אני צריכה עזרה בבקשה מהבנים כאן [או מבנות שיש להם אחים בגילאים בוגרים....
]
אשמח שתכתבו מאיפה אתם קונים
1. חולצות פולו קצרות [אלה עם הצווארון ללא כפתורים/ השניים בחזית]
2. ושאורך השרוול סביר [= לא קצר מידיי מהמרפק] - ושאורך החולצה סביר גם.
3. מחירים- ממוצעים, כן?
אם תכתבו חנויות ומיקומים[באיזור ירושלים/ המרכז] - בכלל שיחקתם אותה.
תודה רבה!
לא הגיוני :-O
מחנה יהודה. בצד שמאל, החנות בגדים השלישית בערך, מוכרים דתיים/חרדים.
חם לי חם לי חם לי
תפוס לי כל הגוף
אני חלשה בטירוף
עוד שניה מתה
בא לי להקיא
ולישון אבל הגוף שלי כואב.
אני צכה עירוי?
בעצם לא משנה
זה אמור להיות משמח אבל זה עצוב במידה מסוימת.
בשעה האחרונה כולן רק בכו כי יש בנות שעוזבות וכולן חיבקו את כולן ובכו... ואני לא בנויה לפרדות
וגם החברה הכי טובה שלי עוזבת
בדיוק מה שבאתי לכתוב
לעצור את השעון?
לא רוצה לסיים שנה.
היה לי טוב השנה, כלומר-ממש לא היה לי טוב.
אבל עם הכיתה היה מדהיםםם
ואיך שזה נשמע שנה הבאה הולך להיות כ"כ רע...
בבקשה לא!
כל סוף הוא התחלה חדשה
כיתה י'.
והמון המון לימודים
והכיתה המושלמת שלי♥ ולהפרד עכשיו לחודשיים 
והמחנכת שעוזבת (יש לבצפר קטע להחליף כל שנה מחנכת, אבל לתקוע אותנו באותה כיתה מסריחה 3 שנים)
ופיזיקה\כימיה\מחשבים\רפואה, זה קצת הרבה, ואני מפחדת שאני אשבר ואעזוב הכל באמצע ואשאר בלי כלום
כל החירטושים האלה והכמעט בכי שלה וההתפדחויות שווים את זה
די איזה כיף לנו איך התגעגתי אליהן
פשוט
אמאלה
אני כל כך אוהבת אותן, לא יאמן מה הן עשו לנו, כמה הן שינו אותנו
ועכשיו אנחנו נפגשות
יש. יש. יש.
לא מסיבות הכי מדהימות אבל שיהיה זה הטפל.
יווואוו .
באלי לצרוח ויואו מהתרגשות
(אני אשכרה נשמעת כמו חיינוקית 
)
אבל אני אוהבת אותן באמת באמת
וזה לא יפה קצת.
שתדעי.
ואני יודעת שאני מעצבנת.
אבל עדיין..
זה לא יפה קצת.
פרפר לבן.אחרונהאני פשוט ראיתי גם את הצד השני
ומן הסתם שהן גם יותר מבינות את הצד הבשני,
פחות או יותר הן היו באותו מקום שלה,
לפחות בהתחלה
אני אוהבת את כל הסגנונות. כל עוד זה יפה אני אוהבת
אני אשמע. תודה
זה ממש מרגש שהשירים שלי לאט לאט גדלים ומתגוונים
יש לי טונות ג'יגה לשתף 
cookie_monsterזה לא התמכרות, זה דרך חיים!
יומנים נשרפיםלפתע היא נעשתה נואשת לדיבור. כמו שאנשים נחנקים, מחוסר בנשימה, ככה לה היה חוסר גדול בדיבור.
אז בדחף נואש, בהשתנקות, היא התחילה לדבר.
אולי זה היה הירח שלקח לה כמה נשימות של דיבור.
"הירח יפה הלילה", היא אמרה במהירות, כמעט בפזיזות. זה היה לה צורך אימפולסיבי, כמעט חייתי.
"יש כבשים. אתה רואה את הכבשים? הן רכות. אבל מרחוק הן נראות כמו אבן". היא דיברה שטויות, כמובן, אבל ביטאה את המילים המיותרות באלה בשקיקה, בחרדת קודש.
"יש הרבה אנשים שנראים כמו אבן מרחוק, אבל כשמתקרבים הם צמר. כבשים רכות".
הוא הסתובב אליה. האדישות שלו, אמיתית או לא, לא נגעה לה. כי היא היתה נואשת לדיבור.
"לבבות של אדם הם משהו מורכב כל כך, לא? לפעמים הם בוערים מאהבה, לפעמים מרוע. לפעמים הם בוערים משניהם. לפעמים שניהם זה אותו הדבר".
משב רוח קר פרץ מהחלון שלהם והיכה בה בחוזקה. היא נאחזה במושב והמשיכה.
"תסתכל, פרח צהוב. זה יפה, לא? צהוב מסמל תקווה", היא אמרה בלהט. "אולי יש לנו תקווה, אתה שומע? אולי יש לנו תקווה".
הוא הביט בה לפתע. עיניו בערו.
"אל תסתכל עליי ככה. אמרתי שיש לנו תקווה. כן, יום אחד נוכל לחיות כמו שצריך". היא כמעט האמינה לעצמה. כמעט.
יפחה בקעה מגרונה.
"אתה לא מאמין לי, נכון? גם אני לא מאמינה לעצמי. רק צריך להסתכל החוצה. העולם שחור, רואה? העולם שחור--" יבבה נפלטה מגרונה כמו מחיה פצועה. "העולם שחור, וגם אם תהיה שמש, הוא ימשיך להיות שחור. הלבבות ימשיכו להתמלא ברוע. הכול רע, הכול מייאש, ואתה!" היא לפתע נפנתה אליו. קולה התרומם בכאב. "תפסיק להתסתכל עליי ולשתוק! תדבר! למה אני היחידה שמדברת? אין לך פה? אין לך לב להראות לי שאני לא לבד? שאני--"
יפחות טילטלו אותה. בכיה היה עוצמתי ושוטף ואינסופי. "אולי אתה לא מראה לי שאני לא לבד, כי זה לא נכון. אולי אני באמת לבד בעולם הזה, אולי אני אחיה לבד ואמות לבד, ולא משנה כמה תצמד אלי בשתיקה האכזרית שלך. אני לבד! אני לבד, אני לבד, אני לבד".
היא המשיכה, בבכי לא פוסק "לבד, אני לבד, אנילבד, אנילבד. לבד. לבד!!"
הגלגלים חרקו איתה בקצב מונוטוני. בכי, חריקות פסים ומתכת, פעיית כבשה וקולו, הצרוד מרוב שתיקה ארוכה ותלאת שנים. "את לא לבד".
השחר החל לעלות.
וואו.
אני אאמץ שם כמה משפטים.
תודה.
האמת שזה ממש מצחיק. היתה לי התחלה בראש באיזה אחת בלילה ופחדתי שזה יברח לי, אז עד אחת ורבע ישבתי וכתבתי מתחת לפנס של הפלאפון
מדהים!יומנים נשרפיםאת מוכשרת ממש.
יואו, זה היה סוף מיוחד.
תודה לך על זה
יש לי סיכויאת מוכשרת ברמות.
אימלה זה כ"כ מדהים
פרפר לבן.את.. את.
פשוט..
זה יפה.
יפה יפה יפה.
ואת מוכשרת בטירוף!!
תודה!שפיותאחרונהב. לא, אל תנסי ללמוד. נסי לישון אם אפשר.
ובשעה כזאת למידה לא תעזור. היא רק תגרום לך לקום רע יותר מחר.
אבל זה בתנאי שבאמת תשני, אחרת זה לא שווה את זה.
לכבות את הפלאפון ולשים במגירה בסלון או משהו בסגנון.
לא מזמן רציתי להתנתק לכמה שעות מהווצאפ אז עשיתי משהו דומה.
לילה טוב אהובה כ"כ.
כל הישיבה שלי נסעה לפארק מים, ואני נשארתי בחוץ ולמדתי. ואז @יהדות=דרך חיים השפריץ עלי עם רובה מים והרטיב אותי...
נשמע רע
כי באת בגישה של לא רוצה יהיה גרוע, אם היית בא בגישה של איזה כיף!!! יש בריכה!!! היית נהנה
עוד שלושים ושמונה דקות
כואב לי הראש. מאוד. אני לא מצליחה לנשום טוב
הלוואי והייתי מתה
חמודות
כיתה יב. אמאלה אמאלה אני עוד לא מעכלת.
שלושים ושבע דקות
אני רוצה למות
ורק לדעת שיהיה בסדר יכול לעזור
אבל אי אפשר לדעת
אי אפשר
והכל יהיה רע ושחור ומר
אף אחד לא אוהב אותי
כל היום אני רק מחכה לאיזו מילה טובה
מחכה כמו סתומה
אני נזק חברתי מהלך
שלושים ושש
אני רוצה למות ודי
ובבקשה אל תקראי את זה
כאילו שלמישהו אכפת
בא לי לצעוק לכל העולם: אני כזאת! וכזאת! וכזאת!
כן, אני ככה.
דפוקה ושונה ואחרת.
ולעולם לא תשיגו אותי
כי אני כמו מוכת צרעת
וזה בטח לא כיף לך לקרוא את זה
אבל סליחה לא כיף איתי
ואולי כדאי שנתרחק בחזרה
כי אני פשוט נזק ואתה לא יודע להתמודד עם זה
ואני שקופה. לא רואים אותי אבל כן מה יש בי. רואים הכל. ובלי רחמים פשוט מנפצים אותי.
אני כל כך משתדלת. כל הגוף שלי שבור והנשמה שלי שרופה מנסיונות לעזור לכולם ולהיות טובה
שלושים ושתיים
אבל הכל נהרס כי אני לא באמת
לא באמת
אני סתם
כמו סתומה
סתומה לגמרי
רק פשוט כל כך לבד
אני אוהבת אותך ואת יודעת את זהכישוף כושלבס"ד
את נהנת להכאיב לעצמך באמירת שטויות?
לא
אז די בבקשה אהובתי
די
.ריעות.אחרונהבאהבה רבה. את אדם אדיר.
גדולה מהחיים.
תודה על הכליומנים נשרפיםאחרונהענבלאחרונהזה נורא מורכב
בן-ציוןאחרונהישבתי ללמוד רצוף משש עד עכשיו היסטוריה.
אין עוצי.
|מותש|
ואו. אתם יודעים..
היה לי ממש מוזר אתמול.
וכייפ
ועצוב
ויאו
כל היום הייתי במחשבות על מה שדיברנו ערב קודם.
פףפף
אוייי
מחר מסיבה.
יעעס
