בס"ד
בית
ראשון
שני
שלישי
ועכשיו חוזרים
מזגן חזק ברקע
הבית במרחק שלוש רחובות
אמא- כשנחזור אני רוצה לדבר עם טובה
נופת מהמהמת וממשיכה לבהות מהחלון על המכונית ליד
הנהג מתופף על ההגה הוא נראה עצבני
או שאולי הוא סתם מתופף?
הדיון הפנימי הזה נפסק כשאמא ממשיכה
חשוב שזה יהיה עכשיו אחרי שהילדים נרדמו וכשיעקב עוד לא בבית
בבת אחת הכל מתחדד
והכל פרט למה שאמא הרגע זרקה לאוויר מת
למה חשוב שדוד יעקב לא יהיה בבית?
הוא מרביץ לטובה?
אמא לא יכולה לדבר איתה כשהוא בבית?
הן מתכננות איך לחלץ אותה מהבית?
והילדים?
נועמיקי כמובן תוכל לישון איתה בחדר אבל השאר.. נופת לא בטוחה שיש מקום לכולם
אמא תופסת את ההבעה המפוחדת וחילופי כמה משפטים מגומגמים מבהירים הכל
כשיעקב בבית טובה רוצה להיות איתה
הוא בעלה וכאלה
זה הגיוני
שתי רחובות מהבית
הלב של נופת מתחיל לחזור לקצב בו הוא אמור להיות
רחוב אחד מהבית
השתיקה של אמא מתחילה להעיק
משהו קרה?
היא נעלבה? מחשבות מתחילות להתרוצץ כמו נמלים בלי מלכה בראש של נופת
מתנגשות אחת בשניה
תוך שניות ספורות הכל מטושטש מדמעות
בין יבבות היא תצליח ללחוש לאמא שהיא לא צריכה לצעוק ככה
ולכעוס
למה לכעוס?
אמא השותקת תרים גבות אולי תבטיח לעצמה לחבק את נופת בבית
אבל היא תמשיך
אנחנו ברחוב שלנו
הדמעות מתייבשות
אמא חונה
עולים הביתה
נכנסים
מסך
שלישי
שני
ראשון
בית
חרדה
סכין
ובסוף
כמובן ששוב
מסך
גם אני גרתי בעיר כזאת אז אני מבינה אותך 
חיבוק
וואו.
