פורום נסיונות פעילים (עמוד 7920)

|בלחץ|

20150731154355.mov !!!!!!!!!!

והכי חשוב - מצלמה ביד.

רק היה חסר דף ועט. או אפילו קליפת אקליפטוס וקולמוס.

משהו לתעד את הרגע.

אבל לא היה לי, אז רק שמרתי אהבה בבטן.

כינרת שלי!! ההיית או חלמתי חלום?

כל כך יפה ומרגש להגיע אחרי ארבעה ימי נדודים למקום שהתגעגעתי אליו מזמן.

רק חבל שהיו איתי עוד בני אנוש.

לפעמים נוכחותם של אחרים כל כך מפריעה, שמתחשק לי לעצום עיניים ולשכוח מכולם ולעשות מה שבא לי.

אבל אני לא יכולה.

אבל לא עלייך, ילדונת.

אולי אני עוד אתבגר ואסמוך על עצמי?

ואתם כולכם מדהימים כל כך.

אני אוהבת אנשים שאפשר לסמוך עליהם

(לא אוהבת כשהם נשברים, אבל הדרך למעלה קלה יותר כשיש ניסיון וגב שבור. מניסיון)

כי הם לא מכירים אנשים מעבר חחברים ומשפחה.


(מה אצם רוצים? ממש לגיטימי לספר לאנשים שבני דודים של חברה שלי גרים בישוב שלהם!)

יום שני היה נחמד כזה, הכרנו בנותו וישנו בשטח 

יום שלישי טיפסנו את כל הר מירון וחזרנו - הספיק לי בהחלט

יום רביעי היה עומס חום כבד, אז נחנו ליד מעיין במשך ארבע שעות
יום חמישי היה עומס חום כבד קיצוני, אז קמנו בשלוש (!!!) והלכנו עם פנסים את המסלול 

בתשע כבר היינו בכינרת!

ואז היה ארטיקים וכיף ומים וכינרת מהממת,

וסיימנו.

 

מים תיכון אל הכינרת בארבעה ימים.

תודה ששאלתם.

 

 

(אה, ואז נשארתי שם גם ליום שישי. טיול שכונתי. היה משעמם ומיותר, ובא לי כבר להתקלח)

ריקוד יפה מאוד
הוא רק שלנו ותמיד נשמור אותו בסוד
אני רוקד עם אמא ריקוד כל כך נחמד
נרקוד ביחד לבדנו יד ביד

צעד לאחור וצעד קדימה
אסתובב סביב לאמא
צעד לאחור וצעד לפנים
מתקרבים ומתחבקים.

אני רוקד עם אמא ריקוד יפה מאוד
איתה במעגל אני כל כך אוהב לרקוד
אני רוקד עם אמא והיא אומרת לי
שכל הזמן אני שלה והיא שלי

צעד לאחור וצעד קדימה...

אבנים עכשיוו!!

ימח שמם!!!!!!

מפגרים מפגרים מפגרים

חבורה של מטומטמים

ההיגיון הפך לשיגעון והעוון הפך לחזון. אשכרה.

קנו לי דיסק מושלםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

וקניתי מתנה מושלמת

 

ובזבזתי מלא מלא כסף

 

היה לי כיף.

 

דש לעצמכם.

אתמול אחותי וגיסי היו בהופעה של אברהם פריד וקובי אפללו.
קיצר, גיסי כתב בוואצפ שההורים של החטופים בקהל. אני קוראת אתזה וכולי רועדת. אוספת את הדמעות. מחזיקה את עצמי.
היום, אחותי שולחת לי הסרטה משם של השיר "פתח ליבך".
זה היה מרגש.
עוצמתי.
בכיתי.
ועוד בהתחלה ראיתי ליד חניכות, עלו דמעות..אז לא נעים.מביך סגרתי וניגבתי את הדמעות..הגעתי הבית ובכיתי נורמלי

יש הרגשה שבקושי זוכרים אותם בכל המזגרים, אני טועה?!

בחייאת
זה לא עושה אתכם יותר מגניבים, אהודים, או דוסים.
תפסיקו לרדת אחד על השני. זה מכוער.

ושורפות לי העיניים ובכלל אין לי כוח
הלוואי שיגיע יום רביעי בערב
אתם יודעים מה יש ברביעי בערב?
אני הולכת לחוצות היוצר להופעה של גידי גוב ויהודית רביץ. וזה אדיר אדיר אדיר
ואתמול היה היום שמסמל את השיא של החופש
מעבר לעובדה שלא נחתי לרגע, שירתי הייתה אצלי! ושתדעו שהיא מדהימה ומתוקה ואני נורא אוהבת אותה.
אני צריכה יום ירושלים עם אנשים חמודים שמכירים ואוהבים את ירושלים
נו מילא. נחכה כמה שנים
הבוקר הגעתי למסקנה: אני מכירה יותר בני נוער מסובכים מאשר מבוגרים מסובכים
ולהיות מסובך זו בעיה
יש מקומות יפים בארץ
והמון מקומות שאני צריכה לגור בהם
@פיתה פיתה (בבקשה תייגוה) אני רוצה איתך חברותא
הרגע שאמא מביאה לך ספרים על זוגיות (אבל לא מרשה לך להתחתן)
טוב, כבר אמרתי שנחכה
אתם קולטים שעברה שנה?
וסוכות יהיה עוד ציון שנה
וחנוכה עוד אחד
ופורים עוד אחד
ופסח עוד אחד
וואי. רק עכשיו אני שמה לב. ציוני הדרך שלי נפלו על החגים. בפסח זה הגיוני אבל בכל השאר זה סתם קרה.
עדיין שורפות לי העיניים
נתתי לה להיעלם, כואב לי.
רק שזה לא יקרה. להיות יותר לבד ממה שאני עכשיו לא יעשה לי טוב
אין צבעים בבית.
תתפללו שאמה גם תבוא
אני מתגברת |מתרגש|
לימדתי את אחים שלי Past simple תיאורי ופועלי. והיום אני עושה להם בוחן של To be. סך הכול, יש הגיון בשפה הזו
סיה זמרת מדהימה
ויש לי רעיון לסטטוס אדיר ומוסווה, בדיוק כמו שאני אוהבת
והשבוע חברות שלי היו בקיבוץ וכל היום ראו האוס. נו באמת. לי המליצו על הסדרה הזו מליון פעמים, אבל תהילה אמרה שלא אראה כי אז יהיו לי שמות רפואיים למחלות שלי
אחת עשרה |נחרד|
ויש לי יום שני ויום ראשון ויום חמישי
ציפי ואני דיברנו על סבלנות. מסתבר שלאט לאט אני רוכשת אותה
ובסוף החופש אני זולחת את אבא ואימא לצימר ונשארת הגדולה בבית עם שמונת האחים הקטנים שלי. אני יכולה לעשות את זה ולהישאר שפויה.
אז התפטרתי מהעבודה. למרות שיכולתי להרוויח כפול אחד וחצי. אבל פשוט אין לי כוח
יום ראשון פגישה אצל ההיא. ושני עד חמישי בבוקר ירושלים. ושבוע אחר כך ראשון שני אנחנו בטיול בצפון (מה שאומר שאני בלי פלאפון )
מכריחים אותי לאכול
לשתות אני אוהבת
אני לא מפסיקה לחשוב על זה. אז אולי... אופ. אולי זה כן טוב |בוכה|
אני לא אענה לזה. אני ממש גיבורה, שתדעו.
כיוונתי לדעת גדולים
פוי.
אני רוצה לכתוב סיפור חדש אבל אין לי מספיק אווירה
ואני אראה את הקול בראש בשבוע הבא סוף סוף
ז'קובסקי וחונם (יעקב ואחיה) עשו סודות של החדר שלהם ולא שיתפו את תהילה והיא נורא נעלבה, אז עשינו סודות לחדר שלנו. מהיום לחדר קוראים הכרמון ולמאוורר קוראים גלי.
בא לי האווטאר.
יוצר מדי דברים לראות ופחות מדי זמן |נחרד|
יאללה. אני סוגרת וקמה להתפטר מארוחת הבוקר
יום נעים אחים שלי

@דורשת קרבתך

 

הגיע הזמן לחזור

מחר יום עצוב...
אני מחליף את הכיפה המיתולוגית שלי בשתיים אחרות
והיא הייתה גדולה ויפה...
ממש ענקית...

דרוש דחוף אחרת אני אתפוצץ מרוב התרגשות
עדיפות לבנות

עם דולפינים חתיכים.

 

וסיפרתי את אח שלי החמוד. זה נורא מגניב הקטע עם המכונת תספורת. עושים בזזז.

 

קרה לי היום נס. מבטיחה לכם.

 

ואני שומעת שירים יפים.