וכמו תמיד,
אני כבר לא יכולה להתחרט![]()
וכמו תמיד,
אני כבר לא יכולה להתחרט![]()
אז ממש לא, ילדה.
את יודעת,
התחנפות תמיד עושה לי את זה,
וגם הייתי עייפה..
ו..
פשוט.
סתם שתדעי - אני יותר גדולה ממך חמדתי,
והתואר 'ילדה' מתאים לך יותר מאשר לי![]()
יעלוהיא הרבה יותר גדולה ממך. אז אל דאגה.
ואני באמת באמת אוהבת את זה. וממש לא התחנפתי, ושלא תעזי לחשוב אחרת.
יש?
אני דורשת סוגשל מחיקה טוטאלית![]()
אם יש צורך אני יהפנט אותך
תתמודדי
רוע של אנשים![]()
אופ
אופ
קצת זהירות הייתה חוסכת אתזה

סליחה סליחה סליחה.
אני אפילו אשכח שזו את. טוב?
אבל זה כל כך כל כך עזר לי וטלטל אותי.
את באמת רוצה שאני אאבד את זה?
Iמרחם קצת קצתI
תשכחי שזה קשור אליי מה שכתוב שם ![]()
פשוט.
ואל תראי לאף אחד משום סוג של יצור
ורק תזכרי שאני יודעת לכתוב![]()
ממ
נראלי שעכשיו זה יותר טוב
לא הייתי מסוגלת לסבול את המחשבה
שעוד מישהו יודע את מה שרק אני יודעת על עצמי.מבינה?
מעולם לא חשבתי להראות את זה לאף יצור חי מכל סוג שהוא.
אני מתכוונת לשמור את זה אצלי בלב.
בשבילי את כותבת מוכשרת.
יש?
(אל תדאגי. את לא היחידה. גם לי זה קשה מאד
אבל זה קצת חשוב, להוציא. ואני שמחה שעשיתי את זה
גם את תשמחי)
רייצ'ל=)
סורי.
רייצ'ל=)
אעשורדתתת
עזבי..
רייצ'ל=)מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)