פורום נסיונות פעילים (עמוד 7250)

בתקופה האחרונה מאוד פותחים את הנושא של פגיעה מינית.
כולם מדברים תמיד על הנפגעים, על הסבל שלהם (אני מדברת בלשון זכר, כמובן שזה מופנה גם לבנות -אולי בעיקר), על זה שאסור להם לשתוק ותמיד צריך לדווח על הפוגע/ת (כן, יש גם פוגעות).
כל זה טוב ויפה.
אבל, אולי תנסו לחשוב גם על הצד השני, על הצד הפוגע?
הרי יש סיבה לפגיעה.
אתם מכירים את המשפט "אין ילד רע, יש ילד שרע לו", נכון? יכול להיות שזה נוגע גם למבוגרים. יש אלף סיבות לאדם לפגוע בצורה זו או אחרת, ובמקרה הזה פגיעה מינית. הוא לא שולט בדחפים שלו, הוא לא מקבל את זה מאשתו וכו׳.
ברור ששום סיבה לא מצדיקה את המעשה. שום סיבה לא גורמת למעשה להיות רע. אבל זה לא מה שגורם לאדם עצמו להיות אדם רע. גם אם אדם עושה מעשה רע זה לא מגדיר אותו ככזה. גם אני עושה מעשים רעים לפעמים, אז זה עושה אותי אדם רע? אם כן רובנו היינו נחשבים אנשים רעים.
הבעיה פה היא הפגיעה הנפשית בעיקר.
ואני בטוחה שלא רק הצד הנפגע סובל נפשית מהפגיעה. גם זה הפוגע סובל, ואולי אפילו יותר.
תגידו שזה מגיע לו- יכול להיות.
אדם כזה לא צריך להסתובב בחברה, אבל גם לא צריך לדפוק לו את החיים. הוא צריך לקבל טיפול נפשי. ?בדיוק כמו שיש אנשים עם נטייה לפגוע בעצמם, שהם לא מצליחים לשלוט בדחף ומקבלים טיפול נפשי, כך גם האנשים האלה.
גם אני חוויתי הטרדה. וגם עלי זה השפיע מאוד. למרות שזה קרה לפני חמש שנים בערך, עדיין קשה לי לדבר על זה. גם אם אני מדברת זה בגדול ולא יורדת לפרטים.
אני זוכרת א הפרצוף שלו, אני זוכרת את הידיים שלו ואת עצמי קטנה כל כך לידו, לא מצליחה לזוז.
אבל אני לא כועסת עליו. באותו זמן כעסתי, אבל עכשיו אני מרחמת.
באמת שאני מרחמת.

לגבי מה שקורה בחדשות, זה לא נורמלי.
רוב שעות היום מה שמשדרים זה רק על עוד מישהו שנחשד בפגיעה מינית. ומפרסמים את השמות של החשודים, שלהזכירכם הם רק חשודים ועוד לא ברור בכלל שההשמצות נכונות.
למה לעזאזל לפרסם שמות לפני שיש משפט ויודעים בבירור שזה נכון? וגם אם כן, למה להרוס את החיים של המשפחה שלו בזה שמדברים עליו כל הזמן?
לדוגמה גנדי, הוא מת כבר. מה העניין לפתוח את זה ולשפוט אותו כשהוא כבר לא בחיים? זה יעזור למישהו? זה יעזור לבנות שהוא הטריד, אולי? זה לא יעזור לאף אחד מלבד לתחנות הרדיו ולערוצי התקשורת שמרוויחים מזה נושא לפרסום. דיברו עליו ימים שלמים, המשפחה שלו בטח קברה את עצמה מרוב בושה וכל זה כי כמה בנות נזכרו לדווח עליו אחרי שהוא מת.
וזה לא רק הוא. גם אם האדם עדיין חי אין צורך להפיץ את זה בכל הארץ, לפחות לא לפני שזה ברור.
להעניש אותו בסדר, אבל למה להעניש גם את כל הסביבה הקרובה שלו? למה לא לתת לו הזדמנות להשתפר? אני לא מדברת פה על מחבל שרצח, אלא על אדם שלא הצליח לשלוט בעצמו ויכול לטפל בזה, אז למה לא לתת לו? פרסום מעשה לא יתן לו סיכוי קלוש לחזור לחיים נורמליים. החברה תחרים אותו.
אני באמת לא מביה את זה.
תנסו פחות לשפוט, בבקשה. אני באמת מתחננת. יש דברים שאני לא אספר כאן אבל אני יכולה בערך להבין את האנשים האלה. בערך. והחברה מאוד מקשה על ההתמודדות.


רק הייתי צריכה לפרוק, זה יושב לי על הלב המון זמן.