פורום נסיונות פעילים (עמוד 7304)

אולי זה יעזור לי להירדם.
למישהו יש מושג איפה הכפתור?

ואני צריכה משו המון.

אפילו אם אני לא מראה אתזה

בס"ד

 

המ טוב

-מה קורה ילדה?

=לא יודעת ממש בלגן לי

-רוצה לספר?

=אני לא ממש יודעת מה

-נסי פשוט לשפוך הכל על המקלדת בלי המון פילטרים גם אם זה שטויות אני לא אצחק (הרבה)

=המ טוב אני

אני לא יודעת מפחיד אותי הבדידות שמתקרבת

והחיים לא עומדים להתחיל אלא כבר התחילו ואמלה מי אמר בכלל שאני בקטע?

ושבת שוב מפגישה אותי עם סיטואציה חברתית וכשאני בחברה רע לי

ואני לומדת בשיטה חדשה שמרגישה לי יעילה מצד אחד ומצד שני אולי היא לא מספיק מהירה ומצד שני אולי עדיף איכות על כמות ומצד רביעי עוד שניה המבחן ואין זמן אין זמן ומצד חמישי אבל במבחן עדיף לענות יותר נכון מאשר יותר יותר מצד שישי זה במבחן רגיל ואני לא עושה רגיל מצד שביעי @המתיקות שבשכחה

ו-ו-ו-ו השתנתי באמת ופתאום אני צריכה להוכיח את זה לעצמי ואולי אני לא רוצה להוכיח את זה ולכן אני נסוגה

והשינוי הזה באמת שלטובה אבל אולי הוא מוציא ממני את היחוד?

אבל אומללות לא עושה אותך מיוחד האוס היא רק עושה אותך אומלל

אבל כשאני לא אומללה לא רואים אותי ואני צריכה שיראו אותי אחרת אני מרגישה לא אהובה וכשאני מרגישה לא אהובה אני עוד יותר שונאת אותי וגם ככה גדול עלי כבר כל השנאה הזאת ועוד מלא דברים כגון פשוט בלגן בלגן בלגן

-ואו באמת יש פה המון רוצה שנעבור על זה אחד אחד ונראה איך לאט לאט הכל נעשה שקט יותר?

=המ כן אבל לא כי כן כי אני צריכה את זה ולא כי אין לי מספיק כוח כדי לשחק את השתי התפקידים

 

או בקיצור

דרושה שירה

אני לא מצליחה את הדבר הזה

וזהו כבר התייאשתי אז שלום

באלי לנעול את עצמי באיזה מקום רחוק לשבועיים אולי זה יעזור

אעע ולדפוק ת'ראש בקיר

טוב,זה לא יעזור בטוח..

יוואוו ה' אני לא דיברתי איתך שנים מה יהיה איתי?

הי, אבל עברתי כבר יותר מארבעים ימים רצוף עם איזה משו אז נקודה טובה אחת לעצמי

במקום לכתוב איך שאני חושבת אני לפעמים חושבת כבר איך שאני כותבת

ובכלל אני צריכה מקלדת במח וזהו

ממש המון אנשים מתארסים

ואני לא אוהבת להגיב בשרשורים של עצמי

ובכלל גם עשיתי היום עוד משהו שרציתי לא לעשות ואני ככ טיפשהה

בנים בנים בכל מקום אי אפשר לתפוס טרמפים בשקט

מילא כשאני כועסת על מישהו אז אני כועסת עליו וכל שאר האנשים בסדר

אבל כשאני כועסת על עצמי אז שומדבר לא בסדר ומרמור מציק כזה ואני בחיים לא אצליח לעשות דברים מרצון שלי לבד

התייאשתי לגמרי

מתחל לכאוב לי הגרון ובטח זה מהחלבי של כל השבוע

אוף אוווףףף ועכשיו הוא משתלט עלי החוצפן הזה וזה גרוע לגמרייי

מלא אנשים נוסעים לג'

ואנשים מוזרים עוד

לא הייתי שם כמעט שנה אני חייבת ללכת להכיר את המקום

ויומאחד ליסוע לירושלים וללכת עם הפסי רכבת ולהכיר הרבה מקומות מהעיר

כל המח שלי היה כמו מערבל בטון אחד גדול ולא היה לי כח בכלל להתחיל

אבל ב"ה היה דיי טוב

ואני אחות איומה גם והכל גרוע לי

כאילו, אני עושה דברים גרועים התכוונתי

ואיך הרב ארוש אמר הבוקר בכזאת פשטות- איך אתה אומר שיש רע בעולם?

הכל צה' וה' הוא טוב, ואתה אומר שיש רע?

ואתה מאמין? קורא לעצמך מאמין הכוונה

כל הידיים שלי קרינה וכמעט הכל נורא וזהו

כל מקום שאני מוצאת או שהורסים לי אותו או שמסוכן ללכת לשם לבד או שאי אפשר או שהוא רחוק

אני תכף מתפוצצת

אבל מה

האמת שכל זה שקר

ובאמת באמת זה בכלל לא אמיתי

והמשפט בשורה הקודמת ובשורה שמעליה הם עם אותה משמעות אבל מה אכפת לי

ובכלל אני לא גרועה (אממ?)

אוקי, אז לא בכלל לא גרועה אבל דיי לא גרועה

בכז את לא יכולה לזלזל ככ בעצמך ילדה

יש בך חלק אלוה ממעל (וואו!)

אוי זה טוב לעודד את עצמך במילים..כן כן זה עוזר

חוצמזה שה' אוהב אותך וזה כבר משהו לשמוח בו

רק קצת תשתפרי והכל יחזור להיות טוב ונפלא

הי! איך יכולתי לשכוח? באמת המצב חוזר להיות טוב ונפלא

כן כן ה' ככ טוב

אוי זה מדהים

חוצמזה שאינלי שום כוונה לבוא ביום ראשון לדבר הזה

וגם שאני צריכה לסלוח לאישה הזאת וכדאי שזה יהיה כמה שיותר מהר

כי אם לא אני אצטרך להגיד לה שאני כועסת עליה ואני לא רוצה אתזה

ו..טוב זהו

כנראה שמחר הם ילכו אליה ואז ליאל תעביר לי עדכונים

ויותר טוב שאני לא הולכת גם

רק למה הילדה השניה התקשרה? אפ אחד לא ביקש ממנה

לפעמים צריך לא להיות טוב מידי כי אז זה לא טוב בכלל

בכמ מחר יום שישי ואז שבת ושבת זה יום טוב לגמרי

ואני אצטרך ללמוד תנך ויהיה לי כיף חיים

ואיזה טוב ה' תמיד

 

 

 

 

 

בס"ד

באלי גם לבכות אבל לא יודעת למה אני עוצרת את עצמי.
מכירים את זה שעולות לכם מחשבות ובאלכם לשתף אותן עם מישהו ואז אתם קולטים שאין לכם עם מי כי האדם היחיד שאתם יכולים פשוט לבוא ולהגיד לו דברים כאלה כבר לא זמין בשבילכם וכל אחד אחר הוא פשוט חיקוי?
אז עכשיו.
גם היה מישהו שתמיד נהניתי ללכת איתו לכנסים וימי עיון ועכשיו כבר אי אפשר.
איכשהו לא משנה כמה אני אנסה לצאת עם אנשים אחרים ולמצוא חברים אחרים זה לא אותו דבר.
כואב לי.
ממש כואב לי.
פתאום אני קולטת שאני במצב ממש עצוב.
אבל לא באלי להיות עצובה.
אבל זה עצוב.
באלי שאני אוכל לשתף איתו את המחשבות שלי אחרי המסיבת פרידה, אבל הוא לא רוצה.
באלי שהעולם יחזור להיות פשוט. הוא בכלל לא צריך להיות מסובך. אבלאבלאבל.
כל כך הרבה "אבלים" ואפילו לא פתרון אחד לישועה.

אנשים,
נצלו את הזמן במקום בו אתם נמצאים כי הוא לא יחזור. נצלו את האנשים שסביבכם וקבלו מהם כמה שאתם יכולים כי אתם לא יודעים מה יקרה. נצלו את מה שהחיים מציעים לכם כי חבל על כל רגע. נצלו את הטוב, נצלו את האהבה, נצלו את עצמכם.
תאמינו לי, לא כיף להגיע למצב שאתם פתאום קולטים שלא הייתם שותפים בדברים שחברים שלכם עברו. אפילו אם זה רק טיולים ופעילויות. לא כיף לגלות שאתה לא חלק משום מקום באמת. אז גם אם אתם במקום שהוא לא בדיוק אתם, נצלו אותו, יש לו מה להציע לכם.

לפחות אני בסוף כן הצלחתי להיות קצת חלק בקבוצה הספציפית הזאת של הנוער פה.
אבל באופן כללי, בכל מקום, תתחברו, תחפשו ותאמינו לי שגם תמצאו.
אפילו אם אתם נמצאים במקום רק לחודש, אפשר לגלות בו עולם ומלואו.

נמנמ. אני מקווה שבסוף אגלה שאני חלק ממשהו גדול למרות שכרגע אני לא מרגישה חלק אמיתי משום מקום קטן.

זהו נראלי.
אולי מחר אתחרט שכתבתי את זה פה ולא ביומן,
אולי לא.
בכל מקרה,
לילה טוב.

ומוזר כמה שזה מעצבן אותי, כשלפני שבוע זה פחות הציק לי.

אבל אחרי שאמרו שיוצאים...

ואח"כ הם שואלים למה אני לא סובלת אותם...

יום אחד @קמנו ונתעודד שאל איך מצליחים לדבר באמצ עם אנשים,
כאילו, לא היי ביי סיימתי לשון לנצח מגניב שיואו זהו.

ואני חושבת שהתשובה היא ההבדל בין נסיופ לנוגה.

השאיפה של נוגה זה להיות ביינישים רציניים חמורי סבר וחסרי חוש הומור שמדברים רק על עניינים שברומו של עולם וכזה האם הקב"ה יכול לבוא אבן שהוא לא יכול להרים

ונסיופ? אין לנסיופ מורה חוץ מלהיות פורום פח. פריקות דיכאון ובדיחות קרש או-יהה.

מה קורה תכלס?
בנוגה משעמם ובני אדם שפויים לא נכנסים לשם יותר מידי
ובנסיופ? קראחנות, בדיחות קרש, פריקות
וגם יש פה שרשורים על אמונה ועל משנעות ועל מקום ועל מה שבוער לנו בפנים ואיך מצליחים להיות חברים.

מה המסר העמוק? שלפעמים צריך את השטויות ואת דיבורי הסרק בשביל הדיבור ברמה אחת מעל
וגם שהחברות הכי טובה ואמיתית זה להקשיב לשטויות הבאמת משעממות של החבר שלנו, כי זה החיים שלו והקשיים שלו והעולם שלו.

בס"ד

 

אני צריכה שידאגו לי בלי לדעת למה ובלי לשאול שאלות

ואולי אני צריכה שידאגו לי כל כך עד שלא תהיה לי בררה אלא לספר למרות שזה יהיה מטופש

 

קשה לי 

כואב לי

כבד לי

והכל לבד 

לקום בשעה סבירה
(לא הכי, הייתי מעדיפה לקום שעתיים לפני כן, אבל סבבה)
ללמוד את כל הפרקים בתנך שצריך (בהחלט לקח לי זמן)
אימון כוח (הרגליים צווחות לי עכשיו בעצבים)

ארוחת בוצר

לצאת עם הכלבות לטיול עד האוטובוס
אוטובוס
עוד אחד
או מונית שירות
שיעור פסנתר
בגרות בלשון
ללמוד לפסיכומטרי
דיבייט ראווה
ערב מסכם אולפנית אמהות ובנות
הביתה
שוב אימון כוח (?)
לנגן (?)
לדבר איתו
לישוןשון

אין שומיאוש אין שומיאוש אין שומיאוש בעולם כלל
ההי איי ברילי ברילי בבם
כמה אנשים ישלי להתקשר אליהם וואי וואי
כמה אנשים להתזייף מולם (מלשון זיוף)
זוהר בת 16 טילילי סוויט סיקסטין טילילי
בתאלוש בתאלוש אני אוהבת אותך מדי
צריך להיות חוק שאוסר על אנשים להיות מושלמים ומהממים מדי

אני ממש בגעגועים.
היום זה התפרץ ממש.
ואתם יודעים מה? מחר הוא חוזר הביתה.
ייאיי

בעע

שאין לי את ההתרגשות הזאת שיש לכולם בסופ שנה
יואווו איך אהבתי את הימים של הסוףף

תיכוניסטים תנצלו ותהנו!
סוף שנה שמייח

איזו תורה נפלא, איזה ה' נפלא. תודה.

זה לעשות מצווה-

מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברייך..

כמה שזה עצוב 

|מזיל דמעה|

קחי נשימה ארוכה,

עכשיו עוד אחת.

ועוד אחת קטנה.

 

יופי.

כולל בוטי. אני נואשת.

שוב אני לא מצליחה להירדם. וכבר שש בבוקר.
מחשבות ארורות.
אני חושבת על מיליוני דברים שאני צריכה לעשות או שעשיתי,
ופתאום עולות לי הברקות אז אני חייבת לזכור אותן לאחר כך
מוציאה את הטאבלט מתחת לכרית וכותבת
כתבתי שיר שלם
והמשך לסיפור שהתחלתי מזמן
ועל כל דבר אני חושבת לפני כן
ומנסה לא לחשוב אבל לא שולטת בזה
ואז זה כבר נהייה רציני אז אני חייבת לכתוב.
ואם אני לא כותבת אני מתחילה לחשוב מה יהיה אם אני לא אזכור
זה יהיה מתסכל כי עד שיש לי רעיונות.
ואם אני אזכור שרציתי לכתוב ואני לא אזכור מה
זה יחרפן אותי.
גם על זה שאני כותבת עכשיו חשבתי
ניסיתי להדוף את זה
אבל לא הצלחתי להפסיק לחשוב.
אז שמתי מוזיקה על טיימר של חצי שעה
ואני חייבת להירדם בחצי שעה הזו.
מקשיבה למילים
פתאום הן מתערבבות
ואני יודעת שזה אומר שאני הולכת להירדם
אבל בדחף טבעי אני מסדרת אותן מחדש
כי זה מבהיל שהן מתערבבות
או שלכמה שניות אני פתאום לא שומעת אותן בכלל
מרוב רעש לבן
שבתוך האוזניים שלי.
(גם את המשפט הזה אני צריכה לכתוב. אולי הוא ישמש אותי מתישהו בשיר.)
ואז המחשבות עולות שוב
על זה שאני מסדרת את המילים המעורבבות
על רעש לבן
והמוני משפטים מתקשקשים במוח
משפטים שצריך לזכור לא לשכוח
ולא לשכוח לזכור
שזו בעצם אותה משמעות.
מגניב.
אז ככה המוח שלי עובד הלילה.
חבל באמת שאני לא יכולה לכבות אותו.

ושלחו תמונות (רק שתי תמונות! קמצנים!!) וזה עשה לי להתגעגע עוד יותר 

 

 

קיבלתי נקודה אחת מעל עובר. וואי זה היה ניסי במיוחד
ובציון המשוכלל עם המבחנים של השנה(שלא עשיתי) והעבודה והבגרות זה יוצא בדיוק 56. ייאא איזה נס יש לי
ובהיסטוריה קיבלתי 97 בעבודה חלופית(מי שצריך להבין יבין- הזאתי שעשיתי פעם וזה היה בחופש אחד נראלי ואחכ דיברנו, פיצוי על העבודה הקשה..סתם שיהיה לך שמיח שבזכותך למדתי והצלחתי) ו72 במבחן. באנה יצאתי חננה, שנים כבר לא קיבלתי ציונים כאלה.
הידד לי(הידד זה קריאה!)
והבגרות היום ב"ה הלכה טוב.
וסיפרתי לחנה על שבוע שעבר
והמורה דיברה איתי היום בעכסס
ויש שבוע הבא שתי בגריות
ואין לי כח ללמוד יותר
ובאלי לשלוח הודעה
ולא באלי
וכן באלי
ואוף פשוט
ומענין מה יהיה בחופש. ממש ממש
ומכעיסים אותי. בעצם אני הכועסת
והרבה זמן לא כתבתי ככה
מוזר מה שקורה לי בימים האחרונים, אני חוששת שהשתגעתי. זה ממש לא אני.
זה אתמול היה מורגש וחסר
ואתמול היה שיעור של ארבע שעות רצוף
ואין לי כח ללמוד יותר לעולמים
חופש. חופש. חופש.
אמא טסה לעשר ימים
נעם טסה עוד חודש וחצי לשליחות- חצי שנה לסין. איזה כיף לה. יואוו
והיה לשירה ליומולדת ולא אמרתי לה כלום זה בכלל לא יפה.
באלי שוב יומירושלים. בעצם בכלל לא, רק שוב משש בערב בערך וזהו.
אני צריכה לפגוש המוני חברות, הבעיה שאני לא נחמדה לאנשים ואני קצרת רוח ומאד עייפה ולכן אני לא פוגשת אנשים כבר חודשיים.
אני צריכה שיתרמו לי מצברוח.
חופרים לי על רות. וואי שיגעו תשכל.
יש כאן ריח של נעליים של בנים. אני נחנקת
אוי געגועי
מה איתך באמת? אני מסוקרנת. יותר נכון דואגת.
אחותי מתנהגת כמו ילדה בת שלוש מאות
דיברתי עם המורה שלי על משו והיא אמרה שאני שובבה.
שובבה זה מילה של ילדים