פורום נסיונות פעילים (עמוד 7562)

חח הוא שעה ניסה להוציא ממנו הודאה שאנחנו גרות ביישוב לא משו....לא ממש הלך לו...בלי לדבר יותר מדי הסברנו לו שלא מתאים, אנחנו אוהבות את היישוב ובחייאת אין לנו כוח אליך...מזל שהגיע טרמפ   אבל בכל זאת מעריכה שהוא שומר עלינו...

שיעור חמישי.

מבחן בהיסטוריה בכיתה ריקה.

גמרתי את המבחן.

בדיקה זריזה, ולעוף החוצה.

מוריה גמרה והיא יוצאת.

מוריה חוזרת.

פרצוף חצי המום-חצי עומד לבכות.

היא מסתכלת עלי.

"אמא שלה נפטרה.

בנות מכיתה ט' קיבלו עכשיו ווצאפ"

אני מסתכלת עליה בהלם.

כל הבנות שבכיתה החצי ריקה מסתובבות ועוקבות אחרינו בהלם.

אני מסתכלת בפרצוף המום על המדריכה שיושבת לידי,

"אפשר להתקשר לאמא שלי?"

אמא עונה.

"את בטח מתקשרת לשאול אם זה נכון.

כן, זה נכון.

אסור לפרסם עדיין,

לא כל הילדים יודעים."

אני מנתקת.

כולם מסתכלות עלי,

"מה היא אמרה?"

"זה נכון",

אני אומרת בקול רועד,

"אסור לפרסם עדיין לא כל הילדים יודעים"

תמה מסתכלת עלי,

"את רועדת"

היא אומרת,

אני מרגישה את זה,

אני פשוט רועדת.

ולא כל כך קר לי דווקא.

אני ומוריה יושבות קצת המומות.

והדמעות.

אני כולאת אותן בעיניים.

לא כאן.

רק לא כאן.

יפעת נכנסת.

היא מסתכלת עלי ועל מוריה.

"נעמה (המנהלת שלנו) קוראת לכם לחדר שלה"

אנחנו באות אחריה.

אנחנו יורדות במדרגות,

אני עוצרת את הדמעות בכוח.

אנחנו מגיעות לחדר של נעמה,

ואני רואה את רעות ממש בוכה.

נעמה אומרת לנו ש"יש שיחה בבית מדרש עם הרב של האולפנה.

אתם רוצות ללכת?"

אנחנו יוצאות אחריה.

הולכות לבית מדרש.

אני ורעות חוזרות בחזרה.

היא לא רוצה להיות שם,

אין לה כוח.

נעמה אומרת לנו שאם אנחנו רוצות,

יש לנו עכשיו טרמפ הביתה,

אנחנו מוותרות.

מנסים לקרוא ליפעת ומוריה שנמצאות הכי מאחורה בבית מדרש,

לשאול אותם אם הן רוצות לנסוע הביתה.

יפעת נוסעת.

מוריה הולכת לשיעור ספורט.

אני נשארת בכיתה עם רעות.

וכל הזמן היא בוכה לי.

אני לא יכולה לבכות,

אם אני יבכה,

היא תשבר לי לגמרי.

ואז הביתה.

סוף סוף.

אני מגיעה הביתה באותו זמן עם אמא.

היא מחבקת אותי,

ואני נשברת.

סוף סוף אני בוכה.

באמת.

וכשמתחילים זה לא נגמר.

כל רגע עוד פרץ בכי קצר.

ואנשים חופרים.

ולדבר עם אורטל.

היא לא באה היום.

ברור שהיא כבר יודעת על זה.

מבטלים את הערב סרט.

הקומונרית אומרת שנעשה מפגש של השבט.

נדבר איך מתקדמים הלאה...

מתי?

השד יודע.

והמחשבות.

איזה דבר נוראי זה,

להיות כלואה בתו המחשבות של עצמי.

הלוואי והיה כפתור כזה של pause מהמחשבות.

אווו זה גאוני.

אני לא רוצה ללכת להלויה.

כשאריאלה נפטרה קבעו לי שלא.

עכשיו אני קובעת.

שלא.

מחר ב2.

נראלי שאני לא ילך.

אבל לניחום אבלים כן.

חייבים ללכת.

כל השבט.

 

ואוף,

אין לי מצברוח לכלום.

צריך לחשוב על משהו בקשר לערב סרט.

אה, כן, גם בקשר לשוק פורים.

אוף נראה מה נעשה...

----

 

ברוך דיין האמת.

במות התופת זה הבמות ששרפו עליהם ילדים למולך. וקוראים להם במות התופת על שם התופים שהכמרים היו מקישים בהם כדי שהאבא לא ישמע את נהמות הבן ויכמרו רחמיו עליו. ולגיא בן הינום קוראים ככה על שם הנהמות של הבן.

אעע.גיוועלד.נעלמה לי הבטן לרגע כשקראתי אתזה.

ילדים בכיתה ג' הם ילדים קטנים ונהוראי רוצה להצטרף עם האורגן והם אומרים שהאורגן לא מתאים לכינור.

בכלל, נהוראי במלעיל זה לא יפה

ואתם יודעים מה?יודעים יודעים?אמרו לי שאני תלמידה טובה.אחותי.זה היה מן משו כזה- שירה!את תלמידה טובה מידי!

ומור אמרה שנראלה נהייתי חרשנית והיא כבר בקושי רואה אותי כשהיא באה.

מה שאני הכי אוהבת בטרמפים זה לפגוש יהודים מתוקים

היום אפילו הגענו איכשהו לזה שיש דתיות ליד אפרת שמכינות את עצמם לקריאת מגילה. נראה להם פחות צנוע שיש בן שבא לקרוא לנשים. והעוד יותר מוזר זה שגם האימהות שלהם קראו את המגילה (!!) אעע.

אני רוצה שיהיה לי אוטו גדול ורחב של איזה 9 10 מקומות והוא יהיה דיי נקי ובלי כלמיני שמונצעס על הרצפה.

אבל הוא גם שותה דלק ממש.

וצריך כסף

עבודה

כדי לעבוד לימודים

ללימודים בגרות

אז עושים בגרות בעז"ה ישתבח שמו.

ושהבנים ישטפו כלים! אנחנו נשטוף להם אחרי החתונה שהם ישטפו לנו בינתיים.

דיי סיוט לשטוף שם בחוץ אבל ב"ה מסתדרים. ולומדים להעריך גם.

לשטוף ידיים בחורף זה קר.

נפתלי התקשר אליי. שובב שכמותו. ניסיתי לכתוב מה הוא אמר ולא הצלחתי. איפשר לכתוב דיבורים של תינוק. זה מין אאההבב האאא אהה דד אהה. סוגשל בערך

זה טוב להתאהב באנשים דוסים. ככה אתה מנסה קצת להיות כמוהם ומתוך שלא לשמה בא לשמה. או שפשוט אתה מתחבר אליהם וככה מתקרב.

ואין חופש בעולם. אה נכון,במתים חופשי.מישו אמר אתזה פעם. אמא

ויותר מידי מחוייבויות בעולם הזה. או חיובים. התלבטתי עלזה.

אתם אחים טובים? מה צריך לעשות כדי ליות אחות טובה?

ע"י תנועות הגוף באה התלהבות הלב.

אנשים טובים

ברסלבים ב-ג'

ילדים יפים

ילדות ששמחות זה כיף

ואיך שה' אוהב אותנו. מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה יומם ולילה את חללי בת עמי.

 

 

 

 

 

אני צריכה להתפלל עליה.
וגם עליו. הוא אפילו יותר דחוף עכשיו.
תתפללו גם

איך נושמים נכון בנגינה על חלילית? אני מרגישה שחסר לי אוויר.

(כ"כ הרבה שנים שלא ניגנתי.. ממש התחשק לי לחזור ).

אוח. טוב אני יישב בשקט שבוע ואם אזכור אז אולי אגיד אז.

הם רוצים שאני יחזור.
לא באלי לא באלי. הם לא מבינים שלא טוב לי?!!
אוף.
לא באלי להרוס להם.
אבל אני לא רוצה לחזור.
ובכלל מה אני קשורה?
שיסתדרו לבד.
אוף.אוף.אוף.
קר לי. אני עיפה.
אני חולה.
חולה בנפש.
פחד.
כאב.
תחושה איומה.
הלכתי. להתראות.

בבקשה



אני לא יכולה יותר

ואם כן, אז באיזו במה?

אז איך את מצחצחת?

ממ ככה, וככה..

אוקי וכמה פעמים ביום? (מחכה להשלמה)

שתיים

נכון! ועם מה את מצחצחת?

אה,מברשת...

איזה חברה?

לוידעת

אז בבית תכנסי ליוטיוב תכתבי את השם של החברה ותבדקי הוראות הפעלה טוב?

אהה בטח (ברוור מה)

ואת משתמשת בעוד משהו?

לפעמים בחוט..

איזה?

דנטלי

אהה,את אוהבת אותו?

את מי?

את החוט

(מגכך עד כדי חנק) אהה סבבה,נחמד כזה..

הרגע הזה שמגיבים לך בתמונה של עכבר

השירים האלה שעושים פשוט טוב.

טוב פשוט.

 

תהיתי היום לגבי מספר דברים.

שמחה אמיתית. שנזכה.

שמיים
הפסקה
לא לוקחת הפסקות
מחבקת את עצמך בינתיים
ברחוב
קעקוע. זה כמו סיגריה בקטע הזה של לא. מזל שעגילים בקטע של כן.
גשם בא ואת נופלת
קאסל קאסל קאסל. מכירים?
שיעבור השבוע מהר. נגמרת הפגרה
קאסל זה טירה אבל זה הרבה יותר יפה באנגלית כי יש טי שלא נאמרת.
כל המילים רק לא סליחה
גם שתיקה הולך
לא משו :/
אבל היא בעניין של קלישאות
פחח.
אנשים הם כמו קוביות לגו.
כואבים, צבעוניים ואפשר לשחק בהם.
אומייגד @~תות~ זה המשפט האהוב עליי עד עכשיו.אני צריכה להתחיל לרשום אותם.
ירושלים בסוף השבוע הזה
אני בנתניה ברביעי. יום עיון של המגמה
רגע שובר איתך
רגש מתגבר
עוד מילים לסליחה
...
פחח שוב פעם
סליחה, לא מצליחה לענות לטלפונים
בא לי עוד פאזל
חצי שנה! איך הזמן טס וזהו כי
ותהיי קרובה
יש לי המון מה לומר אבל תשאלו
כרמל צאיג. לגמרי וכל כך
הים יפה הבוקר
הייתי בים לפני כמעט שבוע. היה מדהים ולא נשמתי מרוב רוחב לב
סיה
שזה כמו סיה של סי יו אבל לא
מסע תודעה.
שוב פעם אמרו לי את זה. שכשאני סוף סוף מדברת זה חד וקצר וקולע. למה לא מבינים שאני פשוט מפחדת לדבר?
כי כן. עכשיו אני מסוגלת להודות בזה. נורא חשוב לי מה אומרים עליי. לא אכפת לי להיות פריקית, אבל להיות הפריקית של השכבה זה פחות נחמד. ואני אפילו לא רואה איתן אנימות! אבל כן לומדת את הירו נו קאקרה.
זה שיר יפה, אגב. תזכירו לי לדבר עליו בהזדמנות
כאילו. אין לי מה להגיד. משהו חשוב. סתם גיבוב של מילים.
שנחיה ושנזכה רק לשוט בחסקה.
אני רוצה להבהיר משהו. המשפט השם שישמור שייך לי, אני מבקשת לא לייחס אותו לעצמכם.
ושוב פעם, איזה עולם ואני רואה את צביקה הדר ומשהו שנגמר בשוואלי רוקדים על רקע צהוב חולה על הדבר הזה
די לסלנג
אני מדברת ככה במצבי רוח מסויימים, אני לא מפלרטטת.
אני לא שם עדיין
אני נרדם אני נרדם
יאללה בואו נסגור פה.
נתראה

לקרוא כאן את המסרים וההודעות  ללא יכולת להגיב.

ויש לי מה להגיב.

אוף שכזה

 

טוב שיש מחשב.