פורום נסיונות פעילים (עמוד 8181)

הכת דוגלת בזה שאחד ועוד אחד שווה 4.

שכל העולם טועה. שהטמטום האנושי אין סופי. המחשבון טועה. טעון יסודית

זה לא 2.

זה ארבע.

הכניסה לחכמים בעלי שכל בלבד המאמינים כי אחד ועוד אחד זה יוצא ארבע.

(אנשי העולם טועים לחשוב כי זה 2)

בס"ד ובהשתדלותי

אם אני רואה שהתקשורת לא מוצאת חן בעיני - האם נבחרי הציבור צריכים לעשות עם זה משהו? לא. אני צריכה ליצור תקשורת אחרת שמוצאת חן בעיני. הדבר היחיד שנבחרי הציבור צריכים לעשות הוא לייצר סביבה חוקית שתאפשר לי לנהל ערוצי תקשורת אחרים.

למעשה, זה נכון בכל תחום אחר. אם יש משהו שנראה לי שצריך להיות אחרת ממה שיש - אז אני צריכה לייצר את האלטרנטיבה בשביל זה.

===============

כידוע, אחדות היא דבר נפלא. דבר רצוי שכולם חותרים אליו באופן כזה או אחר. השאלה הגדולה היא איך מגיעים לאחדות? מה  נדרש מכל אדם לעשות למען האחדות? איזו פעולה תגרום לאחדות? איך "נראה" מצב של אחדות? כלומר איך אנשים מתנהגים/מדברים/חושבים כאשר הם מאוחדים?

כדי להגיע לאחדות על כל אדם לחיות במודעות לכך שצריך אחדות, ויתפלל לקב"ה שיכוון אותו להיות באחדות. מצב של אחדות , להבנתי, הוא בו כל אחד מבטא את עצמו בצורה מלאה - אך נותן מקום לזולתו מתוך מטרה משותפת, במקרה שלנו לעשות נחת רוח לקב"ה. כלומר, הקב"ה מאחד את כולנו.

כדי באמת להפנים את הדברים הנ"ל וליישם אותם, יש צורך שכל אחד יעבור חוויות שילמדו אותו את זה. חלק מהחוויות זה לימוד ממצבים שונים, מאנשים שונים וגם מספרים. יש כ"כ הרבה פרטים לדעת!!

אמנם צאת יום השואה ולא יום כיפור, ואולי דווקא בגלל זה.

אולי כי יום השואה עבורי הוא יום כיפור המודרני. יום כיפור החילוני אם תרצו.
אני, להבדיל מהדימוי שכנראה נוצר לי כאן, בחור רגיש ועדין.

הפער בין הכעס והתסכול שאני מביע כאן, המילים הקשות ולעיתים אלימות,

לבין ההכלה והקבלה בחיים האמיתיים, של כל מה ששונה ממני עצום.

הפער בין המילים לבין האהבה שאני חש לכל אדם ואדם באשר הוא,

לא משנה כמה הוא תופס את העולם אחרת ממני, עצום. מי שמכיר אותי אישית יודע זאת.
מטאפיזיקה היא דרך חיים עבורי . בכל מקרה, נתקעו לי המילים. תכננתי לומר יותר.
אהבה וסליחה לכולם. כולל כולם.
אני יודע. אני לא כזה חשוב. לא חשוב בכלל. אבל התחשק לי להסביר קצת

אני שונאת אותם עכשיו.

פעם אהבתי אותם , הם היו שם תמיד כשהיה צריך,

למרות שהיו לנו דעות שונות , היינו נראים אחרת וכו'..

עכשיו  , פתאום אני מרגישה פעם בחיים האלו לבד.

למרות שכל היום וכל הלילה שומרים עליי , לשתות אני צריכה ליווי..

היתחברתי לילדים מכפר חב"ד

חולה עליהם..

הם כאילו היחידים בעולם הזה שעושים אותי שמחה , מדברים בוקר ,ערב וצהריים.

למרות שהם לא ידעו עליי כמעט כלום עד מוצאי שבת.

שכמעט נהרס הכל ופתאום הכל היסתדר!!

ניצלתי פעמיים מדברים.

אז נכון שאסור לצאת , אבל מותר להיכנס.

אסור ללכת אבל מותר להישאר.

אסור ללכת לקניון אבל מותר לא ללכת לקניון.

וכו.. 

בס"ד

הלכתי על הכביש

עייף ומותש אחרי לילה מעוט שינה

ומאוכזב אחרי שבוע שהתחיל גרוע כצפוי

והמשכו הפתיע בגדול,

כשהתברר שעוד היה לאן לרדת

צעדתי בעיניים חצי עצומות

קצת נחת מהשמש והרוח על פני

ופתאום הגיעה מכונית אל מול עיני

אני הולך על הכביש

היא נוסעת על הכביש

כשמכונית נוסעת על כביש

אין עליו מקום לַאיש

אז צריך לעבור למדרכה

אבל אין לי כח

אולי אמשיך ללכת על הכביש?

פתאום קורץ לי הרעיון להישאר במקום

למה? הרי הרכב ידרוס אותי?

בדיוק. פתאום נראה לי שככה החיים יהיו הרבה יותר קלים

אבל להיכנע כך לעצת היצר? לא בשבילי

המשכתי ללכת על הכביש

זזתי קצת הצידה

גם הנהג עשה את החלק שלו

וכך לשנינו היה מקום

המשכתי ללכת על הכביש

עדיין מהרהר במה שהיה השבוע

אבל פתאום הכל נראה היה

קצת יותר טוב

המוצש הכי ממוצה שהיה לי. אני שונאת ימים ממוצים

הספקתי כל כך הרבה שאי לא מכירה את עצמי

כמה אהבה

יש לך כלפי אבא יקר

וכמה מתיקות

בלי גבול ומספר

(מתוך "נשמת כל חי"-ישי ריבו)

מה אנגלית?

אנחנו ישראל.

ימושפעים.