

האופן היחיד הוא להיות סבלני - זמנית.

לשדר אמפתיה וחיבה, ובאופן הכי כנה ולא עצבני, הכי נותן אמון בטוב ליבו של האובייקט, איזה אובייקט שיעמוד מולך, באופן הכי מחבק ומחייך ומכיל, להסביר לו עד כמה תש כוחך ומדוע, כמה את רוצה לשמוע אותו ולהיות איתו אבל לא עכשיו.

(שימי לב למילים אתה יכול להפסיק לדבר לעצמך. נימת הלעג שמושחלת במילים, חחח תינוק שמדבר לעצמו, מעבירה אותו אוטומטית למתרס השני, הנפגע והמתגונן. תגייסי אותו אלייך! תחשבי רגע על המתיקות והספונטניות שבדיאלוג שהוא מנהל בין עצמו לבינו, ובחיבה, לגמרי בחיבה והכלה, תשקפי לו קודם את המתיקות שלו ורק אחר כך את הרצון שלך לשקט בכל זאת, כי אתה יודע יקירי, צום זה לא עסק פשוט!)

בדר"כ זה עובד, פלוס תגובת נגד מצידו של השתקת שאר האובייקטים והתפחת כריתך וכוס מים קרים.

בכל אופן, תמיד יש גם את האופצייה של לברוח לחדר ולנעול את הדלת.

אני אנסה פעםיעל

אבל הוא בן 9! הוא לא תינוק שלא מבין כלום.

הוא מבין שאסור להתעסק איתי אחרי צומות ושכשאני מבקשת אז צריך להתחשב, ובכוונה הוא מתעלם!

ילדים זה דבר סבוך

אני חושבת שאני אעבור לשיטת השוט

אם אני יודעת מי זה, אני זוכרת שהוא נולד אוי גוועלד הכבשה

איזה זקנה אני

ממש סבתתנויעל

דיברתי דווקא על אובייקט בסביבות הגיל הזהפינג.

הוא לא לא מבין כלום, הוא מבין המון ומרגיש המון, ודווקא לכן הוא נדבק אלייך בעיתות מצוקה.

בקיצור ובכולופן, אלימות אני לא מאשרת |נוהם|

אבל אלימות זה כל הכיףהנסיך הקטן.

אלימות זה לא חוקי, גיברת |מהמהם בב' דגושה של עזרא הירקן|פינג.

- כן גיברת! חסה זה שתיים בעשר! תראי מה זה, שביזות יומראשון פה! -

עצם זה שלא תתיחסי אליו כאל אובייקט אלא כאח נחמד כבר יעזורהנסיך הקטן.

זה נכון ומשעשע נורא משומהשפיות

אה, לא. זה סתם בשביל הסדר הטוביעל

שפיות

צרות של עשירים

אני מתאפקת לא לצחוק כי זה לא כלכך נימוסישורדתתתאחרונה

כשמישהו מספר לך קשיים שלו.

אמ.

אני חושבת שהנקודה העיקרית בכל זה היא הלאהוב אותם

בימים שאני מחבבת את הילדים שלי יש לי סבלנות להקשיב לכל הדיבורים-לעצמם שלהם

ויש לי עוד מה להגיד אז אחר כך

...פינג.

צוקרברג בנה עולם חדש שלא נרגיש לבד והו

איך הוא טעה.

כשסוף העולם יבוא, ומה, אחרי המוות.

הייתי בכל הפחדים האלה כבר.

הלוואי יכולתי להפסיק את ההתמכרות הזאת שלי לפה כבר. אוף.

מלח מים.

..כמו הירח.

הוצאת לי מילים מהפהזית שמן ודבש

פייסבוק היא אסון.

לא המילים שלי

פינג.

ארבעת השורות הראשונות של ההודעה שלי הן ציטוטים מתוך השיר "מישהו אחר" של דודי בר דוד.

השיר הזהכמו הירח.

הבית הראשון
והפזמון

אני.
נעים להכיר.

(מלח מים)שורדתתת

הדבר שתמיד מטריד אותי בהזדהות, זאת תחושת-נימת הלוואי של: גם-אני-ככה-מה-את-מתלוננת-כולם-עוברים-את-זה ושות'.

אז אני לא אגיד כמה אני מרגישה מה שאת, מה שנראה לי שאת, מה ש

(זה מרגיש אולי יומרנות)

אבל אני כן.

ושונאת לחזור על ביטויים של אנשים למרות שהם משקפים אותי

ובכל זאת

מלחמיםמלחמים

(הא ו, את יכולה, אני חושבת)

תודה.פינג.

אצלך אני אפפם לא מרגישה את נימת הלוואי הזו.

אולי כי את כנה מאד מאד, ואני יודעת שאם צריך לנזוף בי שמה את מתלוננת אז את תנזפי. פשוט יש בי איזו אמונה שאת מתכונת למה שאת אומרת.

(זה יקרה עוד חודשיים גם אם לא ארצה.)

..שורדתתתאחרונה

ריגשת אותי מאד בזה, כשקראתי. תודה.

ויו איזה חתימה פינגאית יש לך!

...חרוזית

"אני רעב" מופיע איתן (6)בסלון.
"אמ... "
"אני רוצה לחכות פה לאמא, שתביא לי לאכול"
"אבל כבר אכלתם ארוחת ערב, ומאוחר נורא עכשיו, אולי תחזור למיטה?"
"אמא אמרה שמותר לי לאכול, רק צריך לצחצח שיניים שוב אחר כך"
"טוב. מה אמא אמרה שאתה יכול לאכול?"
"אאא.. אני לא יודע"
"אפרסק?"
"טוב"
חותכת לו.
עכשיו תור נעמי (4) להגיע:
"אני לא רוצה להיות בחדר לבד"
"בואי, אני אהיה איתך"
"לא, אני רוצה לחכות לאמא"
"אמא תבוא אחר כך, עכשיו הולכים לישון"
"אבל אמא אמרה שמותר לי אם אני רוצה"
"ואמא גם אמרה, שעכשיו הולכים לישון"
"אבל באלי לחכות לה, ולהגיד לה משהו חשוב כשהיא באה"
"מממ"
ממצמצים בעייפות על הספה.
"אולי תחכו לאמא במיטה?" (קול נלהב)
"לא. אנחנו רוצים כאן." (גודע כל תקווה)
"אז אולי.... יש לי רעיון! תסתכלי בחלון (שמעל המיטה) מתי אמא באה!"
"טוב" (נעמי נכנעה)
(נושם לרווחה)
(מידי פעם בודק אם היא עוד נאבקת בעניים שנעצמות מול החלון)
איתן נרדם בסלון.
אני מראה לו את הדרך למיטה.
אין התנגדות.
הידד!
מסקנה:
קל לרמות ילדים עייפים.

אמהנסיך הקטן.

@שורדתתת
חפשתי בשבילך את כספיון אבל מסתבר שאחים שלי השמידו אותו לפני זמן לא רב