וזה לא התחלה של שיר זה המצב הנוכחי..
נוסטלגיות הגיגים ציורים ושירים התחילו להתעופף לי על הקירות בחדר
(מציב לעצמו אתגר-שכל החדר יהיה מכוסה ציורים)
ויש לי סטודיו!
והנה אני עורכת עם האקריליק היכרות שתוביל לחברות אמיצה
בנתיים מהציור מעליי מביטה בעיני עופרת (בעצם לא.נראלי שלא מייצרים את העפרונות מזה)
ילדה קטנה שרצתה לטרוף תעולם
לצבוע את כולו בצבעים עזים
אחכ נרגעה,התמסדה.
וחזרה עכשיו
אבל טורפת כמו לביאה.מחכה-מזנקת.
יותר מהירה מהזמן שלוקח לאחראים לקלוט.יותר מתחת לפני השטח.
אבל התוצאה היא אותה תוצאה-קצת פחות קוראת תיגר.
(הילדה הקטנה רוקדת עכשיו בחדר חשוך מלא זכוכיות שבורות)
אז ספירת מלאי:
שולחן מלאמלא כל טוב הארץ
לבטא עצמך על חתיכת עץ מעובד
ומסביב:
דפים ענקיים.מלאים בכל הציפורים האלה שטסות לי בראש וכמה מהן מוצאות שם מנוחה.
אישה זקנה עם מבט שאני לא מצליחה לפרש.
הילדה הנ"ל.הילדה כעת.
הסיני עם הקמנצ'ה
האישה הקשה רכה תופרת
הציור של האינסוף דרכים להתגלות.(עדיין תוהה-מפחיד או מצמרר?)
הגמל שמבסוט על עצמו
אני ממש מבסוטה עליו
סוס מוזהב מאנשים שאני אוהבת שהלכו להם לפגוש כאלה מוחשיים יותר.
כמה פרחים יבשים.כן.אני ממש מגזימה.אני יודעת.
רדיודיסק עם ניגון ירושלמי-אהוד בנאי-אנערף-מארק אליהו כרגע בעיקר.
אה-והיומן מסע.
עלזה אני בהחלט יכולה לטפוח לעצמי על מה שנותר מהשכם.
אז עזבתי אתזה לשבוע
וכרגע רק היומן והחליל מארחים לי חברה.
וזהו-אני מרגישה שהיה נכון לכתוב את כל זה פה ולא במקום אחר.
בינתיים-
עד יעבור הזעם
להתראות
ואת "הזריחה" של ויקטוריה היסלופ.
את בעצמך.