פורום נסיונות פעילים (עמוד 7137)

 

 

 

 

@נדנדה כתומה.

|נאנחת|

@חלילית אלט
קודם כל אני רוצה להבריר את הגילאים. אני מדברת על גילאי 18-19 ולא על 16-17, אף על פי שאני מאמינה שזה הגיל הנכון לנישואים, כיוון שב16-17 העולם צריך לעבור קודם תהליך מאוד ארוך. לעומת זאת 18-19 יכול להתקיים כבר עכשיו.
אז ככה, בנוגע לסיבות שנתת אתמול: סיבה כלכלית, וזמן לעצמאות.
אימא שלי, שנשואה כבר יותר משמונה עשרה שנים ובנוסף מדריכת כלות, חינכה אותי להאמין שזוג צעיר יכול חהסתדר בלי הרבה כסף. עובדים קצת, מרוויחים קצת כסף שמספיק לשניים (ועוד תינוק בהמשך) וכן, מקבלים עזרה מההורים. בשביל מה הם גידלו אותך מאז שאת תינוקת? כדי לזרוק אותך אחר כך? לא. הורים יעזרו לנו עד שהם לא יוכלו יותר, מכל מיני סיבות. אז נכון, בשנים הראשונות של הנישואין מצטמצמים קצת. זה בונה את הקשר, זה ללמוד אחד על השני במצבים של קושי, וללמוד כמה אני מוותר לשני.
ובנוגע לסיבה השניה. את באמת חושבת שבגיל שמונה עשרה את מקבלת עצמאות? את מקבלת עצמאות כשאת מקבלת עצמאות. אני מכירה בני שש עשרה שפועלים בלי ההורים בתחומי עבודה וחיי נישואים והם מסתדרים מצוין (מבלי לפגוע בהורים שלהם). יש כאלו שיתחילו לצאת מהבית בגיל עשרים, ולהם אני בהחלט לא ממליצה להתחתן בגיל שמונה עשרה.
אבל לקבל עצמאות בגיל שמונה עשרה זה חארטה. כי זה רק על פי חוק מדיני, לא על פי התורה. על פי התורה את מחויבת לדאוג להורים שלך ולשמוע בקולם עד סוף החיים שלהם (חוץ ממקרים מיוחדים כמובן). לפי זה, לעולם לא תקבלי עצמאות. לא, עצמאות זה מתי אתה יכול להסתדר לבד, וזה לא תלוי גיל.
אז נגיד שמישהי בת שמונה עשרה ועכשיו רק נהיית עצמאית, שזה בעיני לא נוראי אבל טיפה מאוחר, כי ללכת לרופא אפשר לבד גם בגיל שש עשרה (לא על פי חוק, אבל ההבנה חייבת להיות), ולסדר לבד מועדי ב', ולדאוג לתשלום של ספרים מלמדים אותנו כבר בכיתה ט או אפילו ז.
איזו עצמאות את רוצה? לנהל לבד משא ומתן בבית משפט? כי יש אנשים שגם בגיל שמונים לא יגיעו לזה.
אני מאמינה שבגיל שמונה עשרה אדם צריך להיות כבר עצמאי ומנוסה ברוב התחומים של חייו. וצריך לזכור שתמיד תמיד נקבל עזרה מההורים.
הם ההורים שלנו, לא שוטרים.
עד כאן נאומי. מתנצלת על האורך.

אהבה שלי את.

היי, אני מצליחה לחייך.
אפילו שכואב לי.
הלוואי שיכולתי לבקר את טל
היא לבד בבית חולים
נמ.

אנחנו משפחה כאובה.
כולם בצרה הזאת.
לעזאזל.

מי בא לצרוח איתי?
לצרוח חזק חזק עד שנהיים צרודים ונופלים מחוסר כוח.
וועעעעעעעעעעעעעע

אני חייבת.
מי באה להתבודד איתי?

על השקפה, על הסתכלות.

על הדרך למציאת תפיסת עולם....

ובכן. לא אומר ולא אדבר.

אכתוב.

שדות של, איך משמחים בשלט רחוק שכזה?

לשירים ולחנים אין העת מתאימה, למרות שעלו בדעתי כמה שאשמח להקדיש לך.

אזי במקום זאת אשלח לך מעט מרחשי ליבי.

כאן, ממקומי המרוחק והנסתר אני צופה בך ומתמלאת הערכה כנה לילדה הבלתי אפשרית שאת.

יש בך אומץ וכנות נדירים. יש לך עולם פנימי עשיר ועמוק, יש בך תבונה ויותר מכך.

אז מפה אני שולחת את הערכתי, וגם נשיקות.

(כאלו שמלאות באהבה, וכאלו שמלאות בשוקולד...)

הגמדה שאיננה יושבת ביער.

 

בננית יקרה שלי.
חשבתי וחשבתי מה אני יכולה להקדיש לך שהוא כולו בשבילך. התלבטתי בין תרגילים לפסיכו
לבין הכנה לחיים שלפנייך
ובין לימוד לימים אלו
או אולי שיר מוריד דמעה
ולא ידעתי מה להחליט.
אז החלטתי שאני רוצה שיר. ואת לא תשמעי אותו, את רק תקראי.
והוא גם קצת מתאים אולי לימים אלו. (לי הוא מזכיר את תשעה באב כי שרנו אותו המון שנה שעברה)

זה שיר מתוך תפילת השל"ה הקדוש
"יהי רצון מלפניך
ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו
שלא תעלה קנאת אדם עלי
ולא קנאתי על אחרים
שלא אכעס היום ושלא אכעיסך
ותצילני מיצר הרע
ותן בליבי הכנעה וענווה"

סתם שיר שאני נורא אוהבת. כי הוא כל כך בא מעומק הלב. הבקשה בו כל כך אמיתית. לא לכעוס. לא להכעיס. לא לקנא. לא להקניא. להינצל מיצר הרע.
זה כל כך היום יום שלנו. ואנחנו כל כך רוצים לנצח את זה ולא ליפול בזה.
והכל מתנכז בשיר הזה. שהוא מדהים בעיני.

ובאלי עוד שורה אחת משיר אחר
"כי אין בעולם אהבה, כמו אהבה של אמא.
ואין בעולם שיאהב אותך כמו אמא, רק אמא שלך"
סתם זה עלה לי פתאום. וזה באמת באמת נכון.

ועוד שורה משיר
"יש לי רק דבר אחד לומר ומבכל הלב, את הכי טובה בעולם"
באמת באמת. הכי הכי בעולם.

שיהיה לך יום טוב ומלא בהצלחות קטנות ומספקות.
אוהבת אותך המון!

אופ. מזמן לא היה ככה.
כואב לי הראש בטירוף.

ואני מעוצבנת על יותר מדי אנשים.
אופ.

(באלי לדבר איתך היום)

לילה זה דבר מפחיד.
כרגע גם היום הזה מפחיד
למה אני לא נרדמת. למה.

@חלילית אלט

משלומך יקרה?

 

ממ. בואי ונעשה ביחד טרפיה. טופ? טופ.

 

תמרי שלנו.

תעצמי עיינים.

(תפתחי, תקראי הכל, ואז תעצמי שוב)

תדמייני שאת בתוך ממלכה קסומה.

ענקית ומרהיבה.

בצבעים שאת הכי אוהבת בעולם.

ואת הולכת שם בין הפרחים,

מסתובבת בשבילים.

ופיתום את רואה נסיכה מהממת. לבושה בשמלה הכי יפה שיש,

יושבת ובוכה

ואת נגשת אליה, ומדברת איתה.

נוצר ביניכין קשר ככ מתוק ומקסים

ואז את ככ גאה בעצמך,

כי גרמת לנסיכה שלנו לשמוח,

וכך הממלכה הקסומה תוכל להמשיך לחיות בשלום.

 

שווה מחשבה[לעניות דעתי]:

 

ראיתי הספר מעבר לקווים [מעבר לקו 2]

שמביא תורה של ר' נחמן על הלב

[עם עריכות תוספות ושאר מיני מגדים של עבדכם הנאמן]:

 

הלב שכל השתוקקותו היא למעיין

ומדמיין המעיין ברוחו בכל עת לבוא אליו ולספק געגועיו 

והוראות יש בידיו כיצד להתקרב אל המעיין

אך מרוב השתוקקות דימיונו להגיע אל המנוחה 

נטה לזרזו ולתן בפניו שילך ויזרז עצמו 

ונמצא לפעמים מרחיקו

על מנת לראות את המעיין או לשמוע את המעיין אך בו בזמן נמצא שמתרחק ממנו

אך לאחר שגמע ממראה המעיין או משמיעת צליליו המרגיעים את עייפותו 

רואה הוא שמתרחק ממנו וקשה לו הדבר וכאבו גדול מאוד מאוד 

על כך שלא הלך לדבר האמת אלא למראה דומה כדי להרגיע את עייפותו הרבה 

וכיצד יכול ללכת על פי הוראת בוראו כאשר הוא רואה בעייניו או שומע באוזניו

שלא זאת הדרך אבל יודע הוא במוחו שכל זה הוא דמיון שווא

עד כדי כך הוא שמנסה לשווא לספק כמיהתו הרבה

רק בלראות את המעיין או רק לשמוע אותו

כך שלפחות בא במצב דומה למעיין

אך בעת ששומע אינו רואה ובעת שרואה אינו שומע ומתבלבל לו על פי מי להלך אל המעיין

עד שנופל ליאוש ואומר לעצמו שכלל אינו רוצה לבוא אל המעיין

אך יודע בעומק ליבו שזה שקר ואינו יכול לסובלו כי הגיע ממקום שכולו אמת

ונופל לעצבות גדולה

והוא צועק במר ליבו אל בוראו לעזרה...

אז מגיע בוראו ונוטע בו מחשבות לשוב אל דרך המלך אל המעיין

אך דמיונו מתעתע בו לומר לא שנתרחק זה הרבה זמן וכיצד יוכל לחזור?!

ומביא הפחד מהניסיון לחזור ומשתיקו ומסיחו לדברים אחרים וכיוצא בהם עד שאין לדבר סוף

וכל זה בא עליו שלא ידע עד כמה קצרה דרכו שנדמתה בעיניו ארוכה

שהרי לא הספיק להתרחק מרחק רב

כיוון שפעם הלך לצד זה ופעם לאחר

ונמצא מסתובב מבולבל בצידי הדרך

ורק דימיונו דחק בו שרחוק הוא

 

מקווה לעזור...

אני חלשההה
וכואב לי
ויואו

לפחות אנלא נוסעת בסוף.
ועשיתי סימולציה
לא מאמינה שקיבלתי הרבה, אבל יש לפחות תירוץ.

דרוש חיבוק.
הגעתי למסקנה:
יש שני דברים שחבל שאני לא יכולה לעשות בעצמי לעצמי.
לחבק אותי ולעשות לי מסאז'.
אוו אם רק הייתה אפשרות כזאתייי

טובב.
רפוש לי.
ואני אוהבתותכם.

(היי מה?)

את מוכנה?

(ל-מה?)

לוחשוב, בואי נתחיל

 

אז בואי נשחק את הטמפה טמפה בשביל מה משחקים בשביל לא להתבלבל

סתם.

 

אני עושה לך חידון בדיחות (ברוח הימים, כן? )

אני מתחילה בדיחה, את ממשיכה. עד שנמאס כמובן

*ערבי, אמריקאי וישראלי יושבים במטוס. פתאום

*שפן אחד נכנס לקונדיטוריה ושואל את המוכר: "יש לך עוגת גזר?"

*שני חברים יצאו לדרך בים בם בום

אופס זאת לא בדיחה. נקסט

*למה קמצן סופר את הכסף שלו מול מראה?

*שתי ציפורים עפות בשמיים, פתאום מתקרב מטוס. אחת אומרת לשנייה:

*שתי פולניות יושבות בקופת חולים

*למה האוטובוסים של אגד ירוקים?

 

ועכשיו ברוח הימים באמת, מר' שלמה קרליבך:

 

"רבותינו הקדושים מלמדים אותנו שבית המקדש נחרב כי לא אהבנו אחד את השני,

ואם יש כל כך הרבה אנשים שאתה לא יכול לסבול -

אז אתה לא יכול להיות בבית אחד עם הקב"ה."

 

ועוד אחד -

 

"ראיתי הרבה צרפתים לאומניים, אבל כשאני אומר ׳פריז׳ - אין להם דמעות בעיניים.
ראיתי הרבה הולנדים לאומניים, אבל כשאני אומר ׳אמסטרדם׳ - אין להם דמעות בעיניים.
ראיתי הרבה אמריקאים לאומניים, אבל כשאני אומר ׳וושינגטון׳ - אין להם דמעות בעיניים.

אך כשאני ׳ירושלים עיר הקודש׳ – געוולד! יש דמעות.
ולא דמעות של עצב, אלא דמעות של עומק.
כשאני אומר: ׳ירושלים עיר הקודש׳, געוולד, זה עמוק!"

 

ושיר אחד, שמעורר את הלב בימים האלה

(ולפי הרבה מהדעות זה מותר כי זה שקט ועל החורבן)

כמה ה' יתברך אוהב אותנו.

 

שיהיה לך לילה טוב מלא בכוכבים וחיוכים 

 

(@מגדלור באפלה)