כאילו לא באלי, אבל..
אופ, באלי להקיא.
פרפר לבן.
חכמה זאתי, כן. חכמה.פרפר לבן.
גם לי באפוסעת
למה?פרפר לבן.
ולא אכלתי כלום היוםפרפר לבן.
וכואב לי הראש
ולא עשיתי כלום ורק ישנתי

תאכלי!!פוסעת
אכלתי קצת..פרפר לבן.
כלומר, הכרחתי את עצמי בסוף
אז אכלתי חביתה וכף פסטה
אה, וטילון מגנום
גלידת לימון
נשמע יום מבאס,
מקווה שיף מחר יהיה לך יום יותר טוב.|חיבוק|
תודה מותק.פרפר לבן.
את לא יודעת כמה עודדת אותי.
באמת.

שמחה לשמוע..גלידת לימון

ו
את בעצמך.פרפר לבן.
אני רוצה לדבר איתך, אז אולי מחר, כי עכשיו אני לא יכולה.
מוזמנת תמיד להגיד לי מה שאת רוצה,גלידת לימון
מחר, בסדר?פרפר לבן.
מחכה לזה
גלידת לימון
הי, ילדה, תשלחי לי הודעה כשאת מחוברת,פרפר לבן.
כי משומה, אני לא יכולה לראות מתי את מחוברת..
בעיקרון עכשיו אבל עוד כמה אני מתנתקתגלידת לימון
ועכשיו?פרפר לבן.
נדפק לי כרגע השאפרפר לבן.
אז אחכ
הן ממש חמודות.פרפר לבן.
וזה סרט נהדר.
אבל אופ
כואב לי הראשפרפר לבן.
אבל יאא
הם חזרו עם שלל
וגם הסרט הזה נחמד
ומה אני עושה פה בכלל?
לא סיכמתי שאני לא נכנסת לפה?
אופ בעע
שיחזרו כבר,
זה יכריח אותי ללכת.
..
..
..
נורא נורא נורא
אני צריכה כבר לכתוב
ולצייר את זה
אבל..
טוב, זהו.
ואין עליהן בעולם.
כילו יש, אבל כרגע הן אלופות ממש.
יאא יאא
אני צריכה לדבר איתהפרפר לבן.
היא תרצה?
לא נראלי
ובכל אופן גם אין לי אומץ לבקש
אני צריכה אומץ.
דחוףדחוף
וועאעאאהה
וזה לא טוב לי.
היא צודקת.
זה נורא יעזור לי.
היא תמיד צודקת.
אבל די,
אני מתגעגעת אליהן.
אני מתגעגעת לזה.
ולבדיחות האלו.
ואליה.
ואל עצמי.
אני רוצה שיהיה יומאחד,
שנעשה שיחזור.
עם הכל.
גם עם ההסעה המגעילה הזאתי.
שיחזור רק של אותו יום.
אני רוצה לראות אותה.
היא נעלמה בשקט.
נעלמה.
אולי מחר אני יתקשר אליה.
נראה.
אם יהיה לי אומץ.
אופ, אני צריכה אומץ כבר.
למישו יש אומץ לתת לי?
וזהו.פרפר לבן.אחרונה
נגמרו לי המילים כבר.
|בוכה|
מעניין אם היא שמה לב זאתי.
לא נראלי.
כלומר, היא חמודה והכל.
אבל אינמצב שהיא שמה לב.
אתם חושבים שהיא תסכים?
להציע?
אופ אופ
שלוםזית שמן ודבש
למישהו יש את הפיבלמנים של ספילברג?אוראלססס
חייב דחוף.
נסיון פעילקפיץ

שקט כאןליידי מאדם מיס
מדהים שהמקום הזה עדיין קיים.בן-ציון
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
(בהחלט מדהים שקיים.ענבלאחרונה
שלום בנצי 👋)
היימוריה19
פורום ישל"צהאר"י פוטר
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול

