גאונית אבל
מתסכלת בנכונותה.
והיא גאונית
אבל.
כישוף כושל
גיברת פלסף.שאנחנו לא עושים דברים מסוכנים ..
אני לא מצליחה להבין מה הבעיה עם זה?
אבל מה זה עוזר שירים יפים אם אי אפשר לשיר?!
|מבואס לגמרי|
אני מתלבטת אם לרדת,
כי אני לא אצליח להתאפק
מצד שני צריך עזרה
טוב, אני ארד
ואתאפק ממש.
דיר באלק הם לא נותנים לי גם לצבוע קצת,
אחרי הכל אני לכלכתי את הקיר הזה לפני עשר שנים
את השאר אני יודעת כמעט בעל פה.
אבל מה אני אעשה, שכמעט כל יום אני צריכה לשמור על האחים שלי, כי את נוסעת לכל הצהריים-ערב?
אני יודעת שזו העבודה, ושצריך שיהיה מה לאכול בבית.
אבל קשה לי. אני מתבגרת, אחרי הכל, אני כן צריכה איזשהו מרחב פנוי וזמן ליהנות בו.
והאחים שלי, הם לא יכולים לעזור? למה אני צריכה לשמור עליהם, כשהם יכולים לשמור על התינוק?
ולמה הם לא יודעים לסדר את הבית כמו שאני יודעת? בני כמה הם?
אוף. אולי כשהייתי בגילם גם אני הייתי כזו.
אבל עכשיו קשה לי ומעיק.
מעיק לחשוב שאני צריכה שוב להישאר כל אחה"צ יחד עם אח שלי התינוק. עם כל זה שהוא חמוד, הוא גם נודניק ממש, וצריך להיות לידו כל הזמן ולעשות בשבילו הכל.
ואני לא אמא שלו!
אני כולה אחותו הגדולה. אז מה. נכון שיש לי מחוייבות בבית, אבל זה לא שאני יושבת כל היום רגל על רגל ומשחקת במחשב.
גם לי יש חיים ועולם רחב. אני לא תינוקת. יש לי מחוייבות כלפי אנשים אחרים שהם לא המשפחה, יש לי מחוייבות מזערית ללימודים, וגם מחוייבות כלשהי לעצמי ולאושר שלי. וכמובן מחוייבות לעולם הרוחני שלי.
ועכשיו מריר לי, כי אני מרגישה כלואה בתוך הבית.
ובית צריך להיות מקום חמים, לא בית כלא.
אולי זו סתם הרגשה שלי. אולי כולכם בסדר ורק משהו אצלי דפוק בראש.
אני רוצה חופש. קטן. קצת זמן לבטא את עצמי בכל מיני מקומות שאת, אמא, לא היית בהם כשהיית בת 14.
אני לא רוצה עוד ערב לחוץ ומגעיל שיש עלי חמישה קטנים נודניקים, ששניים מהם בגיל שאפשר לעזור ולא עושים את זה.
אני סתם מגעילה.
במקום להודות לך כל רגע אני מתלוננת. כי את כן טובה אלי.
אבל מגעיל לי בלב.
אבל ככה זה בחיים...
בבית עובדים בחופשים, ואח"כ נופשים בישיבה[וזה כשאין אחים קטנים]
האחים הקטנים הם בתחילת ההתבגרות הם לא יבינו שאת צריכה עזרה, אבל תנסי לסנג'ר אותם
אולי בכ"ז תצליחי
מזכיר לי קצת אותך 
אני הממשיכה שלה
alezish
כנרית על הגג=)יפה לך אליזבת
ואחותי- אל דאגה, התקופה הזאת תעבור בע"ה.
לא, זה לא שיום אחד לא יהיה מה לעשות בבית ותשבי כל היום רגל על רגל, אבל מתישהו זה פחות יפריע לך. את תמצאי את המקום שלך בתוך כל זה.
ותזכרי שאת יכולה לבוא לאמא ולדבר איתה על כל זה. לא כתלונה, אלא כדי למצוא סידור שלא תרגישי ככה.
למשל כמה שעות ביום שאת לא עושה בהן שום דבר שקשור לבית. ואז אין לך את המועקה הזאת כל הזמן שכל הזמן את צריכה לעבוד בבית..
כן, היו ימים שבאתי לאמא ואמרתי לה שמחר באלי לנסוע לשום מקום, סתם לנסוע, לא להיות בבית. והיא כמובן הבינה בטירוף. ונסעתי. אז נכון, נסעתי עם מצפון כי נטשתי אותה עם הלחץ של העבודה והבלאגן והילדים, אבל שתינו ידענו שאני צריכה זה.
את רק צריכה לדבר.
וכדי שבאמת תסתכלי על התמונה השלימה, כי זה קשה לראות אותה-
זה שהיא מעודדת אותך ללכת לפנימייה מלאה, ודאגה לך כל כך להתקבל לשם, זאת הקרבה ענקית מצידה.
היא נשארת לגמרי לבד עם כל הבננים הבלאגן והלחץ של האולפן.
נכון, את לא אמא שלהם, אבל עדיין זאת הקרבה ענקית ואני הייתי בשוק כשראיתי את הפרגון שלה.
אז תדעי שזכית

אני ממש ממש יודעת
אבל... ארר.
כנרית על הגג=)פעם אחרונה שקראת לי זה היה איש!
[טוב לפעמים שרה במוזה הזאת, אבל לא קורה יותר מדי]
מתפתחת איזו ישועה
מפלסת את דרכה אלינו
בכנפיה שמש וצדקה,
היא תמצא לה שעת כושר
להשפיע לנו
נחת ואושר...

אני אוהבת שירים יפים.
סליחה על אי הדיוק במילים.
קול דממה
קופהcookie_monster
גיברת פלסף.עם קוקו שנראה כמו נר לי דקיק
![]()
טעות
לא רוצה לדבר עליו כאן...
אבל
אני בן מלך שעשוי מאבנים טובות?

בס"ד
במקרה שלך סביר יותר שבת מלך
אבל כן
לא להתקטנן בנושאים רציניים
בס"ד
אבל כן
את בת מלך שעשויה מאבנים טובות
את שומעת?
אה?
אה
מכף רגל ועד ראש
מרגליות
|רציני לחלוטין|
היא אבן טובה.
יהלום גולמי שווה לא מעט
חשבתי על כמה השירים האלה עצומים כל כך. וטומנים כל כך, וצריך לחפור באמת כדי לגלות את המשמעות ולא להיבלע במנגינה.
הנה כמה שרגשו אותי היום-
-על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון, הרימי בכוח קולך, מבשרת ירושלים. הרימי, אל תיראי, אמרי להרי יהודה- הנה אלוקיכם.
-גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי.
-כשהנשמה מאירה- גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים.
-רחם נא ה' אלוקינו על ישראל עמך, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל הבית הגדול והקדוש, וכו'.
-לא יודעת אם זה שיר סעודה שלישית, אבל...
חשוף זרוע קודשך וקרב קץ הישועה, נקום נקמת דם עבדיך מאומה הרשעה, כי ארכה לנו השעה ואין קץ לימי הרעה, דחה אדמון בצל צלמון, הקם לנו רועים שבעה...
"כי אתה ה' באש היצתה, ובאש אתה עתיד לבנותה..."
"גם כי אלך בגיא צלמוות לא, לא אירא רע..."
"כי תעבור במים איתך אני, ובנהרות לא ישטפוך..."
"זכרי נא וחזקני נא אך הפעם הזה..."

(שירים עצומים שמשמחים כל כך, אבל יש להם מנגינה עצובה ומהממת שגורמת לי לבכות.
ויש להם מכנה משותף, שגורם לי לבכות.
אני אוהבת את השירים האלה,
הם עצומים ועצובים.)
-ידיד נפש
-בני היכלא
-צמאה לך נפשי
-כאיל תערוג
מקווה שעזרתי קצת![]()
בס"ד
כמה רעש עושה הכלום
אני מביט במראה ולא רואה בה השתקפות
איך נתתי לחתול לצאת מהשק
איך נתתי לשד לצאת מהבקבוק
אלוקים אדירים זה לא מקום לחלשים
זה לא חיוך זו רק מתיחת פנים
מיכל =>אחרונהוכמו תמיד,
אני כבר לא יכולה להתחרט![]()
אז ממש לא, ילדה.
את יודעת,
התחנפות תמיד עושה לי את זה,
וגם הייתי עייפה..
ו..
פשוט.
סתם שתדעי - אני יותר גדולה ממך חמדתי,
והתואר 'ילדה' מתאים לך יותר מאשר לי![]()
יעלוהיא הרבה יותר גדולה ממך. אז אל דאגה.
ואני באמת באמת אוהבת את זה. וממש לא התחנפתי, ושלא תעזי לחשוב אחרת.
יש?
אני דורשת סוגשל מחיקה טוטאלית![]()
אם יש צורך אני יהפנט אותך
תתמודדי
רוע של אנשים![]()
אופ
אופ
קצת זהירות הייתה חוסכת אתזה

סליחה סליחה סליחה.
אני אפילו אשכח שזו את. טוב?
אבל זה כל כך כל כך עזר לי וטלטל אותי.
את באמת רוצה שאני אאבד את זה?
Iמרחם קצת קצתI
תשכחי שזה קשור אליי מה שכתוב שם ![]()
פשוט.
ואל תראי לאף אחד משום סוג של יצור
ורק תזכרי שאני יודעת לכתוב![]()
ממ
נראלי שעכשיו זה יותר טוב
לא הייתי מסוגלת לסבול את המחשבה
שעוד מישהו יודע את מה שרק אני יודעת על עצמי.מבינה?
מעולם לא חשבתי להראות את זה לאף יצור חי מכל סוג שהוא.
אני מתכוונת לשמור את זה אצלי בלב.
בשבילי את כותבת מוכשרת.
יש?
(אל תדאגי. את לא היחידה. גם לי זה קשה מאד
אבל זה קצת חשוב, להוציא. ואני שמחה שעשיתי את זה
גם את תשמחי)
רייצ'ל=)
סורי.
רייצ'ל=)
אעשורדתתת
עזבי..
רייצ'ל=)