פורום נסיונות פעילים (עמוד 7313)

אופ אופ.

ואת ממי ממש.

ולהיות אמיצה..

אבל זאת משימה קשה מדי.

ואת לא תצליחי..

אבל אפשרית.

ואני בטוחה בזה.

אם את לא תנסי את בחיים לא תדעי.

חוץ מזה תנסי לעשות משו אמיץ, אפילו אם כלפי האחר זה לא יראה אמיץ, אמיץ בשבילך.

ככה תוכלי לאט לאט להיות אמיצה.

וזה דורש כוחות, וזה קשה. מאוד.

אבל אפשרי.

ואם תראי שאת מצליחה להיות אמיצה את גם תתחילי להאמין בעצמך.

זה מעגל סגור שאפשר לפתוח.

כי זה דבר אחד שאני לא מסוגלת לעשות.

וזה טיפשי ממש שאני לא מסוגלת לעשות אותו.

אבל בכללי,

אני לא פחדנית,

פשוט גם לא אמיצה,

ואופ מסובך..

בין אמיץ ופחדן יש עוד כמה שלבים.

ובאמת אני לא ממש מצליחה עכשיו לנסח משו, מתישו אני ישלח לך עם ניסוח מדוייק| מקווה|

ובכל זאת בנתיים חיבוק.

ותאמיני בעצמך, זה שווה את זה.

לחיים שלך עכשיו וגם לטווח הרחוק.

לא מפעימה, אבל טובה.

לשקוע ולהתעלם ממה שקורה כאן. פעמים שאתה עוצם עיניים.

אל תזלזלו בבחירה להעלים עין. היא בחירה לגיטימית, ולפעמים אפילו מושכלת ונדרשת. הרי אין חובה לראות את הכל, ואם לראות משהו, אפילו משהו טוב, יפעל עליך רע, הנכון הוא להתעלם ממנו. פעמים שאתה מתעלם.
עֲצֹם עֵינַי מֵרְאוֹת בַּכֹּל, וְלֹא תֹאבַד נַפְשִׁי בְּקִנְאָתָהּ

בחירה כזאת עמדה לטובתי לפחות פעמיים בחיים, עד עתה.

שאני לא לגמרי מסכימה עם רוב הדברים שכתובים שם..

ואני מחוננת.

עם הסוף כן,

אבל עם חלק מהדברים שם..

 אני מכירה את זה מאוד מקרוב. בלי להיות מחוננת.

(רק מאוד חכמה )

(אוי זה שורף.

גם בלי להיות מחוננת.

בני אדם שמוקרבים על מזבח הנורמליות)

בס"ד

והעולם הזה שאני רואה הוא העולם שאני חייה בו כרגע

אז סליחה

אבל מותר לי לבכות

כי דפוק

פשוט דפוק

 בס"ד

זה לא שולל ממני את הזכות לבכות על המצב כפי שאני חווה אותו כרגע

בס"ד

(למרות שיש לי הרהור קטן בגורם לי להטיל ספק בעניין. אם את מודעת לכך, ובכל זאת בוחרת בדרך הזו, אז את רוצה את התוצאות. ואז אולי לא נכון לומר שהן דפוקות, לפחות מנקודת המבט שלך. אבל מה כבר אני מבין.. תתעלמי)

בס"ד

אם גם התקדמות הדרגתית וגם התקדמות בבתאחתית חסומות בפנינו- איך זה שאנשים כן מתקדמים?

בס"ד

(נגיד אני, בשל היותי אדם לא חברותי וחסר אמון בבני אדם, כשאני בבעיה אין לי עם מי להתייעץ, אז באסה לי. ובכל זאת כשהייתי במצוקה ממש קשה הצלחתי למצוא מישהו שיעזור קצת.)

בס"ד

כלומר יש אבל זה יצטרך לחכות עד שבוע הבא מה שאומר שמחכים לי עוד כמה ימים רצופי סבל

בס"ד

אז בהצלחה בשבוע הבא. בינתיים במקום להתענות ברחמים עצמיים עדיף לשמוח על כך שהפתרון עומד להגיע בקרוב, ומי יודע, אולי התייעצות עם עצמך גם יכולה לעזור.

בס"ד

אני חיה את החיים כפי שאני חוה אותם כל עוד אני לא יודעת לחוות אותם בצורה נכונה יותר

בס"ד

המשיכי ככה.

נראה לי שכדאי שגם אני אעשה את זה..

בס"ד

אבל זה טוב כי זה מצב ביניים אם לך אין פיתרון באופק השיטה הזאת גרועה

בס"ד

ושתמיד יש אפשרות לצורה יותר טובה.

בס"ד

להתעמת מול עצמך

נשמע שאין מי שיועיל

אז אסור להרפות וסבל של תקופה שווה את המסקנה שתעזור לחיות נכון יותר

בס"ד

כרגע רק השני עובד (סטייל "מי אמר שמרצה למתמטיקה צריך להיות מרובע?")

מותר לך לבכות, גם אם לא דפוק,

מותר לך לבכות וחיבוק, חברה אהובה מאד שלי.

כן נכון בכלל בכלל בכלל

אבל אני. אכפת לי מאד. המון מאד.

ממש לא.

זה משהו בנו. פנימי. לא לכולם זה מובנה. יש שצריכים לרכוש זאת. את היכולת להתחבר. להיות חלק. תחושת ה"לבד" היא ריק פנימי שלנו. גם אם כולם סביבנו יעטפונו בכל הדרכים שברשותם.

אם את בוחרת "גלוי לכל", מי שינסה לפתוח איתך ש"א יראה אותך ירוקה. (זמינה)

אם את בוחרת "גלוי לחברים", רק החברים שלך (אלו שמופיעים ברשימה בצד שמאל של הש"א) יראו אותך ירוקה, והשאר אם ינסו לפתוח איתך שיחה - יראו אותך אדומה. (לא זמינה)

אם את בוחרת "סמוי", לכל מי שינסה לפתוח איתך ש"א כולל החברים תופיעי באדום.

לא התכוונתי לעצבן אף אחד.

אני מצטערת שקשה לי.

(לא לויכוח)

אפילו בעיקר על עצמי

זה מרגש אותי ממש

אם מודדים פתיחוּת בתווים אַת הכי לא נעולה שבעולם.

אהובה שלי.

אַת כל התוים שבפסנתר בבת אחת, אַת חיוך ואת קול, את אצבעות מהודקות לקשת הכינור.

התמונה שלך כל כך שלמה בראש שלי כשהיא מצויירת בתויים, בלחן, בשלמות ההרמונית שלך.

חוה.

אולי אֶת שפת האם שלך לא זוכים רבים להבין,

אבל מי שמבין, שומע בך לחן נדיר מאין כמוהו, יצירת מופת נוגעת ומרגשת.

מאד מאד.)

כי אני אוהבת מוזיקה.

ועוד יותר אנשים שקשורים אליה ממש ממש.

ואני אוהבת את שפת המוסיקה.

אז זה פשוט מדהים בעיני

אני אוהבת אותך.

אנלא מכירה אותך, אבל ככה.

ואני מבינה אותך כל כך.

אפשר להגיד לך שאני כזאתי שרוטה?

תחליפי את המוזיקה שלך באומנות חזותית שלי.

אני לא רואה אנשים, פרח וחתול.

אני רואה קווים, צבעים, וצורות שיוצרים שלמות אנושית, טבעית וחתולית.

אף אחד לא מסתכל על העולם ככה, לכן אני מוזרה. ואף פעם גם לא אמרתי את זה בקול.

כן, אף אחד לא הבין אותי עד היום. אני ילדה רגילה כדי שיישארו לי חברות,

אבל אני חיה אומנות, נושמת אומנות, יוצרת אותה בלחש.

אני נשמעת איזו רווקה זקנה אבל אני שביעיסטית רגילה שהמוח שלה קצת דפוק.

ואני קצת מבינה אותך כי הלוואי שכולם היו רואים או שומעים את העולם בדיוק כמונו.

(ואני גם לא יכולה בלי המוזיקה, זה בא ביחד. אבל השריטה זו אומנות.)

די כבר להגיד שאת מוזרה.

ודפוקה.

ואנלודעת מה.

די די די.

אינלי כוח לזה..

רק נראה אותך חיה בראש שלי,

ושאפחד לא מבין אותך.

כל אחד מוזר.

וגם אני.

וגם כולם.

וזה לא מוזר בכלל,

זה מיוחד.

ואת מאוד מיוחדת שתדעי לך.

|מותש|

בביהמ"ק היו מנגנים ע"פ אותיות כך שכל מלה היית מתנגנת ע"פ אותיותיה 

ומסופר שהלווים באמת יכלו לדבר כך ....

[הכי קל להסביר זאת עם כינור(=נבל של ימינו+-) שהיו לו 22 מיתרים כך שהמיתר הראשון הוא מסמל א' השני ב' וכן הלאה...]

כי יש לי עכשיו קצת זמן פנוי..

צכה ללמוד..

גדול גדול

ובהצלחה

מספיק להציץ על ההודעות שלך פה ושם בשביל לדעת;

משפטים אני לא יודעת אם יש, אבל מילים, יש.

וגם. יש אנשים שכשקשה להם הם מורידים ראש ומניחים לגל לעבור.

הלוואי שעבר כבר הגל.

(את מרשה לי להציע לך כוס שוקו רותח, מנחם ושוקולדי, עם עוגיית ווניל?)

היי, תודה לך.

בכלל, אני חושבת שאני צריכה להכיר אותך.

(בשמחה)

בס"ד

מדען רוסי מבקש אישור הגירה ומקבל תשובה שלילית. הנימוק- אתה יודע סודות מדינה שאנחנו לא יכולים להרשות שייחשפו.

עצבני, הוא דורש שימוע בעניינו, ושם הוא טוען- איזה סודות מדינה? בתחום שלי אנחנו עשר שנים מאחורי המערב!

והתשובה: אמת, וזה בדיוק הסוד.

המדען: מה סוד? כל ילד יודע את זה!

תשובה: שוב אמת, אבל אתה יודע את זה הכי טוב.

בס"ד

רוסי אחד מבקש אישור הגירה.

למחרת, בשתיים בלילה דפיקות בדלת.

כולו אפוף, הוא שואל "מי זה?" והתשובה: "החלבן".

ברגע בו הוא פותח את הדלת, תופסות בו ידיים, מכסות לו את הראש, מפילות אותו על הרצפה והוא שומע שאגה:

-מה האידאולוגיה הצודקת?

מיד הוא עונה:

-הקומוניזם!
-מי המנהיג הנערץ בהיסטוריה?

-סטלין!

-מהי המולדת?

-האיחוד של הרפוליקות הסובייטיות הסוציאליסטיות! (תודו שמרשים שבנאדם מצליח לצעוק שם מסובך כל-כך בשתיים בלילה..)

-מי האויב?

-האיפריאליזם האמריקאי הקפיטליסטי!

-אז למה אתה רוצה לעזוב למערב?

ואז, אחרי רגע של הרהור בדבר הוא עונה בזעקת שבר:

-כי במערב החלבן לא מעיר אותך בשתיים בלילה!

כלומר, יופי

אבל--

ואח"כ ניסיתי לשכוח...

כי זה הכניס אותי לתסביכים עם עצמי

אוכ.

אני לא ברורה.

(היה די זוועה. לא ידעתי כלום. אבל עכשיו אני עליזה באופן חשוד)