אני כן (סבא שלי רב. זה לא רק זה, יש גם צומות שהוא התיר לי. לא לתמיד)
אבל אני לא יכולה לשמוע שירים. כי אין לי אוזניות. ובכל פינה יש אנשים שלא שומעים שירים בספירת העומר
ואני מתגעגעת נורא לשירים שלי ואפילו יש לי שירים חדשים
אני כן (סבא שלי רב. זה לא רק זה, יש גם צומות שהוא התיר לי. לא לתמיד)
אבל אני לא יכולה לשמוע שירים. כי אין לי אוזניות. ובכל פינה יש אנשים שלא שומעים שירים בספירת העומר
ואני מתגעגעת נורא לשירים שלי ואפילו יש לי שירים חדשים
וידוע שכול המזלזל בדברי חכמים כאילו עובד עבודה זרה
שירים ממש שמחים הם קצת יותר בעיתיים. (מדובר כאן על מכשירים חשמליים. תזמורת/הופעה חיה אסורים לחלוטין לפי מה שידוע לי)
זו מחלוקת הלכתית, וניתן לסמוך על מי שמקל.
אתה מדבר גם על הופעה חיה?? מעניין.
תודה על החידוש
ומרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל אוסר לשמוע שירים בפשטות כי למדנו את הצדדים של ההיתר בכלי נגינה וזה דחוק מאוד לכן מה ששומעים דרך הקלטות או נגנים למינהם זה חידוש ולא פשוט בכלל יש שאסרו גם את זה...זה מחלוקת גדולה באחרונים
רק אחרוני זמנינו הקילו והאמת שהדעה המקלה הרבה לא סוברים כמותו לכן מרן כותב בחזון עובדיה...מי שמקל כול השנה לשמוע שירים דרך הטייפ....בעומר אסור....שמתם לב..מי שנוהג היתר זה לא פשוט בכלל
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד

ישקפיץחייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)