Tal.8:00-קמתי
9:00-הודעה מאיזה מישהו לא מוכר:"את לא יוצאת מהבית מילימטר עד להודעה חדשה"...
10:00-סלון בוכה (אח שלע לידי.חופר
)
11:00- מתחברת לפה ,מי ששואל באישי ,אני סבבה.
12:00-משחקת כדורסל בבית ושוברת עציץ..
13:00-אוכלת ,אחרי שלא אכלתי מהבוקר..
14:00-מדברת עם חברות בווצאפ וממציאה שאני חולה..
15:00-כל כפ"ח מתחברים 
16:00- ~ מנחה עם כעס~ |חושב|
17:00- ~מנחה בלי כעס~
18:00-פה
פה
פה
פה
....
לכל הדואגים אל דאגה הכל טוב !
קול דממה
Tal.אחרונהחלולהלכתוב לך מילים על הדף הזה, דווקא הדף הזה, שמהצד השני שלו כתובות מילים אחרות לגמרי. את זוכרת את הערב הזה? בשבילך הוא היה סתם ערב רגיל, בשבילי נקודת מפנה כל כך חשובה וכל כך כואבת, שאני זוכרת כל רגע וכל שביב מחשבה.
מה את חושבת עליי עכשיו? או יותר חשוב- מה חשבת עליי אז? הייתי בוגרת לפי מה שאמרת, אבל לא באמת. לא חשבתי, לא הבנתי, לא הבעתי דעה. לא הייתי מישהי. הייתי פשוט רעות, ילדה בכורה שיודעת איך לטפל באחים שלה וניחנה במחוננות אז היא מסתדרת די טוב בבית הספר. ואז פתאום כל זה נעלם, נכון? והגיעה ריעות, שהיא אחרת לגמרי.
את שמת לב לזה? שמאז שנוספה לי ה-י' הכל התחיל? מה זה אומר? שהייית צריכה את האות הקטנה הזו כדי להישבר לגמרי ולהיבנות אחרת, טובה יותר, בן אדם יותר?
ומה זה אומר אם עכשיו שוב נשברתי, אבל שום אות לא זזה?
ובעצם, זז לו מספר, נכון? החמש הלך ובא שש. אז מספרים ואותיות זזים ואנחנו הולכים לפיהם? אני לא רוצה לחיות ככה, שדברים שאני לא יכולה לשלוט בהם מזיזים לי את הראש ומנפצים אותו.
את יודעת מה היה הכי קשה בערב ההוא? שהוא התגבר והתגבר והתעצמתי מתוכו, ופתאום, בבת אחת, זנחתי הכל וזה נגמר. כאילו נגמר לי הכוח. ואפילו מחשבות לא היו לי לפני שנרדמתי, רק דמעות. איפה הדמעות ההן היום? נעלמו.
אני שמחה שאני כאן ושאני ככה. חבל לי על הדברים שאני מאבדת, אבל אם הם חשובים לי אני אשיג אותם בחזרה. אבל המ שצומח ממני עכשיו, אלו דברים נפלאים. מחשבות ורצונות, בלי בניית מגדלים באוויר, כמו פעם. ובלי להיות כל כך.
ואולי אני מיטשטשת ונדחקת לי לצד של עצמי, ואולי אני שוב מאבדת את עצמי, ואולי אני טועה. אבל אני לומדת להכיר את עצמי, לדעת להלך בי, להרגיש כל פינה לא בחדות בה הייתי רגילה, אל יותר בהשלמה, יותר בקבלה, יותר ברצון. ואולי בסוף אני אגמר מכל זה, אבל לפחות מה שהייתי היה טוב ונכון ואני.
אני לא צריכה לספר לך מה בדיוק אני חושבת, נכון? אני לא רוצה להכאיב לך. אני אוהבת אותך, את כל עולמי, אמא. את לא מכירה אותי, את רובי לפחות, וזה כואב לי שזה צריך להיות ככה, אבל אני מפחדת. מבינה? אני לא רוצה שתהיי אמא לילדה מאכזבת, בעיקר כי אף פעם לא הייתי ככה ותמיד אמרת לי כמה את מאושרת בי, ואני רואה איך את עצובה על אנשים אחרים, שהילדים שלהם ככה. וגם אני, אמא, גם אני. אני ככה. אז בינתיים אני לא אומר כלום, טוב? כל עוד אני מחפשת וחוקרת ובודקת. ויום אחד את בטח תדעי, אבל עכשיו עדיף להניח את זה בצד ולהתמקד במה שחשוב.
אני כל הזמן נשברת. בכל רגע מחדש. אבל אני בונה ובונה. ויום אחד אני כבר אהיה חזקה מספיק כדי לא ליפול, גם כשהרוח תבוא ותנדנד אותי קצת.
וכשהמספרים יזוזו שוב, תדעי שאהיה מפוחדת. ואולי באמת אשבר, אולי לא. ואם כך או כך, אני עדיין ריעות. עם אותו השם, אותן האהבות, אותו עבר. זה רק שהפיתולים שבתוכי יזוזו.
אוהבת
איך זה? |נאנח|
כישוף כושלאחרונהבס"ד
האמא נחת עליי משום מקום ><
אכתוב תגובה כשאתושש
...
(
)
בס"ד
1. 
לריעותי שלי קסת דיו לכתוב בה על הימים הנהדרים שלך
2.
למלפי האהובה על כולנו
מילון שיעזור לך למצוא את המילים
3.
4.
למשה מחברת שיהיה לך לאיפה לאסוף את כל השירים
5.
למאיר פיצה מראש עוד לפני שעברת את הטסט
6. 
לעצמי כובע של סנטה קלאוס שאחלק מתנות בלבוש הולם
|מניח את הנדיבות בצד| |הולך לדרכו|
בס"ד
לשרה היקרה שלי |לא רומז|
את לא מדמיינת
הרב באמת נראה מאוכזב מאיתנו
אני אוהבת קסתות דיו. זה מזכיר לי דברים יפים
הרגע אמרו לי שהשיער שלי נהיה פחות ופחות ג'ינג'י
אני אוהבת את כל השיערות אבל אני רוצה את השיער שלי
כישוף כושל
ריעות.את יודעת? היום, בפעם הראשונה מזה מממ מלא זמן שמתי אייליינר וגם את הצללית הישנה שלי כי את הפלטה החדשה שכחתי בבית
ואכלתי שוב פעם פיצה אבל גם פסטה ולא אכלתי ארוחת בוקר וצהריים ומחר אני צריכה לקום ואני חסרת כוח בעליל ואוקי יצאו לי יותר מילים משהתכוונתי
בס"ד
יש לך כישרון כזה לספר על הדברים השגרתיים ולהפוך אותם לכאלו מרגשים
והרגע ננטשתי בחדר מחשבים. יופי לי. לבדי לגמרי בחדר גדול וקר וחשוך
לפחות הוא קר וגדול וחשוך
עכשיו תספרי לי את משהו
בס"ד
נחת עלי מצב רוח אדיב ועשיתי שירשור מתנות ואני לא מצליחה לתייג
כישוף כושלבס"ד
א. מי פה סיימה ירמיהו לבגרות לבד בשלוש ימים?
כן כן הילדה הזאת |מקפצץ|
ב. מלפי זה שם חמוד
אני רוצה בת שקוראים לה מלפי
ג.מלך האריות זו קלסיקת ילדות שפשע לא לראות
ד.אין לי רגע דל רק סיימתי ספר בתנך וכבר זורקים עלי יואל גבע במתמטיקה
ה.אני מנסה לעקל ולא מצליחה סיימתי עם אנגלית? ובממוצע כזה חביב? איך זה קרה? 
ו. אני מתגעגעת לחברות פורום שלי מימי כיתה ח' המאושרים @טובי =][= @מישי' מאפושו' @חזרזיר @ודסי שיש לה ניק חדש ועוד אנשים שכאלו
ז.יכול להיות שעוד רגע אני באמת יוצאת לחופשי?
ח. יכול להיות שעוד רגע אני יוצאת לחופשי ולא שמחה מזה?
ט.חולון היא הסוואה לארץ לעולם לא
י.להרגיש שייכת התגעגעתי לתחושה הזאת כל כך תודה מתוקות @ריעות. @קול דממה
ו..
מוזר איך אנשים מתחמדים לאורך הזמן ולעומת זאת איך אנשים מתקלקלים
יעלא. כל הכבוד אלופה!!
ב. את לא רוצה לקרוא לבת שלך מלפי
ג. אז אני פושעת?
ד. אבל מתמטיקה זה פסדר.
ה. כי את גאון, מה השאלה בכלל??
ז. כן!!
ח. לא!!
ט. ...
בס"ד
ד. ברצינות?
תנך הרבה יותר נחמד
ה. אני?
זה כמעט קצת לעומת מה שסיימתי אני ביום וחצי לבדי בתנך
יואל גבע. אנש חשוב
ירמיה, למשל
אבל גם תהילים.
ורמבנים וספורנו'ים על בראשית ועל שמות, כולל הפרשות בעצמן עם רשי,
וכל מיני ביהושע ובשופטים. זה היה כאסח אמיתי
אלופה אחתכישוף כושלקול דממה נעלמת לי.
מזל שיש תיוגים, ככה אני יודעת שהזכרת אותי. מה שאומר שאת זוכרת אותי. כמה חביב
יאללללדה! באלי שנשחזר את ההצלחה המסחררת של ההסכם ההוא שלנו.
כבר אין לי ספרים קבועים בתיק. ובכלל אין לי דברי קודש בתיק. באלי שיהיה ושזה יהיה קשור אלייך..
טיפשת. זה אומר שבאחריותך ליצור את הקשר!
נה נה בננה! אחריותך אחריותך אחריותך!
טובי =][=אחרונה פעם ראשונה בהרבה זמן..
אז יופי שהייתי בבית. יום אחד בעז"ה אני אעשה את כולו ברצף. זה עלול לקרות. אני מקווה שלא.
איך אני שונאת כשהמטען שלי נמחק
איך שאני אוהבת ימים כמו זה
איך שאני שונאת את השעה הראשונה מחר. ברר
אולי שווה להיות עייפים כ-ל החיים?
פינג.קול דממה ממתי?!קול דממהקול דממהגיברת פלסף.אבל בחודש האחרון הם נכנסו לשביתה רצינית מאוד!!
רגע אני צרכיה ללכת לקחת אותו.
אבל שתדעו שהוא שחור כי אינלי עדיין ג'יפ אדום!!
rakontoגדול...
זה משעשע קלות
לא התלהבתי יותר מדי...
גיברת פלסף.אחרונהבס"ד
ממש מוזר לי
בס"ד
אחרת איך נהיה סלט?
))גיברת פלסף.
