בין אמת לאמת,
בין הלכה-
למעשה.
בין הימים ההם-
לזמן הזה
בין הנסתר-
לנגלה
בין העולם הבא-
לעולם הזה..
אני רודף אחר חוקיך
(נלקח מתוך השיר "אנה אפנה"-ארז לב ארי)
אני כן (סבא שלי רב. זה לא רק זה, יש גם צומות שהוא התיר לי. לא לתמיד)
אבל אני לא יכולה לשמוע שירים. כי אין לי אוזניות. ובכל פינה יש אנשים שלא שומעים שירים בספירת העומר
ואני מתגעגעת נורא לשירים שלי ואפילו יש לי שירים חדשים
וידוע שכול המזלזל בדברי חכמים כאילו עובד עבודה זרה
שירים ממש שמחים הם קצת יותר בעיתיים. (מדובר כאן על מכשירים חשמליים. תזמורת/הופעה חיה אסורים לחלוטין לפי מה שידוע לי)
זו מחלוקת הלכתית, וניתן לסמוך על מי שמקל.
אתה מדבר גם על הופעה חיה?? מעניין.
תודה על החידוש
ומרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל אוסר לשמוע שירים בפשטות כי למדנו את הצדדים של ההיתר בכלי נגינה וזה דחוק מאוד לכן מה ששומעים דרך הקלטות או נגנים למינהם זה חידוש ולא פשוט בכלל יש שאסרו גם את זה...זה מחלוקת גדולה באחרונים
רק אחרוני זמנינו הקילו והאמת שהדעה המקלה הרבה לא סוברים כמותו לכן מרן כותב בחזון עובדיה...מי שמקל כול השנה לשמוע שירים דרך הטייפ....בעומר אסור....שמתם לב..מי שנוהג היתר זה לא פשוט בכלל
ראבק!!!ההורים, המחנך, המדריכים לשעבר ועוד.. אפילו סתם איש ברחוב שעושה מעשה טוב![]()
ואור השחר..- אני חושב שאי אפשר להעריץ את ה', אפשר להדבק במידותיו (וגם זה רק בהליכה בדרכיו- עשיית טוב) אבל להעריץ? איך אפשר להעריץ את האין סוף?

)
קול דממה
ועוד כמה אנשים שלא יכולה להזכיר את שמם.
(לא על תנסו לנחש)




חנן פורת, רה"י שלי, הרב יהודה עמיטל, הרמב"ם, הרב שג"ר
אבל זה משתנה מדי פעם.
אדם עם כוח רצון שלא נגמר.

סבא שלי
ההורים
הרבנים אליהו
שטרן
דרור וינברג
...
אה! ברור שאת רה"י שלי ועוד כמה רמים משם..
ואת הר"מ שלי בי"א-י"ב..
גיברת פלסף.יום עמוס ומספק, היה משמעותי.
איזה כיף להוציא מהמקלדת כאלו מילים וללכת לישון בשמחה.
לילה טוב לכל אלו שטרם נרדמו 


גיברת פלסף.אחרונה
.. למה הבאסה פה?..מיכל =>"אם תרצו אין זו אגדה ... אבל אם לא תרצו , כל מה שסיפרתי לכם הוא אגדה – ויישאר אגדה ... החלום אינו שונה בהרבה מן המעשה , כמו שחושבים רבים . כל מעשיהם של בני האדם היו פעם חלומות"

!!מיכל =>אחרונהLike
את הסיפור הזה נויה לא זכרה
לא מהצד שלה לפחות
את הסיפור מהצד של אמא היא הכירה טוב מאוד
כשהייתה קטנה יותר היא הרבתה לשאול על זה
"אמא למה יש לי קו על הפנים?"
"אמא למה הפרצוף שלי שונה משל ילדות אחרות?"
"אמא כשהיית בגילי גם לך היה פצע כזה?"
"מתי זה יעבור לי אמא?"
הייתה שואלת
ואמא כל פעם מחדש הייתה נאנחת ומושיבה אותה על הברכיים ומספרת
בסוף הסיפור כשנויה שאלה
(כל פעם מחדש)
למה היא לא זוכרת את זה
אמרה אמא שכשהכאב גדול מידי אנחנו מעדיפים לא לזכור
לנויה זה נראה תירוץ מוזר
וכשהשתמשה בו כדי להתחמק מצרות
(כמו הפעם ששברה לאמא את האגרטל מהחתונה)
אמא כעסה ואמרה שזה לא דבר לצחוק עליו
אז היא לא צחקה
וכשלא היה לה הצחוק
וכשגדלה והבינה שסקרנותה מעיקה על אימה
היא נותרה חסרת כלים חיובים שהכירה לטיפול בפצע
וכל יום כשעמדה מול המראה
התאונה הזאת עמדה מולה
כפצע גדול ומכוער מאוד
הכאב לא הפסיק
אבל לטענתה של אמא נחלש באופן משמעותי
לפעמים ישבה נויה תוך שהיא אוחזת בפצע בכאב
ותהתה איך יכלה לסבול כאב נורא מזה שהיא חשה עכשיו
יום אחד אמא ראתה אותה מתעוותת מכאב של הפצע
הדאגה על פניה העדינות הייתה ברורה
ונויה מיהרה לחייך
ולטעון שהכי גרוע כבר עבר ועכשיו זה חלש יותר באופן משמעותי
וזה הרגיע את אמא
למרות שנויה עצמה לא ידעה אם זה נכון
כך הפסיקה נויה להראות כאב
והשאירה אותו בפנים
במשך השנים הוא התפתח וטפח ככדור שלג שגדל עם הזמן
אבל כל עוד לא עשתה רעש או סימני אי נוחות זה לא הפריע לאף אחד
נויה אומנם לא זכרה את התאונה
לעומת זאת היא זכרה את המבטים בכיתה אחריה
בהתחלה היו התלחששויות
ומבטים חודרים שמוסטים ברגע שהיא משיבה מבט
לאחר מכן
כאילו מישהו הטיל צו
הם התנהגו אליה כרגיל
אבל היא זכרה את המבטים
היא זכרה את פניה החלקות קודם לפציעה
וראתה מידי יום את הפנים הרעננות של חברותיה
וזה הספיק כדי שיכאב לה
וכדי שתרגיש כל יום כמה היא מעוותת
וזהו
לא תמצאו פואנטה לסיפור
היא לא עשתה ניתוח פלסטי ונהייתה למלכת היופי
היא לא השלימה עם המראה שלה והעבירה את ההרצאה הכי נצפת בטד
ולא התאבדה או הגיעה למוסד פסיכיאטרי
היא פשוט התמודדה לבד
וכשלא יכלה היא שיתפה את אמא
כמובן שכאב לאמא לשמוע כמה כואב לה
אבל כשאמא מחבקת והרופא יודע שכואב ונותן תרופה
פחות כואב
לנויה לא היה סיפור גרנזיאוזי
היא הייתה מכוערת בעיני עצמה
וכאב לה
אבל היא התמודדה עם החיים הלא נוצצים שלה בלי מייק אפ
רק עם הרבה אומץ
הסיפורים שלך. הם... זה משהו אחר, רמה אחרת בכלל
ואל תשימי סימני פיסוק, זה הרבה יותר יפה ככה
בס"ד
אוף בכלל רציתי לכתוב סיפור על משהו אחר ויצא לי נויה
זה לא סיפור ילדים
ילדים יכולים לשמוע את זה
אבל אני נהנית מהם, לא כמו שאני נהנית מסיפורי ילדים
ברמה אחרת התכוונתי לרמה מעל בכלל
בס"ד
הסיפור הזה היה אמור להיות מקום להתבכיין בו במסווה של דמות מסכנה
זה מה שמכניס בהם את כל היופי
יש הבדלים בין אומץ לחוסר רצון או כוח
אדם חסר כוח- אומץ יעזור לו? אדם חסר רצון- אומץ יעזור לו?
אני לא יודעת מה מונע ממך, אבל אומץ הוא לא הפתרון להכל
ברוב המקרים
ומקורי, כמוך.