ואני שואנת איך שזה נגמר עם שלמה.
זה לא ככה.זה לא.
ספר מהמם
יש לי סיכויאולי אקנה אותו בהזדמנות
נחלאבל נראלי אין פה חבדניקים
אולי כן
שאני לא סובלת אותף ובאלי שתעופי לי מהעיינים.
ושאת אנוכית,
ושאני מקללת אותך בלילות.
שקשה לי לסלוח לך,
ושאני לא מלאך כמו שזה נראה,
ושגם את אשמה לא רק אני,
ושהחיים הם לא רק שחור לבן יש גם די הרבה גווני אפור,
ושזה כואב לי שעושים לי את זה,
ושאת לימדת אותי יותר מכל אדם אחר, לטוב ולמוטב.
ושלהתעלם זה השיטה הטובה ביותר,
ושאני שונאת אנשים צבועים בצורה מגעילה,
ושנמאס לי שאת מתנהגת אליי ככה אני בבאמת לא צריכה את זה, תעזבי אותי.|מתחנן|
ושאני ממש שמחה שאני אולי יעזוב את הארץ ככה אני אתרחק ממך לגמרי.
ושלפעמים אין לך לב,
ושלפעמים יש לך עודף לב,
ושאני בנאדם עם חסרונות אז לעזאזל תביני את זה.
ושיש אנשים שאני אוהבת(קחי לדוגמא את @תמקה, או את #$%% גם את $%$^ אני אוהבת)
ובאמת בכנות תודה על הכל!!!!!
ומצטערת @כמו הירח. על הניצלוש, תודה שפתחת כזה שירשור, הייתי צריכה אותו..
שכתבת ממש יפה
והצלחתי להזדהות עם הרבה
ושאני מוסרת לך חיבוק גדול
את בעצמך.פרפר לבן.
פרפר לבן.אחרונה
חלילית אלטרק טסה לאיזה שבועיים.
אבל זה בגללי שבגללה אני מרגישה לא כיפ.

תחשוב טוב...
תחשוב טוב...
שוגי~אחרונהבס"ד
בית
ראשון
שני
שלישי
ועכשיו חוזרים
מזגן חזק ברקע
הבית במרחק שלוש רחובות
אמא- כשנחזור אני רוצה לדבר עם טובה
נופת מהמהמת וממשיכה לבהות מהחלון על המכונית ליד
הנהג מתופף על ההגה הוא נראה עצבני
או שאולי הוא סתם מתופף?
הדיון הפנימי הזה נפסק כשאמא ממשיכה
חשוב שזה יהיה עכשיו אחרי שהילדים נרדמו וכשיעקב עוד לא בבית
בבת אחת הכל מתחדד
והכל פרט למה שאמא הרגע זרקה לאוויר מת
למה חשוב שדוד יעקב לא יהיה בבית?
הוא מרביץ לטובה?
אמא לא יכולה לדבר איתה כשהוא בבית?
הן מתכננות איך לחלץ אותה מהבית?
והילדים?
נועמיקי כמובן תוכל לישון איתה בחדר אבל השאר.. נופת לא בטוחה שיש מקום לכולם
אמא תופסת את ההבעה המפוחדת וחילופי כמה משפטים מגומגמים מבהירים הכל
כשיעקב בבית טובה רוצה להיות איתה
הוא בעלה וכאלה
זה הגיוני
שתי רחובות מהבית
הלב של נופת מתחיל לחזור לקצב בו הוא אמור להיות
רחוב אחד מהבית
השתיקה של אמא מתחילה להעיק
משהו קרה?
היא נעלבה? מחשבות מתחילות להתרוצץ כמו נמלים בלי מלכה בראש של נופת
מתנגשות אחת בשניה
תוך שניות ספורות הכל מטושטש מדמעות
בין יבבות היא תצליח ללחוש לאמא שהיא לא צריכה לצעוק ככה
ולכעוס
למה לכעוס?
אמא השותקת תרים גבות אולי תבטיח לעצמה לחבק את נופת בבית
אבל היא תמשיך
אנחנו ברחוב שלנו
הדמעות מתייבשות
אמא חונה
עולים הביתה
נכנסים
מסך
שלישי
שני
ראשון
בית
חרדה
סכין
ובסוף
כמובן ששוב
מסך
צהובהלהחזיק אתזה בבטן.
ואני מתה כבר לדבר איתהההה
מרגישה כאילו מתפוצצת
ואסור לי
וזה ממש דזה וו משנה שעברה
וכשחזרנו מהחופש בכלל כבר לא דיברנו ולא היינו חברות
ואני לא רוצה שזה יהיה ככה שוב
אולי הכי טוב זה בכלל לעבור
אבל כבר החלטנו שאני נשארת
ולא יהיה טוב לי לעבור
בכלל בכלל
ואני יודעת את זה
אפילו שהמורה של המגמה עוזבת ואיך אני אמשיך במגמה בלעדיה?
ואני רוצה לחזור מהחופש ושהכל יהיה טוב
ושהיא תהיה חברה שלי כמו מלפני החופש
אבל שתהיה חברה רגילה שלי
ושאני לא אהיה תלויה בה
שוב
ושההורים שלי יעשו מה שביקשתי מהם
כי לא נעים לי להזכיר להם שוב
שיש להם בת דפוקה
שצריכה עזרה
ולא מקבלת
סופריקה.
אני אתפורר לי לאיטי מתחת לשמיים מלאים כוכבים.
כן ,התחביב הזה שאנשים לא מבינים איך אפשר לשכב שעות ולהסתכל על
דברים במרחק מיליון-שמונמאות-ארבעים שנות אור מאיתנו
זה לא סתם-בואו נצפה בכוכבים
(כמו ההוא שבכה אחרי זה שזה מה שהוא עשה והרגיש שהחיים שלו דפוקים ורק ירוק ירוק ירוק)
זה מין התחברות לאינסוף
זה משהו
שהוא יותר ממה שהוא
שדי.
אני אפסיק לנסות לדחוף אותו למילים.
(הערה:אולי זה הקטע הזה שלי לשאוף לדברים שאי אפשר להשיג?)
לא,
אני רוצה לרקוד, אפילו בסטודיו הפצפון בבצפר.
אבל אין לי מקום בשביל לרקוד, ושנה הבאה אני לא אוכל גם בבית ספר.
ואני רוצה לנגן, לנגן ככה שאני אסיים שיר, בלי אויר. להחנק לרגע.
לעוף. כמה שיותר רחוק מפה, ואם לא הייתי כזו פחדנית, אז גם לא לחזור לעולם.
אני כבר התפרקתי, נשאר פירורים, מהסוג שכיף לפורר אותם עוד
קצת.
וסוףסוף עלה לי רעיון מדהים מה לעשות עם הציור ההוא שהרסתי, אז צריך לעבור על הכל בשחור, ולהתחיל מחדש, אבל הרעיון יישאר דומה (רק יפה יותר)
ובא לי שהזמן יעבור מהר. כן. אני בנאדם כלכך מגעיל שזה כואב
זה ממשיך
וכל שתי דקות.
כבר נמאס, לא רוצה לעזור, יופי שזה מצווה והכל, אבל זו לא הבחירה שלי. למה אני כל הזמן זאת שנדפקת?
הסיכויים לכל החלומות, שהיו לי פעם, וגם החדשים מהשנה יורדים. עם כל שנייה.
ולמי אכפת? חלומות ודמיונות של ילדה קטנה, שחושבת רק על עצמה.
יש כבר דברים שאני יודעת שלא יקרו בחיים, למה זה עדיין מפריע לי. חשבתי שהבנתי.
בסופו של דבר. אני עדיין ילדה מפונקת שלא מבינה כלום
איזה פחד
אני רוצה פשוט למחוק הכל.
הכל.
אה, ושכחתי מנחה בשבת. אוף
באלי לברוח.
מי רוצה לברוח איתי? אני אשמח. תודה
אני רוצה שהיא תשתוק
כי באלי פשוט למחוק ולמחוק
ואתם יודעים למה אני נוראית?
כי ככה.
אני שופטת לפי מראה וזה מזוויע
פויה
נמאס לי מהמקום הזה כבר, מהעיר הזאת.
עיר מגעילה. וזו עוד עיר שנחשבת יפה.
תהרגו אותי, או שתצילו אותי. (עדיף את האופציה הראשונה)
גם אני גרתי בעיר כזאת אז אני מבינה אותך
חיבוק![]()
ויצא מושלם![]()
סופסוף יהיה לי מה לאכול..
וואו.יש לי סיכויהם יודעים רק מנגל
שקשוקה
חביתה
סלט
אהה ולהפוך תמטבח
אה, גם מרק עדשים.
והחזרתי הכל למקום.
בוא אלינו 

זית שמן ודבש
לסדר מיטה ורצפה ותיק
להתקלח
ללכת לישון-מוקדם
לקום בשבע-וחצי שכזה.
להחליף מצעים
לשטוף בחפיף
לשים את התי הגדול בתיר
בתשע בערך לצאת
ואז כנראה לעלות על שירן ושיחת היכרות ובלה בלה
ישיבצ
לנסוע לאנשהו-מחניים/חצור/גולני/צומת ענארף מה/פתח תקווה/מה שבא ומה שיש טרמפ
לנסוע לירושלים
ואז לנסוע לביתאל.
ואז לפגוש את הללית וניצ שפיץ ונועית הקולנועית ובלה בלה
|
ולזרות לתוכו מלח.
אז כן, זה כואב
חלילית אלטאחרונהשאתה כותב לחברה שלך כמו שכותבים בפורום -
"ואז הלכנו (מובך קשות)"
ואתה קולט שהיא סתם תחשוב שאתה מוזר

בחיים לא קרהלי.הכל מאת ה'
אני תמיד מתאפקת לא לעשות את זה....חלילית אלט
עשיתי את זה פעם יצאתי שיא המוזרה!תחשוב טוב...אחרונה